תפילין במקומם – כל זמן התפילה?

[בין הזמנים]

הן רבות פעמים חמותי חזיתי, ביהודים יראים ושלמים וחרדים לדבר הלכה, המקפידים בכל מאודם שאכן התפילין יהיו במקומם הראוי בין עיניהם ממש, ולצורך כך משתמשים במראות ממראות שונות, ולבד מזאת מזכים את כל סביבותיהם להדריכם בדרך הישרה ולהראות להם אם להימין או להשמאיל.
והנה, בשלמא אם היה זה רק קודם התפילה, או אפי' קודם קריאת שמע או תפילת העמידה – החרשתי. אך מנהג אנשי מעשה אלו להקפיד במשך כל התפילה שיהיו התפילין באותו מקום כאן נמצאו כאן היו, ואם חלילה הם מרגישים נדנוד ספק דלמא זז ממקומו, הרי חזקה דמעיקרא איתרעא ושוב מוציאים הם את כליהם המלוטשים, ושוב מבררים אצל שכיניהם להעיד להם בתורת עידות שאכן התפילין כבר חזרו למקומם.
וגדולה מזאת ראיתי בעת קריאת התורה, עת בחור אחד בשגגה הניף ידו בסמוך לתפיליו של מדקדק אחד, ועי"כ הזיזו קצת למקומו, זעקת שבר בקעה מפיו של המדקדק בעוד שהבחור לא ידע על מה יצא הקצף.
בקיצור: האם יש ענין שהתפילין יהיו במקומם גם בעת פסוקי דזמרא ובעת קריאת התורה? ובפרט שבעת קריאת התורה הרי יש כבר הרבה אנשים שחולצים התפילין, האם אין כאן מיגו דאי בעי חליץ לתפילין לא יצטרך לדקדק כ"כ שלא יהיו במקומם.
[ובשלמא בעת פסוקי דזמרא מובן קצת הענין, דכדי שלא יצטרך לברך על התפילין לפני קריאת שמע כדין נשמטו הרי הוא צריך למשמש כל הזמן בתפילין וכחי' של השלה"ק המובא במ"ב [סי' כ"ה ס"ק מ"ד], אך בקריאת התורה הענין נראה לי מוגזם]

[בברכה המשולשת]

אם התפילין לא במקומם הוא אינו מקיים כרגע את המצוה, ומובן מדוע הוא מדקדק בזה כל הזמן

[בין הזמנים]

אם התפילין לא במקומם הוא אינו מקיים כרגע את המצוה, ומובן מדוע הוא מדקדק בזה כל הזמן

האם הדבר ברור שכל רגע שהתפילין עליו הרי הוא מקיים מצוה? דלמא המצוה הוה עצם הקשירה, ויש חיוב שינוח עליו כל היום, ובזמן הזה בעת קר''ש ותפילה?

[בברכה המשולשת]

יש על כך ביאור הלכה ארוך אם עיקר חיוב תפילין כל היום או רק רגע אחד, אך כמדומני שבשני הצדדים בחקירה ברור שיש מצוה כל רגע שמניח, וכן הוא בהדיא בשם אדוננו הגר"א

[אמסטרדם]

...אלא דכאן אנו באים לדיון אם אמנם צריך לדקדק כ"כ. וכבר נשפך הרבה דיו ורוק ע"ז. ויש מליצה נאה של הרב מבריסק ז"ל ע"ז 'על חשבונו' של הרה"ק מצאנז ז"ל.
לאחרונה חשבתי לעצמי מה רצתה התורה בכתבה ולטטפת בין עיניך? שנברר בידינו שהתפילין עומדת במקומה או שנשאל לחבירנו [ומה לעשות במדבר?] או שכל אחד יחזיק מראה בתיקו?

[רחמים]

שו"ת באר משה מאמר זכרון טוב

[י] הנה בענין הסתכלות במראה שהתפילין יהיו באמצע, נודע לי מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראי קטן בכדי לראות שהתפלה של ראש יהיה באמצע ממש, אבל גאון עיר וקדיש כתב בזה דברים נפלאים ה"ה הגה"צ בעל דברי חיים ח"ב או"ח (סי' ו) כתב על מי שנוהג כן שהוא דברי בורות, כי אפי' אם אינם מכוונים כשר, דידוע שיש מקום בראש להניח שני תפלין ואפי' ברוחב, ואין שיעור לתפלין ברוחב וכן משמעות המרדכי בהדיא, והגאון בספרו לא הקפיד ממש בצמצום, עכ"ד.
ודבריו נפלאין מאד במכת"ר כי רב הוא, דהא בש"ע או"ח (סי' כז ס"י) פסק דצריך לכוון הקציצה שתהיה באמצע כדי שתהיה כנגד בין העינים, וכ"ה ברמב"ם (פ"ד מהלכות תפלין ה"א) וצריך לכוון אותם באמצע כדי שיהיו בין העינים, יעו"ש בכסף משנה וב"י שהוא ע"פ דברי הש"ס מנחות (לה ב) כלפי פנים דפרש"י ממול עורף ולא בצדי הראש, ומזה נלמד דצריך לכוון אותה באמצע דכיון שהקשר הוא מול עורף ממילא הקציצה היא בין העינים, ובלא"ה צריך לעשות כן כדי לקיים קרא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך, יעו"ש. דמכל זה מבואר דצריך להיות באמצע ממש כמו הקשר מלאחוריו, ומ"ש הגאון דברי חיים דכן משמעות המרדכי דאין שיעור לתפלין ברוחב ומקום יש להניח שני תפילין אפי' ברוחב, לפע"ד אין שום משמעות לזה במרדכי, ואדרבא המעיין שם במרדכי הלכות תפלין (יב א יג ב) יראה דיותר מבואר שם דמקום שני תפילין הוא בגובה מן הפדחת עד מקום רפיפת התינוק, וכן נראה מדברי הירושלמי עירובין (פ"י ה"א) יעו' ג"כ תוס' עירובין (צה ב) ד"ה מקום ודו"ק.
אמת דהב"י שם (סימן כז) כתב על תחלת דברי הרמב"ם (שם) במ"ש ומניחין אותן על הקדקד כו', והא דאמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין אפשר דלא ע"ז נאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש (והוא כדברי הדברי חיים), מ"מ הא כתב שם הב"י עוד תירוץ אי נמי זה על זה ומקום הנחת שני תפלין מוח התינוק רופס, וסיים הב"י ע"ז וזה נראה יותר כי היכי דלא נשוויה חולק בהדי הרא"ש וספר התרומה, יעו"ש. וא"כ לתירוץ בתרא אין שום הכרח לומר דברוחב ג"כ יש מקום להניח שני תפלין, (וגם בתחלה כתב זאת רק דרך אפשר), וע"כ לכתחלה בודאי צריך לדקדק שתהיה באמצע ממש (נגד מול העורף), ואיך כתב הדברי חיים על המדקדק הזה שהוא דברי בורות. ואי משום הסתכלות במראה הא היכא דאין כונתו להתקשט אין איסור, יעו' תוס' ע"ז (כט א) ד"ה המסתפר ובש"ע יו"ד (סי' קנו ס"ב) ומדוע יהיה זהירות זאת גרוע מהיכא דמסתכל במראה כדי להסיר הכתמים או נוצה מראשו דשרי כמבואר בסמ"ג ורמ"א (שם) והדברים פשוטים.

ילקוט יוסף ציצית ותפילין הערות סימן כז - מקום הנחתן ואופן הנחתן

ד) אם מותר להסתכל בראי לבדוק מקום התפילין של ראש
ז"ל מרן בש"ע (סי' כז סעיף י'): צריך לכוין הקציצה שתהיה באמצע, כדי שתהא כנגד בין העינים. ע"כ. וכתב במשנה ברורה (ס"ק לו) שאם הטה התפילה של ראש לצד אחד, לא קיים מצות תפילין. ולכאורה אחר שמקום יש בראש להניח בו ב' תפילין, אם כן אין צריך לדקדק כל כך לבדוק בראי את מקום התפילין שבראש, ומאחר ובהסתכלות בראי יש חשש משום לא ילבש, וממילא אין להכנס בחשש זה לדבר שאין בו צורך כל כך מן הדין. ובאמת שבשו"ת דברי חיים מצאנז ח"ב (סי' ו') כתב, לראות במראה שהתפילין יהיו באמצע הוא דברי בורות, כי אפילו אם אינם מכוונים ממש כשר. דידוע דיש מקום בראש להניח שני תפילין אפילו ברוחב וכו'. ע"כ. ובשו"ת ציץ אליעזר חלק יב (סי' ו' אות ב') ביאר כוונתו, דהקפידא מצאה מקום לנוח בשל איסור ההסתכלות במראה, משום לא ילבש. ועבור דקדוק כזה אין לסמוך על המקילין להסתכל בראי בזמן הזה. ובספר ארחות חיים נתן מקום לטעות בזה, שהשמיט בכלל שמדובר גבי הסתכלות במראה. ע"ש. גם בספר פסקי תשובה (סי' יב) כתב, דאין צריך שהתפילין יהיו בדיוק באמצע הראש, דמקום יש בראש לב' תפילין ברוחב, ואותם המסתכלים במראה הרי זה דברי בורות. ע"ש. ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת מחזה אברהם (אורח חיים סי' ו') שדין בין העינים הוא רק לכתחלה, ואף אם אינו בין העינים יצא. ע"ש. אבל בהשמטות שבראש ספר פסקי תשובה הנ"ל כתב, שמצא בתשובת באר משה במאמר זכרון טוב (סי' י') שהאריך לתמוה על דברי הד"ח. וכתב עוד, נודע מכמה גדולים יראי ה' שהיה להם בכיסם כלי ראיה קטן, בכדי לראות שתפילין של ראש יהיו באמצע ממש. עכ"ל. ובת' הארכתי בזה. ע"ש. ועוד יש לומר דמאחר ויש אומרים מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין היינו כלפי מעלה, דהיינו זה על זה ולא זה אצל זה, וראה בש"ע (סי' כז סעיף ט'). ולפי זה צריך שיניח התפילין באמצע, וממילא ההסתכלות בראי הויא לצורך. וכבר ביארנו בילקוט יוסף שבת כרך ב' (עמוד צ') דכבר נהגו בזמן הזה להקל להסתכל בראי, ואין בזה חשש משום לא ילבש, וכמ"ש הר"ן (בפרק ב' דעבודה זרה) משם הגאונים, דמה שאסור להסתכל במראה היינו במקום שאין מסתכלים בה כי אם הנשים, אבל במקום שמסתכלים בה אנשים ונשים, שרי. דתו ליכא בזה איסור לא ילבש גבר שמלת אשה. וכ"כ הרמ"א ביורה דעה (סי' קנו). וכ"כ המהריק"ש (סוף סי' קפב) שבמצרים נהגו להסתכל במראה אנשים ונשים. וכתב, שכן הוא דעת הרמב"ם, שהרי לא זכר דין המראה כלל. ובספר נהר מצרים (דף פז ע"ב) כתב, ויומא כי האידנא במצרים אין המראה מתכשיטי הנשים, רק מתכשיטי הבית וכו', ורואים בהם האנשים בעת צאתם לשוק לבל יהיו נוצות או כתמים על בגדיהם, שבזה התיר הרמ"א אפילו למחמירין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סי' מט). ע"ש. ואמנם אין להקל בזה אלא רק כשהוא לצורך גילוח, או לראות אם אין לכלוך על בגדיו על בגדיו, וכדומה, אבל חלילה להקל בזה לצורך סלסול בשערותיו. ופשוט. ועכ"פ רבים מיראי ה' נהגו להסתכל בראי לצורך התפילין, אף בבית הכנסת, והנח להם לישראל. ואף על פי שראיתי בירחון אור תורה למי שכתב למחות בדבר, שלא להניח ראי בתוך תיק הטלית והתפילין, שהרי מסתכלים בראי גם שלא לצורך התפילין, הנה לפי המבואר כאן אין לחוש לזה, וכל שכוונתו בעיקר לצורך התפילין, אין בזה חשש.

[איש גלילי]

וגדולה מזאת ראיתי בעת קריאת התורה, עת בחור אחד בשגגה הניף ידו בסמוך לתפיליו של מדקדק אחד, ועי"כ הזיזו קצת למקומו, זעקת שבר בקעה מפיו של המדקדק בעוד שהבחור לא ידע על מה יצא הקצף.

בלא להכנס לדיון ההלכתי, התורה לא נתנה בשביל להיות במתח ולכעוס, אם דקדוק בהלכה מביא אותי למצב כזה, אני חייב לעשות חשבון נפש על כל הדקדוק.
מסופר על מרן החזו"א שראה פעם מישהו שדקדק יותר מדאי בקריאת שמע, ואמר לו: "כתוב שהמדקדק באותיות ק"ש מצננים לו גיהינם, אבל לפי הדקדוק שלך נראה שהגיהנם שלך יהיה גיהנם של קרח.

[אמסטרדם]

הרבה צדיקים וביניהם רבני בעלזא לדורותיהם נהגו להניח שלא כמבואר במ"ב. ויש אריכות בזה - עי' למשל באור הצפון מנ"א ע"ד. ולא באתי עכשיו אלא לשאול אודות מה שהבחנתי בתמונה מהגרח"ש גריינמן [בקהילה סוכות ש.ז.] שהתפילין קצת יורדים על המצח - מה הפשט בזה??

[עזריאל ברגר]

בענין שהתפילין יורדות קצת על המצח:
הנה שמעתי אומרים שיש בזה דעות שמקילות ואומרות שרק החלק שנוגע בראש צריך להיות במקום שיער, אבל במה שעומד באויר - לית לן בה.
מאותו מקור שמעתי שראו כו"כ גדולי ישראל שנהגו כן, וביניהם הסטייפלער והרבי מליובאוויטש.
אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

[כולל יונגערמאן]

מעודי תמהתי על מנהג הזה שהתפילין הם על המצח, איפה כתוב חילוק זה שדי במשהו תפילין על השערות?

[בקרו טלה]

מעודי תמהתי על מנהג הזה שהתפילין הם על המצח, איפה כתוב חילוק זה שדי במשהו תפילין על השערות?

טורי זהב או"ח - סימן כז
ורבים נכשלים באיסור זה וטועים לומר שהקצה העליון מתחיל ממקום השער ועיקר התפילין מונחים על המצח ועוברים על איסור דאורייתא דכל התפילין צריכים להיות מונחים במקום שיש קרחה דהיינו שיהיה קצה התחתון בעיקרי השער:

[סגי נהור]

האם הדבר ברור שכל רגע שהתפילין עליו הרי הוא מקיים מצוה? דלמא המצוה הוה עצם הקשירה, ויש חיוב שינוח עליו כל היום, ובזמן הזה בעת קר''ש ותפילה?

ידוע לחלק בזה בין תש"י, שמצותן היא "וקשרתם", ובין תש"ר, שמצותן "והיו".

[אמסטרדם]

האם הדבר ברור שכל רגע שהתפילין עליו הרי הוא מקיים מצוה? דלמא המצוה הוה עצם הקשירה, ויש חיוב שינוח עליו כל היום, ובזמן הזה בעת קר''ש ותפילה?

ידוע לחלק בזה בין תש"י, שמצותן היא "וקשרתם", ובין תש"ר, שמצותן "והיו".

צפנת פענח.

[מלח הארץ]

השאלה הגדולה היא למה יש אדמורי"ם [והידוע שבהם ר' אהרן מבעלז] שמקפידים דווקא שירדו התפילין על המצח?

[אמסטרדם]

השאלה הגדולה היא למה יש אדמורי"ם [והידוע שבהם ר' אהרן מבעלז] שמקפידים דווקא שירדו התפילין על המצח?

לצד ימין קצת למטה - כל אדמו"רי בעלזא.

[לייבעדיג יענקל]

בשו"ת דבר יהושע להגרא"י אהרנברג יש תשובה נפלאה שבה הוא מברר את מנהג הצדיקים ע"פ דינא דגמרא. המאתר והמעלה תע"ב.

[מה שנכון נכון]

בשו"ת דבר יהושע להגרא"י אהרנברג יש תשובה נפלאה שבה הוא מברר את מנהג הצדיקים ע"פ דינא דגמרא. המאתר והמעלה תע"ב.

ח"ד סימן יא.

דבי.GIF (51.26 KiB) נצפה 7144 פעמים

דבי 2.GIF (16.34 KiB) נצפה 7144 פעמים

[לבי במערב]

אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

נתפרסם ב'ניצוצי רבי', 'התקשרות' גל' תרעג (ובכ"מ):

יהודי כתב לרבי כי למד בהלכות תפילין שהתפילין-של-ראש צריכות להיות מונחות במקום התחלת צמיחת השערות, ומכיוון שנראה לו שאצל הרבי הן מונחות למטה מהשיעור – על-כן הוא שואל מה לא נכון בהבנתו את לשון השולחן-ערוך.
השיב לו הרבי כשהוא מדבר על אופן הנחת התפילין של "פלוני", והכוונה לעצמו (וראה עוד 'משבחי רבי' עמ' 74):
מקום הנחת תש"ר – מובן שהוא כמש"כ בשו"ע.
ומה שראה אשר אצל פ' למטה מזה – הוא בטח מפני שאצל פ' אין שערות מלפניו ולכן בעמדו (הכותב) מרחוק קצת לא יכול להבחין שהוא כן מקום התחלת צמיחת שערות. כן אפשר שבפעם זו שראה ירד התש"ר ממקומו מבלי שירגיש בדבר (אף שבכלל ממשמש בתפליו כדין).

ומקובל לפרש הדברים כנ"ל.

[דרופתקי דאורייתא]

בספר באר החיים עמוד תקכה הובא על הגה"צ רבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט זצ"ל, שבאו להעיר לו לכוין התפילין שיהיו מונחים באמצע ממש, ואמר להם, "להתפלין שלי אל תגע, אבי ז"ל הלבישני אותם כך"

[פרנקל תאומים]

בענין שהתפילין יורדות קצת על המצח:
הנה שמעתי אומרים שיש בזה דעות שמקילות ואומרות שרק החלק שנוגע בראש צריך להיות במקום שיער, אבל במה שעומד באויר - לית לן בה.
מאותו מקור שמעתי שראו כו"כ גדולי ישראל שנהגו כן, וביניהם הסטייפלער והרבי מליובאוויטש.
אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

לכאו' מקום שיערות הוא סימן ולא סיבה. כלו'- סימן לכך שכאן הוא ''ראש'' ולא ''מצח''. אבל מי שבאופן חריג יש לו שיערות גם באיזור הנמוך יותר (שבאמת כבר אחרי השתפלות הראש, והוא מצח), בוודאי שאסור לו להניח תפיליו שם אף שיש לו שם שיערות.
ובדידי הוי עובדא שאחרי התלבטויות רבות חגרתי עוז רוח להציל יהודי תמים וכשר מביטול מ''ע דתפילין ומברכות לבטלה, והערתי את תשומת ליבו בעדינות שיש להניח רק במקום שיערות ולא במצח (כהרגלו...), ולתדהמתי הוא הראה לי זיפי גילוח זעירים על מצחו ואמר לי שאצלו גידול השיערות נמשך גם שם אלא שהוא מגלחם... ולכן הוא מניח שם את תפיליו....


נ''ב:
דומני שת''ח מבוגרים רבים אכן נזהרים להניח תש''ר במקומם, אלא שבהמשך התפילה התש''ר זזות ונושרות קדימה (יתכן גם שהיות וכבר אין להם שיער בקידמת הראש מחמת גילם, התפילין מחליקות על הקרקפת החלקה), ולכל היותר אפשר להוכיח מכך שהם מסתפקים בהנחה עצמה ולא מקפידים על כל שעת התפילה.
מאידך, חושבני שיתכן כי לפעמים מפאת ישישותם הם אינם מרגישים שהתש''ר אינו במקומו (אולי אפי' לא הונח במקומו), והם בהחלט היו שמחים אם מישהו ממקורביהם היה מסדר להם את התש''ר על מקומו בשלום. דא עקא.. שמפאת חרדת הקודש סביבם ומחמת כבודם ומוראם אין א''א מהסובבים מעז לעשות עימם את החסד הגדול הזה ולהצילם מביטול המצווה ומברכות לבטלה.

[סגי נהור]

אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

נתפרסם ב'ניצוצי רבי', 'התקשרות' גל' תרעג (ובכ"מ):

יהודי כתב לרבי כי למד בהלכות תפילין שהתפילין-של-ראש צריכות להיות מונחות במקום התחלת צמיחת השערות, ומכיוון שנראה לו שאצל הרבי הן מונחות למטה מהשיעור – על-כן הוא שואל מה לא נכון בהבנתו את לשון השולחן-ערוך.
השיב לו הרבי כשהוא מדבר על אופן הנחת התפילין של "פלוני", והכוונה לעצמו (וראה עוד 'משבחי רבי' עמ' 74):
מקום הנחת תש"ר – מובן שהוא כמש"כ בשו"ע.
ומה שראה אשר אצל פ' למטה מזה – הוא בטח מפני שאצל פ' אין שערות מלפניו ולכן בעמדו (הכותב) מרחוק קצת לא יכול להבחין שהוא כן מקום התחלת צמיחת שערות. כן אפשר שבפעם זו שראה ירד התש"ר ממקומו מבלי שירגיש בדבר (אף שבכלל ממשמש בתפליו כדין).

ומקובל לפרש הדברים כנ"ל.

הקורא הישר יראה שאין כוונת הדברים כפי שפירשם הרב עזריאל.

[פולסברג]

שני סוגי אנשים מעבירים אותי על דעתי:

אלו שמשאילים מאת שכיניהם [ואני הק' בתוכם] מראה להתפילין כל יום. אם אתה מזדהה עם השיטה שצריך מראה, לך קנה לך.

האנשים שבודקים אם תפילתם מונח במקום הנכון - רגע לפני חליצתם. אם אתה בודק, בדוק מתי שאתה רוצה - בתחילה, בפסוד''ז, בחזרת הש''ץ וכו' - רק לא בסוף!

[כולל יונגערמאן]

הם רוצים לוודא שקיימו מצוות תפילין עכ"פ רגע א' כהלכה לפני החליצה

[במסתרים]

הובא למעלה שיש באחרונים שיצאו להמליץ על מי שאינו מחמיר כט"ז.
כמה מ"מ לזה https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=85&book=166281

ועל כרחנו נסמוך עליהם בבהמ"ד ובפרט אצל באים בימים שקשה להעיר להם.

[לבי במערב]

האנשים שבודקים אם תפילתם מונח במקום הנכון - רגע לפני חליצתם.

מנהג כמה חסידים ואנשי־מעשה, לבדוק מקום התפילין ב' פעמים - אחר ההנחה וקודם החליצה (הובא ב'ליקוטי סיפורי התוועדויות' מהגה"ח רמ"ז גרינגלאס ע"ה, ס"ע 413).

הקורא הישר יראה שאין כוונת הדברים כפי שפירשם הרב עזריאל.

כלומר, שפשטות כוונתו למקום צמיחת שערות דעלמא?
אכן מסתברא הכי, אך (כפי שציינתי) כמדומה שהרב 'עזריאל ברגר' לא המציא פירושו מדעתו, אלא כך 'מקובל לפרש' (אף שיתכן וטעות היא, כאמור).

[פולסברג]

האם יש מקור וטעם למנהג החסידים ואנשי מעשה דנן, או שהוא חוק?

[לבי במערב]

שם לא נתפרש, ומסתברא כדברי הרב 'כולל יונגערמאן' (ויל"ד ע"פ שי' הצפע"נ דתש"י עיקר הציווי לקשרן, משא"כ בתש"ר - 'והיו', בהווייתן יהו; וא"כ המצוה ברגע החליצה כבשעת ההנחה ממש).

[חגי פאהן]

בענין שהתפילין יורדות קצת על המצח:
הנה שמעתי אומרים שיש בזה דעות שמקילות ואומרות שרק החלק שנוגע בראש צריך להיות במקום שיער, אבל במה שעומד באויר - לית לן בה.
מאותו מקור שמעתי שראו כו"כ גדולי ישראל שנהגו כן, וביניהם הסטייפלער והרבי מליובאוויטש.
אמנם הרבי מליובאוויטש עצמו התייחס לזה פעם במכתב וכתב שמה שהתפילין שלו נראות נמוך מדי זה בגלל שבצעירותו היה לו שיער באיזורים יותר נמוכים של הראש, ואח"כ כשנשר השיער הוא ממשיך להניח באותו מקום שהיו בו השערות.
חיפשתי עכשיו את המענה ההוא ולא מצאתי, אך כך זכור לי בבירור.

לכאו' מקום שיערות הוא סימן ולא סיבה. כלו'- סימן לכך שכאן הוא ''ראש'' ולא ''מצח''. אבל מי שבאופן חריג יש לו שיערות גם באיזור הנמוך יותר (שבאמת כבר אחרי השתפלות הראש, והוא מצח), בוודאי שאסור לו להניח תפיליו שם אף שיש לו שם שיערות.
ובדידי הוי עובדא שאחרי התלבטויות רבות חגרתי עוז רוח להציל יהודי תמים וכשר מביטול מ''ע דתפילין ומברכות לבטלה, והערתי את תשומת ליבו בעדינות שיש להניח רק במקום שיערות ולא במצח (כהרגלו...), ולתדהמתי הוא הראה לי זיפי גילוח זעירים על מצחו ואמר לי שאצלו גידול השיערות נמשך גם שם אלא שהוא מגלחם... ולכן הוא מניח שם את תפיליו....

מי אמר שזה סימן? אולי כך קביעת ההלכה וזהו?

[באר בשדה]

מי אמר שזה סימן? אולי כך קביעת ההלכה וזהו?

ראה שו"ת פתחא זוטא ח"א סי' א אות ב. צור יעקב ח"א סי' קסג. ועי"ע.

[ספרים וועלט]

.