פורום אוצר החכמה

שלח כתב:ראיתי שהגר"ע יוסף מדבר על זה בכמה מספריו ועוד ,על החומרות של האשכנזים למשל פה,מדוע זה כך? האם בגלל שבשיטת הפסיקה האשכנזית היא לחשוש יותר לספקות או בגלל דברים אחרים ושיטות הלימוד, גם ראתי שהגר"ע יוסף לא ניחא ליה בחומרות של האשכנזים, האם בגלל שרבני ספרד הקלו וכך צריך לנהוג?הרי היו גם רבנים אשכנזים גדולים שהחמירו ויש פה בחינת אלו ואלו ,מה ההסבר בדברים אלו?

וונדרבר כתב:"כחא דהיתרא עדיף" אין פירושו שעדיף להתיר. אלא בדיוק להיפך. כתוב בגמרא שאם מישהו מתיר זה חידוש מאוד גדול, ולכן עדיף להשמיע את החידוש הזה, כי הדרך הנכונה היא לאסור בספקות, ואם מישהו מתיר זה סימן שיש לו ראיות מאוד חזקות.
...
אלו דברים פשוטים, רק כדאי להזכיר למי ששכח.
אמנם יש אחרונים שכתבו במליצה "כחא דהיתרא עדיף" כשחותרים למצוא קולא, אבל צריך לזכור שזה רק מליצה, ולא לשכוח שזה לא הפשט האמיתי. ולא כתוב בשום מקום בחז"ל שעדיף להתיר.

וונדרבר כתב: וכתבו האחרונים (כמדומני החתם סופר והשדי חמד ועוד) שבאיסור דרבנן שהדין ספק דרבנן לקולא, שם ההיתר אינו חידוש, ומי שאוסר זה סימן שיש לו ראיות חזקות, ובדרבנן כחא דאיסורא עדיף.

יעקובי כתב:אני חושב שלא בכל מקום נכון לדחוף ספרדים/אשכנזים, במחילה.
אדרבה, אני יודע שהספרדים מחמירים והאשכנזים מקילים. השו"ע מחמיר באמירה לנכרי בשבת הרמ"א מיקל (רעו,ב), ...
...
כנראה שראוי לחדול מהכללים ה'לא כל כך חכמים' בסגנון זה. ושוב במחילה.

אלכסנדרוס כתב:האגדה הזו, שהספרדים נוהגים להקל בהשוואה לאשכנזים, אין לה שורש במציאות. רוב חומרות הקבלה נתקבלו אצל הספרדים בצורה גורפת וכוללנית הרבה יותר מאשר אצל האשכנזים, כמו גם הנטייה להחמיר בכל השיטות כדוגמת הבן איש חי (שאין לו רע וחבר אצל האשכנזים).

רחמים כתב:סיבה נוספת: השו"ע שיטתו לפסוק כג' עמודי הוראה [אף לקולא] ואף במקום שרוב הפוסקים אחרים חולקים עליהם, לעומת זאת הרמ"א פוסק בדרך כלל כרוב הפוסקים.

יעקובי כתב:אתה מזכיר את הב"י והרע"י בנשימה אחת, ומדלג במחי יד על כארבע מאות שנה. הרע"י לא המציא את "קבלת הוראות מרן". כך מקובל בספרים מאות בשנים...

חובב_ספרים כתב:

רחמים כתב:סיבה נוספת: השו"ע שיטתו לפסוק כג' עמודי הוראה [אף לקולא] ואף במקום שרוב הפוסקים אחרים חולקים עליהם, לעומת זאת הרמ"א פוסק בדרך כלל כרוב הפוסקים.

מנא לך שרוב מג' עמודי הוראה מקילים נגד רוב שאר הופסקים יותר ממה שהם מחמירים?

השלישית והוא העיקר, והוא התכלית המבוקש בזה המחקר, כי ידוע שהרב המחבר בית יוסף, בטבעו אל הגדולים נכסף, ופסק הלכה בכל מקום על פי שני ושלשה עדים, המה הגאונים הנחמדים, הרי"ף והרמב"ם והרא"ש בכל מקום ששנים מהם לדעת אחת נצמדים, ולשאר רבוותא אדירי התורה לא חש עליהם, רק במקום גדולים עמד לפסוק הלכה כדברי שניהם, ואף כי הם קמאי ולא בתראי ולא חש לדברים שצווחו בו קמאי דקמאי, הלא הרי"ף שפסק סוף פ"ב דעירובין והסכימו עמו רבים לפסוק הלכה בכל מקום כבתראי ולא לחוש לדברי קמאי, ואפילו במקום הרב אצל התלמיד, וכן פסקו האחרונים תמיד, ובראשם מהרי"ק ומהרא"י בתשובותיהן הנעימות, אשר בהן האירו כל מחשך וגילו כל תעלומות, וע"י זה הדבר סתר כל המנהגים אשר באלו המדינות, אשר רובם בנוים על הכלל הזה בפשיטות ותמימות, ואין מפקפקים אחר דבריהם, ולכן לא רציתי ג"כ לחלוק עליהן, וכתבתי אצל כל דבר הכי נהוג, וטעמי ונמוקי עמי. וכל דבר כתבתי עליו שם אומרו אם לא אמרתי מעצמי, ואז כתבתי נראה לי להיות נקרא בשמי, ואם באולי טעיתי אתי תלין משוגתי, ולא יהא נתלה באחרים סרחוני ושגגתי.
ואף כי בעל המחבר בעצמו נטה מזה הכלל, אשר בהקדמתו כלל, ועל פי שנים יקום דבר, ואביא שני עדים לראיה ומהם אדבר, כי באורח חיים ריש סי' רנ"ט (ד"ה מוכין) וסוף סי' רצ"ט (ד"ה אסור) פסק דלא כוותייהו (גם בחושן משפט סימן ש"י (סעיף ב') לא פסק כרי"ף ורא"ש רק כהרמב"ם וסתר כללו שכלל בהקדמתו שסומך עליו הרב המחבר) ומדבהא מודה מר אפשר דגם במילי אחריני לא אזלינן בתרייהו, וכן כתב מהרי"ו בתשובה סי' קע"א דעל הרוב פוסקים ע"פ התוספות ומוהר"ם וראבי"ה, וכן מרגלא בפומי דאינשי לפסוק כדברי המרדכי ואשיר"י ובעל הטור ר' יעקב ב"ר אשר, ובדרך זה הלכתי, ושאר הנחתי, סוף דבר קורא אני עלינו, ואף כי אין ערך בין שנינו, ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע, ר"ל כי העיקר והעצמות לקחתי ומשאר היה המניעה, וכל חכם יראה יבחר ויקרב, אם כוונתי לאמת או להשיג ולקרב.

רחמים כתב:דבר ראשון שים לב לדברי הדרכי משה...
בפיסקה הראשונה הוא כותב שרוב המנהגים נסתרים כתוצאה משיטת פסיקה זו, הרי ששיטת פסיקה זו ברוב המקרים מקילה, כי מנהג על פי רוב הוא לחומרא ולא לקולא וזה מה שבעיקר כואב לרמ"א. ובפיסקה השניה הרמ"א מביא שתי דוגמאות למקרים שהשו"ע הקיל נגד עמודי ההוראה באיסור דרבנן ופסק כרוב הפוסקים, הרי שבחשבון פשוט יוצא שהשו"ע מקיל ברוב המקרים.

1. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רלב אות (ג)
למנחה גדולה ואולי סמכו על קריאת שמש לבית הכנסת ולא חיישינן דילמא אתי למפשע ובימיהם לא היה כן אמנם יש בו פלוגתא דרבוותא עכ"ל ועיין לעיל סימן פ"ט (עמ' רכו) מוזכר דפלוגתא דרבוותא הוא רש"י ור"י ועוד נראה לי לומר דנשתרבב המנהג להקל על פי דעת בעל המאור דכתב פרק קמא דשבת (ג: ד"ה לא) דאליבא דהלכתא אפילו סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי וכן כתבו בהגהות מרדכי פרק קמא דשבת (סי' תנא) בשם רבינו שמואל בר ברוך ועל ככה נהגו להקל:
2. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רנג אות (ד*)
(ד*) מיהו רבים נוהגים להקל כדברי הר"ן שלאחר שהוציאו מן התנור שלנו שיש לו דין כירה כמו שנתבאר לעיל (ד"מ הארוך אות א ד"ה ובתנור, ב"י עמ' לו ד"ה ותנור) מחזירין לתוכו אעפ"י שהניחו ע"ג קרקע כל זמן שהוא חם:
3. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן שב אות (ב)
(ב) וכתב האגור (סי' תעו) דהמנהג להקל:
4. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן שו אות (ג)
סי' נ) במקום שנוהגין שנותנים לקורא מי שבירך ונודר דבר מה לצדקה או לחזן ראבי"ה אוסר דה"ל כאלו מקדיש בשבת אבל לי נראה דשרי דהואיל ואינו אומר בפירוש מה שנודר רק אומר תברכני לא מיקרי נודר אף על גב דמהרהר מה שירצה ליתן. והמנהג להקל בכל ענין דהא מותר לפסוק צדקה:
5. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן שכה אות (ח)
(ח) והכל בו (סי' לא לא א) כתב שנוהגים להקל על פי רבינו תם ועכשיו נהגו להקל לומר לגוי ולתינוק להביא ולהוליך דרך רשות הרבים לפי שאין לנו רשות הרבים גמורה על כן נהגו להקל ונראה לי דנכון להחמיר בדבר דלא יהא אלא כרמלית כבר נתבאר לעיל סימן ש"ז (עמ' קעח ב"י ד"ה אבל התוספות, ד"מ ארוך אות ב) דהרבה פוסקים אוסרים שם אמירה לגוי ועל כן המחמיר תבא עליו ברכה וכן כתב מהרי"ל בתשובה סימן ק"ט דאף רבינו תם אינו מתיר אלא בדיעבד אבל לכתחלה אסור ועיין:
6. דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרלט אות (ג)
תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב ט) זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפילו אשתו נדה, ואף יבטל על ידי זה מצות עונה לפעמים או יבטל מה שנאמר (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך כי לפעמים אשתו מצטערת על זה ועל ידי זה נשתרבב המנהג להקל בדבר אך החרד אל דבר יי' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את יי' בשמחה וכן נוהגין המדקדקים וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין (ג ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן
7. דרכי משה הקצר יורה דעה סימן קסח - קסט אות (יט**)
(יט**) והמנהג להקל אפילו אמר לו הלוני וכן כתב המרדכי פרק איזהו נשך (דף ק"ם ע"ד) (סו"ס שלח) דהלכה למעשה דמותר אע"פ שלא אמר לו אני מסולק ממנו וגם לא אמר לו שמכרו כמאן דאמר דמי דמסתמא להתירא מתכוין וכיון דאמר לו משכון זה עומד לי מהגוי בכך וכך תלוה לי עליו כך וכך ומהיום והלאה תקבל כל הרבית שיעלה עליו מותר:
8. דרכי משה הקצר אבן העזר סימן כא אות (א)
לא אסרו אלא בדברים המביאים לידי הרגל עבירה ולא דברים של חיבה כגון הושטת הכוס או להניח אדם בתו לעיין ברישיה ועיי"ש שהאריך בזו ומדברי הטור שכתב למטה דאסור בהושטת הכוס אם כן אפשר דאכילה בקערה נמי אסור ועיין למטה דנוהגים להקל:

יעקובי כתב:עכ"פ אתה כתבת בעצמך (לגבי הענין שהזכרת) שהרע"י בא להחזיר את פסקי הב"י גם נגד מנהגי הספרדים עצמם. נפלא! זה מה שאני התכונתי, שאי אפשר לדלג על פני ארבע מאות שנה, ולהניח מסורת הוראה ברורה ומבוססת בצד, ולהתחיל משהו חדש. ועכ"פ אפילו לו יהי שהדבר אפשרי, מ"מ כמו שאתה עצמך כתבת, זהו דבר חדש ונגד המקובל. ואכן יערב למי שחפץ בזה. אבל ידעו הכל כי הרע"י אינו משקף כלל את מסורת ההוראה ומנהגי הספרדים, אלא משהו חדש. אפשר לומר שהרב"צ א"ש זצ"ל, משקף מסורת זו. ומעתה שני גדולים ספרדים זצ"ל בדור האחרון, הנהגתו של הרב"צ א"ש זצ"ל כחוליה בשרשרת הדורות במסורת הוראת בני ספרד. והרע"י זצ"ל כמייסד דרך חדשה. יבחר הבוחר.

משולש כתב:נראה לי שאם יעשו סקירה על כל מחלוקות השו"ע ורמ"א ימצאו שיותר מקומות הרמ"א מחמיר יותר מהב"י. כך יש לי הרושם בלי שספרתי. וזה לא סותר את מה שאמרו שיש מקומות שהב"י לחומרא.
עניין נוסף שהכניסו כאן את החומרות של הבן איש חי. אבל זה לא מייצג את הפסיקה הספרדית המקורית של הב"י שהגרע"י קבע שכל עדות הספרדים "קיבלו הוראות מרן". וע"פ הוא הקל בהרבה דברים מהבא"ח.

יאיר1 כתב:אני לומד עם קבוצה של אנשים שרובם ספרדים, וכן רואים שלרוב הספרדים מקילים.

אלי כהן כתב:

יאיר1 כתב:אני לומד עם קבוצה של אנשים שרובם ספרדים, וכן רואים שלרוב הספרדים מקילים.

אגב התימנים (הבלדים) מקילים אפילו עוד יותר, כי אין אצלם את כל החומרות המפורסמות שנולדו אחרי הרמב"ם. הנה דוגמה אופיינית: אין אצלם איסור אכילת בשר בתשעת הימים! הם נוקטים כדינא דגמרא (המוזכרת גם ברמב"ם) להימנע מבשר רק בסעודה מפסקת.
ואמנם, מצד שני, בקריאת ספר תורה בבית הכנסת בשבת הם נוהגים להוסיף גם את קריאת התרגום בציבור - שוב כדינא דגמרא - מה שמאריך אצלם את זמן התפילה באופן משמעותי (ועוד כמה חומרות מועטות כדוגמת איסור אכילת בשר שלא נחלט וכדוגמת כמה חומרות הנוהגות גם אצל הספרדים כגון סליחות בכל אלול ועוד), אבל בשיקלול הסופי של הקולות והחומרות, אני מתרשם שהם מקילים יותר מכל השאר.
אם כי בשיקלול הסופי סופי הכי סופי, לענ"ד שום דבר לא משתווה לקולא של ההולנדים, לאכול גבינה וחלב - כבר משחלפה שעה בלבד - אחרי אכילת בשר בקר...

שלח כתב:רב גדול אמר לי שבהרבה הלכות שבת ועירובין הספרדים מחמירים יותר האם ידוע?

יעקובי כתב:אני חושב שלא בכל מקום נכון לדחוף ספרדים/אשכנזים, במחילה.
אדרבה, אני יודע שהספרדים מחמירים והאשכנזים מקילים. השו"ע מחמיר באמירה לנכרי בשבת הרמ"א מיקל (רעו,ב), השו"ע מחמיר בבישול אחר בישול בלח הרמ"א מיקל (שיח,טו), השו"ע אוסר לשחק בכדור בשבת הרמ"א מתיר (שח,מה), השו"ע אוסר להשהות מאב"ד ע"ג כירה שאינה גרו"ק הרמ"א מתיר (רנג,א), השו"ע אוסר הטמנה ע"ג גחלים הרמ"א מתיר (שם). ועוד ועוד...
רבים מפוסקי הספרדים מחמירים לברך ברהמ"ז על שיעור ג' או ד' ביצים, המ"ב מיקל (מעיקר הדין) עד כדי שביעה כשיעור סעודה ממש.
הרע"י מחמיר בפאה נכרית, רבים מאשכנזים מקילים. הרע"י מחמיר בחלק ב"י, רבים מאשכנזים מקילים. הרע"י מחמיר ר"ת במוצ"ש, רבים מאשכנזים מקילים...
החזו"א מיקל בספיחי שישית שנכנסו לשביעית כר"ש משאנץ (האשכנזי), האור לציון אוסר כרמב"ם (הספרדי). החזו"א מיקל בספיחי בננות, האור לציון אוסר. פאה"ש וחזו"א מקילים (מעיקר הדין) בעציץ שאינו נקוב, האור לציון אוסר. ועוד ועוד...
הרי לך ספרדים ב"ש ואשכנזים ב"ה עם כחא דהיתרא עדיף.
ועתה ברצינות, כנראה שראוי לחדול מהכללים ה'לא כל כך חכמים' בסגנון זה. ושוב במחילה.

נוה הלבנון כתב:לעניין בעלי השו"ע, כתבו וביארו למעלה בטוב טעם.
אמנם כן לענין פוסקי זמנינו, זה ודאי כל המעיין בספריהם יראה על נקלה, בין השורות ואפי' מפורשות, שהפוסקים הספרדים (רובם או עכ"פ מזן מסויים) מנסים בכל כוחם להתיר.
ובדיוק באופן המזכיר את כל הסיפורים על האלמנה הענייה שהיתה מגיעה לרב עם שאלה בעוף, והרב היה מנדד שינה מעניו בשביל למצוא פתח להיתר.
לעומת זאת הפוסקים האשכנזים פוסקים את אשר נראה להם לפסוק בשורת הדין.
ואולי אפי' אפשר לראות נטיה לפסיקה לחומרא 'מחשש'.

יאיר1 כתב:כבר הרמ"א החמיר כמה פעמים כשיטה אחת או שתים, ובדרך זו הלכו פוסקי האשכנזים, זה לפעמים אפילו מתסכל, חבל ראשונים מתיר, אבל המהרי"ל כתב להחמיר אז אסור.
השו"ע כמעט תמיד הולך בשיטה של שנים כנגד אחד.
גם לו יוצא חומרות לפעמים כיון שלפעמים השנים הללו מחמירים.
אצל האשכנזים שיכללו יותר ראשונים מאשר השו"ע.

נראה לי, ממה שאני עוקב במשך שנות לימודי שיש ממש בטענה הזו, למרות שאיננה מוכרעת כפי שציינו כאן כמה דוגמאות.

אני לומד עם קבוצה של אנשים שרובם ספרדים, וכן רואים שלרוב הספרדים מקילים, וקולות 'שוות' :)... וכאשר יש קולא אשכנזית האשכנזים נהנים לנופף בה....