פורום אוצר החכמה

האם יש דין זה בימינו? האם אנו לא עושים כך כי זה נגד החוק במדינה דינא דמלכותא דינא ,ואין חובה לשבת בכלא ולמסור הנפש על כך על כך ,ו אולי יש איסור כי בימינו יש תינוקות שנישבו שאינם מודעים לעברה חמורה זו, האם יש גם להתרות קודם? ושאנו אומרים על דברים מסוימים הלכה ואין מורין כן מדוע לא מורין כן?

אולי דין הבועל קיים, אבל חלות קנאים אין.

אגב: אם יש בעיה לבצע דין זה מאימת דמלכותא כ"ש שיש אימתא לכתוב ע"ז.

ובלאו הכי, הלא אין מורין כן!

שלח כתב:האם יש גם להתרות קודם?

רמב"ם איסו"ב יב,ד
כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין, ודבר זה הל"מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי. עכ"ל. וכתב הראב"ד א"א בד"א שהתרו בו ולא פירש אבל לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובחין עכ"ל.

ובמגיד משנה כתב וז"ל י"ל שכל שהוא מזיד אינו צריך התראה שלא מצינו התראה אלא לחייבי מיתות ב"ד אבל זו הלכה היא ואינן רשאין אלא בשעת מעשה ולא מצינו בפנחס שהתרה בזמרי ומ"מ יראה לי שמה שאמרו גבי זמרי שהיה לו לפרוש ולא פירש הוא כשהתרה בו פנחס עכ"ל.

וכתב הרמ"א בחו"מ תכה,ד וז"ל בא על העובדת כוכבים בפרהסיא לעיני עשרה ישראלים, קנאין פוגעים בו ומותרין להרגו. ודוקא בשעת מעשה, אבל אם פירש אסור להורגו, ודוקא שהתרו בו ולא פירש. ודוקא שבא הקנאי להורגו מעצמו, אבל אם שאל לבית דין אין מורין לו כך. עכ"ל.

שלח כתב:האם יש דין זה בימינו? האם אנו לא עושים כך כי זה נגד החוק במדינה דינא דמלכותא דינא ,ואין חובה לשבת בכלא ולמסור הנפש על כך על כך ,ו אולי יש איסור כי בימינו יש תינוקות שנישבו שאינם מודעים לעברה חמורה זו, האם יש גם להתרות קודם? ושאנו אומרים על דברים מסוימים הלכה ואין מורין כן מדוע לא מורין כן?

ע' http://seforim.blogspot.co.il/2014/06/t ... unity.html

זכור לי שכל העניין של קנאים פוגעין זה דווקא אם זה יביא תועלת אך בזמנינו זה עלול להביא רק לשנאה וכדומה ועל כן לא אמרינן קנאים פוגעין וכעין מה שכותב החזו"א אצל מורידין ולא מעלין. איני זוכר כרגע היכן ראיתי כן.

ממילא לא מדובר כאן על צד מעשי, כמו שציין מה שנכון לעיל שהרי אינו אלא בשעת מעשה ממש וזה אינו מצוי כלל.

ההלכה היא שגם אותה יש להמית יעו"ש ברמב"ם ולאו דווקא בשעת מעשה.

בהלכה ה מפורש ברמב"ם להיפך שאין הקנאי רשאי לפגוע בהם אלא בשעת מעשה. והא דהלכה י הוא עניין אחר ואינו שייך לקנאים אלא לבי"ד.

אכן כדברי מר מפורש לכאורה בלשון הרמב"ם שכתב בהן משמע שגם בה מותר רק בשעת מעשה, אך מה שכבודו רוצה לחלק בין רשות בי"ד וכו' בפשוטו צריך לומר שהרמב"ם חולק על פירוש רש"י בסנהדרין ולדעתו כל העניין של בשעת מעשה זהו רק מפני הטעם שאין לו רשות בי"ד אלא בשעת מעשה.
--
וזכור לי שיש מפרשים המבקשים לגרוס ברמב"ם בו ולא בהן.

לא הבנתי מה אתה מתכוון שאני מחלק לא חילקתי כלום רק כתבתי שבהלכה ה העוסקת בקנא כתוב ברמב"ם שהוא בשעת מעשה.
הלכה י זה דין אחר שהרמב"ם דימהו לוגם את הבהמה תהרוגו ופשוט שהוא דין שמוטל על בי"ד וכיוון שלא התחדש בו דין קנאים פוגעים בו נשאר חיוב רק על בית הדין.

אולי התכוונת לנושא אחר שאפשר לדון בו בכל השאלה שעלתה כאן האם בזמן שאין בי"ד שייך קנאים פוגעים או שכל דין קנאים פוגעים הוא ברשות בית דין (אע"פ שאין צריך לשאול) וכשאין בי"ד לא שייך קנאים, וזה לכאורה בכלל ספיקו של פותח האשכול, אבל האם יש ראייה לזה?

השאלה היא גם אם כשהדור פרוץ יש משמעות למעשה קנאות או שצריך דוקא למגדר מילתא.

יש כאן בעצם שתי שאלות שצריך הרבה לטרוח עליהם. האחד. אם קנאים פוגעין בו כולל גם הנבעלת. ואם זה כולל גם את הנבעלת מכח מה זה, האם זה עומד בפני עצמו או אפשר שהוא מכוח הלכה ח ברמב"ם, והקנאי מבצע את הנאמר שם. והשני. אם מכח בי"ד קנאין פוגעין ואם אין לנו בי"ד בזמנינו שיכול לחייב מיתה אין דין של קנאים פוגעין.
על פניו, צריך לומר שהריגת הנבעלת היא מכח הלכה ח ברמב"ם שמוצאין אותה להורג כיון שהיא הכשילה והדברים מפורשים ברש"י בפרשת מטות (לא,ו) שרש"י שם כותב מדוע נשלח פנחס ולא אלעזר ומתרץ שם רש"י המתחיל במצווה אומרים לו גמור. ואם שתי מצוות הן מה שייך בזה המתחיל במצווה. ועל השאלה השנייה אם זה מכוח בי"ד אם לאו, מסברא צריך לומר שזה מכוח בי"ד וללא בית דין אין המצווה של קנאין פוגעין בו ובטח שלא פוגעין בה (וראה סוטה מג, ע"ב וישלח אתם - שהיו סנהדרין של שבעים ואחד).
אם כי שגם אני עצמי לא הגעתי לדברים ברורים בנידון.

מענין לענין.

מהודעה זו ואילך: viewtopic.php?f=17&t=18302&p=176689&hilit#p176415