הודעהעל ידי איש טלז » ש' דצמבר 09, 2017 10:10 pm
מכתבי חכם אחד
כתב בחי' הריטב"א בב"מ דמ"א. בדין שואל שלא מדעת, ז"ל, דאלו לענין חיוב אונסין אפילו למ"ד שואל הוי חייב הוא בכל אונסין ואפילו במתה מחמת מלאכה דלא שייך לומר בהא לאו לאוקומה בכילתא שיילי', עכ"ל, וכ"ה גם בחי' הריטב"א ב"ב דפ"ח., ז"ל, אלא דמ"מ חייב הוא אם נשברה אפי' מחמת מלאכה, דליכא למימר בהא לאו לאוקומה בכילתא שאלתה, עכ"ל.
ולכאו' נ' דדין זה הוא לכל הטעמים בפטורא דמתה מחמת מלאכה, דל"ש הפטור אלא בשהשאילוהו הבעלים מדעתם, וז"ב.
אמנם הנה בשטמ"ק ב"ק דצ"ז. כתב בשם הראב"ד, ז"ל, דכיון דהכי הוא הו"ל כשואל שלא מדעת, דאע"ג דמשוינן לי' כגזלן לענין מתה מחמת מלאכה ולכל אונסין, אפ"ה לא נפיק מכלל שואל, עכ"ל, והרי דכל הא דחייב שואל שלא מדעת במתה מחמת מלאכה הוא רק משום דהו"ל כגזלן, אך למ"ד דל"ה כגזלן אינו חייב במתה מחמת מלאכה, וצ"ע הטעם בזה.
ובברכ"ש ב"ק סימן ד' סק"ה עמד ע"ז, וכתב לפרש כוונת הראב"ד כגון ששאלו למלאכה אחת ועשה מלאכה אחרת, דהוי שואל שלא מדעת גזלן, ואח"כ עשה המלאכה הראשונה, דשייך שפיר לאו לאוקמא בכילתא שאילתא, ורק משום דיש לו דין גזלן ע"כ חייב באונסין דמתה מחמת מלאכה, עכ"ד.
והעירו לדון עוד בזה, דהנה ממש"כ הראב"ד דמשוינן לי' כגזלן לענין מתה מחמת מלאכה "ולכל אונסין", מ' דס"ל דלמ"ד דשואל שלא מדעת שואל הוי, אינו חייב באונסין, ובפשוטו הי' נ' דהוא משום דס"ל כדעת הרי"ד בפסקיו לעיל דמ"א. וב"ב דפ"ח. דלמ"ד דשואל שלא מדעת שואל הוי, אינו חייב באונסין, ולא אמרו דשואל הוי אלא לאפוקי ממ"ד דגזלן הוי.
אך הנה בשטמ"ק ובחי' המיוחסים להריטב"א לעיל דמ"א. הביאו בשם הראב"ד דלמ"ד דשואל שלא מדעת שואל הוי ה"ה חייב באונסין, ואי לא נימא דהדר בו הראב"ד, צ"ע דא"כ מ"ט כתב הראב"ד דמשום דהוי גזלן ע"כ הוא חייב בשאר אונסין.
ואולי י"ל בזה, דכל הא דשואל שלא מדעת הוי שואל וחייב באונסין, הוא רק בתשמיש שאינו מתחייב מן הדין לשלם עליו, שאינו עומד להשכירו לכך, וכגון ההיא דלעיל דמ"א. שטלטלה להביא עלי' גוזלות וההיא דב"ב דפ"ח. שנטלה למוד בה, אך בתשמיש שמתחייב מן הדין לשלם עליו, וכתוקף ספינתו של חבירו דקיימא לאגרא, ל"ה כשואל אלא הוי כשוכר, וע"כ אינו חייב באונסין.
ולפ"ז י"ל, דמה"ט הוא דס"ל להראב"ד דה"ה פטור במתה מחמת מלאכה, שהרי כבר נת' לעיל סק"ח ואילך, דבשכר בהמה ומתה מחמת מלאכה, ל"ב לפטורא דמתה מחמת מלאכה, אלא בלא"ה הוא פטור משום דחשיב כאונס, ואשר ע"כ י"ל, דאף בשואל שלא מדעת, כיון שהוא מתחייב בשכרה ודינו כשוכר, ה"ה פטור במתה מחמת מלאכה, וזה כמש"נ במקו"א בדעת רש"י דהשוכר שלא מדעת פטור במתה מחמת מלאכה, משום דהוי זה כאונס, וזה מדויק בל' הראב"ד שכתב דהוי כגזלן להתחייב במתה מחמת מלאכה ובשאר אונסין, ומ' דהא דאם ל"ה גזלן הוא פטור במתה מחמת מלאכה, הוא משום דהוי זה כאונס.
וצריך להוסיף בזה, דכ"ז ניחא רק לפמש"נ ב?מקו"א ללמוד מד' הריטב"א, דלמ"ד דשואל שלא מדעת שואל הוי, מותר לו להשתמש שלא מדעת הבעלים, וע"כ י"ל דכל שמתה מכח זה ה"ז חשוב כאונס, אך אי נימא דגם להך מ"ד אסור לו להשתמש בה שלא מדעת הבעלים, ודאי דאין מקום לחשבו כאונס.
אך כמדומה דאי"ז מתישב, דגם לפ"ד הריטב"א דמותר לו להשתמש בה שלא מדעת הבעלים, מ"מ לכאו' אין לנו לומר דכל שמתה מחמת המלאכה הוי זה אונס ופטור, דהרי הגם שמותר לו להשתמש בה שלא מדעת הבעלים, מ"מ ודאי אינו רשאי להשתמש בה באופן שמחסרה בלא לשלם על החיסרון, ואף אם דעתו לשלם על החיסרון מסתבר דאינו רשאי להשתמש בה, וא"כ כיון שנפחתת הספינה מכח המלאכה, אינו רשאי להשתמש בה, וא"כ אין לנו לחשוב למה שנפחתה מחמת מלאכה כאונס, וצ"ע בזה.
והנה ראיתי לכמה ממחברי הזמן שדימו נידון זה לפלוגתת הראשונים בב"ק ד"י. בישב על ספסל ונשבר אם הוא חייב, או דה"ה פטור משום דסתם ספסל שאול לכל בנ"א לישב עליו והוי כמתה מחמת מלאכה.
אך הדבר פשוט דאין ענין זל"ז כלל, דהתם שאני, דכיון דסתם ספסל שאול לכל בנ"א לישב עליו, הוי זה כשאלה מדעת הבעלים, שהרי הבעלים העמידוה שם ע"ד שכל הרוצה לישב יבא וישב, וע"כ י"ל דאית בי' לפטורא דמתה מחמת מלאכה לכל הטעמים, וגם בדעת החולקים דאינו פטור, מבו' בד' הרשב"א והריקאנטי, דהוא משום דלא ס"ל להא דסתם ספסל שאול לישב עליו, וכמש"נ במקו"א אך היש"ש בב"ק שם פליג על עיקר הדין, וס"ל דכיון שלא השאילו להדיא לי"ב לפטורא דמתה מחמת מלאכה, ול"ד כלל לשואל שלא מדעת דהדבר ברור דלי"ב לפטורא דמתה מחמת מלאכה.
[ ועפי"ז נראה, דגם למש"כ הגר"ז בהל' פיקדון דכל שיודע שאין חבירו מקפיד, מותר לו להשתמש בלא דעת חבירו, ופירש בקו"א סק"ד דל"ד להא דאסור ליהנות משל חבירו שלא מדעתו אף כשברור לו שאינו מקפיד (דקי"ל דיאוש שלא מדעת ל"ה יאוש), דשאני הכא דהקרן קיימת, מ"מ לי"ב לפטורא דמתה מחמת מלאכה, כיון שלא הי' דעת הבעלים להשאיל לו, וליכא בזה לטעמי הפטור דמתה מחמת מלאכה, ול"ד למש"כ התוס' דסתם ספסל שאול לכל בנ"א לישב עליו, דדעת הבעלים הוא לכך, ומעיקרא העמידו הספסל שם ע"ד שכל הרוצה לישב יבא וישב.]
