חכמת אדם שער בית הנשים כלל קט
ג האשה שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדים המיוחדים לימי נדתה חשובה כודאי טמאה (שם סעיף ב') ואפילו אם תתן אמתלא לדבריה מפני מה החזיקה עצמה לטמאה לא מהני דאם מפני האמתלא היה סגי שתאמר טמאה אני אבל כיון שעשתה מעשה מסתמא פירסה נדה ואינה נאמנת עוד (ט"ז ס"ק ב') אבל אם אמרה לבעלה או לשכנותיה שהיא טמאה אפילו לא גילתה לבעלה ואחר כך אומרת טהורה אני ומה שאמרתי טמאה אני היה מפני איזה אמתלא כגון סבורה אני שאני נדה ועכשיו בדקתי ומצאתי שאני טהורה וכו' נאמנת
איזה אמתלא זו להגיד סבורה הייתי שאני נדה ועכשיו בדקתי ומצאתי וכו'? היא הרי לא אומרת כלום.
במקור הדין כתב הש"ך סי' קפ"ה סק"ג:
כאן כבר יש איזה אמתלא, כלומר הסבר למה מתחילה אמרה כך ואח"כ אחרת.ש"ך יורה דעה סימן קפה ס"ק ג
וסה"ת ומרדכי בשם א"ז כתבו שאמרה סבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה או חבורה בא אלי הדם וכיוצא בזה נאמנת:
אבל בלשון החכמ"א, לכאורה אינו מובן
לא מצאתי שמישהו יעיר את זה.
מה אומרים?