גאולה בקרוב כתב:רשב"ם פסחים קה.
נמי הודאה היא- ואין בה הפסק דבר אחר, לא הפסק תחינה ולא הפסק ריצוי, הלכך בפתיחתה סגי. ולא דמי לברכת קידוש שצריך לספר בשבח שבת, וברכת יוצר אור שיש בה הפסק תחינה כגון ברחמיך הרבים רחם עלינו, וברכת אבות יש בה (דברי) ריצוי וצריך לפתוח ולסיים בשבחו של מקום:
איזה ריצוי באבות? ואולי כוונתו שג' של שבח באים עבור האמצעיות של בקשה?
הרשב"ם מבחין בין הפסק תחינה להפסק ריצוי, ולברכת אבות הוא מייחס דברי ריצוי, יתכן לבאר שריצוי הוא דבר שאינו נאמר בתורת שבח, כלומר ששבח הוא כגון הגדול הגבור והנורא, שהוא שבחו של מקום. אבל מה שאנו אומרים 'וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה', אף שאינו תחינה ובקשה, אבל אינו שבח, אלא ריצוי, כלומר שאנו פונים אל ה', הרי אתה קרוב לשמוע את תפילתנו כיון שאתה זוכר חסדי אבות ומביא גואל וכו'. ולכן יש בזה הפסק ממטבע הברכה שעניינה שבח המקום שהוא אלוקי האבות וישראל, ומרחיבים בדברי ריצוי שהוא זוכר וגואל למען שמו.