איתא בט"ז (אבה"ע כה,א) מצינו שכתב הרמב"ם על פסוק בכל דרכיך דעהו דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה, ודברים אלו אסמכתא אקרא שוא לכם משכימי קום וכו' דהיינו שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה על כן אמר שוא לכם דהיינו בחנם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שנתם זה בחנם כי כן יתן ה' לידידו שינה דהיינו מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקדוש ברוך הוא חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה ע"כ
משמע מדבריו דשכרם שווה רק משום שישן כדי שיוכל ללמוד ו"הכל הולך אחר המחשבה", הא לאו הכי אינו נוטל שכר בשווה, ולכ' נראה דבלא"ה שכרם שווה, דאין שכר לימוד תורה נמדד בשעות, והמנצל את כוחותיו ביתר שאת בשעה אחת שכרו שווה לזה שלמד שעתיים ברפיון חושים.