פורום אוצר החכמה

האם מותרת עריכה תורנית בחול המועד?

1. כתיבה על גבי מחשב, האם מותרת?

2. בהלכה יש שמותר לכתוב חידושים העולים לו דרך לימודו שלא ישכחם שיש בזה דבר האבד,

אך ב'עריכה' האם זה נחשב 'דרך לימודו' , כי אינו לומד ומחדש ממילא, אלא מתיישב מול המחשב לחדש או לערוך?

באופן כללי,
הכתיבה במחשב בחוה"מ (בלא להדפיס) יותר קל מאשר הכתיבה ע"ג דפים.
עי' פסקי תשובות, בהל' חוה"מ.

כל הכבוד לתגובה המהירה!

האם עבודה 'תורנית' מותר לעבוד בשכר בחול המועד?

תעיין בקובץ קרית ספר שיצא כעת - כזכור לי מובא שם להתיר מפוסקי זמנינו. [ול"נ שתלוי איזה סוג עריכה אם זה כהגהה בעלמא שודאי אסור לבין כתיבת חדו"ת כפשוטם כהגהות על הראשונים]

שאלתי את אחד מגדולי מורי ההוראה ותשובתו היתה שאין בעיה לערוך הבעיה היא לקבל שכר על כך

לעבוד בשכר, יותר בעיה בגלל עשיית מלאכה במועד.
כמדומני שכתוב שאינו רואה ברכה, וא"כ למה לו לעבוד לריק?

בחוברת של קר"ס שם מבואר דאין בעי' בשכר כזה שבין כה היה עושה, כשאין מטרתו רק בשביל השכר. וכנ"פ.

לפי זה בעריכה תורנית שלא היו עושים אותה ללא השכר, אין היתר.

עלה בדעתי ללמד זכות על המקילים, והנני להציעו כאן כיון שאין בהצגה זו צד של הוראה וכו'. והוא על פי מה שהאריכו הראשונים והפוסקים בפרטים שונים לבאר שיסוד עניינו של חול המועד הוא כדי שיהיו יושבים ועוסקים בתורה, כמבואר בירושלמי (פ"ב ה"ג), אמר ר' אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי התרתי לעשות מלאכה בחולו של מועד כלום אסרו שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין. וכן נקטו הראשונים והפוסקים כגדר בעיקר איסור מלאכה בחוה"מ ולא כטעם גרידא, וכנראה מדברי הירושלמי שסבר להתיר מחמת כן עשיית מלאכות במועד, וראה חינוך מצוה שכ"ג, משנ"ב סי' תקל סק"ב בשם הכל בו, מהרי"ל הלכות חוה"מ סי' א, הגמ"י יו"ט פ"ו אות מ' בשם הראבי"ה, ערוך השלחן סי' תקלט ס"ג ושו"ת מהרש"ג ח"א יו"ד סי' כה אות א.

ועל פי זה אפשר לצדד ללמד זכות על המקילים ללמוד בשכר, שאפשר שלולא השכר לא היו לומדים שלא בשכר, ואם כן קבלת השכר היא הממריצתם לקיים עניינו של המועד שהוא לעסוק בתורה. וא"כ אינו בכלל איסור קבלת שכר על מלאכה.

אכן סברא נאה.

נהנה מהאוצר כתב:שאלתי את אחד מגדולי מורי ההוראה ותשובתו היתה שאין בעיה לערוך הבעיה היא לקבל שכר על כך

ואם עובד בכל השנה כמעט ללא שכר...?

והאם שייך בזה שכר בהבלעה ?

שמעתי [מכלי ראשון] מהרב מורגנשטרן שליט"א מבאי ביתו של הגרי"ש אלישיב שליט"א משמיה דהגרי"ש, שמותר משום שיש בזה זיכוי הרבים להגדיל תורה ולהאדירה.

כאשר ערכו את פירוש המשניות לרמב"ם ע"י מכון המאור, ראש המערכת היה תלמידו הבמובהק של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א הרב הגאון ר' חיים הירשמן שליט"א, לפני החוה"מ הראשון שאלו הגרי"ש האם העורכים עובדים בחוה"מ, והוא שאלו 'וואס האלט די רב'ה', הגרי"ש השיב תמסור להם שזה צורכי רבים ואפשר לעבוד בחוה"מ. [לא זוכר אם הלשון היה אפשר או ראוי].
כך סיפר לי אישית הגר"ח הירשמן והדגיש כי הגרי"ש פתח את הנושא, ולא שהוא שאלו האם יש היתר לעובדים.
בכל אופן להלכה למעשה ניתן לברר גופא דעובדא היכי הוה אצל בעל השמועה.

הוגה ומעיין כתב:לפי זה בעריכה תורנית שלא היו עושים אותה ללא השכר, אין היתר.

עלה בדעתי ללמד זכות על המקילים, והנני להציעו כאן כיון שאין בהצגה זו צד של הוראה וכו'. והוא על פי מה שהאריכו הראשונים והפוסקים בפרטים שונים לבאר שיסוד עניינו של חול המועד הוא כדי שיהיו יושבים ועוסקים בתורה, כמבואר בירושלמי (פ"ב ה"ג), אמר ר' אבא בר ממל אילו היה מי שימנה עמי התרתי לעשות מלאכה בחולו של מועד כלום אסרו שלא לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה ואינון אכלין ושתין ופחזין. וכן נקטו הראשונים והפוסקים כגדר בעיקר איסור מלאכה בחוה"מ ולא כטעם גרידא, וכנראה מדברי הירושלמי שסבר להתיר מחמת כן עשיית מלאכות במועד, וראה חינוך מצוה שכ"ג, משנ"ב סי' תקל סק"ב בשם הכל בו, מהרי"ל הלכות חוה"מ סי' א, הגמ"י יו"ט פ"ו אות מ' בשם הראבי"ה, ערוך השלחן סי' תקלט ס"ג ושו"ת מהרש"ג ח"א יו"ד סי' כה אות א.

ועל פי זה אפשר לצדד ללמד זכות על המקילים ללמוד בשכר, שאפשר שלולא השכר לא היו לומדים שלא בשכר, ואם כן קבלת השכר היא הממריצתם לקיים עניינו של המועד שהוא לעסוק בתורה. וא"כ אינו בכלל איסור קבלת שכר על מלאכה.

האם יש בעי' בכולל מיוחד לחול המועד?

מוסד הרב קוק בעבר, בניהולו של הרב רפאל קצינלבויגן, היה מעביד את העורכים גם בחול המועד (כך שמעתי מבנו של ר' חיים שלום פרוש)

(וכמובן גם בעת שהאשה כרעה ללדת...)

דודי צח כתב:מוסד הרב קוק בעבר, בניהולו של הרב רפאל קצינלבויגן, היה מעביד את העורכים גם בחול המועד (כך שמעתי מבנו של ר' חיים שלום פרוש) (וכמובן גם בעת שהאשה כרעה ללדת...)

פעם היו הרבה בע"ב מכובדים [אפילו חרדים לדבר ה'] שהיו מעבידים את עובדיהם [שהיו ג"כ חרדים לדבר ה'] לעבוד בחול המועד, ול"ד עבודה תורנית, אלא פקיד וכדו'.
שמעתי השבוע סיפור על איש חסיד וישר דרך מהעיר ציריך במדינת שווייץ שעבד שם אצל ידידו שהיה איד חרדי א היימישער מכובד, וכששמע לפני יו"ט מהמעביד שלו שהוא צריך לבוא לעבוד גם בחוה"מ, אמר לו אותו יהודי כשר למעבידו, אני לא אעבוד בחול המועד, אך היות ואני שכיר אצלך ופועל שלך, אשלים את ימים הללו בתקופת החופש הכללי.
ועליהם נאמר: אשרי העם שככה לו. ודו"ק.

לפני מספרשנים שאלתי את הרב גנס שליט"א על עריכה שהיא כתיבת ד"ת ממש, והשיב לי להיתר.
למעשה, כשהתחלתי לעסוק בעריכה בחוה"מ נשפך לי כוס שתיה על המחשב, והוא הלך לעולמו. מאז אינני עורך בחוה"מ.

לא תנחשו ולא תעוננו

עי' בברכות (ה:) רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא וכו', ולא חייש ללא תנחשו. וכהנה רבות.
ומ"מ פשיטא דאין למדים הלכה מפי מעשה...

גלילי כתב:לעבוד בשכר, יותר בעיה בגלל עשיית מלאכה במועד.
כמדומני שכתוב שאינו רואה ברכה, וא"כ למה לו לעבוד לריק?

לדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל בכ"מ שאמרו שאינו רואה סימן ברכה היינו שלא ירויח ממנו, אבל לא שיפסיד את עצם הממון.

שערי חכמה כתב:עי' בברכות (ה:) רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא וכו', ולא חייש ללא תנחשו. וכהנה רבות.
ומ"מ פשיטא דאין למדים הלכה מפי מעשה...

עד כמה שזכור לי לא רב הונא היה זה שהפסיק לעשות משהו בגלל שתקיפו ליה אלא נרבנן באו להוכיחו ומסבירים שהם נתלו בכך שתקיפו ליה וכו'

כדכד כתב:

שערי חכמה כתב:עי' בברכות (ה:) רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא וכו', ולא חייש ללא תנחשו. וכהנה רבות.
ומ"מ פשיטא דאין למדים הלכה מפי מעשה...

עד כמה שזכור לי לא רב הונא היה זה שהפסיק לעשות משהו בגלל שתקיפו ליה אלא נרבנן באו להוכיחו ומסירים שהם נתלו בכך שתקיפו ליה וכו'

מאי נפק"מ מי עורר את מי, למעשה הוא תלה את הפסדו במעשה שהיה. וגם בלי ראיה, זה לא קשור ללא תנחשו.

פעם ביררתי נושא זה אצל מו"צ חשוב, ומסקנת הדברים היתה שאם זה דבר האבד - כלומר: רוצים להוציא את הספר במהירות והעדר העבודה בחוה"מ יגרום להפחתה באיכות ההגהה וכו' - מותר ללא כל ספק ואין כל בעיה לקבל על כך שכר. ושוב הוסיף שמעיקר הדין מותר בכל מקרה, אלא שמצד שמחת יו"ט וכו' כדאי להחמיר במקום שאפשר.

מו"צ אחר ששאלתיו שאלה דומה, השיב לי גם הוא שמעיקר הדין מותר, אך סיפר שפעם הורה היתר למישהו ואח"כ סיפר לו אותו אחד שאירע לו מיחוש רציני באותו חוה"מ והרגיש שזה קשור לעבודה זו ולכן הוא מפחד להתעסק עם זה.

ואני הקטן מוסיף שלכאורה באמת הדבר תלוי באופיו של האדם העובד. לדוגמא: אם יש יהודי מבוגר שאין לו משפחה גדולה וכו' ואין לו תעסוקה מיוחדת לכאורה העבודה בחוה"מ רק תוסיף לו בשמחת החג. אולם אדם יותר צעיר עם משפחה ברוכה ישמח יותר באם יקח חופש מהעבודה וישמח עם ילדיו ובני משפחתו וכו'. כנלענ"ד להלכה ולא למעשה.

שערי חכמה כתב:לפני מספרשנים שאלתי את הרב גנס שליט"א על עריכה שהיא כתיבת ד"ת ממש, והשיב לי להיתר.
למעשה, כשהתחלתי לעסוק בעריכה בחוה"מ נשפך לי כוס שתיה על המחשב, והוא הלך לעולמו. מאז אינני עורך בחוה"מ.

אני עבדתי פעם בעריכה תורנית בבין הזמנים, ונשפך לי מים על המחשב, ושבק חיים!!!

אברמוב כתב:

שערי חכמה כתב:לפני מספרשנים שאלתי את הרב גנס שליט"א על עריכה שהיא כתיבת ד"ת ממש, והשיב לי להיתר.
למעשה, כשהתחלתי לעסוק בעריכה בחוה"מ נשפך לי כוס שתיה על המחשב, והוא הלך לעולמו. מאז אינני עורך בחוה"מ.

אני עבדתי פעם בעריכה תורנית בבין הזמנים, ונשפך לי מים על המחשב, ושבק חיים!!!

אינני יכול להתמודד עם הטענה הניצחת שלך.

שערי חכמה כתב:

כדכד כתב:

שערי חכמה כתב:עי' בברכות (ה:) רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא וכו', ולא חייש ללא תנחשו. וכהנה רבות.
ומ"מ פשיטא דאין למדים הלכה מפי מעשה...

עד כמה שזכור לי לא רב הונא היה זה שהפסיק לעשות משהו בגלל שתקיפו ליה אלא נרבנן באו להוכיחו ומסירים שהם נתלו בכך שתקיפו ליה וכו'

מאי נפק"מ מי עורר את מי, למעשה הוא תלה את הפסדו במעשה שהיה. וגם בלי ראיה, זה לא קשור ללא תנחשו.

התבוננתי שוב בענין.
זה באמת לא קשור ל"לא תנחשו". שם קרה לרב הונא הפסד ורבנן עוררו אותו לחשוב למה זה קרה לו ושיעיין במעשיו. ודאי שאדם שקרה לו אסון והוא מחשב חשבון נפש אינו עובר בלא תנחשו.
אך אם כך למה הבאת את זה בכלל? אני רציתי לטעון שאם קבלת היתר מרב לעשות משהו ולא עשית אותו כי נשפכה לך כוס על המחשב אז יש לחוש בזה משום לא תנחשו ולא תעוננו. איך ממעשה דרב הונא שם אתה מוכיח אחרת?
מה שכתבתי ש

רב הונא היה זה שהפסיק לעשות משהו בגלל שתקיפו ליה אלא נרבנן באו להוכיחו ומסירים שהם נתלו בכך שתקיפו ליה וכו'

זה משום שחשבתי שהתוס' (כשכתבתי לא הייתי בטוח שזה התוס' לכן לא כתבתי בשם מי) שמסבירים שרבנן באו לעורר את רב הונא על עצם העובדה שלא היה נותן שבישא לאריסיה והם רק השתמשו בהחמצת היין כתרוץ לפניה אליו מסבירים כך כדי להסביר למה אין כאן משום נחוש אך בדקתי וראיתי שהם מסבירים את הטענה "ומי חשיד קוב"ה דעביד דינא בלא דינא" שיש צדיקים הנענשים בעוה"ז ובאמת כפי שכתבת בעצמך זה לא קשור ללא תנחשו ולא תעוננו בלי קשר לתוס'.

שערי חכמה כתב:

אברמוב כתב:

שערי חכמה כתב:לפני מספרשנים שאלתי את הרב גנס שליט"א על עריכה שהיא כתיבת ד"ת ממש, והשיב לי להיתר.
למעשה, כשהתחלתי לעסוק בעריכה בחוה"מ נשפך לי כוס שתיה על המחשב, והוא הלך לעולמו. מאז אינני עורך בחוה"מ.

אני עבדתי פעם בעריכה תורנית בבין הזמנים, ונשפך לי מים על המחשב, ושבק חיים!!!

אינני יכול להתמודד עם הטענה הניצחת שלך.

הרב שערי חכמה!
מר טען את אותה טענה. מדוע טענתו יותר ניצחת משל מר

כמובן שהטענה ה"ניצחת" הזאת לא בלבלה אותי, אלא שאין בי כח להתמודד עם כל סוגי התגובות הציניות.

לגופו של ענין, היה ברור לי שההיתר הזה הוא לא לכתחילה כיון שזו עבודה תמורת תשלום, והעדפתי לסמוך על המיקל. כשקרה מה שקרה מיד בתחילת עבודתי בחוה"מ ראיתי בזה סימן מן השמים שהיה ראוי לי להמנע מזה. כמובן שלא התכוונתי להורות הלכה ע"פ זה כמ"ש לעיל, רק לתאר את העובדה למי שזה יכול לענין אותו.

בהכירי את חכמי הפורום תיארתי לעצמי שרובם המוחלט יגחכו, אבל לא נמנעתי מלכתוב זאת עבור המעטים שכן ימצאו בזה ענין, ומי שרוצה לגחך, שיעשה זאת כאוות נפשו.
וכבר כתב הרמב"ם בפתיחתו לספר המורה:

אני האיש אשר כשיציקהו הענין ויצר לו הדרך ולא ימצא תחבולה ללמד האמת שבא עליו מופת אלא בשיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרת אלפים סכלים, אני בוחר לאמרו לעצמו, ולא ארגיש בגנות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה האחד ההוא ממה שנשקע בו ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא.

כלומר, מר העלה שמותר אך אינו רואה סימן ברכה וזיכוהו מהשמים להבין שלא יראה סימן ברכה עוד בטרם העבודה