פורום אוצר החכמה

מישהו יודע מקור למה בהרבה ביהכ"נ בעיקר של חסידים - אין מושג של תחנון בתפילת מנחה ?

והאם יש ענין עכ"פ למי שכן אומר תחנון, שלא יתפלל שם שלא יפסיד אמירת תחנון (דהא יש לא תתגדדו אם יאמר אצלם ויתירה מזה ידוע שאירע אצל החזו"א זצ"ל שפעם החזן שכח ומיד אחר שמ"ע אמר קדיש והורה שלא יגידו תחנון וכמדומה שהתלמידים מסבירים שאחר שאמר תתקבל צלוהותון זהו סיום וחתימת תפילה וכבר עבר זמן אמירת תחנון [צ"ע לפי"ז אם אחד גמר שמ"ע אחר שהחזן אמר קדיש היאך יאמר תחנון, אבל זה לא שאלה כי במנין הזה אמרו ורמיא עליה חיוב נמי משא"כ שכל המנין דילג ע"ז וסיומו התפילה וילע"ע]).

אינני יודע מקור מפורש, אבל זה מבוסס על הזוה"ק שבזמן מנחה יש דינים.
מ"מ מסתברא שראוי לנוהג להתחנן שימנע מלהתפלל במקום שמדלגים על התחנון.
אני (שנוהג לדלג על התחנון), כשאני מתפלל במקום שאין מדלגים, אני עושה את עצמי כמתחנן עמם (ע"פ הוראת מורה הוראה).

איש גלילי צודק שהיסוד שלא לומר תחנון הוא מחמת שיש התגברות הדינים וכן מובא בספר דברי תורה מהגה"ק ממונקאשט זי"ע, ומשבח המנהג שלא לומר תחנון.

אני נהגתי עד היום כשאני נמצא במקום כזה לא לומר, ולאחרונה אני רואה הרבה מבני הישיבות הליטאים שאומרים אחרי התפילה (בפרט במנחה גדולה) ולעיל כתב כאן ער"פ שעפ"י השמועה החזון איש סבר שאין לזה מקום.
אבל אכתי יש לעיין אם התפלל בחדר צדדי (כגון שאיחר), שאולי אינו נכלל עמהם, ולעניין לא תתגודדו אין כ"כ חשש בכהאי גוונא, ולעניין אחר תתקבל מעט יש לעי' כי הלא הוא חפץ להשתתף עימם, אבל הלא הרמב"ן שהביא צרור החיים והובא בשע"ת, טוען שרשאי להתפלל בעזרה ומשמע שאינו מכלל הציבור, ואני שאלתי את הגרש"ד זצ"ל והתיר לי עכ"פ לשמוע את הקדושה כמנהג בכהאי גוונא, ואף שיש מקום לו לומר שאם כבר נכלל עם הציבור כבר נמצא בעניין האיסור להתחיל ולהפסיד הקדושה.

שמעתי פעם מי שחילק בין מנחה גדולה לקטנה שבגדולה יאמרו ובקטנה לא. האומר היה חסיד צאנז בנתניה אבל איני יודע מקורו (כמדומני שבמנהגי קומרנא מובא שלא אמרו תחנון במנחה ובעשי"ת התפללו מנחה גדולה ואמרו תחנון ומשמע כדבריו)

שמעתי בשם הגרשז"א שטעמם של החסידים הוא שכיוון שפעמים גולשת המנחה אחר השקיעה ואז אין אומרים תחנון א"כ לא אומרים שום פעם, דומיא למה שלא נושאים כפיים ביו"כ במנחה אלא בנעילה.

[quote="פרי יהושע"]אני נהגתי עד היום כשאני נמצא במקום כזה לא לומר, ולאחרונה אני רואה הרבה מבני הישיבות הליטאים שאומרים אחרי התפילה (בפרט במנחה גדולה) ולעיל כתב כאן ער"פ שעפ"י השמועה החזון איש סבר שאין לזה מקום.


תכיר את מקומך אתה מהדור הקודם,אל תוכיח הוכחות מהדור הבא שלא יודע את הסיפור עם החזו''א

שוחחתי פעם עם ת"ח אחד שליט"א בנושא זו, ואמר לי שראה בבן איש חי (איני יודע המ"מ) שכותב בפשיטות שהמנהג הוא שלא לאמר תחנון במנחה.

במנהג החסידים, כנראה זה התחיל בגלל שהיו גומרים אחרי השקיעה.
במנהג הספרדים, בקהילות החלבים לא נוהגים לומר תחנון במנחה, והסיבה לפי מה שאמרו לי זה שהיו מתפללים במקום העבודה, וכך זה גם בקהילות שלהם בחו"ל, והרבה ממהרים ולא מכוונים לכן העדיפו לדלג. וייתכן שכך זה גם היה אצל החסידים ואנשי מעשה.

ויש נוהגים במנחה להתחיל מנפילת אפיים

שברי לוחות כתב:ויש נוהגים במנחה להתחיל מנפילת אפיים

דווקא בקהילות אר"צ אומרים רק וידוי וי"ג מידות ומדלגים על לדוד וכו'

האם מישהו יודע מקור יותר מוסמך להעובדא הנ,ל בשם החזו"א?