לרחם על גוי

[אמסטרדם]

זכור לי שבגמ' אמרינן ש"לא יאבה ה' סלוח לו" קאי אמי שמשיב אבידה לעכו"ם ומפרשינן שמראה בזה שאינו משיב אבידה מחמת ציווי התורה אלא מחמת רגשותיו.
האם זה אומר שאסור לרחם ולעזור לגוי?
על הרבה גדולי ישראל מספרים שריחמו על גוי ולמשל המעשה עם הנוב"י שריחם על גוי צעיר וכו'.

[נהר שלום]

זכור לי שבגמ' אמרינן ש"לא יאבה ה' סלוח לו" קאי אמי שמשיב אבידה לעכו"ם ומפרשינן שמראה בזה שאינו משיב אבידה מחמת ציווי התורה אלא מחמת רגשותיו.
האם זה אומר שאסור לרחם ולעזור לגוי?
על הרבה גדולי ישראל מספרים שריחמו על גוי ולמשל המעשה עם הנוב"י שריחם על גוי צעיר וכו'.

אבל גם מספרים שזה הביא לקידוש ה'.

[אלף אלפים]

זכור לי שבגמ' אמרינן ש"לא יאבה ה' סלוח לו" קאי אמי שמשיב אבידה לעכו"ם ומפרשינן שמראה בזה שאינו משיב אבידה מחמת ציווי התורה אלא מחמת רגשותיו.
האם זה אומר שאסור לרחם ולעזור לגוי?
על הרבה גדולי ישראל מספרים שריחמו על גוי ולמשל המעשה עם הנוב"י שריחם על גוי צעיר וכו'.

מה הקשר? פשיטא שראוי לרחם, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ענין השבת אבידה לגוי היא משום שמעיקר הדין היהודי המוצא זכה בה ולכן יש בזה גריעותא שנותן משלו לגוי אע"פ שאינו חייב, ומראה כאילו לא נח לו בהלכות התורה המבדילות בין יהודי לגוי.

[ערבי פסחים]

בענינים ממוניים אין ספק שישראל קודם וכמו שהביאו גבי השבת אבדיה, וכמ"ש גבי הפקעת הלואתו שמותרת אם אין חילול ד', ויש שיטות בגמ' שגזל הגוי מותר (וקיי"ל שאסור), שור ישראל שנגח שור עכו"ם פטור ועוד.
וגבי עצם הרחמנות יש לחלק בין גוי עובד עכו"ם בפועל למי שאינו עובד יעו' ע"ז כו.: וברמב"ם ע"ז ריש פ"י "אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו, ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם, לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה, במה דברים אמורים בשבעה עממין אבל וכו'". והמקור בגמ' הנ"ל שעע"ז אין מורידין ואין מעלין (אם נפל בבור אינו מעלהו וכמש"כ ברמב"ם). וע"ע רמב"ן על מעשה שמעון ולוי שההיתר להרוג שכם בגלל שלא שמרו ז' מצות, וא"כ אם חייבין מיתה כ"ש שאין עלינו לרחם וכמש"כ ברמב"ם

ואלא מה נחלק, שגוי שאינו בבור אלא סתם נמצא פצוע בצידי הדרכים ובלא"ה לא ימות, למה לא ארחם על הבריות, א"נ ילד גוי וכו' וילע"ע

[בברכה המשולשת]

כל המרחם על האכזרים וכו'

[איש רגיל]

כל המרחם על האכזרים וכו'

עיין תוס' ברכות (ז. ד"ה ההוא צדוקי בתי' הב') שעל גוי נאמר 'ורחמיו על כל מעשיו, אך אך לא על רשעי ישראל שדינם מורידים ולא מעלים.

[בברכה המשולשת]

כל המרחם על האכזרים וכו'

עיין תוס' ברכות (ז. ד"ה ההוא צדוקי בתי' הב') שעל גוי נאמר 'ורחמיו על כל מעשיו, אך אך לא על רשעי ישראל שדינם מורידים ולא מעלים.

בגמ' ובתוס' שם מדובר על מין דווקא לא על סתם רשע (ואגב מלשון התוס' לא נראה שמדובר על שני תירוצים ממש)
ולגוף הדברים, כל המרחם וכו' נאמר על עמלק ומכיוון שראשית גויים עמלק ה"ל דבר הלמד מעניינו

[המתקיף]

לכאורה סתירה היא ברמב"ם. מצד אחד כתב הר"מ (סוף פ"י מהלכות מלכים):

אפילו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל, ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

מאידך כתב (גזילה ואבידה יא, ג):

אבידת הגוי מותרת שנ' אבידת אחיך. והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח.

[איש רגיל]

כל המרחם על האכזרים וכו'

עיין תוס' ברכות (ז. ד"ה ההוא צדוקי בתי' הב') שעל גוי נאמר 'ורחמיו על כל מעשיו, אך אך לא על רשעי ישראל שדינם מורידים ולא מעלים.

בגמ' ובתוס' שם מדובר על מין דווקא לא על סתם רשע (ואגב מלשון התוס' לא נראה שמדובר על שני תירוצים ממש)
ולגוף הדברים, כל המרחם וכו' נאמר על עמלק ומכיוון שראשית גויים עמלק ה"ל דבר הלמד מעניינו

אכן. בכל אופן למדנו שמין גרוע מגוי.

[בברכה המשולשת]

נכון. וכי כתבתי אחרת?

[אמסטרדם]

זכור לי שבגמ' אמרינן ש"לא יאבה ה' סלוח לו" קאי אמי שמשיב אבידה לעכו"ם ומפרשינן שמראה בזה שאינו משיב אבידה מחמת ציווי התורה אלא מחמת רגשותיו.
האם זה אומר שאסור לרחם ולעזור לגוי?
על הרבה גדולי ישראל מספרים שריחמו על גוי ולמשל המעשה עם הנוב"י שריחם על גוי צעיר וכו'.

מה הקשר? פשיטא שראוי לרחם, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ענין השבת אבידה לגוי היא משום שמעיקר הדין היהודי המוצא זכה בה ולכן יש בזה גריעותא שנותן משלו לגוי אע"פ שאינו חייב, ומראה כאילו לא נח לו בהלכות התורה המבדילות בין יהודי לגוי.

אגב: המגן אברהם בהל' לולב מביא מהיראים שאבידתו של גוי אע"פ שמותר לקחת לעצמו מ"מ אינו נקנית לישראל המגביהו בלי יאוש או הקנאת הגוי.

[בין הזמנים]

זכור לי שבגמ' אמרינן ש"לא יאבה ה' סלוח לו" קאי אמי שמשיב אבידה לעכו"ם ומפרשינן שמראה בזה שאינו משיב אבידה מחמת ציווי התורה אלא מחמת רגשותיו.
האם זה אומר שאסור לרחם ולעזור לגוי?
על הרבה גדולי ישראל מספרים שריחמו על גוי ולמשל המעשה עם הנוב"י שריחם על גוי צעיר וכו'.

מה הקשר? פשיטא שראוי לרחם, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ענין השבת אבידה לגוי היא משום שמעיקר הדין היהודי המוצא זכה בה ולכן יש בזה גריעותא שנותן משלו לגוי אע"פ שאינו חייב, ומראה כאילו לא נח לו בהלכות התורה המבדילות בין יהודי לגוי.

אגב: המגן אברהם בהל' לולב מביא מהיראים שאבידתו של גוי אע"פ שמותר לקחת לעצמו מ"מ אינו נקנית לישראל המגביהו בלי יאוש או הקנאת הגוי.

זה דבר מאוד מעניין, שיש מושג שמותר לקחת לעצמו אך עדיין אינו נקנה לו ואינו שלו.
ומצאתי כעי"ז בבית האוצר מערכת הא' כלל רי"ג וז"ל:
כלל ריג) אשת איש. מה שכתב הפני יהושע גיטין (דף מ"ג ע"א) וכן כתבתי בעניי במקום אחר דאפילו אם היו קידושין תופסין בחייבי מיתות בית דין, עם כל זה אינם תופסין באשת איש מסברא, ואפילו אם לא היה אשת איש איסור כלל, דעם כל זה אי אפשר דיהיה בה תפיסת קידושין שתחשב אשתו של שני, כיון דכבר היא אשת הראשון והראשון בעליה ואינה יוצאת מרשותו על ידי הזנות והוא כגוזל חפץ של חבירו שאי אפשר לגזלן לקנותו בגזילתו והארכתי בזה במקום אחר.
והנה מצאתי שכבר קדם לעמוד על סברא זאת הגור אריה ז"ל על התורה דברים כ''א פסוק י"א ד"ה אפי' אשת איש ע"ש שכתב אדרשא דוראית בשביה אשת יפת תואר, 'אשת' ואפילו אשת איש. וזה לשונו: ואם תאמר פשיטא הא אין אישות לעכו"ם, ויראה כו'. אי נמי דהוה אמינא דכיון דהיא בעולת בעל דיש לה אישות בבעלה אף על גב דלא מיחייב עליה אם בא עליה אבל להיות בה אישות לא הוי בה אישות כיון דאגידא באחר, קא משמע לן דיש לו אישות בה, דיפת תואר יש לו בה אישות כדאיתא בספרי בפרשה זאת "ושלחתה לנפשה" מלמד שאם לא יחפוץ בה שמשלחה בגט, ועוד אמרו בקידושין "ולקחת לך לאשה" ליקוחין יש לך בה והוה אמינא כיון דאגידא באחר לא יהיה לו ליקוחין בה, קמ"ל דיש לו בה ליקוחין, עכ"ל ז"ל [ועכ"ל של הגרי"ע].
הרי לנו דאי לאו ולקחת לך לאשה הו"א דמותר לו ליקח אשה של עכו"ם אף שהיא שייכת לעכו"ם וכמו שמברר בתחילת דבריו [דאף שאין לעכו"ם קידושין הרי האשה שייכת לו], ובכ"ז אין לו קנין בה, ודומה קצת להנ"ל.