כוס של ברכה במלאכים

[אוהב אוצר]

וכי ערביים מזמנים?

[איש גלילי]

מה הקושיא? הרי מדובר קודם מתן תורה!

[אוהב אוצר]

להקפיד על כוס לפני מתן תורה ולא להקפיד מי משתתף בזימון?
לוקחים את המושג לפני מתן תורה לקולא וחומרא באותו ענין?

[מה שנכון נכון]

למה ערביים? הלא באמת היו מלאכים וברדתם לארץ נזהרו במצוות. [ידוע הדיון לענין זהירותם בבו"ח].

ראיתי מקשים הלא לחם לא הביא כדפירש"י לעיל, וכוס של ברכה מנין.

[איש גלילי]

להקפיד על כוס לפני מתן תורה ולא להקפיד מי משתתף בזימון?
לוקחים את המושג לפני מתן תורה לקולא וחומרא באותו ענין?

הוא לא צרפם לזימון, כי לא אכל עמם, רק לעצמם זימנו.

[נבון]

התימה הגדולה בזה, הוא ששילחו לשרה כוס של ברכה, והא לדעת אברהם היה זה יין נסך, וצ"ע.

[מה שנכון נכון]

התימה הגדולה בזה, הוא ששילחו לשרה כוס של ברכה, והא לדעת אברהם היה זה יין נסך, וצ"ע.

באם איגלאי מילתא שאינם ערביים אלא מברכים על מזונם ועוד מהדרין אחר כוס, איזה יי"נ יש כאן.

[איש גלילי]

למה ערביים? הלא באמת היו מלאכים וברדתם לארץ נזהרו במצוות. [ידוע הדיון לענין זהירותם בבו"ח].

ראיתי מקשים הלא לחם לא הביא כדפירש"י לעיל, וכוס של ברכה מנין.

ראית מקשים ולא ראית מתרצים?

[רחמים]

למה ערביים? הלא באמת היו מלאכים וברדתם לארץ נזהרו במצוות. [ידוע הדיון לענין זהירותם בבו"ח].

ראיתי מקשים הלא לחם לא הביא כדפירש"י לעיל, וכוס של ברכה מנין.

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה היתה. אמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יצחק: יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה, אלא מאי באהל - כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: כדי לשגר לה כוס של ברכה.

למעשה לא היה זימון כלל כי לא אכלו לחם, כי שרה פירסה נדה, אבל עוד לפני הזימון שאלו איפה היא כדי שכשיסיימו את הסעודה ידעו לאן לשלוח את הכוס, אבל בסוף קרתה הפתעה ולא היה לחם.
ועוד אפשר לומר שלמעשה אין מניעה לומר זימן גם על סעודה דשנה כמו שהם אכלו אף שלא היה שם לחם, והראיה שיטת ר"ע שאפילו אכל שלק והוא מזונו מברך ברכת המזון.
גם ברור שאברהם ידע בסוף שמדובר במלאכים שהרי בשרו לו על לידת יצחק. ומבואר ברש"י בראשית פרק יח פסוק י שלא בירכו ברכת הדיוט בעלמא אלא בישרו כמלאך:

לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן.

[עזריאל ברגר]

א. עדיין לא נאסר יין של גויים (אפילו בזמן משה רבינו היה מותר - כמובא בחז"ל בבנות מואב ומדין וכו', וכמדומני שהוא מי"ח דבר).
ב. הרבה מפרשים אומרים שלפני מתן-תורה לא היתה משמעות אמיתית להבדל בין אבותינו לבין הגויים, ואבותינו קיימו את המצוות כמו שגר מקיים לפני הגיור וכיו"ב, והוא בודאי לא נאסר ביין של גויים (דמתקרי "סתם יינם", ולא יין נסך!).
ג. ייתכן שלפני מתן-תורה לא קיימו את המצוות בדקדוקיהן, אלא מה שנקרא בימינו "רוח הדברים" (יש לי כמה מעין-ראיות לזה, אבל לא ראיה ממש), ואם כנים הדברים - לא חייבים לומר שאאע"ה סבר כרבי עקיבא שאפילו אכל שלק וכו', אלא שלפני מתן-תורה היה כוס של ברכה גם בסעודה שאין בה פת.
ד. בקשר לדיון איך אאע"ה קיים מצוות הכנסת אורחים כאשר היו אלו מלאכים - בפשטות מכיוון שירדו לעוה"ז ונתלבשו בדמות בשר ודם יש עליהם חיובי מצוות וכו', ואפילו אצל לוט שנגלו אליו כמלאכים ולא כאנשים כתוב בו שהפציר בהם שייכנסו לביתו כי למד מאברהם לחזר אחר האורחים, וגם אצלו כתוב "ומצות אפה ויאכלו".

[מה שנכון נכון]

כל הנידונים האלו ועוד רבים אחרים בנויים על ההנחה שקיים א"א כה"ת ואפילו ע"ת.