המתלמד לפני רבו כתב:ברמב"ם בפ"ט מהל' אה"ט ה"ו "ולא דברי תורה בלבד אלא כל כתבי הקדש
אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים" והקשה בחזון נחום במשניות במס' ידים שם דאיך פסק הר"מ כן, דהלא זהו דעת ר"ש בן מנסיא וכדאיתא בתוספתא, אולם אנן קיי"ל דלאו דברי חכמה. אולם עי' בפיה"מ בעדיות פ"ה מ"ג "ונחלקו בקהלת
אם הוא מכתבי הקדש לענין זה או לא"
ומצאתי בספר זאב יטרף שביאר היטב המחלוקת אם קהלת ברוח הקודש או חכמתו של שלמה, ובזה יישב דברי הרמב"ם עי"ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51912&st=&pgnum=239&hilite=
תודה.
א. עוד לא עיינתי ב'זאב יטרף' אולם לענ"ד התירוץ לקושיית ה'חזון נחום' פשוט, וכוונת הרמב"ם היא לומר שאפי' שהם דברי חכמה (וזה מוסכם לכו"ע, וגם פשוט מתוכן הספרים) מ"מ אנו פוסקים כמ"ד שהם מטמאים את הידים כי נאמרו ברוח הקודש [שהופיעה דרך חכמתו].
ב. לזכרוני ב'קול מבשר' לגאון הרב ראטה יש (בח"ב) דיון בזה ומביא מקורות רבים ברמב"ם שמגדיר בהם את משלי וקהלת כ'חכמת שלמה' אך מאידך במקומות אחרים כותב מפורש שזה ב'חכמתו... ברוח הקודש'. אין לי את הספר כעת.
ג. מה שהבאת מפיהמ"ש, האם כיוונת לדייק מדברי הרמב"ם שהמחלוקת היא רק 'לענין זה' אך לכו"ע קהלת הוא חלק מכתבי הקודש לגבי שאר עניינים? אם לכך כוונתך, אז מה הסברא של הרמב"ם לומר כך? (אולי מה ששאלתי, שמוזר שבזמן ר"ע ותלמידיו עוד התווכחו מה כלול בתנ"ך?)
יישר כוח