בעלות על בגדי אשה

[פנימי]

מבואר בגמ' (כתובות נד.) ונפסק להלכה (אה"ע סי' צ"ט) שאין לאדם בעלות על בגדי אשתו, שהוא נותן לה אותם במתנה, אבל אינה מתנה גמורה אלא מתנה לזמן - עד שתצא ממנו בעל כרחו, כגון שימות או שיגרשנה מחמת מעשים שלה
ולכן כשמת צריכה להחזיר את הבגדים או לחשב אותם בחשבון הכתובה

ומצד שני מבואר במ"ב (סי' רכ"ג סקי"ט) שאם קנה לאשתו בגדים צריך לברך הטוב והמטיב, ששניהם נהנים מזה שהיא לובשת בגדים יפים
ולכאורה הרי הבגד שלה ולא שלו, ואיך יברך על טובה שלא הגיעה אליו? האם נוכל להוכיח מכאן שאפשר לברך על קנין של דבר שיש לי בו רק קנין הגוף לאחר שאמות (ואני נהנה ממנו בינתיים)?

ועוד יש לתמוה למה לא הזכיר המשנה ברורה שהיא תברך, הרי הבגד שלה

זכור לי שיש נידון על זה, אבל לא זכור לי בבירור מה אומרים
(והוא מעשים שבכל יום שאשה קונה בגדים לעצמה, וצריך לדעת מה לעשות)

[רחמים]

ולכאורה הרי הבגד שלה ולא שלו, ואיך יברך על טובה שלא הגיעה אליו?

משנה ברורה סימן רכג ס"ק יט

דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד

[פנימי]

אז אפשר לברך על משהו שלא קניתי רק כי אני נהנה ממנו?

[רחמים]

לא על כל דבר תיקנו ברכה אף שאתה שמח בזה יותר מבגד חדש