פורום אוצר החכמה

שמעתי פעם שיש מקור למה שנוהגים להרים את הקול בחתונה, מעיין מש''כ במו''ק מקוונות וכו', רק באופן של שמחה, והוגים את ההברה 'לה' פעמים רבות, והוא ממה שרימה לבן את יעקב והביא לו את לאה, ורצו אנשי המקום לרמז לו שזו לאה, ואמרו 'היא לאה' פעמים רבות בדרך ניגון או הרמת קול כנהוג כיום בחלק המעדות, ומזה נשתרש מה שעושים היום.
האם ידוע לכם מקור ע''כ, הוא שהוא מדרש של הבל?

ליקוטי מוהר"ן תורה מט

וזה שאומרין עלה על החתונה, על שם היא העולה כנ"ל, כי השמחה היא בלב, כמ"ש (תהלים ד') נתת שמחה בלבי. וזה בחי' מי זאת עולה, מי עם זאת עולה:

על איזה מנהג מדובר?
ששמים הגברה מחרישת אוזניים?

משולש כתב:על איזה מנהג מדובר?
ששמים הגברה מחרישת אוזניים?

לא. זה שעושים בפה משהו כמו הו לו לו לו לו לו... וכן הלאה.
והרעיון שמאחורי זה: לרמוז ליעקב - הא לאה, הא לאה = היא לאה, היא לאה - ולא רחל.

לא הבנתי.
אפשר הקלטה?

משולש כתב:אתה מוזמן להוציא ספר כזה שיתאר את הבעייתיות של דת הקנאות...(ואני מודיע מראש שאם אלי כהן נכנס לדיון הזה אני מפסיק את הדיון מיד).

תמהני מדוע שירבבת את שמי אל דיון, שאליו אינני שייך כלל, ושעליו אין לי שום דיעה...
למעשה, הקשר שביני לבין האשכול שבו פורסמה הודעתך הנ"ל, הוא בדיוק כמו הקשר שבין הודעתך הנ"ל לאשכול הנוכחי...

משולש כתב:לא הבנתי.
אפשר הקלטה?

רציני???

לא הבנתי באמת למה אתה מתכוין.
בחתונות שאני הייתי לא שמתי לב למנהג כזה.

משולש כתב:לא הבנתי באמת למה אתה מתכוין.
בחתונות שאני הייתי לא שמתי לב למנהג כזה.

תלך לשמחות אצל ספרדים, אולי מרוקאים בעיקר, ותשמע שזו קריאה/צהלה מאד מקובלת.
וכנראה שמקורה משם.
וכמו שאמר המהרי''ל דיסקין זצ''ל, למנהג ישראל יש מקור וסיבה. [והוא הסביר אז מה מקור ה'ציגלה מיגלה' (צאי מגולה) שהיו אומרות אימהות ישראל לילדיהן]

אורי ש כתב:

משולש כתב:לא הבנתי באמת למה אתה מתכוין.
בחתונות שאני הייתי לא שמתי לב למנהג כזה.

תלך לשמחות אצל ספרדים, אולי מרוקאים בעיקר, ותשמע שזו קריאה/צהלה מאד מקובלת.
וכנראה שמקורה משם.
וכמו שאמר המהרי''ל דיסקין זצ''ל, למנהג ישראל יש מקור וסיבה. [והוא הסביר אז מה מקור ה'ציגלה מיגלה' (צאי מגולה) שהיו אומרות אימהות ישראל לילדיהן]

המחדשים האחרונים קבעו לזה את השם הרשמי "צהלול", ובלשון העם הוא נקרא "קולולו". הצליל שלו דומה מאד לקול תרועת השופר (לאפוקי תקיעה ושברים).
עכ"פ: מנהג הנשים לילל (ליבב) כך בחתונה, הוא עתיק מאד. מקורו דווקא אצל הנשים הערביות, ומהם התפשט המנהג גם לכל אפריקה (לא רק לצפון אפריקה), עד שגם נשים יהודיות מארצות המזרח נסחפו לנהוג בזה - כבר למעלה מאלף שנה - ועד ימינו.
לכאורה אין בזה שום איסור (וכמו שכתב המהרי"ק המובא בב"י שאין איסור לנקוט מנהג שמקורו אצל הגויים - אם יש לו טעם - וכאן הטעם הוא הרי הבעת שמחה), ובפרט שמנהג זה של יללת/יבבת הנשים - רמוז גם ברמב"ם (שופר ג ב) - ולא מצינו שהרמב"ם הסתייג ממנהג זה.
דבר דומה נכון גם לגבי טקס ה"חינה", אשר אמנם נפוץ בקרב יהודי המזרח, אבל שמעתי מהגרב"צ מוצפי שליט"א - שמקור המנהג הוא מהערבים - ושלכן אין בו לא איסור ולא מצוה.

יעויין בן יהוידע נדרים נא ע"א.