ישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל

[גם זו לטובה]

רמב"ם (דעות ג,ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.

א' למה לא קאמר שישים אל לבו שמקיים מצוות בוראו "פרו ורבו"
ב' טעם הרמב"ם צ"ת הרי רק בודדים זוכים לבן שהוא "חכם גדול וישראל" האם כל המטרה רק עבור צד רחוק?
ג' מ"ט הפליג הרמב"ם עד חכם וכו' ולא קאמר שיהא לו בן ששמור תורה ומצות.

[הוה אמינא]

לענ"ד וכבר מזמן הבנתי כן מלשונות שגורים אחרים, שהמושג "גדול בישראל" אינו כלשוננו בימינו "גדול הדור" וכדומה.
אלא בפשטות שיש לו גדלות, היינו תלמיד חכם ובעל שלמות.

[מה שנכון נכון]

לענין לשון זו ראה עוד רמב"ם שבת פ"ב ה"ג ובכס"מ שם ובפיה"מ לר"מ שבת פי"ח מ"ג. [ובב"י ושו"ע שכח סי"ב ומ"ב סקל"ד].

[הוגה ומעיין]

ר' מ"ע פרידמן, שני כתבים מימוניים, בתוך ספר מאה שערים לזכר האדמו"ר ר' יצחק טווערסקי, עמ' 208-9.

[עושה חדשות]

רמב"ם (דעות ג,ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.

א' למה לא קאמר שישים אל לבו שמקיים מצוות בוראו "פרו ורבו"
ב' טעם הרמב"ם צ"ת הרי רק בודדים זוכים לבן שהוא "חכם גדול וישראל" האם כל המטרה רק עבור צד רחוק?
ג' מ"ט הפליג הרמב"ם עד חכם וכו' ולא קאמר שיהא לו בן ששומר תורה ומצות.

האם התחדשו תשובות לשאלות אלו?

[איש טלז]

תעיין במאמר בקובץ קול תורה ס"ו בשם הגר"מ סלמון עמוד 339
וע"ע כד הקמח לרבינו בחיי ערך חתן

[קראקובער]

לענ"ד וכבר מזמן הבנתי כן מלשונות שגורים אחרים, שהמושג "גדול בישראל" אינו כלשוננו בימינו "גדול הדור" וכדומה.
אלא בפשטות שיש לו גדלות, היינו תלמיד חכם ובעל שלמות.

ת"ר לעולם ימכור וכו' וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת ת"ח ישא בת גדולי הדור ופירש רש"י אנשי מעשה וצדיקים.

[גם זו לטובה]

ר' מ"ע פרידמן, שני כתבים מימוניים, בתוך ספר מאה שערים לזכר האדמו"ר ר' יצחק טווערסקי, עמ' 208-9.

לא הבנתי מה מצאת שם.

לענין לשון זו ראה עוד רמב"ם שבת פ"ב ה"ג ובכס"מ שם ובפיה"מ לר"מ שבת פי"ח מ"ג. [ובב"י ושו"ע שכח סי"ב ומ"ב סקל"ד].

פשוט שכאן א"א לפרש שהכוונה על גדול ולא קטן וכו'

לענ"ד וכבר מזמן הבנתי כן מלשונות שגורים אחרים, שהמושג "גדול בישראל" אינו כלשוננו בימינו "גדול הדור" וכדומה.
אלא בפשטות שיש לו גדלות, היינו תלמיד חכם ובעל שלמות.

ועדיין לא העלית ארוכה על שאלות פותח האשכול.

תעיין במאמר בקובץ קול תורה ס"ו בשם הגר"מ סלמון עמוד 339

לא מצאתי שם כלום, ואולי יש ט"ס בדבריך וצ"ל עמ' 404

וע"ע כד הקמח לרבינו בחיי ערך חתן

מחיפוש בקופיא לא הבנתי מה מצאת שם.

[עושה חדשות]

חשבתי מקור לרמב"ם.
לש' הפס' הוא "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים",
ודרשו חז"ל היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו וכו',
המבואר כאן שיש ענין בהעמדת בנים שהוא תלוי במי שיכשר, הזה או זה.
ויל"פ.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

רמב"ם (דעות ג,ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.

א' למה לא קאמר שישים אל לבו שמקיים מצוות בוראו "פרו ורבו"

אין זה דרך הרמב"ם. כמו בכל מצוה, רצה ללמד אותנו כוונת קיום המצוה, כדי שנקיים אותה באותה כוונה. לצוות לקיים המצוה, בגלל שנצטוינו, היא סברא עגולה.

ב' טעם הרמב"ם צ"ת הרי רק בודדים זוכים לבן שהוא "חכם גדול וישראל" האם כל המטרה רק עבור צד רחוק?

כן, זה מה שכתב הרמב"ם בהקדמה לפיהמ"ש, שכל העולם כדאי עבור החכמים הבודדים בעולם, ואלף שוטים עובדים עבור חכם אחד.

ג' מ"ט הפליג הרמב"ם עד חכם וכו' ולא קאמר שיהא לו בן ששמור תורה ומצות.

הכוונה לגדול הוא שומר תורה ומצוות בשלימות.

[אליהו בן עמרם]

רמב"ם (דעות ג,ג) ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב, וישים על לבו שיהיה לו בן אולי יהיה חכם וגדול בישראל.

א' למה לא קאמר שישים אל לבו שמקיים מצוות בוראו "פרו ורבו"
ב' טעם הרמב"ם צ"ת הרי רק בודדים זוכים לבן שהוא "חכם גדול וישראל" האם כל המטרה רק עבור צד רחוק?
ג' מ"ט הפליג הרמב"ם עד חכם וכו' ולא קאמר שיהא לו בן ששומר תורה ומצות.

האם התחדשו תשובות לשאלות אלו?

והנה דברי רבינו במלואם:
המנהיג עצמו על פי הרפואה אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו אין זו דרך טובה, אלא ישים על לבו שיהא גופו שלם וחזק כדי שתהיה נפשו ישרה לדעת את ה', שאי אפשר שיבין וישתכל בחכמות והוא רעב וחולה או אחד מאיבריו כואב וישים על לבו שיהיה לו בן, אולי יהיה חכם וגדול בישראל. נמצא המהלך בדרך זו כל ימיו עובד את ה' תמיד אפילו בשעה שנושא ונותן ואפילו בשעה שבועל, מפני שמחשבתו בכל כדי שימצא צרכיו עד שיהיה גופו שלם לעבוד את ה' ואפילו בשעה שהוא ישן אם ישן לדעת כדי שתנוח דעתו עליו וינוח גופו כדי שלא יחלה ולא יוכל לעבוד את ה' והוא חולה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא ועל ענין זה צוו חכמים ואמרו וכל מעשיך יהיו לשם שמים והוא שאמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך.

כלומר הרמב"ם מבאר שגם כאשר אדם עוסק בצרכיו הגשמיים, הוא צריך להציב לעצמו שמטרתם היא "לדעת את ה'", וא"כ לא רק כאשר הוא מתפלל/לומד/עוסק במצוות רק אז הוא "עובד את ה'", אלא גם כאשר עוסק בצרכיו הגשמיים אם יכוון למטרה הנ"ל, גם אז הוא עובד את ה'. זה תמצית דבריו.

כידוע, גם למצוות עצמן יש מטרות, וכדאיתא בדברי הרמב"ן המפורסמים סוף פרשת בא:
"....וכוונת כל המצות שנאמין באלוהינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוהיו שבראו..."

וא"כ, כל השאלות נתיישבו לכאורה באחת, והיא, שהרמב"ם מדבר על הכוונה הסופית (מטרתן של המצוות עצמן) ולא רק על המטרה האמצעית (קיום המצוות), שגם היא (קיום המצוות) איננה המטרה (בה"א הידיעה) אלא היכי תמצי להגיע למטרה שלמעלה ממנה.
וגם, בן "חכם וגדול בישראל" - סביר להניח שיגיע אל המטרה הנ"ל - לדעת את ה' - יותר מאשר מי שאינו, כי סביר להניח שאותו חכם וגדול יכוון כל מעשיו הגשמיים וקיום מצוותיו למען המטרה הנעלה של "לדעת את ה'", ולא יישאר בעשיית צרכיו הגשמיים לשם עצמם ו/או בקיום המצוות לשם קיום מצות בוראו גרידא (או חלילה פחות מזה).

ואולי גם, כאשר מדברים על כוונות ומטרות, הרמב"ם מורה לנו "לכוון גבוה" ולא "להסתפק במועט", ולכן למרות שכתב "אולי יהיה חכם...", כלומר יכול להיות שזה "צד רחוק" (כפי שאלת השואל), אך "לחלום" מותר, וגם צריך, כפי שהרמב"ם אומר. (ו"חלומות שווא ידברון?"....)

(אמנם כבר לעייל כתבו טובים ממני כה"ג, אך כל מה שבאתי, זה רק להבהיר ולחדד)

[אליהו בן עמרם]

חשבתי מקור לרמב"ם.
לש' הפס' הוא "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים",
ודרשו חז"ל היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו וכו',
המבואר כאן שיש ענין בהעמדת בנים שהוא תלוי במי שיכשר, הזה או זה.
ויל"פ.

ראה נא מה שכתבתי בארוכה בהודעה קודמת בכוונת הרמב"ם, ולענ"ד אין כוונת הרמב"ם כדברי מר, שיעמיד בנים , אולי וכו'.

ועוד קצת להבהרה:
כנגד מה שכתב הרמב"ם בתחילת דבריו: "ושיהיו לו בנים עושין מלאכתו ועמלין לצורכו" - שאין זו דרך טובה
כתב שהדרך הטובה היא: "וישים על לבו שיהיה לו בן, אולי יהיה חכם וגדול בישראל"
כלומר, אין הכוונה בדווקא באופן של עיסוק ב"פריה ורביה" או ב"לערב אל תנח ידך", אלא לדוגמא שאם יהיה לו בן, שידאג לגדלו ולחנכו למטרה של "לדעת את ה'" (ולא שיגדל אותו כדי לשרת את צרכיו הגשמיים העצמיים של האבא), וכן אם "בועל", שלא יתעסק בצרכיו הגשמיים, אלא יעשה זאת לשם המטרה האמורה, או בשביל עצמו כסיוע "לדעת את ה'" בעצמו, או באופן שאם יוולד בן מזה, שיייעד אותו ויפעל עימו "לדעת את ה'".

וזה פשוט, כי אי אפשר "לחייב" אדם שיעשה שיהיה לו בדווקא בן - בדרך "פריה ורביה", וכי דבר זה בידו הוא?
(ואין להקשות מזה, שיוצא יד"ח פר"ו דווקא בבן ובת, כי חיובו לפרות ולרבות "עד" שיהיה לו "גם" בן, ובוודאי ש"לערב אל תנח וגו'", כמדומני לא נאמר דווקא ב"בן" אלא בין ב"בן" ובין ב"בת" נוספים על חיובו בפו"ר שכבר יצא בעבר)