רוב בעילות אחר הבעל

[אין_חקר]

הלכתא בידוע דקי"ל באשה שזינתה דרוב בעילות אחר הבעל ולכן הולד כשר. ויל"ע באשה שבעלה יש לו "זרע חלש" שזינתה עם גבר שזרעו כסתם אנשים האם עדיין אומרים רו"ב אחר הבעל והולד או כיון שבבחינה סטטיסטי יותר מסתבר שהולד בא מן הנואף ולא הבעל (למרות שרוב בעילותיה אחר הבעל אבל לאו בהכרח נתעברה ממנו)?

[בברכה המשולשת]

כמדומני שאומרים רוב בעילות אחר הבעל אפילו הבעל אינו בעיר והבועל כן

[סגי נהור]

בדורות האחרונים התחדש יותר מזה - שאפילו כאשר מדובר רק בבעל "הלכתי", היינו שלא נתן לה גט, ולמעשה הם פרודים זה מזה והאשה חיה עם אחר - עדיין סומכים על הכלל "רוב בעילות אחר הבעל". אכן פלא.

[רחמים]

הלכתא בידוע דקי"ל באשה שזינתה דרוב בעילות אחר הבעל ולכן הולד כשר. ויל"ע באשה שבעלה יש לו "זרע חלש" שזינתה עם גבר שזרעו כסתם אנשים האם עדיין אומרים רו"ב אחר הבעל והולד או כיון שבבחינה סטטיסטי יותר מסתבר שהולד בא מן הנואף ולא הבעל (למרות שרוב בעילותיה אחר הבעל אבל לאו בהכרח נתעברה ממנו)?

אף שהזרע של הבעל חלש עדיין מבחינה סטטיסטית יש לומר שהוולד של הבעל ולא של הנואף, משום שדרך אשה שכזו להשתמש באמצעי מניעה שונים בעת העבירה ולכן אם כבר יש עיבור כנראה שהוא מהבעל.

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טו הלכה כ

אשת איש שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה והכל מרננין אחריה אין חוששין לבניה שמא ממזרים הם שרוב בעילות אצל הבעל, ומותר לישא בתה לכתחלה, אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה, ואם היתה פרוצה יותר מדאי אף לבניה חוששין.

יעויין עוד בשו"ת יביע אומר חלק ג - אבן העזר סימן א

תשובות והנהגות כרך ב סימן תרפב

שאלה: בת משפחה מקיבוץ מפ"ם שחזרה בתשובה ורוצה להינשא

שורש השאלה שזנות מצוי שם ומחליפים נשותיהם רח"ל זה עם זה וחיים כמו בהמות ממש ר"ל בלי שום עול ואין גודר מתאוות לבם, ובפרוצה ביותר הלוא פסק בשו"ע (סימן ד' סעיף ט"ו) דלא אמרינן רוב בעילות אחר הבעל וראוי לחוש שהיא ממזרת, ואם כן גם כאן לכאורה ראוי לחשוש.

אמנם האחרונים ס"ל שכל דין פרוצה ביותר היינו דוקא שאינה תדיר בביתה עם בעלה, רק מסתובבת בחוץ ובאה לעתים לביתה (עיין ב"ש שם ס"ק כ"ו), אבל כשגרים יחד הבעל ואשתו, אף שלעתים מזנים והאשה פרוצה ביותר, כה"ג ודאי אזלינן בתר רוב בעילות אחר הבעל בביתם.

ועוד דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר, וכפי ששמעתי אף שמצוי אצלם ר"ל זנות, הן זהירות ומתהפכות ומשתמשות באמצעי מניעה שונים כדי שלא להתעבר אלא מבעלה, ולכן לדינא אין אני רואה כאן לחוש לממזרת, ובפרט שאין כאן אלא איסור דרבנן בספק ממזר.

מיהו נראה פשוט שאינה מיוחסת, וצריך לשקול היטב חסרון זה מול מעלותיה, אבל מעיקר הדין מותרת לו ואין לנו להוליד ספק כדי לפסול את בעלת התשובה לינשא ליהודי.

[סכינא חריפא]

דעת הג"ר עובדיה יוסף ז"ל שרוב בעילות אחר הבעל הוא רובא דליתא קמן

[ערבי פסחים]

התשובות והנהגות כתב שזה רק מדרבנן - אמאי ? אולי בגלל הגמ' שספק ממזר מדאו' מותר ורק רבנן גזרו ועי'

[שטיינער]

שורש השאלה שזנות מצוי שם ומחליפים נשותיהם רח"ל זה עם זה וחיים כמו בהמות ממש ר"ל בלי שום עול ואין גודר מתאוות לבם,

מאיפה הוא יודע שכך המציאות שם? זה רחוק מלהיות אמת וטעות גמורה היא.

[שטיינער]

שורש השאלה שזנות מצוי שם ומחליפים נשותיהם רח"ל זה עם זה וחיים כמו בהמות ממש ר"ל בלי שום עול ואין גודר מתאוות לבם,

מאיפה הוא יודע שכך המציאות שם? זה רחוק מלהיות אמת וטעות גמורה היא, שלא לומר סיפורי סבתא.

[בעצם]

בדורות האחרונים התחדש יותר מזה - שאפילו כאשר מדובר רק בבעל "הלכתי", היינו שלא נתן לה גט, ולמעשה הם פרודים זה מזה והאשה חיה עם אחר - עדיין סומכים על הכלל "רוב בעילות אחר הבעל". אכן פלא.

אשמח לקבל בתודה רבה מראש מקורות לדברים אלו

והאם אותו דין נאמר גם שנפרדו בגרושין אזרחיים?

[שברי לוחות]

לענין רוב בעילות אחר הבועל אחר גירושין אזרחיים:
ראיתי שכן צידד הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב אהע"ז סימן ה
ובקונטרס עונה עשוקים להרב טהרני

[בעצם]

לענין רוב בעילות אחר הבועל אחר גירושין אזרחיים:
ראיתי שכן צידד הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב אהע"ז סימן ה
ובקונטרס עונה עשוקים להרב טהרני

ישר כחך

[בעצם]

הלכתא בידוע דקי"ל באשה שזינתה דרוב בעילות אחר הבעל ולכן הולד כשר. ויל"ע באשה שבעלה יש לו "זרע חלש" שזינתה עם גבר שזרעו כסתם אנשים האם עדיין אומרים רו"ב אחר הבעל והולד או כיון שבבחינה סטטיסטי יותר מסתבר שהולד בא מן הנואף ולא הבעל (למרות שרוב בעילותיה אחר הבעל אבל לאו בהכרח נתעברה ממנו)?

שו"ת להורות נתן חלק ב סימן פט

ע"ד דאתיא לקדמנא בא"א שנאנסה ונתעברה, והיא ד' שנים אחרי נישואיה ולא זכתה להבנות, וזמן קצר לפני שנתעברה בדקו הרופאים ש"ז של הבעל ומצאוה שאין בה כח להוליד, ונפשה בשאלתה אם הולד מותר לבוא לקהל.

א) בשו"ע אהע"ז (סי' ד' סט"ו) איתא, אשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה תחת בעלה והכל מרננים אחריה, אין חוששין לבניה שמא הם ממזרים, שרוב בעילות תולין בבעל. וכתב בח"מ (סקי"ד) דהוא הדין אם באו עדים שזינתה ג"כ בניה כשרים, דזיל בתר טעמא דרוב בעילות תולין בבעל וא"כ אף שיש עדים תולין בבעל. וכ"כ הב"ש שם (סקכ"ב). וכן מפורש בתשב"ץ (ח"ב סי' צ') דגם אם נמצאת מזנה תלינן בבעל עיין שם. אולם יש לתמוה על לשון השו"ע והוא לשון הרמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה ה"כ) וכן בטור שם, שכתבו באשת איש שיצא עליה קול שהיתה מזנה דאין חוששין לבניה, ואמאי לא כתבו רבותא יותר, דאף אם ידעינן בה שזנתה בודאי ג"כ אין חוששין לבניה, דהרי במקור הך דינא בש"ס סוטה (כז א) איתא, תני רב תחליפא בר מערבא, אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל עיין שם, הרי דאף במזנה בודאי בניה כשרין. ושוב מצאתי בס' כנסת הגדולה לאהע"ז (סי' ד' הגהות הטור ס"ק כ"ד) שעמד בזה, וכתב דהרמב"ם ס"ל דרבי יוחנן דקאמר התם בסוטה ישא אדם בת דומה, דוקא דומה קאמר, אבל במזנה ודאי חוששין לבניה, ופליג על רב תחליפא, או די"ל דגם רב תחליפא לא התיר אלא בדומה ולא במזנה ודאי עיין שם באריכות. ברם לפע"ד נראה דמקור שיטת הרמב"ם הוא בתוספתא (יבמות פי"ב), האשה שיצא עליה שם רע ולדות כשרין מפני שהן בחזקת הבעל עיין שם. ומדלא נקט הברייתא רבותא יותר דאף בזינתה ודאי הולדות כשרין, משמע דבאמת אינן כשרין אלא כשיצא עליה שם רע אבל ליכא ודאי.

ב) ולכאורה יש להוכיח כדעת הרמב"ם מהא דפסחים (פז ב) שאמר הקדוש ברוך הוא להושע, ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני זנונים ואין אתה יודע אם שלך הן אם של אחרים הן, והקשה מהרש"ל שם דאמאי הוי ספק של אחרים הלא רוב הבעילות הולכין אחר הבעל, ותירץ דהכא שהיה זקן שאני עיין שם. אולם בפוסקים לא נזכר דבזקן לא נימא רוב בעילות תולין בבעל, ועיין בהגהות מהר"ץ חיות סוטה (כז א) שהביא מהנודע ביהודה (קמא אה"ע סי' ס"ט) דאפילו בבעלה חולה שיש בו סכנה תלינן בבעל עיין שם. ברם להרמב"ם אתי שפיר, דכיון דקרא קראה אשת זנונים וגומר בת דבלים שהכל גומרים בה והקב"ה העיד אשתך זונה, א"כ מיירי שודאי זנתה, דמי איכא ספיקא כלפי שמיא, ובכהאי גוונא לא תלינן בבעל. ברם בעיקר קושיית המהרש"ל יש לומר, דאע"ג דרוב בעילות תולין בבעל מ"מ שפיר אמרו דהוי ספק משל אחרים, דנהי דאזלינן בתר רובא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא, וכמש"כ בשיטה מקובצת בבא מציעא (ו ב) בשם הרא"ש, דאע"ג דכל דפריש מרובא פריש, ספק מיהת מקרי אלא שהתורה התירה ספק זה באיסורין כדכתיב אחרי רבים להטות עיין שם, וכן בפלתי (סי' ס"ג סק"א). וא"כ שפיר אמרו דילדי הזנונים ספק נינהו, דאע"ג דרוב בעילות תולין בבעל מידי ספיקא מיהת לא נפקא. ובאמת כן משמע במהרש"א פסחים שם שכתב, דמה שאמר הקדוש ברוך הוא אין אתה יודע אם שלך הן, ר"ל שאין אתה יודע בודאי דיש לחוש למיעוט בעילות של אחרים עיין שם. ועיין תשו' חת"ס (או"ח סי' ר"ח ד"ה ויש כאן) ושם (אהע"ז ח"א סי' י"ג) ואכמ"ל. ועכ"פ מדברי מהרש"ל מוכח, דאף בזנתה ודאי תלינן רוב בעילות בבעל, דאל"כ אמאי הוצרך לתרץ דזקן שאני.

ג) ברם בנדון דידן דליכא עדות שנאנסה אלא שהיא עצמה אומרת כן, הנה בזה ודאי שאינה נאמנת לפסול את הולד אפילו אם תאמר בודאי שלא נתעברה מבעלה, וכמבואר בשו"ע (סי' ד' סכ"ט) אשת איש שאומרת על העיבור שאינו מבעלה אינה נאמנת לפוסלו. ובב"ש שם (סק"נ) הוכיח מהרמ"א שם (סעיף כ"ו) דאפילו אם זנתה בודאי ויש עליה עדים והיא אומרת שברי לה שנתעברה מאחר מ"מ תולין בבעל, ועיין ח"מ שם (סקכ"ז). ואף על גב דלהרמב"ם י"ל דביש עדים שזנתה שפיר נאמנת לפסול הולד דהא בכהאי גוונא לא תלינן רוב בעילות בבעל וכנ"ל, מ"מ היכי דליכא עדים אלא שהיא עצמה אומרת כן, ודאי אינה נאמנת כלל, וכמפורש כן ברמב"ם (פט"ו מאיסורי ביאה הי"ט) עיין שם.

ד) אלא דאכתי יש לעיין בנ"ד משום דאיכא תרי ריעותות, חדא שעברו ד' שנים ולא נתעברה ורק עכשיו נתעברה, ועוד שלדברי הרופאים אין בכח זרעו להוליד. והנה לענין הריעותא הראשונה כבר כתב בתשו' נודע ביהודא (קמא אהע"ז סי' ס"ח) שאין זו ריעותא כלל ושכיח מאוד בנשים שלא נתעברו זמן רב ששוב מתעברות עיין שם. ובס' אוצר הפוסקים (סי' ד' ס"ק ס"א אות י"ב) הביא כעי"ז מתשו' עין יצחק (אהע"ז סי' ו') ושו"ת פרי השדה (ח"א סי' כ"ה) עיין שם.

ה) ועל דבר שהרופא בדק זרעו ואמר שאינו ראוי להוליד, נראה דאי משום הא אין לפסול את הולד, דהרי מבואר בשו"ת זקיני החתם סופר ז"ל (חיו"ד סי' קנ"ח) דאין לסמוך על הרופאים כשאומרים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה, אבל הם נאמנים בדברים כלליים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם עיין שם. וכ"כ שם בתשובה (סי' קע"ו) דאפילו אם כמה רופאים מומחים אומרים על גוף זה שיש שומא או מכה במעיה לא נאמין אפילו לרופאי ישראל, כי טועה בדמיונו ובהשפטו יצא משפט מעוקל עכ"ד. וכ"כ שם (סי' קע"ה) עיין שם. והוא הדין בנ"ד, מה שאומרים שאין בזרעו של זה כח להוליד לא נאמינם לומר שאמת יהגה פיהם, ואולי הם טועים בדמיונם ואומרים בדדמי, ועכ"פ אין כח בדבריהם להוציא את הבעל מכלל רוב אינשי שהם בריאים ומולידים, ומה שלא נתעברה עד עכשיו יתכנו הרבה סיבות אחרות.

ו) ועוד דאף אם באותה שעה שבדקו את זרעו לא היה בו כדי להוליד, אפשר שכעבור זמן קצר הדרא בריא וראוי להוליד. ובתשו' נודע ביהודא (קמא אהע"ז סי' ס"ט) כתב בחולה מסוכן שלא הוליד כמה שנים וסמוך למיתתו נתעברה אשתו, וכתב דתולין בבעל, דאע"ג שלא הוליד עד עכשיו מ"מ אפשר שעל ידי חוליו שקדח גופו ונתחמם ביותר לכן היה אז בכחו להוליד, או י"ל להיפוך דלפעמים כשהאיש ואשתו שניהם חמים בטבע ביותר אי אפשר להם להוליד, ולפעמים יקרה שברוב הימים ישתנה מזגו של אחד מהם ותקבל הריון, ואפשר שע"י חוליו של האיש לא נתעוררה חומה כדרכה ולכן שפיר קבלה הריון עיין שם. וכמו כן בנ"ד אפשר שנתרפא אחר הבדיקה כי חולי זה אינו תמידי בהכרח, או יתכן שאחר שנאנסה נשתנה מזגו או מזגה מחמת הצער והיתה ראויה לקבל הריון מבעלה. וכן דן בשו"ת חת"ס (אהע"ז ח"א סי' י"ב) בניקב הגיד דהיכי דאיכא למתלי שנתרפא ואח"כ הוליד שפיר תלינן עיין שם.

ז) גם נראה, דאף אם נאמין להרופא שזרעו אינו ראוי להוליד, היינו משום שראה בבדיקתו סימנים המורים לפי הבנתם שאינו ראוי להוליד, ומ"מ אין ידיעתם זו אלא מתוך נסיונם שראו שאם יש סימנים אלו ה"ז אינו מוליד, וכל זה אינו אלא שרובא כך הוא, אבל ודאי משכחת מיעוט שמוליד גם כשיש בו סימנים אלו דמ"מ אין זה סימן אמיתי ועדיין יש בו חיות וכח להוליד. וכיון דאיכא עכ"פ מיעוטא המולידים אף בכהאי גוונא, א"כ שפיר תלינן שגם גברא זה מהמיעוט הוא ואין פוסלין את זרעו לומר שלא נתעברה מבעלה, וכמש"כ בקרבן נתנאל יבמות (עו א) דאע"ג דאמרו דניקב פסול היינו משום דרוב פעמים שותת, אבל אם נשא וילדה אשתו אין מוציאין אותה מבעלה, דאימא מן המיעוט הוא היורה כחץ עיין שם. אלמא דאף בדבר שאמרו חז"ל שהוא שותת כגון בניקב, מ"מ אם אתרמי שילדה אין מחזיקין הולד בממזרות. ומכש"כ בבדיקת הזרע שחידשוהו הרופאים בזמן האחרון ואינו נזכר בדברי חז"ל שאם יש בו סימנים מסויימים דאז אינו מוליד אלא שהרופאים קבעו כן מתוך נסיונם, מ"מ אם אתרמי שהוליד אמרינן שהוא מן המיעוט שמוליד אף שיש לו סימנים המראים שאינו מוליד.

ח) ואף הגאון בעל שב יעקב (אהע"ז סי' ד') המובא בקרבן נתנאל שם שכתב דבניקב הגיד וילדה ה"ז נאסרה על בעלה משום שאין להכחיש דברי חז"ל בשום ענין עיין שם, מ"מ בנ"ד מודה דשריא, דדוקא בניקב הגיד דמבואר בגמרא דלא מוליד כתב דאין להכחיש דברי חז"ל, אבל בנ"ד שאינו אלא מהלכות הרופאים שאומרים דהסימנים האלו שבזרעו מורים שאינו ראוי להוליד, מ"מ כשילדה תלינן שהוא מן המיעוט המולידים גם בכהאי גוונא. ועיין בתשו' חת"ס (אהע"ז ח"א סי' י"ב) שהחזיק בסברת הקרבן נתנאל עכ"פ באשה צנועה עיין שם, ובנ"ד אף על גב דאומרת שנאנסה מ"מ אינה נאמנת כלל לפסול את הולד וכנ"ל, והו"ל אמירתה כמאן דליתא, וממילא סמכינן על המיעוט. ועוד דלענין בניו הרי מבואר בשב יעקב שם שאינו נאמן כלל, ואף הוא לא חשש אלא לאסור אשתו עליו עיין שם. ועיין תשו' מהרש"ם (ח"ג סי' רצ"ה) שהביא מהרב יעב"ץ בס' אגרת בקורת, דאם אירע שאשתו של פצו"ד ילדה אין בניה ממזרים דנוכל לתלות שהוא מן המיעוטא דמיעוטא, וכתב עליו המהרש"ם ז"ל דקשה לסמוך עליו במקום המפורש בש"ס להיפוך עיין שם. אבל בנ"ד שאינו מפורש בש"ס שאינו מוליד אלא שהרופאים אומרים כן, ודאי שיש לסמוך על מיעוטא דמיעוטא שמולידים אף בכהאי גונא. דאם לא תימא הכי, נמצא שמי שעשו לו הרופאים בדיקה ואמרו שאינו ראוי להוליד, ומיד אח"כ נתעברה אשתו, האם נאמר שהוולד פסול, וע"כ פשוט דלא חיישינן וכנ"ל.

ט) גם יש לדון עפ"י מש"כ בתשו' חת"ס (אהע"ז ח"א סי' י"ב) דעדות הרופא אינו אלא כעד אחד, שאינו נאמן להוציא דבר מחזקתו לאסור את המותר עיין שם, והכי נמי הרופא שעשה את הבדיקה אינו אלא עד אחד. ברם הרי בחת"ס שם הביא מהא דמבואר בשו"ע יו"ד (סי' קכ"ז ס"ג) דהיכי דהעד אחד יכול לברר עדותו וכגון שמעיד על כהן שהוא בעל מום ה"ז נאמן שהרי יכול להראות לו עיין שם, וה"נ הרי יכול להראות בדיקתו. ואף שהרופא מן הסתם אינו מוחזק בכשרות, מ"מ יתכן דנימא בזה אומן לא מירע אומנותיה.

י) ובהא סליקנא בעזה"י, דבנ"ד ודאי יש להתיר הולד לבוא בקהל, דכל עיקר דברי רופאים שאמרו עפ"י הבדיקה שיש בו סימנים שאינו ראוי להוליד אינו אלא בגדר ספק, ואת"ל שיש ממש בדבריהם אכתי יתכן מיעוט המוליד גם כשיש בזרעו סימנים אלו, ואף אם נימא שאין גם מיעוט - שהוא מן הנמנע שהרי לא בדקו את כל המולידים אם יש בהם סימנים אלו - יתכן שאחר הבדיקה עלתה לו ארוכה ונתרפא וראוי להוליד. ובפרט כי אין כאן ריעותא כלל, דמה שאמרה שנאנסה אינה נאמנת לפסול על פיה את הולד וכנ"ל. ומ"מ לחומר הענין לא ייעשה מעשה עד שיסכימו לזה שני מורי הוראה מובהקים. והנלע"ד כתבתי.

[פולסברג]

אאל''ט, בגמ' פסחים אודות האשת זנונים של הושע, כתב א' מהמפרשים בסוף הגמ' [מלא הרועים?] שבזקן אין אומרים רוב בעילות אחר הבעל.