על אמונת חב"ד

[מרן המשגיח]

הנני מתנצל בפניך על חוסר הנעימות בדברי אבל גם התוקפנות וגם חוסר ההסבר הם משום שאני רואה את עצם הדיון כאן כמעשה אסור.

[יין המשמח]

כל המקורות שהבאת אפשר לפרשם באין ספור אופנים, ושערי תירוצים לא ננעלו. משא"כ לגבי דברי הרמ"ש שדעת שפתיו ברור מיללו, ואין דבריו משתמעים לתרי אנפי. ומה שאמרת שעיקרי הדברים נאמרו הרבה לפני זמן החסידות, זה נכון, השאלה היא לאן התפשטו הפרטים, ובזה הרמ"ש עצמו אמר שהוא מפרט באופן שאף אחד לא פרט מלפניו, ודבריו אלו בדוקא הם הנידון כאן.

1. על דברי הירושלמי בביכורים כתב ר' יוסף ענגיל בגליוני הש"ס: וה' בהיכל קדשו הא ר' יצחק בר לעזר בכנישתא מדרתא דקיסרין. נ"ב דוגמת זה בס' הזהר יראה כל זכורך את פני האדון ה' דא ר' שמעון בן יוחאי ולחנם תמהו על הזהר כי גם בירושלמי כאן הוא ממש כזה.
2. הוא לא אמר שאף אחד לא אמר כך, אלא שלא ראה מפורש, ויש לחלק. אך הענין הוא, ששכחת להביא את ההערת שוליים שם (זה מה שקורה שפותחים ספרים שמצטטים ולא את המקור - יעויין בהסכמת רעק"א (או החת"ס איני זוכר) לאבודרהם)..

באם יהיה לי זמן, אעלה לכאן ביאור קצר בענין אחדות ה'.
ובכלל אפשר להכנס לאתר [url]chabadpedia.co.il[/url] ולראות יותר פרטים.

[לייבעדיג יענקל]

עוד הערה קצרה אל מרן המשגיח (מקוה שבזה באמת סיימנו...)
בר פלוגתיה העיקרי של היושר לבב אינו בעל התניא, אלא מהר"י אירגאס בעל שומר אמונים הקדמון.

[תוכן]

הר' יין המשמח:

לא יודע מה מצאת בדברי ר' יוסף ענגל יותר מכל שאר מאמרי חז"ל.

ובאם ראיתי את הקטע המקורי או שלא, זה לא רלוונטי. תכלית אם יש לך הסבר לדברי הרמ"ש המניח את הדעת, אדרבה, נשמח לשומעו!

[מה שנכון נכון]

(זה מה שקורה שפותחים ספרים שמצטטים ולא את המקור - יעויין בהסכמת רעק"א (או החת"ס איני זוכר) לאבודרהם).

הנודע ביהודה.

[יין המשמח]

מה שיוצא הוא:
שדברי הזהר על מאן פני האדון הוי' הם נמצאים גם בחלק הנגלה של התורה.

בנוגע ללבאר לך את האמור,
הרי שקודם אתה צריך להבין את מאמר הזהר תלת קשרין אינון מתקשראן דא בדא ישראל אוריתא וקודשא בריך הוא,
וכן מהו ענינו של משה רבינו שהיה ממוצע המחבר בין ישראל לה',
ועוד כמה ענינים המוסברים בהרחבה בחסידות,
ואז תוכל להבין.

- זה כמו שאי אפשר להגיע לשליבה הגבוהה של הסולם בקפיצה....

ושוב פעם, אם תחפש בספרי חסידות פולין, אני בטוח שתמצא כמה וכמה דרושים ע"ד זה.

נ.ב. במ"ש למעלה על ענינים עיקריים בתורת החסידות (נסגר לי הדף באמצע ולכן) שכחתי להוסיף:
1. דירה בתחתונים (נתאווה לו הקב"ה - מדרש תנחומא). 2. התקשרות לצדיקים (ולדבקה בו.. ).

[מה שנכון נכון]

אוצר אפרים.GIF (10.38 KiB) נצפה 7927 פעמים

[מה שנכון נכון]

בן יוחאי.GIF (44.02 KiB) נצפה 7926 פעמים

בן יוחאי2.GIF (46.36 KiB) נצפה 7926 פעמים

[יין המשמח]

רשימת מקורת בגמרא:

פסחים כב, ב -
כדתניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש אמרו לו תלמידיו רבי כל אתים שדרשת מה תהא עליהן אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני מקבל שכר על הפרישה עד שבא רבי עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים.

רש"י - את לא דריש. לריבויא, דסבר לה כשמעון העמסוני, שפירש כל אתים שבתורה לרבות, כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא אמר מה ארבה לירא עמו, פירש מכולן, וחזר בו מכל ריבויין שדרש, דמדהא לאו לרבוייא אתא כולהו נמי לאו לרבויי אתו: לרבות תלמידי חכמים. שיהא מורא רבך כמורא שמים:

חתם סופר - שמעון העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כו'. מקשים העולם מדוע לא פירש בואהבת את ה' אלקיך. גם יל"ד מה לשון פירש משמע שהיה יודע לדורשו רק שפירש ולא רצה לגלות הדבר. ונלע"ד דודאי ידע ואהבת את ה' אלקיך לרבות ת"ח את ה' הטפל לה' והם הת"ח בלי ספק אך באת ה' אלקיך תירא לא רצה לגלות דרש זה דהנה אית יראה יראת עונשי העה"ז או העה"ב וזה רוב עבודת אנשי העולם וכמה צדיקים וטובים עובדים מחמת יראה כזה אך זה אינה עיקרית כי העיקר בגין דאיהו רב ושליט והיא יראת רוממתו וגדולתו ית"ש אשר לא ישיגוהו אנשי העולם רובם ככלם אם לא יראו מעונשו ולא ישיגו זה לא יעבדוהו והנה היראה מת"ח אינו מעונשו כי במה כחו גדול רק מחמת רוממותו וכי הוא ראוי לכך כי חכמת אלקים בקרבו והנה אם נרבה מקרא את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח מסתמא היראות שוים כי היכי דיראת ת"ח היא יראת התרוממותו ה"נ יראת הבורא ית"ש ולא רבים יחכמו לירא כך ויעזבו יראתם העונשיי הקודמת כי ימאסו בה ואל יראת הרוממות לא יגיעו ע"כ הסתיר הדבר ופירש דלא ליפוק מניה חורבא כמו שנכשלו תלמידי אנטיגנוס איש סוכו כידוע אמנם ר"ע שבא והיה ע"ה גדול ושונא חכמים ועלה למדרגה כ"כ גדולה א"כ ממנו יראו ולא יתיאשו עוד אם לא הגיעו עתה ליראה האמיתית ולא יעזבו עבודתם את ה' בשביל זה וילכו בהדרגה עד שיגיעו וילמדו ק"ו מר"ע והוא היה לאות ומופת לכל עבדי ה' ע"כ הוא דרש ברבים לרבות ת"ח על הכוונה הנ"ל ודוק:


פני יהושע קידושין נז, א - גמרא כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש. הא דלא פירש בקרא דואהבת את ה' אלקיך היינו משום דלענין האהבה שפיר הוי דריש לרבות תלמידי חכמים דנהי דבכל נפשך ובכלל מאדך לא שייך לגביה דהא קי"ל אבידתו ואבידת רבו אבידתו קודמת מ"מ בעיקר קרא דואהבת לחוד שייך שפיר לרבות ת"ח דאפילו באב ואם מצינו דהשוה כבודן לכבוד המקום כ"ש בת"ח דאבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודם משא"כ לענין מורא ס"ד דלא שייך כלל שום מורא למורא המקום וכנראה מפרש"י עד שבא ר"ע ולימד דלענין מורא נמי שייך לרבות ת"ח כדמצינו כל החולק על רבו כחולק על השכינה וכ"כ בתשובת מהרי"ל (סי' א') ע"ש באריכות:


שיטה מקובצת בבא קמא מא, ב - כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש וכו' אבל מואהבת את ה' אלהיך לא פירש דמאת דכתוב אצל מורא הקדוש ברוך הוא לא היה נראה לו לדרוש מורא בשר ודם. הרא"ש ז"ל. וה"ר ישעיה ז"ל תירץ וז"ל ומה שלא פירש מכי הגיע לואהבת את ה' אלהיך שהוא קודם דאיכא למדרש ואהבת את עבודת ה' אלהיך. ע"כ. ועל קושיות התוספות שהקשו מהאי דפרק קמא דקידושין תירץ הרא"ש ז"ל דלא ניחא ליה לרבויי מאת הסמוך לשם אלא כעין יראת ה'. עד כאן. וה"ר ישעיה ז"ל כתב וז"ל אף על גב דבפרק קמא דקידושין דרשינן כתיב את ה' אלהיך תירא וכתיב איש אמו ואביו תיראו השוה הכתוב מורא דאביו ואמו למורא של מקום התם לא השוה ממש קאמר דאינן סמוכין זה לזה אבל הכא אי הוה דריש את ה' לרבות הוה משמע שמשווהו למורא של מקום. ע"כ:

תורת חיים - את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח. דבכל מקום אתא לרבויי את דבר הדומה לאותו דבר שכתוב בהדיא או דבר הטפל ודבוק בו כמו ורחץ את בשרו לרבות שערו ותלמידים חכמים אשר לא טעמו טעם חטא ומשלימין אבריהם בתרי"ג מצות שהן נגד רמ"ח אברים ושס"ה גידין נמי יש להן כביכול דמיון למרכבה העליונה כי בצלם אלהים עשה את האדם והיינו מה שאמרו האבות הן הן המרכבה שכשם שהקב"ה מתיחד במרכבה העליונה ועושה פעולתו ע"י מרכבתו כך הוא משרה שכינתו על נביאיו וחסידיו קדושי עליון ועושה נפלאות גדולות על ידיהן על ידי שפע צינור היורד מאתו יתברך על הנביא ההוא כי אז נעשה פי הנביא כפיהו יתברך ע"י דביקות השפע הבא מאתו יתברך וזה טעם גזירת כל הנביאים שנתקיימו מיד כגון נמי אלישע ואליהו ויהושע שאמר שמש בגבעון דום לפי שגזירת מאמרו היה כמאמרו של הקב"ה ע"י דביקות השפע הבא עליו ממנו יתברך וזה טעם ברכת יצחק ליעקב וברכת משה ליהושע כי הוא יתברך היה המברך. ומהאי טעמא היה כח ביד ת"ח הראשונים לענוש בעיניהם כרשב"י ורבי יוחנן בשורייני דעינא בלבא תליין ולבם היה דבוק בו יתברך:


כתובות קיא, ב - ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום וכי אפשר לדבוקי בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה:

פני יהושע - שם וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה והכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה אלא כל המשיא בתו לת"ח כו'. נראה פירושו דודאי אע"ג דכתיב בשכינה כי ה' אלקיך אש אוכלה אפ"ה אפשר דמי שהוא ת"ח מדבק בשכינה ע"י הבל התורה שיוציא מפיו ונקרא ג"כ אש שנאמר הלא כה דברי כאש ובכמה דוכתי אשכחן שנעשו שותפין לו להקב"ה ממש והיינו דדרשינן את ה' אלהיך לרבות ת"ח אלא דאכתי מקשה הכא שפיר אהא דכתיב ואתם הדבקים חיים כולכם היום דלאו כל אדם זוכה לזה להיות ת"ח גמור אף באותו דור דיעה שהיו במדבר נמצאו בהם כמה וכמה שלא היו ת"ח גמורים כדמשמע קרא דאתם נצבים כולכם מש"ה דריש לה שפיר דכל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא נמי אפשר לדבק בשכינה ע"י שיש לו חלק באותו הבל פיו של הת"ח כיון שהוא הגורם, כן נראה לי:


סנהדרין קי, א - אמר רב חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר בהצותם על ה' אמר רבי חמא ברבי חנינא כל העושה מריבה עם רבו כעושה עם שכינה שנאמר המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל (על) [את] ה' אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר לא עלינו תלונותיכם כי (אם) על ה' אמר רבי אבהו כל המהרהר אחר רבו כאילו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה:


ירושלמי עירובין לא, א - רבי שמואל בשם רבי זעירא אילולא דייו אלא שהיה מקבל פני רבו שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. ר' ברכיה ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא כתיב ומשה יקח את האהל וגו' כמה הוה רחיק רבי יצחק אמר מיל והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא והיה כל מבקש יי' מיכן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי חלבו ר' חונה בשם רב כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו' והלא אליהו טירונין לנביאים היה אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כילו עמד לפני השכינה. ר' חלבו בשם אילן דבית שילה אפילו אליהו מבקש מים לפניו היה אלישע נותן על ידיו מה טעמא פה אלישע בן שפט אשר למד תורה אין כתיב כאן אלא אשר יצק מים על ידי אליהו. כתיב והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי והלא לא משרת אלא לפני עלי אלא מלמד שכל שירות ששרה לפני עלי רבו כילו שרת לפני שכינה.

[תוכן]

טענו לו בחיטין וכו'. האם יש לך מקור אחד שכותב שהקב"ה והרב הם אחד ממש? האם יש לך מקור אחד שאומר שמותר לבקש בקשות מהאדמו"ר מכיון שהאדמו"ר הוא עצמות ומהות מלובש בגוף?

[המעיין]

ברור שתוכן צודק. בשום מקום לא נאמר שאדם מסויים הוא הקב"ה וחוץ מהנוצרים איש לא העלה דבר כזה בדעתו.
הבעייה בלשון בזהר הוא שהדרשה מחשיבה את ראיית פני רשב"י כראיית הקב"ה ממש ולא כמו ביטויים אחרים שהם כאילו מקבל פני שכינה, (לא שרשב"י הוא הקב"ה ח"ו) וגם ביטוי כזה היה נראה ביטוי שקשה לאמרו, ועל ביטוי כזה הביאו ראייה מירושלמי שאפשר להתבטא כך.
כל המאמרים האחרים שהקב"ה שם שכינתו בתחתונים וכדומה וודאי שאין להם שום שייכות לעניין.

[יין המשמח]

אם זה אשר אתה מבקש, הרי שבזהר נאמר שישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.
ובכל יהודי יש נשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל ממש (ראה תניא פ"ב).

[אלכסנדר וימפן]

אם זה אשר אתה מבקש, הרי שבזהר נאמר שישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

אני חושב שאין כזה זוהר בעולם
רק הזוהר שמצאתי זה זה

ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל

ההבדל הוא ברור

[עשוי לנחת]

אם זה אשר אתה מבקש, הרי שבזהר נאמר שישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

אני חושב שאין כזה זוהר בעולם
רק הזוהר שמצאתי זה זה

ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל

ההבדל הוא ברור

בזוהר לפנינו אין. אך רמח"ל ובעוד ספרים [גם בנפה"ח או רו"ח...] מעתיקים את הזוהר כעין המקובל.

[מה שנכון נכון]

אם זה אשר אתה מבקש, הרי שבזהר נאמר שישראל אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

אני חושב שאין כזה זוהר בעולם
רק הזוהר שמצאתי זה זה

ג' דרגין אינון מתקשרן דא בדא קודשא בריך הוא אורייתא וישראל

ההבדל הוא ברור

על מקור אמרה זו ראה באלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא עמודים 833-836.
[על ההבדל בין לשון הזהר ח"ג עג. תלת קשרין אנון ללשון המורגל בספרי חב"ד תלת דרגין ראה בספר המאמרים לרש"ב תרנז עמוד כח בהערה].

[יין המשמח]

באופן כללי, בכדי להבין ענין זה יותר טוב,
צריך להקדים גם שיהודי יכול להיות במצב שאין בו רע - ולבי חלל בקרבי.
דבר זה מוסבר בפרק א' בתניא, שהמדרגה של "בינוני" היא של אדם שכלל אינו מבצע עבירות במחשבה דיבור ומעשה, ובמצבו הוא אינו שייך לעשיה כזו.
וה"צדיק" הוא אחד שהפך את הרע שבו לקדושה.
[וע"ז אמרו בהלצה שה"בינוני" של חסיד (שבתניא) הוא למעלה מה"צדיק" של המתנגד (רוב זכויות)..]

וכן יש להקדים שאפילו בחפץ גשמי יש קדושה (אלוקות) כמו בתפילין ס"ת וכיו"ב.

[אלף אלפים]

עוד הערה קצרה אל מרן המשגיח (מקוה שבזה באמת סיימנו...)
בר פלוגתיה העיקרי של היושר לבב אינו בעל התניא, אלא מהר"י אירגאס בעל שומר אמונים הקדמון.

יש הבדל בין מי שטוען שהצמצום אינו כפשוטו משום שגם אחרי הצמצום עדיין הכל הוא אלהות לבין מי שאומר שאע"פ ישנם דברים שאינם אלוקיים [וכמובן עיקר המשמעות בדעת בעל התניא היא הפועל יוצא מן העדר הצמצום אבל בלא"ה הצגת הדברים כאילו מי שמכחיש את הצמצום כפשוטו עושה את כל הבריה אלוהות חוטאת לאמת].

[יין המשמח]

1. מהו ההבדל בין גשמי רוחני ואלקי?
2. מה הפירוש בדברי הרמב"ם פרק א' מהל' יסודי התורה הלכה ז - אלוה זה אחד הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם לא אחד כמין שהוא כולל אחדים הרבה ולא אחד כגוף שהוא נחלק למחלקות ולקצוות אלא יחוד שאין יחוד אחר כמותו בעולם אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו בגופות והגויות ואילו היה היוצר גוף וגוייה היה לו קץ ותכלית שאי אפשר להיות גוף שאין לו קץ וכל שיש לגופו קץ ותכלית יש לכחו קץ וסוף ואלהינו ברוך שמו הואיל וכחו אין לו קץ ואינו פוסק שהרי הגלגל סובב תמיד אין כחו כח גוף והואיל ואינו גוף לא יארעו לו מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר לפיכך אי אפשר שיהיה אלא אחד וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר ה' אלהינו ה' אחד.
הלכה ח - הרי מפורש בתורה ובנביאים שאין הקב"ה גוף וגוייה שנאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת והגוף לא יהיה בשני מקומות ונאמר כי לא ראיתם כל תמונה ונאמר ואל מי תדמיוני ואשוה ואילו היה גוף היה דומה לשאר גופים.?
3. הראש אמנה (פ"ז) כותב שהקב"ה הוא מושלל חסרונות. מדוע הוא לא יכול להחליט שהוא לא רוצה להיות אחד?
4. האם צמצום כפשוטו אומר שהוא לא אחד?
5. האם העולם זקוק לה' כל הזמן?
6. מה פירוש הכתוב "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", וכי אין מדובר כאן לאחד שכבר מאמין שיש ה', וא"כ מדוע צריך לומר לו לא לחשוב שיש עוד אחד במים..?

[חשבונות רבים]

אני חושב ש'ערכים' עושים מדי פעם סמינריונים לחרדים.

[יין המשמח]

אני חושב ש'ערכים' עושים מדי פעם סמינריונים לחרדים.

ישר כח על ההודעה, ואכן, מי שכותב על הצמצום ולא יכול לבאר שאלות אלו, שילך ללמוד קצת לפני שהוא כותב...

[אלף אלפים]

וכן יש להקדים שאפילו בחפץ גשמי יש קדושה (אלוקות) כמו בתפילין ס"ת וכיו"ב.

קדושה או אלוקות ?

[יין המשמח]

וכן יש להקדים שאפילו בחפץ גשמי יש קדושה (אלוקות) כמו בתפילין ס"ת וכיו"ב.

קדושה או אלוקות ?

אלוקות יש בכל דבר, בדבר קדוש זה בגילוי.

[ר_חיים_הקטן]

sichos1.png (291.51 KiB) נצפה 6369 פעמים

sichos2.png (287.68 KiB) נצפה 6369 פעמים

[מלבב]

מסקרן אותי איך באמת מסבירים את זה בחבד, אבל אני חושב שמסתבר שכוונתו היתה שכיון שהצדיק בטל לגמרי להקב"ה ומחובר אליו, לכן אין בעיה לבקש דרך הצדיק, כי אין זה כמו שמבקשים מאדם, אבל אין כוונתו שבאמת הצדיק הוא האלוקים ח"ו.

[סגי נהור]

דברים כעין אלה מופיעים לרוב בכתבי החסידות הראשונים (דווקא בכתבי חב"ד הרבה פחות), ואין צריך לומר שאין הכוונה לומר שהצדיק הוא האלקים ח"ו, אלא בדיוק להפך, שמצד גודל התבטלותו לה' אינו מהווה מציאות המפרידה וחוצצת. והדברים עתיקים ביותר וההסברים אך למותר.

[ר_חיים_הקטן]

דברים כעין אלה מופיעים לרוב בכתבי החסידות הראשונים (דווקא בכתבי חב"ד הרבה פחות), ואין צריך לומר שאין הכוונה לומר שהצדיק הוא האלקים ח"ו, אלא בדיוק להפך, שמצד גודל התבטלותו לה' אינו מהווה מציאות המפרידה וחוצצת. והדברים עתיקים ביותר וההסברים אך למותר.

מסקרן אותי איך באמת מסבירים את זה בחבד, אבל אני חושב שמסתבר שכוונתו היתה שכיון שהצדיק בטל לגמרי להקב"ה ומחובר אליו, לכן אין בעיה לבקש דרך הצדיק, כי אין זה כמו שמבקשים מאדם, אבל אין כוונתו שבאמת הצדיק הוא האלוקים ח"ו.

ואין זזה עבודה זרה\קוצץ בנטיעות?

[מלבב]

דברים כעין אלה מופיעים לרוב בכתבי החסידות הראשונים (דווקא בכתבי חב"ד הרבה פחות), ואין צריך לומר שאין הכוונה לומר שהצדיק הוא האלקים ח"ו, אלא בדיוק להפך, שמצד גודל התבטלותו לה' אינו מהווה מציאות המפרידה וחוצצת. והדברים עתיקים ביותר וההסברים אך למותר.

מסקרן אותי איך באמת מסבירים את זה בחבד, אבל אני חושב שמסתבר שכוונתו היתה שכיון שהצדיק בטל לגמרי להקב"ה ומחובר אליו, לכן אין בעיה לבקש דרך הצדיק, כי אין זה כמו שמבקשים מאדם, אבל אין כוונתו שבאמת הצדיק הוא האלוקים ח"ו.

ואין זזה עבודה זרה\קוצץ בנטיעות?

לא, כי מבקשים מהצדיק שיבקש עליו רחמים, והרי כתוב בגמרא שזה מותר, הוא רק מסביר למה זה שונה מלבקש ממלאך, על זה הוא מתרץ כי הצדיק בטל להקב"ה אז זה כאילו מבקשים מהקב"ה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

א. ענין זה של צדיק שבתניא, הוא החידוש שלו, ונראה שלא התקבלה. אין לו מקור בראשונים, וגם לא ברור הצורך התאולוגית להחידוש ההוא. המשך חכמה בהקדמתו לספר שמות מאריך לבאר איך נשלל ממשה רבינו את בחירתו, וצריך לתרץ אותו שיתאים עם אמונת הבחירה. להגיד שישנם בני אדם שנולדו כן, לא תואם את האמונה בבחירה. וגם להגיד שיש בני אדם שהגיעו לדרגא זו, רחוקה היא מהמקורות, ובפרט שהצורך שהיה אצל משה רבינו, ליכא בכה"ג. הרי תורה חדשה בלא"ה אינם יכולים להוריד. ואם תאמר שהיו צריכים להוריד תורה חדשה, זה דבר בלתי אפשרי ללא מעמד כל ישראל. ועכשיו שנלב"ע הרי אין לנו את האפשרות הזאת, ושוב מתעוררת השאלה בשביל מה הוצרכנו לכך?

ב. פותח האשכול היה יכול לשאול את שאלתו ללא חב"ד, רק כפשוטו, איך מבינים דברי חז"ל אלו?

ג. איני צריך לצטט עבורכם, אבל אולי עבור מבקרי עראי פה, שהרב יעקב אמדין הביא ראיה מהך זהר ׳האדון ה׳ דא איהו רשב"י׳, שישנם זיופים בזהר, ודברים אלו הם חירוף וגידוף.

ד. בנפש החיים חילק בין צדיקים לאחרים במדת נשמתם באו"א. שהד׳ חלקים של הנשמה הם זה למעלה מזה, וההבדל בין בעלי מדרגה הוא עד כמה השם קשורים זה בזה. ז"א יש מי שאינו אלא קשור להגוף העכור, וקצת להרוחניות בזה שהוא נושם. מי שמקיים מצוות כפשוטן, הרי הוא קשור לדרגא יותר גבוהה ממנה, וכן הוא עד סוף דרגת הצדיק כמה הוא קשור להחיה נפש רוח נשמה שבו. הבן אדם לא נהיה אלקי מחמת זה.

ה. הנוצרים יצרו מושג של שילוש, וכאשר התקשו להבין אותה, מוכרח שטעות הוא. העולם שלנו קיימת היא לפנינו, והאלקים שברא אותה גם כן עומד לפנינו. זה שקצרה דעתינו מלהבין הסתירה הזאת לא אמור להפריך את מה שעינינו רואות.

ו. מה שהשליח נקרא בשם שולחו, הוא מחמת פעולותיו. שמה שהמלאך עושה, הרי הוא מעשי הקב"ה, ולכן נקרא בשמו. אם זה היה פירוש הצדיק, לא היה בעיא. אמנם כאשר רוצים לומר שיש בעצמות הצדיק משום אלקות, ע"ז יצא הקצף.

[מלבב]

שתיקת כל הבקיאים בזוהר היא כהודאה שלא סברו כההיעבץ

[תרגימא]

ישנו ספר אחד הנקרא בשם "שפע טל", שם כתב המחבר (בן דודו של השל"ה הק') בתחילת ההקדמה את האמור בזהר בכ"מ - שכל יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש, כך שכפי שהבורא למעלה, כך היהודי למטה.

כנגדו יצאו כמה, ביניהם ר' מנשה ישראל, וטענו שאי אפשר לומר כן, והרי זוהי כפירה וכו'.

כתגובה לכך, הוציא המחבר ספר שני בשם "נשמת שבתי הלוי", ובו הוא מבאר בארוכה את הנושא.
ובתוכן דבריו הוא גם מבאר את העניין שמשה רבינו זכה לכינוי איש האלקים, ומדוע זקוקים לצדיקים..

נדמה לי, שרוב התשובות לשאלות האלו ועוד טמונות שם...

[מלבב]

יהא ההסבר מה שיהיה, הרי כל דברי אגדתא צריכים ביאור, אבל כזה משפט ברורה שזה כאילו עצמותו ומהותו נכנס בגוף לא מצאנו בשום מקום, אע"פ שאני מודה שצריכים גם דבריו לפרש כפי שכתבתי כי לא יתכן שהוא היה כופר.

[תוכן]

יהא ההסבר מה שיהיה, הרי כל דברי אגדתא צריכים ביאור, אבל כזה משפט ברורה שזה כאילו עצמותו ומהותו נכנס בגוף לא מצאנו בשום מקום, אע"פ שאני מודה שצריכים גם דבריו לפרש כפי שכתבתי כי לא יתכן שהוא היה כופר.

הוא לא היה כופר, אבל טעה טעות חמורה. ובחב"ד עצמם צינזרו שיחה קדומה שלו שאמר אותו הדבר, אלא שכשחזר על הדברים בריש גלי, כבר אי אפשר היה לצנזר, וע"כ היו צריכים להגן על דבריו.

[דרומי]

הרב תוכן, תיקון 'קל': אם אכן היתה צנזורה זה בהוראת האדמור עצמו, ולא כאילו מישהו אחר בא ומצנזר. ואיני נכנס כלל לגוף הענין.

[מלבב]

ואיך כזה דבר עבר בשתיקה עד שנת תשמט?

[תרגימא]

כי זה דבר שמיוסד על אדני התורה - בחלקיה השונים, והמחפש ביאור - יכול למוצאו במקומות שונים, כמו למשל הספר הנ"ל (נשמת שבתי הלוי).

אבל כאשר באו בעלי מחלוקת, וחיפשו במה להתלות, הם קפצו על זה כמוצאי שלל רב...

נ. ב. הדפסת הקטע הנ"ל לראשונה, נעשתה באישורו והגהתו של האדמו"ר. אולם בהדפסה שניה, בספר המאמרים באתי לגני, הורה להשמיטו.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

ואיך כזה דבר עבר בשתיקה עד שנת תשמט?

כהיום, כמעט לא מוצאים בני אדם, ואפילו רבנים גדולים, שיקחו אחריות על כל כלל ישראל. כל אחד אחראי על הקהלה שלו. עד שהאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל לא שלח להתערב בעניינים ישראליים, לא התערבו הישראליים בדברים שלו. בארה"ב, אכן הסאטמוירים ידעו ופרסמו את הדברים.

ובאמת, בשנת תשמ"ט, היו דברים אלו שוליים לענין ההתנגדות של גדולי הדור.

ךמעשה, כהיום, אין הדבר נוגע כבר. כבר נגמרה הסיפור, ובאמת המפלגות החרדיות אף פעם לא הצביעו לא בעד ולא נגד החזרת שטחים, כך שגם אלו שהתנגדו להרב שך, קבלו את דעתו מעל האדמו"ר מליובאוויטש. הענין פג כבר, ועכשיו אפשר לדבר לגופו של דבר.