טיול כשלא יהיה לו מנין

[גאולה בקרוב]

מסתמא תלוי בהגדרת חובת מנין כחובה גמורה, או שרק מעלה רצויה, ולפ"ז אין איסור ליצור מצב שלא מחוייב בזה.
ולפרנסה נראה פשוט שמותר, ובטיול [שגם צורך מסויים לרגילים ונצרכים לזה] יש להסתפק.
האם ידוע דעת הפוסקים בזה?

[תוכן]

למעשה, מקובל ללכת לטיול אפילו כשלא יהיה מנין. מצאנו אבל מעט אנשי מעשה יראים שהקפידו בזה.

[מה שנכון נכון]

שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן כא

ג - ואשר שאל דיש אנשים שנוסעים למקום נופש (שלא לרפואה) או למקום ענוגים מקום שאין שם מנין אם מותר לעשות כן, וטענתם בפיהם כי החיוב של תפלה בצבור הוא דוקא כשיש במקומו מנין, אבל ליסע למקום שאין מנין אין איסור והביאו מצדיקים שעשו כן.

וכב' ה"ר מעובדא דר"א בברכות מ"ז ע"ב דלא מצא עשרה ושחרר עבדו - ולסברת אותם אנשים אכתי יקשה קושית הגמ' דכיון דבמקום שאין מנין אינו מחויב בתפלה בצבור א"כ הלא עבר בעשה - אי משום הא לא ארי' דכמו דקיי"ל פסחים מ"ו ובשו"ע או"ח סי' ק"ט סט"ו - דבהולך בדרך אם יש מנין עד ד' מילין דמחויב לחזור אחר זה - כמו"כ כיון שיש אפשרות ע"י שחרור ה"ז בגדר מצוה, ואי משום עשה דלעולם בהם תעבודו סו"ס מצוה דרבים הוא - דגם אם נימא דאינו מחויב מכ"מ כיון שגרם לקדושת השם בעשרה מצוה קעביד - ועיין הי' מש"כ במ"ב סו"ס נ"ה - ועיין סי' נ"ה סכ"א ובפוסקים שם - ובעיקר הדבר פשוט בעיני דאם נוסעים רק לתענוג בעלמא דאיסור קעבדי - דבין בעשה בין בל"ת דאורייתא או דרבנן אסור להכניס עצמו למצב שאח"כ תדחה האיסור - או שיפטור ממצוה, והדברים ארוכים במק"א, דסו"ס גורם לבטל קדושת ה' בעשרה קדיש קדושה וברכו ועניית האמנים ועוד, ולבטל זה שלא לצורך פשיטא דאיסורא עביד, הגם אם נימא דמי שגר במקום שאין מנין מצורך פרנסתו או כה"ג לא קעביד איסורא, אבל להכניס עצמו לזה אסור - והצדיקים שכ' כב' אולי הי' להם איזה טעם הגון ע"פ הלכה, או לרפואה וכה"ג, ואם הוא באמת שלא לצורך כלל מצדיקים כאלה לא שמענו

.

[בברכה המשולשת]

ויעויין בהרחבה בשו"ת ניצני ארץ ח"א בתשובה על לבישת כיפה במקום סכנה