אמירת האדרת והאמונה בציבור

[גם זו לטובה]

כתב מהרי"ל דאין לומר "האדת והאמונה" בציבור זולת יוה"כ, הוב"ד בדרכ"מ ושאר פוסקים בס' תקסה. וע"כ יש לתמוה על המנהג החדש שמנגנים בשמחת תורה את פיוט האדרת והאמונה [ועיין שבט הלוי י,פו]

[אלכסנדרוס]

הובא במעשה רב סי' רלג.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שמה שמנגנים בשעת ההקפות אינו נחשב אמירה בציבור שכן אין זה חלק מסדר התפילה

[איש רגיל]

כמדומני שמה שמנגנים בשעת ההקפות אינו נחשב אמירה בציבור שכן אין זה חלק מסדר התפילה

כן כתב בספר משכנות הרועים (ח"ב קונטרס עת מצוא אות ג) שיש שנהגו לאומרו קודם הודו בשבת, דכיון שהוא קודם תחילת התפילה, אי"ז חשיב אמירה בציבור. והביא סמך לזה ממה שכתבו הפוסקים שעל אף שאיו לומר עשרת הדברות בציבור מפני תרעומת המינים, מ"מ קודם התפלה שרי [עיין משנ"ב סי' א ס"ק טז שהביא דבריהם, וכתב דנוהגים שלא לומר כלל עשרת הדברות בציבור]. עוד הביא סמך לזה בספרו נחלה לישראל (סי' י אות כו) ממה שכתבו התוספות (תענית כו. ד"ה שאני) שאע"פ שאין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלאה, מ"מ קום התפלה יכולים לאומרו בכל אופן.

ובאשל אברהם בטושאטש כתב טעם אחר להצדיק הנוהגים לאמרו ברבים זולת יוה"כ, שסוברים שרק דרך ארעי אין לאומרו, אך בקביעות מותר אף שלא ביום הכפורים. אמנם כתב שם שהוא עצמו חשש לזה ולכן נהג לאומרו בלחש.

[משולש]

הבנתי שהגר"א חולק בזה על מהרי"ל.

[איש רגיל]

איפה הגר"א?

[אלכסנדרוס]

מע"ר הנ"ל.
נהגו באשכנז לומר האדרת והאמונה כחלק מהמעמדות (בציבור?).

[בברכה המשולשת]

כמדומני שבמ"ש לעיל (וברוך שכיוונתי) יש בכדי להבהיר שאין כאן מחלוקת

[בני ברקי]

פעם הזדמנתי לבית כנסת חבד"י בשבת בבוקר וניגנו את האדרת והאמונה לפני "ברוך שאמר" (במנגינה הידועה של מארש צרפת)
ובאמת התפלאתי על כך ששרים בקול רם מלבד יוה"כ באמצע התפילה

[עזריאל ברגר]

פעם הזדמנתי לבית כנסת חבד"י בשבת בבוקר וניגנו את האדרת והאמונה לפני "ברוך שאמר" (במנגינה הידועה של מארש צרפת)
ובאמת התפלאתי על כך ששרים בקול רם מלבד יוה"כ באמצע התפילה

בהרבה סידורים מופיע "האדרת והאמונה" בתפילת שחרית. חלקם משמע גם בימות החול וחלקם אחרת. לא חקרתי את הנושא לעומק.
בבתי כנסת חב"ד רגילים לשיר את זה כמעט תמיד, כאשר יש שתי מנגינות נפוצות לפיוט זה, האחת נלקחה ממנגינת ההמנון של מדינת צרפת, והשניה כנראה ניגון יהודי ישן (די דומה למנגינה שרגילים לשיר בשמח"ת), ולגודל חרפתי מעולם לא ידעתי שיש מפקפקים בזה...

[אוצר החכמה]

אם כבר מדברים על האדרת ואמונה, מה פירוש הוועד (והותיקות) לחי העולמים, מה פירוש המילה הוועד בהקשר זה.

[לייבעדיג יענקל]

קטע מתוך פירוש הרוקח להאדרת והאמונה (הדברים עדיין לא נתפרסמו בדפוס, ואף לא הוגהו כראוי. יתכן שחלקם נמצא גם בערוגת הבושם לר' אברהם ב"ר עזריאל תלמידו של הרוקח.)

הוועד והותיקות. לכך סמך הוועד אצל הדר, לפי שכשמראה את כבוד הדרו למלאכים בין לצד מערב בין לצד צפון ובין למזרח ובין לדרום, כלומר לכל סביביו, ועומדים אז המלאכים מתוועדים ושואלין זה לזה איה מקום כבודו. ועתה תמהון הוא איך ישאלו זה לזה, אם ישאל מיכאל לגבריאל איה מקום כבודו יכול לומר כך אני יודע כמו אתה שברוך כבוד ה' ממקומו, כמו שאדם שואל מחבירו ראיתה את המלך אמר לו כך אני יודע כמו אתה. לכן הכי פירושו כדאמר בעלמא שמכל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נעשה בו מלאך, הרי אם הקב"ה מדבר בתורה הרי מלאכים של תורה נבראים. ואם מדבר בדברים של שלום הרי מלאכים של שלום נבראים, והרבה כיוצא באלו וכו'. ואם ח"ו שמדבר בדברי אף וחימה אז מדת הדין מתגברת והם מלאכים רעים. הרי מאותן המלאכים שואלים מיד שהדיבור יוצא מפי הקב"ה ונעשה בו מלאך מיד מלאכים אחרים שואלים איה מקום כבודו, שאתם יודעים היכן הוא שיצאתם עתה מפיו. והם משיבים ברוך כבוד ה' ממקומו, כך אנו יודעים כמו אתם, כי מיד שיצאנו מפיו לא היינו יודעים היכן הוא כבודו. ועל זה מתוועדים המלאכים לידע איה מקומו וכבודו. ומתוך הוועד שלהם הוא מראה להם הוותיקות שלו, חוזקו וחסידותו, כמו וותיקין היו גומרין וכו', וותיק לשון חוזק וחסידות. וותיקן בגימטריא ישורון בגימ' ישר ונאה, היינו להקב"ה, לכך סמך וותיקות אצל הוועד.
עניין אחר, הוועד כלומר יש מלך בשר ודם שאם יאמר לעשות הוועד יש לו לירא שמא יחלה או ימות, אבל הקב"ה לא כן רק במקום שאומר לעשות עושה הוועד בלי ספק, שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך, אי נמי ואוועד לך שמה. ובמדרש אמר ר' עקיבא בין לוידבר לויאמר הרבה יש שאין לנו לדרוש, כי וידבר הוא לשון קושי, כמו דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות, ואמירה היא לשון מחשבה, לפיכך יש במעשה בראשית ויאמר הרבה ולא וידבר, שמשמע שהיה מחשב ואחר כך אומר, ואע"פ שהקב"ה אינו צריך שום מחשבה, מ"מ הוא מראה עצמו כמו מחשב. כי האי גוונא יש דבר אל בני ישראל ואמרת, כלומר תסביר להם סברות כמו שאדם מחשב תחלה היאך היא הסברא ואחר כך אומר כך סברתי, הרי אמירה לשון מחשבה, אבל דיבור אינו אלא לשון חוזק, כמו דבר נא באזני העם בחוזק. לכך כתיב בכל החומש וידבר ה' אל משה לאמר, שהיה מדבר עמו בחוזק, כמו שאמר בתורת כהנים בתחלה כשהיה הקב"ה מדבר עם משה היה הקול הולך מסוף העולם ועד סופו דכתיב קול ה' בכח וזהו חוזק, הרי אע"פ שהקול היה נשמע, ואעפ"כ אהרן שהיה עומד אצל משה לא היה שומע, ולכך היה מדבר עמו כל כך בחוזק כדי שיהיו הרבה מלאכים נבראים מחוזק דיבורו. ועל זה אמר ר' עקיבא בין לוידבר ולויאמר הרבה יש ואין לנו לדרוש. לפי שהוא סוד גדול ואין לגלות לרבים. וה"ר יהודה חסיד זצ"ל היה אומר וידבר הוא תחלת הדבור, כמו תחילת דבר ה' אל הושע.

[חיימקה]

איפה הגר"א?

כפי שציינו במע"ר רלג ועי' גם בחיי אדם כלל קנג ס"ז שהעיד כן על הגר"א

[אוצר החכמה]

ייש"כ יענקל על הדברים.

[גם זו לטובה]

ופשוט דאפשר דהגר"א פליג על מהרי"ל, ובאמת שכל דברי מהרי"ל מחודשים, ואין שום סיבה להניח שס"ל לגר"א האי איסורא.
אלא דלפ"ז פלא על מ"ב ועו"פ שסתמו בזה, ומשמע מדבריהם דקייל לאיסורא.
ושמא ש"ת שאני דמקלינן ביה כל מיני קולות לכבוד התורה, ולכן אפשר שבש"ת סמכו על הגר"א ולא חששו למהרי"ל.

[איש רגיל]

והערוך השולחן שמתאונן על מנהג הספרדים שאומרים כן בכל שבת, מדוע לא ניחא ליה בהגר"א?

[מה שנכון נכון]

העה"ש אינו מתאונן, רק כותב שאינם חוששים למהרי"ל. [רפא,ד תקסה,ז. מש"כ "אפילו ביחיד" משמע שהבין שהמהרי"ל נקט ציבור לרבותא, ודלא כמ"ש במ"ב מהפמ"ג].
לשון הח"א קנג,ז שצויין לעיל שהגר"א היה אומר "האדרת והאמונה כמו שנדפס במחזורים". ומשמע שגם לפני הגר"א היה זה מנהג פשוט.

[איש רגיל]

העה"ש אינו מתאונן, רק כותב שאינם חוששים למהרי"ל.

צודק, היה זכור לי אחרת, אבל טעיתי.

מש"כ "אפילו ביחיד" משמע שהבין שהמהרי"ל נקט ציבור לרבותא, ודלא כמ"ש במ"ב מהפמ"ג].

יתר על כן, משמע שביחיד גרע טפי.

[משולש]

ופשוט דאפשר דהגר"א פליג על מהרי"ל, ובאמת שכל דברי מהרי"ל מחודשים, ואין שום סיבה להניח שס"ל לגר"א האי איסורא.
אלא דלפ"ז פלא על מ"ב ועו"פ שסתמו בזה, ומשמע מדבריהם דקייל לאיסורא.
ושמא ש"ת שאני דמקלינן ביה כל מיני קולות לכבוד התורה, ולכן אפשר שבש"ת סמכו על הגר"א ולא חששו למהרי"ל.

זו לא הפעם הראשונה שהמשנ"ב מתעלם משיטת הגר"א.

[משולש]

מע"ר הנ"ל.
נהגו באשכנז לומר האדרת והאמונה כחלק מהמעמדות (בציבור?).

מקור?

[לייבעדיג יענקל]

ראה במאמרו של א' מינץ מנור 'מסדר המערכה לסדר המעמדות - גלגוליו של מנהג ליטורגי בימי הביניים' (תרביץ ע"ג תשס"ד עמ' 293 - 310) המנתח את מנהג המעמדות ע"פ כ"י אשכנזיים. (ובשבילך משולש, ציון למקור זה, ובנוגע להאדרת והאמונה דייקא, נמצא בירושתנו תשע"א עמ' רט הערה 29.)

[ר_חיים_הקטן]

ראה במאמרו של א' מינץ מנור 'מסדר המערכה לסדר המעמדות - גלגוליו של מנהג ליטורגי בימי הביניים' (תרביץ ע"ג תשס"ד עמ' 293 - 310) המנתח את מנהג המעמדות ע"פ כ"י אשכנזיים. (ובשבילך משולש, ציון למקור זה, ובנוגע להאדרת והאמונה דייקא, נמצא בירושתנו תשע"א עמ' רט הערה 29.)

מצו"ב לתועלת הרבים.

23605105.pdf

(924.54 KiB) הורד 360 פעמים

[אלכסנדרוס]

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 60&hilite=

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... rum_id=771

[עושה חדשות]

לגבי נושא האשכול - שמעתי פעם שלהגר"ח פריימן זצ"ל היה מה לומר בזה.

===

הוזכר פי' הרוקח על האדרת והאמונה, (ואכן "ערוגת הבושם" מאריך מאד בהסבר פיוט זה), ובתוה"ד הוזכרה השאילה זה לזה איה מקום כבודו. מי יבאר לי פשט מה הכוונה במה שאומרים "מלא כל הארץ כבודו ... שואלים זל"ז איה מקום כבודו ... כבוד ה' ממקומו", אם מלא כל הארץ כבודו מה יש לשאול "איה"?

[ברזילי]

בתוה"ד הוזכרה השאילה זה לזה איה מקום כבודו. מי יבאר לי פשט מה הכוונה במה שאומרים "מלא כל הארץ כבודו ... שואלים זל"ז איה מקום כבודו ... כבוד ה' ממקומו", אם מלא כל הארץ כבודו מה יש לשאול "איה"?

לפי פשוטם של דברים (ואין לי עסק בנסתרות), הפסוק קק"ק מצביע על פרדוקס. הבורא הלא הוא נעלה מופרש ומובדל מעולמנו, טרנסצנדנטי בלע"ז (רש"י: קדוש בשמים שנבדל מן הצורה, קדוש בארץ שנבדל מן החומר, קדוש לעלמי עלמיא שנעלה מן ההעדר). עם כל זאת מלא כל הארץ כבודו, משפילי לראות בשמים ובארץ (רש"י: הגם שהוא קדוש בתכלית הקדושה והרוממות מ"מ כבודו ותהלתו מלא גם כל הארץ שהוא הקצה השפל מבריאותיו, כי השגחתו מלאה את כל אין דבר ריק ממנה).

הפסוק השני של הקדושה מביע את אותו רעיון מן הכיוון ההפוך - כבוד ד', היינו השגחתו בעולם השפל, נאצל ומתברך ממקורו-מקומו. אך מקור ההאצלה הזו, "מקומו של הבורא", איננו מושג לנו (וכמ"ש חז"ל בחגיגה בפי' הפסוק - מכלל דמקומו ליכא דידע ליה, ועי' מהרש"א וכעי"ז הכתב והקבלה, שמות לג,כב).

ובקדושה רבא מוסיפים לבאר רעיון זה במילות הקישור - היינו שאף כי העולם כולו נאצל הן הבורא ומושגח על ידו, כבודו מלא עולם, מ"מ אפי' המלאכים שואלים איה מקום כבודו, מהו המקור לכל זה, וליכא דידע ליה.

[קו ירוק]

המלבי"ם מסביר שברוך כבוד ה' ממקומו נאמר בגולה כשהוא בהסתר. שזה ראה יחזקאל
וקק"ק ראה ישעיה בא"י ובזמן שבית המקדש קיים.

[צופר הנעמתי]

בתוה"ד הוזכרה השאילה זה לזה איה מקום כבודו. מי יבאר לי פשט מה הכוונה במה שאומרים "מלא כל הארץ כבודו ... שואלים זל"ז איה מקום כבודו ... כבוד ה' ממקומו", אם מלא כל הארץ כבודו מה יש לשאול "איה"?

לפי פשוטם של דברים (ואין לי עסק בנסתרות), הפסוק קק"ק מצביע על פרדוקס. הבורא הלא הוא נעלה מופרש ומובדל מעולמנו, טרנסצנדנטי בלע"ז (רש"י: קדוש בשמים שנבדל מן הצורה, קדוש בארץ שנבדל מן החומר, קדוש לעלמי עלמיא שנעלה מן ההעדר). עם כל זאת מלא כל הארץ כבודו, משפילי לראות בשמים ובארץ (רש"י: הגם שהוא קדוש בתכלית הקדושה והרוממות מ"מ כבודו ותהלתו מלא גם כל הארץ שהוא הקצה השפל מבריאותיו, כי השגחתו מלאה את כל אין דבר ריק ממנה).

הפסוק השני של הקדושה מביע את אותו רעיון מן הכיוון ההפוך - כבוד ד', היינו השגחתו בעולם השפל, נאצל ומתברך ממקורו-מקומו. אך מקור ההאצלה הזו, "מקומו של הבורא", איננו מושג לנו (וכמ"ש חז"ל בחגיגה בפי' הפסוק - מכלל דמקומו ליכא דידע ליה, ועי' מהרש"א וכעי"ז הכתב והקבלה, שמות לג,כב).

ובקדושה רבא מוסיפים לבאר רעיון זה במילות הקישור - היינו שאף כי העולם כולו נאצל הן הבורא ומושגח על ידו, כבודו מלא עולם, מ"מ אפי' המלאכים שואלים איה מקום כבודו, מהו המקור לכל זה, וליכא דידע ליה.

המצוטט בטעות בשם רש"י אינו מרש"י כמובן אלא ממלבי"ם.

[ברזילי]

אמת, ותודה על התיקון. באמת אינני יודע מדוע כתבתי רש״י...

[ונתנו ידידים]

בתוה"ד הוזכרה השאילה זה לזה איה מקום כבודו. מי יבאר לי פשט מה הכוונה במה שאומרים "מלא כל הארץ כבודו ... שואלים זל"ז איה מקום כבודו ... כבוד ה' ממקומו", אם מלא כל הארץ כבודו מה יש לשאול "איה"?

לפי פשוטם של דברים (ואין לי עסק בנסתרות), הפסוק קק"ק מצביע על פרדוקס. הבורא הלא הוא נעלה מופרש ומובדל מעולמנו, טרנסצנדנטי בלע"ז (רש"י: קדוש בשמים שנבדל מן הצורה, קדוש בארץ שנבדל מן החומר, קדוש לעלמי עלמיא שנעלה מן ההעדר). עם כל זאת מלא כל הארץ כבודו, משפילי לראות בשמים ובארץ (רש"י: הגם שהוא קדוש בתכלית הקדושה והרוממות מ"מ כבודו ותהלתו מלא גם כל הארץ שהוא הקצה השפל מבריאותיו, כי השגחתו מלאה את כל אין דבר ריק ממנה).

הפסוק השני של הקדושה מביע את אותו רעיון מן הכיוון ההפוך - כבוד ד', היינו השגחתו בעולם השפל, נאצל ומתברך ממקורו-מקומו. אך מקור ההאצלה הזו, "מקומו של הבורא", איננו מושג לנו (וכמ"ש חז"ל בחגיגה בפי' הפסוק - מכלל דמקומו ליכא דידע ליה, ועי' מהרש"א וכעי"ז הכתב והקבלה, שמות לג,כב).

ובקדושה רבא מוסיפים לבאר רעיון זה במילות הקישור - היינו שאף כי העולם כולו נאצל הן הבורא ומושגח על ידו, כבודו מלא עולם, מ"מ אפי' המלאכים שואלים איה מקום כבודו, מהו המקור לכל זה, וליכא דידע ליה.

אני מעולם הבנתי שאומרים איה מקום כבודו "להעריצו" דהיינו שבודאי מלא כל העולם כבודו ולכן האם יש מקום מיוחד להעריצו וע"ז עונים ברוך כבודו ממקומו דליכא מקום מיוחד לזה אלא בכל מקום יהא ברוך ממקומו