כבוד התורה ותלמידי חכמים

[אוצר החכמה]

בפורום הזה מכבדים תלמידי חכמים וק"ו את גדולי הדור. אפשר לדון בדברי כולם, אבל ביטויים של חוסר כבוד וגנאי על רבותינו, אין זה מקומם.

[ארזי ביתר]

בלי איומים זה לא יעבוד.

[החוזר]

למעשה חוטא נשכר והאשכול נמחק על כל הדברים היפים שנכתבו בו בדי עמל, למשל בניתוח המזהיר של ישבב הסופר.

[אוצר החכמה]

אכן. היתה כאן טעות בתהליך המחיקה.

הדיון על עצם העניין לענ"ד יש לו מקום אע"פ שאני באופן אישי לא הבנתי בכלל את נקודת הדיון ואת כל המשא ומתן כולו.

[ארזי ביתר]

נקודת הדיון המקורית - לבאר דברי הגראי"ל, שהיום אף אחד לא מחכה למשיח.

נקודת הדיון שהובילה למחיקה - לבאר שהגראי"ל, הינו מגדולי האפיקורסים, עפ"ל.

[אוצר החכמה]

לא לזה התכוונתי כמובן.
אני התכוונתי לומר שלא הבנתי מה הדיון בדעת הרמב"ם, י"ג עיקרי אמונה הם עיקרי האמונה ולא עיקרי המצוות. מי שאינו מאמין בביאת המשיח או שחושב שאם יתמהמה כבר לא יבוא כלומר שאינו מאמין בזה שודאי יבא, או אולי גם אם חושב שלא יתכן שיבא בזמן מן הזמנים (אני לא מתכוון לערב שבת וכדומה שזה עניין אחר אלא למשל בחמישים שנה הקרובות) כל זה הוא עניין אמונה ומי שחושב שאין משיח לישראל אינו מקבל את העיקר של הרמב"ם. אבל הצפייה בפועל לישועה היא מצווה שאין לה קשר לאמונה אלא הוא מצווה שאנו מצווים לצפות. ולכן לא הבנתי מה הדיון אם בימינו אנשים מצפים למשיח או לא קשור לי"ג העקרים.

מצד שני לא הבנתי למה אומרים שאנשים לא מצפים היום למשיח, מה יש? כל כך טוב לכולם בגשמיות וברוחניות, שלא רוצים שיבא הקב"ה ויגאלנו מכל צרותינו ומלאה הארץ דעה את ה'?

ואת הטענה שאנחנו לא מחכים בכזה קוצר רוח כמו הח"ח בכלל לא הבנתי, אנחנו מתפללים כמו הח"ח? לומדים כמו הח"ח? אלא יש לימוד ויש לימוד יש תפילה ויש תפילה ויש צפייה ויש צפייה.

[אלכסנדר וימפן]

מצד שני לא הבנתי למה אומרים שאנשים לא מצפים היום למשיח, מה יש? כל כך טוב לכולם בגשמיות וברוחניות, שלא רוצים שיבא הקב"ה ויגאלנו מכל צרותינו ומלאה הארץ דעה את ה'?

השאלה היא למה הרב קורא לצפות אם הרב מבין שמי ששואלים אותו אם הוא רוצה שהמשיח יבוא והוא אומר שכן זה נקרא שהוא מחכה למשיח אז באמת הרב צודק אבל אם לצפות למשיח זה להרגיש הרגשה של ציפיה אז את הרגש הזה אני לא יודע לכמה אנשים יש.
ובאמת אפשר גם לשאול את השאלה הזאת על דברים אחרים כמו אם אנחנו שמחים בעבודת ה' כי אם כל מי ששואלים אותו אם הוא מרוצה מזה שהוא עושה מצוות זה נקרא שהוא שמח אז באמת אנחנו שמחים אבל אם רק מי שמרגיש שמחה כשהוא מניח תפילין זה נקרא שהוא שמח אז זה משהו אחר.

[ישבב הסופר]

שמרתי העתקה מהודעתי, ואעלהו כאן שוב. [תודה להחוזר על המחמאה ...]



השיחה שם היתה באופן ברור על הצפייה לגאולה דווקא, "כל שאינו מחכה", ולא על האמונה בביאתו שהוא העיקר הי"ג של הרמב"ם. זה הרי כל הנושא שם!
הגרמ"צ בא לומר להגראי"ל ווארט, על הדיוק בדברי הרמב"ם [עליו חזר הרמ"מ שולזינגר הרבה מאוד] שהרמב"ם כותב שצריך א) להאמין בביאתו, וגם ב) לחכות באופן מציאותי. וממילא ממשיכים לחשבן, שזה שהרמב"ם כותב שמי שאינו עושה כן הרי הוא כופר בתורת משה, זה קאי גם על מי שאינו מחכה.
כמובן שזה דבר חמור לומר בפשיטות שכן הדבר, כי זה באמת קשה לחכות ממש כל יום למשיח כילד שמחכה לאביו לבוא הביתה, ומה התועלת לומר ע"פ דיוק מוקשה שמי שאינו עושה כן בפועל ממש הרי הוא כופר בתורת משה??
חוץ מזה, על הדיוק יש כמה טענות, אחד מהם בא הגרמ"צ ליישב בדרך דרש. וכדלהלן.
[ואם מישהו היה מוציא ראיה מרמב"ם שמי שאינו מקיים 'שויתי' פשוטו כמשמעו הרי הוא כופר בתורת משה, ודן בזה עם כל הקניייטשים, מה הייתם אומרים? זה כמו הרב בלוך ממונסי שמנסה לסלול במעמקי אגרות חזו"א כדי להוכיח שכל מי שאינו מאמין שספר ה'נתיבות' נכלל ב'זאת התורה לא תהא מוחלפת' והיא 'היא הנתונה למשה רבינו ע"ה' יינו יי"ן ופתו פת עכו"ם ובנותיו נידות מעריסתן]

הקושיא שבא הגרמ"צ לומר להגראי"ל ולתרצה היא, שהרמב"ם מביא ראיה מן התורה להלכה זו מפסוק בפרשת בלק "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב", וכותב הרמב"ם דממילא מי שאינו מאמין בזה הוא כופר בתורת משה ובכל הנביאים, כך כותב הרמב"ם. והקושיא היא, שאם כדברי הדיוק, שבזה נכלל גם אמונה שיבוא וגם החיוב לצפות ולחכות, תיקשי מנין להרמב"ם מפסוק זה שיש חיוב לצפות??
ורצה הגרמ"צ לומר, וכמו שיווכח כל קורא את הדברים באופן יסודי, ע"פ דברי רש"י בהושע יג ז [הפטרת תולדות או ויצא] "כנמר על דרך אָשור"
כל אשור שבמקרא דגש וזה רפי שאינו שם מקום אלא אארוב ואשקוד כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד):

וביקש הגרמ"צ לומר, עכ"פ כך הבנתי, שהביאור ברמב"ם הוא, שהרמב"ם הוכיח מדברי הפסוק "אשורנו ולא קרוב" שלשון "אשורנו" מיירי בצפייה, וכדברי רש"י בהושע, אארוב ואשקוד.
הגראי"ל לא אהב את העיסוק בדיוק זה והפומפ סביבו, [הוא בוודאי מכיר את זה עוד מהגרמ"מ שולזינגר שחבב את העיסוק בדיוק זה] מכיוון שלטענת הגראי"ל זה כמו 'הוספת עיקר' ש'אין רוב הציבור יכולים לעמוד בה'. כלומר, לומר שמי שמאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אלא שאינו מחכה כל יום, הרי הוא כופר בתורת משה, זה בגדר 'תקנה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה'. זה כמו לדייק ברמב"ם שמי שאינו מקיים שוויתי פשוטו כמשמעו, כלומד שאינו מצייר בדעתו תמיד שהמלך הגדול וכו' הרי הוא כופר בתורת משה.
הגראי"ל מתייחס למונח מ'חכה' במובנו הרגיל, כמו לחכות לאבא לבוא הביתה. והוא מבין שזה בא הגרמ"צ ואומר, שמי שאינו עושה כן הוא כופר. ועל זה טען שלגזור מתוך דיוק ולומר שמי שאינו מחכה למשיח ממש כמו שילד מחכה לאביו לבוא הביתה, הוא כופר, הוא כמו גזירה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה.

לענין הבאת שמו של רבי הילל, נדמה לי שהוא עונה על תמיהת הגרמ"צ לדבריו, שהוא חוזר ומתמיה שוב ושוב. כשהוא לא מרפה, הגראי"ל זורק לו תשובה בדרך הפלגה, והיא קושיית ר"י אלבו על הרמב"ם משיטת רבי הלל. הגרמ"צ שואל איך זה יכול להיות שלא מקיימים את זה, אם זה אחד מהעיקרים, ונחשבים אפיקורס אם לא מחכים. הגראי"ל עונה לו כדי להפליג, שזה לא הקושיא הכי חזקה על כל הנושא, (כאמור, הוא לא אוחז שהדיוק והפי' של מחכה הוא נכון) ולכן הוא ענה לו שהרי יש אפילו שיטה של תנא שסבר שמשיח לא יבוא, וכי תעלה על הדעת שהיה נחשב אפיקורס? וכקושיית ר"י אלבו והחת"ס.
שלא כדברי שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק ובלבם ארבם, הגראי"ל לא בא לצדד חלילה כהתנא, ( שאילו סבר כן ח"ו היה יכול לומר לו בתחילת השיחה... ) זה מענה של דחיה בקש, אחרי שהגרמ"צ מתאמץ עם הדיוק שלדעת הגראי"ל אינו נכון ואינו בר תועלת. הוא מנסה לתת פרופורציה להגרמ"צ שמנסה לטעון שמי שאינו מחכה הוא כופר, אז הוא עונה לו שאפי' לגבי עצם האמונה היה אמורא שטען כנגד זה, וידוע על זה הקושיא האם רבי הלל נחשב חלילה ככופר. בודאי אסור לסבור כהתנא, וזה לא מה שהוא בא לומר, הוא רק נותן פרופורציה למסקנה של הדיוק ההוא.

----

עכשיו לפשט דברי הרמב"ם מכח קושיית הגרמ"צ, מנא ליה להרמב"ם הא מפסוק 'אראנו ולא עתה וכו', כמדומה שדי ברור, כי הרמב"ם אינו בא כלל להביא ראיה לחיוב לחכות, [שזה דבר שמפורש בנביאים אבל אכן לא מפורש בתורה.] אלא הרמב"ם בא להוכיח שביאת המשיח בעצם אינו דבר שמוכח רק מדברי הנביאים, כמו שנראה מקופיא, אלא יש לו עיקר מן התורה, והוא מ'אראנו ולא עתה וכו'". ובמחכ"ת הגרמ"צ, התירוץ שלו צע"ג, הרמב"ם מדייק בפסוק מכח דברי רש"י בביאור מילת אשורנו? ובכלל, לומדים 'חיוב אופן האמונה' מנבואת בלעם? הרמב"ם מביא את הפסוק לא ללמוד חיוב אלא להוכיח מזה שזה דבר שיש לו עיקר מן התורה, ומי שכופר בה הרי כפר בתורה.


ובכלל, ע"פ פשט פשוט, מעיון בדברי הרמב"ם בהקדמה לחלק, "אינו מחכה" היינו מי שחושב שיתאחר, ושם לו קץ עתידי. 'לחכות' פי' לכאורה "להאמין שיכול לבוא מיד". וזה הרי כולם עושים, ועל זה לא חלק הגראי"ל. אבל ל'המתין', "ווארטן", בכול יום תמיד, זו כבר ממש מדרגה נשגבה, ויחידים בדור זוכים לקיימה. והמכחיש את זה מכחיש את המציאות.

וכל זה באמת באמת פשוט לכל מי שיש לו מח בקדקדו ולבו אינו חולק עליו מלהאמין בחכמים ובדבריהם, שעל זה הנושא דנו שם, ואין בזה שום שערוריה, יקם סערה לדממה, והמלעיבים במלאכי אלוקים יודו כי שקר וסילוף האכילו את הציבור התמים.

[אוצר החכמה]

מצד שני לא הבנתי למה אומרים שאנשים לא מצפים היום למשיח, מה יש? כל כך טוב לכולם בגשמיות וברוחניות, שלא רוצים שיבא הקב"ה ויגאלנו מכל צרותינו ומלאה הארץ דעה את ה'?

השאלה היא למה הרב קורא לצפות אם הרב מבין שמי ששואלים אותו אם הוא רוצה שהמשיח יבוא והוא אומר שכן זה נקרא שהוא מחכה למשיח אז באמת הרב צודק אבל אם לצפות למשיח זה להרגיש הרגשה של ציפיה אז את הרגש הזה אני לא יודע לכמה אנשים יש.
ובאמת אפשר גם לשאול את השאלה הזאת על דברים אחרים כמו אם אנחנו שמחים בעבודת ה' כי אם כל מי ששואלים אותו אם הוא מרוצה מזה שהוא עושה מצוות זה נקרא שהוא שמח אז באמת אנחנו שמחים אבל אם רק מי שמרגיש שמחה כשהוא מניח תפילין זה נקרא שהוא שמח אז זה משהו אחר.

נכון. כל המצוות התלויות בלב יש שעושה הרבה ויש שעושה מעט, וגם המצוות המעשיות יש שעושה לצאת ידי חובתו המינימלית ויש שטורח בהם הרבה, זה דרכו של עולם, יסייענו ה' להיות מן המרבים ולא מן הממעיטים.

[ארזי ביתר]

תגובה לדברי הרב אוצר החכמה.

ראשית כל, דבריך בעניין החילוק בין עיקרי האמונה לבין המצווה לצפות למשיח, דברים נכוחים הם לפי ראות עיני.

בעניין השאלה מהח"ח. מדברי הגראי"ל עולה, שבימינו אף אחד לא מצפה באמת למשיח. הן אמת, שתורתנו אינה דומה כלל לתורת הח"ח, אך הפער בין ציפייתנו למשיח לבין ציפיית הח"ח למשיח, גדול יותר מהפער בין תורתנו לבין תורתו.

שלישית, מעכ"ת שאל מדוע אומרים שאנשים לא מצפים למשיח, בזמן שלא טוב בגשמיות ורוחניות. במקהלות חסידים מסופר, על אחד מגדולי מאורי החסידות (איני זוכר כרגע מי היה), שיצא לדרך. אתא לילה, והצדיק נכנס לאכסניה על אם הדרך. באמצע הלילה מתעורר הכפרי המארח ושומע את אורחו הנעלה, בוכה בכיות נוראות. קם הכפרי בבהלה ממיטתו והלך לבדוק מה קרה. כשנכנס לחדרו של הצדיק, ראה אותו יושב על הארץ ובוכה בדמעות שליש. שאלו הכפרי, רבינו, מה קרה? כלום רעב כבודו? אכין לך אוכל! נענה הצדיק ואמר לו, לא רעב אני כלל ועיקר. אני בוכה ומיצר על שכינתא דאיהי בגלותא, על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו ועל צערם של ישראל. מתפלל אני לאלוקינו, שיעלנו בשמחה לארצנו ויחזיר לנו את עבודת בית המקדש למקומה. שאל אותו הכפרי הבור, רבי, היכן היא ארץ ישראל ומהו בית המקדש? איני רוצה לעלות לשם כלל. יש לי פה את לול התרנגולים אשר טיפחתי וריביתי, ואת הפונדק אותו אני מחזיק מזה שנים רבות, אין ברצוני לעקור מכאן. פנה הצדיק לנקודה האישית הרגישה של הכפרי ושאל אותו, האם לא קצת בהתעללויות של הפריץ הרשע והגויים האכזריים? האם לא נקעה נפשך מהפוגרומים ומסעות השוד שלהם? בוא נעלה לארץ ישראל, ונשב בהשקט ושלווה. אמר הכפרי לצדיק, עלי לשאול את זוגתי לדעתה. לאחר זמן מה, שב הכפרי ואמר לצדיק, הגענו למסקנה, שעדיף שהקב"ה יעלה את הפריץ והגויים לארץ ישראל וייתן לנו להישאר כאן...

הן אמת, שדורנו דור דעה הוא, ולא יעלה על דל שפתיו ורעיוניו של אף אחד, כאלו דברים מטופשים. אך, כשיעשה האדם את חשבון נפשו בנקודת האמת שלו, אני מאמין כי הוא יגיע למסקנה, שהוא לא כ"כ מקשר את בין ישועות הפרטיות להם הוא יושב ומצפה, לבין ישועת הכלל אותה הוא מזכיר שלוש פעמים ביום.


הערת אגב, מתי פעם אחרונה נתקלת בהזמנה לחתונה, שכתוב בה, שהחופה תתקיים בחצר הר הבית, אך אם חלילה לא יבוא המשיח עד החתונה, היא תתקיים באולם פלוני? יתרה על כך, מתי פעם אחרונה נתקלת במודעה בערב ת"ב, המבשרת על זמני תפילות החג באש שחורה על גבי אש לבנה, ורק ב'נ.ב.' מוסיפים את זמני התפילות באם ח"ו ח"ו לא תבוא הגאולה? מצפים למשיח?

[אוצר החכמה]

למה לכתוב בצורה כזאת, או וכי מי שאינו כותב כך אינו מצפה? הוא אשר אמרתי אין כל האנשים מצפים בצפייה גדולה מאד אלא צפייה קטנה וגם אין כל האנשים מתפללים בכוונה גדולה מאד אלא בכוונה קטנה, וגם אין השעות שוות אצל כולם לא לעניין זה ולא לעניין זה.

[מרן המשגיח]

בעניין הראיה מר' הלל כתבתי באשכול אחר (שנמחק גם הוא) שדעת אברבנאל וצפנת פענח שר' הלל קאי על הזמן של אחישנה היינו שלא יבוא המשיח לפני הזמן האחרון וגם לדעת רש"י שאין משיח אלא הקב"ה בעצמו ימלוך על ישראל נראה קצת דלא שייך זה קודם הזמן האחרון ולפ"ז הראיה פשוטה וברורה.

[ארזי ביתר]

זווית נוספת שעלתה בדעתי. להגראי"ל, שהכיר גדולי עולם ומצוקי ארץ שציפו בכל לב לגאולה השלמה, מותר לבוז לציפיה כשל דורנו לגאולה. כקוף בפני אדם.

[אלף אלפים]

הערת אגב, מתי פעם אחרונה נתקלת בהזמנה לחתונה, שכתוב בה, שהחופה תתקיים בחצר הר הבית, אך אם חלילה לא יבוא המשיח עד החתונה, היא תתקיים באולם פלוני? יתרה על כך, מתי פעם אחרונה נתקלת במודעה בערב ת"ב, המבשרת על זמני תפילות החג באש שחורה על גבי אש לבנה, ורק ב'נ.ב.' מוסיפים את זמני התפילות באם ח"ו ח"ו לא תבוא הגאולה? מצפים למשיח?

במחכ"ת חבל להרוס משא ומתן נאה שלם בהערת אגב אחת כזו.
אולי כדאי לך לעבור לחב"ד שם מקיימים בהידור מצוות אלו, מעולם לא שמענו על חסידות של שטות זו, שמרחק באמת את הלב מן הגאולה והופך את הכל לליצנות.
ואולי אפשר לשיטתך לאסור לקנות קינות לפני יום ט"ב עצמו שהרי אנו מקווים ומצפים שתבוא הגאולה [אכן מנהג כמה קהילות היה להשליך במוצאי ת"ב מידי שנה את הקינות לגניזה כאומרים שלשנה הבאה לא נצטרך להם, אבל הנהגת פומבי כמו שמצייר מעכ"ת היא ליצנות].

[משולש]

בלבוש מתרץ למה איכה לא על קלף בגלל שלא השקיעו זמן על זה.
אבל מי שמאמין במשיח רק בערב ת"ב, מדוע לא יזרוק את כל הסידורים של בית הכנסת שכתוב בהם "ולירושלים עירך", וגם את כל ספרי הסליחות שמלאים בתיאורי החורבן, גם כל המחזורים של כל המועדים, וכו' וכו'.
נראה שיש אנשים שבצורה הזו הם בורחים מהכבדות של הצער, ומחליפים אותו בשמחה על ביאת המשיח בקרוב.
לכן כל דבר בעתו. והזמן שצריך בעיקר להמתין לגאולה זה אחרי ת"ב לאורך שבעה דנחמתא. הבעיה שאז כולם נופשים בצפון הרחק הרחק מירושלים גם פיזית, וגם רוחנית. (ואת הנופשים האלו מתכננים כמובן בשלושת השבועות).

[אלף אלפים]

כתב הרמב"ם בפי"א מהל' מלכים ה"א וז"ל המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד לישנה וכו' וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי תורה העידה עליו שנאמר ושב ה"א את שבותך וכו' ע"ש.
והנה לשון זה שכתב הרמב"ם שגם מי שאינו מחכה לביאתו הרי הוא בכלל הכופרים מלבד מי שאינו מאמין בו אינו מבואר כלל מה בא לרבות.
והנה יש לפרש בכמה אופנים -
הא' שאינו חפץ בביאתו אפילו שמאמין בו, אבל אין לזה טעם כל כך דלפי"ז אין כאן כפירה בעיקר זה אלא במה שאינו חפץ בהצלחת עמ"י ומלכות ב"ד כעין פורש מן הציבור, אכן הרמב"ם כבר כלל בדבריו בפיה"מ את איסור החולק על מלכות ב"ד בעיקר הזה .
הב' שמתייאש מביאתו וצ"ל שאינו כופר ממש בכך שסופו לבוא שזהו בכלל מי שאינו מאמין בו וא"צ לריבויא אלא שמסיח דעת לגמרי מן הגאולה ומתייאש ממנה ורק מאמין בה כאפשרות תאורטית לעתיד הרחוק [ורבינו מרן הח"ח זצ"ל בציפית לישועה פ"ב כתב ג"כ בפי' דברי הרמב"ם דהיינו שמתייאש מן הגאולה ושמא כוונתו כמתבאר], וג"ז תימה שאין כאן כפירה אלא מידה רעה של העדר ביטחון .
הג' שקובע לו קץ ואינו מחכה לביאתו כעת, [וכמדומה שמטין כן בשם מרן הרי"ז מבריסק זצ"ל] והנה מסתבר שהעיקר באמונה זו הוא להאמין שאין לגאולתינו קץ שעדיין לא הגיע אלא הכל תלוי בזכויות והיום אם בקולו תשמעון, ומה שהקשו מדברי הגמ' שאינו מגיע לא בע"ש ולא בשבת לק"מ לענ"ד שאין כאן קץ בעיקר ביאתו אלא מעכב בעלמא, ופשיטא שאין טעם למצות אמונה שכל רגע יכול לבוא, והנה דברי הרמב"ם בפיה"מ מאד מתאימים לזה.
הד' יש שפי' בכוונת הרמב"ם למאמיני ישו הנוצרי והיינו שאינו מחכה לביאתו לפי שסובר שבא וג"ז דוחק.
הה' שלעולם אין כוונת הרמב"ם להוסיף מצות ציפיה או המתנה למשיח, אלא כוונתו מי שאינו מאמין בו לכשיבוא או מי שאינו מצפה לביאתו קודם שבא ובזה מבואר דקדוק הלשון מי שאינו מאמין בו ולא בביאתו.
והנה בפרק חלק כתב הרמב"ם וז"ל היסוד הי"ב ימות המשיח והוא להאמין ולאמת שיבוא ולא יחשב שיתאחר אם יתמהמה חכה לו ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו וחכ"א תיפח רוחן של מחשבי קיצין ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם כפי מה שנבאו עליו כל הנביאים ממשה רבינו ע"ה עד מלאכי ע"ה ומי שהסתפק בו או נתמעט אצלו מעלתו כפר בתורה שיעד בו בתורה בפי' בפרשת בלעם ופרשת אתם ניצבים ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם הש"י ובדברי נביאיו עכ"ל.
ויש לפלפל בכל הדרכים הנ"ל בדבריו, גם יל"ד כיצד ס"ל למרן הגראי"ל בענין זה לפי הדברים שנתפרסמו בשמו. [והנה במה שנתפרסם מדבריו בענין ר' הלל, שמעתי מתלמידו הבקיא בשיחו וסגנונו שגנראה היתה כוונתו שאף בעיקרי האמונה יש מקום למשא ומתן [עכ"פ בין גדולי ישראל] ולא שאמונת העולם הרחב תקבע הלכה וחיוב להאמין כמותה].

[ארזי ביתר]

הערת אגב, מתי פעם אחרונה נתקלת בהזמנה לחתונה, שכתוב בה, שהחופה תתקיים בחצר הר הבית, אך אם חלילה לא יבוא המשיח עד החתונה, היא תתקיים באולם פלוני? יתרה על כך, מתי פעם אחרונה נתקלת במודעה בערב ת"ב, המבשרת על זמני תפילות החג באש שחורה על גבי אש לבנה, ורק ב'נ.ב.' מוסיפים את זמני התפילות באם ח"ו ח"ו לא תבוא הגאולה? מצפים למשיח?

במחכ"ת חבל להרוס משא ומתן נאה שלם בהערת אגב אחת כזו.
אולי כדאי לך לעבור לחב"ד שם מקיימים בהידור מצוות אלו, מעולם לא שמענו על חסידות של שטות זו, שמרחק באמת את הלב מן הגאולה והופך את הכל לליצנות.
ואולי אפשר לשיטתך לאסור לקנות קינות לפני יום ט"ב עצמו שהרי אנו מקווים ומצפים שתבוא הגאולה [אכן מנהג כמה קהילות היה להשליך במוצאי ת"ב מידי שנה את הקינות לגניזה כאומרים שלשנה הבאה לא נצטרך להם, אבל הנהגת פומבי כמו שמצייר מעכ"ת היא ליצנות].

קיבלתי את דבריך. מכיריי יעידו, שאיני מן הנוטים לחב"ד ולדרכם. אך בדבר זה, גם אם הוא ליצנות, סופו שחודרת ללב ההכרה, כי הגאולה עדיין לא כאן.

[מה שנכון נכון]

הד' יש שפי' בכוונת הרמב"ם למאמיני ישו הנוצרי והיינו שאינו מחכה לביאתו לפי שסובר שבא וג"ז דוחק.

כן איתא בשם הגרי"ז שג"ז בכלל. [אם כי לא היתה כונתו על הנוצרים].

הה' שלעולם אין כוונת הרמב"ם להוסיף מצות ציפיה או המתנה למשיח, אלא כוונתו מי שאינו מאמין בו לכשיבוא או מי שאינו מצפה לביאתו קודם שבא ובזה מבואר דקדוק הלשון מי שאינו מאמין בו ולא בביאתו.

כן היה נלענ"ד לפרש כונתו, דאינו מאמין בו ר"ל שאינו מאמין כלל מקיומו. א"נ שאינו מקבלו לכשיבוא.
ואינו מחכה היינו שסובר שהתבטלה ההבטחה או שקויימה [כרבי הלל].
וזו גם כונת הח"ח - יאוש גמור, ולא דחיה לזמן רחוק.

[מה שנכון נכון]

ימלא פי תהלתך.PDF

(317.77 KiB) הורד 310 פעמים

שערי אורה.PDF

(561.58 KiB) הורד 306 פעמים

[מרן המשגיח]

הב' שמתייאש מביאתו וצ"ל שאינו כופר ממש בכך שסופו לבוא שזהו בכלל מי שאינו מאמין בו וא"צ לריבויא אלא שמסיח דעת לגמרי מן הגאולה ומתייאש ממנה ורק מאמין בה כאפשרות תאורטית לעתיד הרחוק [ורבינו מרן הח"ח זצ"ל בציפית לישועה פ"ב כתב ג"כ בפי' דברי הרמב"ם דהיינו שמתייאש מן הגאולה ושמא כוונתו כמתבאר], וג"ז תימה שאין כאן כפירה אלא מידה רעה של העדר ביטחון .

מתייאש פירושו שחושב שכיוון שלא הגיע עד כה יותר לא יבוא וזוהי כפירה גמורה, ופשוט.

[לא ידען]

מעשייה נאה מספרת על יהודי שהגיעה לאזניו שמעה של עיירה פלוני, בה יושבים כולם ומצפים כל העת למשיח שיבוא. שירך רגליו למרחקים, עד הגיעו לעיר המיוחדת הזאת.

כבר ממרחקים הבחין במגדל גבוה המשקיף על כל סביבתו ובו יושב אחד מפשוטי העם כל העת כאשר משקפת משוכללת מול חוטמו ואינו מסיר עיניו מחיפוש 'אחר המשיח'.

והנה אך ראה ראה האיש בעיניו כל המחזה הזה, ויעמוד משתומם על דבקות איש פשוט מן היושבים אחר התנור והרחיים.

לרגע עלתה בלבו מחשבה צינית. שמא ואולי, מקבל אותו אדם צרור מטלטלין עבה עבור 'שכר בטלתו'. הוא החליט לבדוק את הדבר.

קם ועלה בגופו את כל מאות מדרגות הברזל עד הגיעו ראש התורן. שאל את האיש: נו... משלמים לך יפה על העבודה הקשה?? כמנהג אצילי זמננו שאת סקרנותם לא יכבשו אך תחת כבודם מלשאול את השם המפורש 'אמור מה שכרך'. ועוד הוסיף : מעריכים את עבודתך ואת כישוריך ?? לתדהמתו נענה בשלילה מוחלטת. פרוטות זעומות לקצבתי המספיקות לי אך מעט.

"אבל זה שווה לי,זו עבודה לכל החיים" חתם 'המאמין' ביבושת.

[ארזי ביתר]

כשיברו בשנת תשמ"ב, על החזרת הגולן, אמר הרב שך: "אלפיים שנה הסתדרו ללא רמת הגולן, ואפשר להסתדר עוד אלפיים שנה ללא רמת הגולן".

[אוצר החכמה]

האם כוונתך לומר שבאותה מידה יכול היה הרב שך לומר אלפיים שנה הסתדרו ללא משיח אפשר גם להסתדר ללא משיח עוד אלפיים שנה? אני מאד מקווה שלא כן הוא.

[ארזי ביתר]

כל אחד יראה את דבריו ויחליט. לענ"ד לא נראה, שהחפץ חיים היה אומר משפטים על איך נוכל להסתדר אלפיים שנה נוספות. אך אין לי מושג, אם אני אכן צודק. הנקודה היא אחת: לא יקום אף אחד ויגיד שהרב שך אפיקורס. כן יקומו אנשים ויגידו את זה על הרב שטיינמן. למה?

[נוטר הכרמים]

כל אחד יראה את דבריו ויחליט. לענ"ד לא נראה, שהחפץ חיים היה אומר משפטים על איך נוכל להסתדר אלפיים שנה נוספות. אך אין לי מושג, אם אני אכן צודק. הנקודה היא אחת: לא יקום אף אחד ויגיד שהרב שך אפיקורס. כן יקומו אנשים ויגידו את זה על הרב שטיינמן. למה?

הסוגיא האם כל בן תורה רשאי לדון ולפלפל בדברי גדולי ישראל בענינים שהן עיקרי הדת, בדקדוקיהן ובמשמעויותיהן היא חשובה ומורכבת. ברם, המשוואה מדברי הרב שך בענין הגולן היא קנטרנית ומקוממת. אף אחד אינו סבור שהרב שך חולק על דברי חז"ל שהעולם קיים ששת אלפים שנה ולא יותר, נעשה כאן נסיון 'לתפוס' את הרב שך על המילה שהתבטא בדרך הפלגה 'אלפיים שנה'. ברם, בנידון דידן הדברים שונים במהותם, התקיים כאן שיח בין הגראי"ל שליט"א לאחד מזקני הת"ח בנושא חשוב של הצפיה לביאת המשיח, ונאמרו בו חידושים מופלגים בנושא זה, המאפשרים דיון רציני וענייני, מה אמר ולמה התכוין. המשוואה הזאת נולדה מהפיכת הדיון לקינטור ולהלעבה במלאכי אלקים, ועל כגון דא נאמר האל' יודע אם לעקל אם לעקלקלות.

[אוצר החכמה]

המשוואה מדברי הרב שך בענין הגולן היא קנטרנית ומקוממת. אף אחד אינו סבור שהרב שך חולק על דברי חז"ל שהעולם קיים ששת אלפים שנה ולא יותר, נעשה כאן נסיון 'לתפוס' את הרב שך על המילה שהתבטא בדרך הפלגה 'אלפיים שנה'.

ההשוואה לדברי הרב שך היא לא במקומה לא בגלל ענין הששת אלפים שנה, אלא שבגלל שהרב שך לא התכוון לומר אלא שלדעתו הגולן אינו חשוב כ"כ, ברור שלדעתו ביאת המשיח חשובה ולא אמר עליה שום דבר.

ראיתי שוב ואני מבין שאתם חושבים שהבעייה בדברי הרב שך היא השימוש בביטוי אלפיים שנה כשאנו מצפים למשיח שיבא בכל יום, אני בכלל לא חשבתי שזה הנושא אלא שמונח בדבריו הרעיון שהגלות יכולה להמשך כשם שנמשכה באלפיים שנה האחרונות ועל זה כתבתי מה שכתבתי שזה אינו מונח בכוונתו דווקא. על מה שאמר אלפיים אני לא מבין בכלל מה יש לטעון. דרך גוזמא קתני, כשם שהאומר ערים גדולות ובצורות בשמים לא חוטא בחטא דור הפלגה.

[לייבעדיג יענקל]

לענ"ד לא נראה, שהחפץ חיים היה אומר משפטים על איך נוכל להסתדר אלפיים שנה נוספות. אך אין לי מושג, אם אני אכן צודק.

ראה בביאור הלכה סימן תכז
והזהיר מאוד מאוד שלא לשמוע לסדר הקביעות של הטור על שנים ידועות ע"ש וכן מצאתי עוד בשאר ספרים אך לעניננו אין שום נ"מ מזה כי על שנים שעברו עד הנה מה דהוה הוה וגם באמת כבר נתקן באיזה מקומות בלוח של הטור גופא כפי מה שהגיה הפר"ח ועל שנת תרס"ב תרס"ג תש"ז תש"ח כתבתי לקמן איך הוא הקביעות באמת עי"ש ויתר השנים משך רב כמעט עד שנת תתמ"ז כתובות בלוח הטור כהוגן כפי מה שנראה מפר"ח שלא הגיה עליו [אם לא שימצא עוד איזה קלקול בדפוס וכמו שראיתי בפר"ח כתוב שם על שנת תתקנ"ג סימן בח"ג והוא טה"ד וצ"ל זח"ג וכן על שנת תשמ"ג כתוב בדפוס לעמבערג בש"ז והוא טה"ד וצ"ל ז"ש כמו בטור והוא זש"ג אח"כ מצאתי כן בדפוס ישן] ואין לנו לדאוג כ"כ יותר כי בודאי בעת ההיא וגם הרבה קודם יהיה הגאולה ונקדש ע"פ הראיה.

[סמבטיון]

המשוואה מדברי הרב שך בענין הגולן היא קנטרנית ומקוממת. אף אחד אינו סבור שהרב שך חולק על דברי חז"ל שהעולם קיים ששת אלפים שנה ולא יותר, נעשה כאן נסיון 'לתפוס' את הרב שך על המילה שהתבטא בדרך הפלגה 'אלפיים שנה'.

ההשוואה לדברי הרב שך היא לא במקומה לא בגלל ענין הששת אלפים שנה, אלא שבגלל שהרב שך לא התכוון לומר אלא שלדעתו הגולן אינו חשוב כ"כ, ברור שלדעתו ביאת המשיח חשובה ולא אמר עליה שום דבר.

אני לא רוצה לדבר על דברי הרב שך או על ההשוואה לדברי הרב שטיינמן אבל את מה שאתה אמרת אני לא מבין.
מה פירוש הגולן לא חשוב כ"כ?
היתכן שיאמר מישהו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה? באמת לא דחוף, הסתדרנו עד עכשיו בלי זה. אני במקום יעקב אבינו הייתי אומר לקב"ה תודה רבה אבל באמת לא צריך..."
אני יודע במאה אחוז שלא זה באת להגיד, אבל למה כן התכוונת?

[אוצר החכמה]

אני עצמי לא חושב כך בקשר לגולן. אבל מה שאמרתי הוא שזה מה שהרב שך התכוון לומר, אפשר להתווכח אם הוא צודק בזה או לא, אבל אין לזה שייכות ליחסו לביאת המשיח.

[צולניק]

המשוואה מדברי הרב שך בענין הגולן היא קנטרנית ומקוממת. אף אחד אינו סבור שהרב שך חולק על דברי חז"ל שהעולם קיים ששת אלפים שנה ולא יותר, נעשה כאן נסיון 'לתפוס' את הרב שך על המילה שהתבטא בדרך הפלגה 'אלפיים שנה'.

ההשוואה לדברי הרב שך היא לא במקומה לא בגלל ענין הששת אלפים שנה, אלא שבגלל שהרב שך לא התכוון לומר אלא שלדעתו הגולן אינו חשוב כ"כ, ברור שלדעתו ביאת המשיח חשובה ולא אמר עליה שום דבר.

אני לא רוצה לדבר על דברי הרב שך או על ההשוואה לדברי הרב שטיינמן אבל את מה שאתה אמרת אני לא מבין.
מה פירוש הגולן לא חשוב כ"כ?
היתכן שיאמר מישהו "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה? באמת לא דחוף, הסתדרנו עד עכשיו בלי זה. אני במקום יעקב אבינו הייתי אומר לקב"ה תודה רבה אבל באמת לא צריך..."
אני יודע במאה אחוז שלא זה באת להגיד, אבל למה כן התכוונת?

השאלה לא היתה אם לכבוש את הגולן אלא אם לספח את הגולן למדינת ישראל תוך התגרות באומות.

[עקביה]

דנו באשכול זה רבות בכוונת דברי הרמב"ם (מלכים יא א): "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו".

מי הוא 'שאינו מאמין בו' ומי הוא 'שאינו מחכה לביאתו', והאם יש ללמוד מדברי הרמב"ם שחובה לשבת ולצפות למשיח בכל עת ובכל שעה?

לענ"ד 'מי שאינו מאמין בו' היינו לאחר שכבר בא המלך המשיח, והרי הוא מולך על ישראל ובנה בית המקדש, ונתקיימו בו כל הסימנים האמורים במשיח - מי שאינו מאמין שהוא המשיח הרי הוא כופר.

ו'מי שאינו מחכה לביאתו' הוא מי שאינו מאמין בביאת המשיח. הא ותו לא.

[חרסון]

דנו באשכול זה רבות בכוונת דברי הרמב"ם (מלכים יא א): "וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו".

מי הוא 'שאינו מאמין בו' ומי הוא 'שאינו מחכה לביאתו', והאם יש ללמוד מדברי הרמב"ם שחובה לשבת ולצפות למשיח בכל עת ובכל שעה?

לענ"ד 'מי שאינו מאמין בו' היינו לאחר שכבר בא המלך המשיח, והרי הוא מולך על ישראל ובנה בית המקדש, ונתקיימו בו כל הסימנים האמורים במשיח - מי שאינו מאמין שהוא המשיח הרי הוא כופר.

לפי"ז מה נצרכה עדותה של התורה (ובשלושה מקומות)?

[עקביה]

לפי"ז מה נצרכה עדותה של התורה (ובשלושה מקומות)?

לא הבנתי את השאלה.
פרש נא דבריך בטובך.

[חרסון]

אצטט את ההלכות במילואן:

א המלך המשיח עתיד לעמוד, ולהחזיר מלכות בית דויד ליושנה הממשלה הראשונה, ובונה מקדש, ומקבץ נדחי ישראל. וחוזרין כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם: מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותן האמורה בתורה.

ב וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו--לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו: שהרי תורה העידה עליו, שנאמר "ושב ה' אלוהיך את שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל העמים . . . אם יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך ה' אלוהיך, ומשם, ייקחך. והביאך ה' אלוהיך . . ." (דברים ל,ג-ה). ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים.

ג אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים--במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו.

ד ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" (במדבר כד,יז), זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח. "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח. "ומחץ פאתי מואב" (שם)--זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואל ב ח,ב). "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז)--זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה ט,י). "והיה אדום ירשה" (במדבר כד,יח)--לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואל ב ח,ו; וראה שמואל ב ח,יד). "והיה ירשה שעיר--אויביו" (במדבר כד,יח)--זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשיו" (עובדיה א,כא).

ה [ב] אף בערי מקלט הוא אומר "כי ירחיב ה' אלוהיך, את גבולך . . . ויספת לך עוד שלוש ערים, על השלוש האלה" (ראה דברים יב,כ; דברים יט,ח-ט); ומעולם לא היה דבר זה, ולא ציווה הקדוש ברוך הוא לתוהו. אבל בדברי הנביאים, אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים מדבר זה.

האם המשמעות כאן, להבנתך, היא 'מאמין בו' - לאחר ביאתו?

[עקביה]

כן.
אני לא מבין לאן אתה חותר.