נולד בא' אדר בפשוטה ושנת י''ג מעוברת

[בית אליהו]

ידועה שיטת הב''ח [שו''ת סי' קמ''ה] דהנולד בא' טבת בשנה חסרה, נעשה גדול בל' כסליו בשנה שלימה,
ומבואר בדבריו הטעם דכבר השלים י''ג שנים מיום כ''ט כסליו, דהיינו שמונין י''ג שנים מיום הקודם ללידתו, ויום לאחריו הוא גדול,
ורמז לזה הא''ר סי' נ''ה, שיש לחלק כן משיטת המג''א במקרה הפוך, וכן מבואר במ''ב שם שפסק כהב''ח אע''ג שפסק כהמג''א.

מעתה צ''ע דא''כ ה''ה הנולד בא' אדר בשנה פשוטה, דהיינו יום לאחר ל' שבט, ושנת י''ג מעוברת, הרי נעשה גדול בא' אדר א', שהוא לאחר ל' שבט,
ורהיטת הפוסקים והרמ''א סי' נ''ה דכל הנולד באדר בפשוטה נעשה גדול באדר ב', משמע דה''ה הנולד בא' בו.

[מה שנכון נכון]

הלכה ברורה.PDF

(297.96 KiB) הורד 283 פעמים

[בית אליהו]

הרב מה שנכון, אי''ז כלל הנידון דידן.
הרב הלכה ברורה דן בנולד בל' שבט שהוא א' דר''ח אדר, ובזו ידועה מחלוקת האחרונים,
ואנכי דן בנולד בא' אדר.
וכן בטעם הנידון, הרב הלכה ברורה סבר כי טעם הב''ח משום שא' דר''ח נחשב כמו א' בחודש, ולכן הסתפק בנולד באדר''ח,
ולזה רמזתי כי בדברי הב''ח מבואר שאין טעמו אלא משום שדנים על היום הקדום ליום שנולד בו,
ולפיכך יש לדון אף בנולד בא' אדר וכמש''כ, ולענ''ד זה נידון חדש שלא מצאתיו כלל בפוסקים.

[מה שנכון נכון]

מדברי האחרונים בנדון הנ"ל - בנולד בל שבט אם יעשה בר מצוה באדר"ח אד"א או בר"ח אד"ב מוכח לכאורה דלא כסברא שכתבת בדעת הב"ח, דאם הכל תלוי ביום שאחר כט שבט על מה נחלקו.
ועינתי בב"ח שהבאת ולענ"ד רק מתבאר שם שאי"צ מעת לעת, אך אם אי"ז כלל אותו יום בחודש ל"מ, דאין השנה שלימה. [אולי תבאר יותר איך משמע לך סברתך מדברי הב"ח].

[מה שנכון נכון]

שו"ת ב"ח (ישנות) סימן קמה

על דבר הנער שנולד בר"ח טבת ואירע בר מצוה שלו בר"ח טבת שהוא יום הראשון דיום ר"ח טבת אם מותר להתפלל ערבית בליל טבת /נראה שההמשך צריך להיות כך בשבת שהוא יום ראשון דר"ח טבת אם מותר להתפלל ערבית בליל שבת/. נראה בעיני דאע"פי דאנו נוהגין דלתפילה אינו מצטרף כי אם גדול ממש כמו שהאריך הר"י קארו ז"ל בסי' נ"ה בא"ח והיינו שהוא בן י"ג שנה ויום אחד כמו שכתוב בש"ע שלו מ"מ אינו רוצה לומר יום א' ממש אלא ר"ל דבעינן י"ג שנה שלימות ומיד שהחשיך נחשב גדול ומצטרף דאין לומר דבעינן יום אחד כדי שיהא לו י"ג שנה מעל"ע עד שעה שנולד דא"כ כי קאמר תלמוד כי פליגי יוצא דופן אהא דת"ר בת ג' שנים מקודשת בביאה דברי ר"מ וח"א בת ג' שנים ויום א'. מאי בינייהו אמרי דבי ר' ינאי ערב ר"ה איכא בינייהו ור' יוחנן אמר שלשים יום בשנה חשוב שנה א"כ /א"ב/ ואמאי לא קאמרי דאיכא בנייהו דלר"מ במקצת היו' סגי ולרבנן בעינן מעת לעת עד שעה שנולדה. אלא בע"כ דקי' לי' לתלמוד דלא בעינן מעל"ע אפילו לרבנן וכדכתבו התוספות לשם וטעמא נ"ל דהא אנן לא בעינן אלא דלהוי ג' שנים שלימות וממילא במקצת יום א' סגי ואפי' במקצת לילה סגי ואפי' לדעת התוס' שסוברים באבילות דז' ושלשים דלא אמרה בהו מקצת יום ככולו אלא ביום ממש ולא במקצת לילה. התם שאני דבעי ספירה ז' ימים ושלשים יום הלכך לא אמרה בהו מקצת לילה ככל היום משא"כ הכא דלא בעינן יום אחד אלא כדי שיהיה לנו י"ג שלימות ולאפוקי חסרון שעות הלכך מיד במקצת לילה נתמלא שנותיו והוה גדול וזה דבר פשוט לפע"ד ומצאתי און לי בדרשות מהרי"ל בהלכות תפילה שכתוב דנער דנעשה בן י"ג שנה בשבת אסור להיות ש"ץ בליל אותו שבת דאע"פי דאנן מוסיפין מחול על הקודש בע"ש היינו משום המעלה דקדושת היום מוסיפין אבל לא שייך להוסיף על ימי הנער ומאחר דאנו מתפללין בלילה בע"ש מבע"י לא /תיבת לא מיותרת/ לא יהא הוא ש"ץ ע"כ הנה מבואר דדוקא כשהתפילה מבע"י אבל כשמתפללין בלילה כמו שרגילין הוא לפעמים בשעת חופה יכול הוא להתפלל והיינו מטעמא דפרישת דמקצת יום א' סגי ומשמע מדברי האגודה שכתב בנולד בכ"ט באדר נעשה בר מצוה בכ"ט באדר ולא ביאר דבריו דבעינן י"ג שנים שלימות מעת לעת אלמא דנולד שנכנס בכ"ט באדר נעשה בר מצוה דלא בעינן יום א' ממש ואע"פי שהשנה שהנער נולד בו בר"ח טבת היתה חסרה ועכשיו השנה שלימה לית לן בה דמ"מ מקצת יום א' הוי דאנן לא בעינן אלא שיעברו י"ג שנה שלימי' אע"פי שאינן מעת לעת וכפי פירושינו:

[בית אליהו]

אם עיקר חידוש הב''ח הוא שיום א' דר''ח נחשב כר''ח, הרי היה צריך לפרש זאת.
לעומת זאת הוא כותב בטעם הדבר כי "דמ''מ מקצת יום א' הוי", והיינו שנידון זה של יום שלא היה בשנה שנולד בו, דומה לנידון מקצת יום,
והיינו כפי מה שהסביר בתחילת דבריו דהטעם שמועיל מקצת יום "דלא בעינן יום אחד [נוסף] אלא י''ג שלימות, ולאפוקי חסרון שעות, הלכך מיד במקצת לילה נתמלא שנותיו",
דהיינו שכיון שהימים הקודמים ללידתו הושלמו, יותר אין צריך אלא מקצת מיום אחד, ולכן ה''ה דאין נפק''מ אם היום הנוסף הוא יום לידתו או יום שלא היה בשנת לידתו,
דסו''ס השלים י''ג שנים מימים הקודמים ללידתו.

וכבר כתבתי שגם הא''ר שכ' שיש לחלק בין נידון זה למג''א ודאי התכווין לסברא זו, דהמג''א (סי' תקס''ח סק''כ) כ' שיום שלושים נחשב מעיקר הדין כסוף חשון,
ולפי''ז לכאו' היה ראוי שגם בנידון הב''ח לא יחשב א' דר''ח כא' בחודש, ולזה כ' שיש לחלק הואיל ובנידון הב''ח סו''ס השלים הימים הקודמים ללידתו, משא''כ בכ''ט חשון.

מה שכתבת שאחרונים אלו ודאי לא סברו כן, אמת ויציב,
אך על משמרתי אעמודה דהב''ח ורעק''א ודרך החיים והמ''ב שפסקוהו סברו כנ''ל.

ואגב, אם כנים הדברים ללא קשר לב''ח, דא' דר''ח כמו א' בחודש, אפשר גם לפשוט את הנידון שלי,
ולומר כי הנולד בא' אדר כיון שיום קודם לידתו היה א' דר''ח אדר, הרי צריך להשלים את היום הזה, וזה יהיה רק בל' אדר א' שהוא א' דר''ח אדר ב', ודו''ק, אך עיקר הדין הוא חידוש.

[מיכלזון]

מה שכתבת שאחרונים אלו ודאי לא סברו כן, אמת ויציב,

דווקא בנידון הנולד בל' שבט בפשוטה, אבל לא בנידון הנולד בל' אדר א'.
שהרי לא חלק הב''ח על כל הנולד באדר ב' שנעשה גדול בפשוטה בתאריך שנולד, אע''ג דלכאו' לא השלים לכל ימי אדר א' שקדמו לו,
אלא ודאי לא קאמר הב''ח אלא דסגי בהשלמת היום הקודם ללידתו כשלא התחיל יום שנולד בו,
אבל כל הנולד באדר ב' והגיע יום שנולד בו, הא ודאי מהני אף בלא השלמת היום הקדום.
אמור מעתה, הנולד ביום שלושים דאדר א', אם נניח שהקובע הוא שם א' דר''ח אדר ב', שפיר נעשה גדול ביום א' דר''ח אדר דפשוטה, שהרי התחיל יום לידתו, ואף שלא השלים יום הקודם ללידתו שהוא כ''ט באדר,
אך אי נימא דהקובע הוא שם יום שלושים דאדר, הרי גם לא התחיל יום לידתו, ועד א' בניסן אינו נעשה גדול.
ושפיר בזה נסתפקו האחרונים אף לדעת הב''ח.

[בית אליהו]

אחד מחברי הפורום הנכבדים החפץ בעילום "ניקו" שלח לי את הקובץ המצו''ב.
והנני להעלותו כאן ברשותו לתועלת הרבנים שליט''א.
ואי''ה עי''ז תרווח שמעתתא.
בהזדמנות זו אודה לאותו החבר על זיכוי הרבים בסתר.