צדקה ללא רחמנות?

[גם זו לטובה]

האמור בסוף עמ' 3 [אם לא תקבל ממני יהיה יגיעתי לריק] ובסוף ההערה הראשונה, תמוה ביותר שכלל לא אכפת ליה מהעני... וצ"ע.

יש"כ לרב "בקרו טלה" שהעלה את המאמר לטובת הציבור בפורום משפחות סופרים, וחשבתי שראוי לפתוח ע"ז אשכול נפרד.

[זיסע יונגאלע]

לענ"ד מבואר להיפך.
שאחר שקיים המצווה המעשית - נתינת הצדקה. (שאפשר לקיימה גם ללא צירוף מצוות הלבבות, כמו שעושים רובי דעלמא (גויים כיהודים, [להבדיל]) מחמת הרחמנות הטבעית על העני.
עכשיו עולה עלה בדרגתו לקיים המצווה אך ורק מתוך ציווי הבורא, ללא עירוב הרגש הטבעי הגשמי של רחמנות על העני.
האריך בזה הגה"צ אביגדור מילר זצ"ל בספריו. (כמדומה 'לאן' היום החמישי).

[ברזילי]

באותו ענין viewtopic.php?f=17&t=20851&p=205124#p205031

[זיסע יונגאלע]

באותו ענין viewtopic.php?f=17&t=20851&p=205124#p205031

העניו הרחב הנ"ל שציין הרב ברזילי שליט"א ובעקבותיו נפתח האשכול הזה viewtopic.php?f=17&t=20914
ובו כתבתי תגובה:

לא זכיתי להבין הדיון ?
השאלות התחילו אצל שיטה שפיתחו 'בעלי המוסר' 'המקובלים' 'גדולי החסידות' 'בית בריסק' ?
ברשות כת"ר אשאל 2 שאלות ממקורות שנכתבו קצת לפני שנולדו בעלי המוסר/המקובלים/החסידות/בריסק ורבותיהם:
1. פסוקים בתורה:
וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָה אֶת־יְקֹוָ֨ק אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכָל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֖ וּבְכָל־נַפְשֶֽׁךָ:
לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֹ֤ת יְקֹוָק֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ:
יש כאן 30 מילים בטקסט, אם כת"ר יוכל להסביר לי פשט, מה שייך ל4 חלקי שלחן ערוך. ומה לא.
2.משנה במסכת הראשונה בש"ס.
א. שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה.
ב. ואח"כ יקבל עליו עול מצוות.
לאן כת"ר משייך את 4 חלקי שלחן ערוך לחלק א' או חלק ב'.

שלחתי הנ"ל לחכ"א. וה אשר השיב לי:

.....הנושא של חובת הלבבות – ומקומו בתורה, הוא בטח נושא רחב [אם כי לפעמים נראה שגם בו נאלצים אלה ואחרים לכווץ אותו ולהגביל אותו בתחום וסד כזה או אחר, כדי שח"ו לא יחייב מדאי, ר"ל, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות], וספר משנה תורה צווח וקורא לכל, עד כמה מרכזי חלק זה שבתורה.
בכל מקרה אצל חסידים[*] ידעו שלא כ"כ משנה אם מוגדר כך או אחרת. "הישר בעיניו תעשה" היא תכלית הכל....

[*]חסידים, אין כוונתו מבחינה מגזרית, אלא מבחינת המכונה: "הערליכע יוד" או בעברית ירא-שמים, וה' יראה ללבב. עי' כאן באמצע ההודעה מתחת לקו המקווקו: viewtopic.php?f=17&t=21187

[זיסע יונגאלע]

א' יגיעה לריק, הכוונה שכל מה שנתן צדקה ברוחב לב לר' זלמן -לריק- משום שלא אכפת לו מר' זלמן ומה לו ולטובתו, [הנתינה לר' זלמן הייתה רק הייכי תמצי להגיע לנתינה צדקה לשם השם.]
ב' בסוף הערה א מבואר שבעל דרגה נמוכה עצב כשאין לו עוד כסף לתת לעניים, וצר הוא בצרתם, אבל צדיק האמת שמח וטוב לב.....

לאור המבואר בתגובתי הקודמת,
אין שום יהודי שפטור ממצוות מעשיות, ואין שום יהודי שפטור ממצוות הלבבות.
אלא שבמצוות מעשיות - עשית הפעולה הפיזית (הנחת תפילין, אתרוג, קריאת התורה, ובנידונינו נתינת צדקה לר' זלמן) סיימת את המצווה. עבור למצווה הבאה.
ובמצוות הלבבות - אין אף פעם סיום ותמיד יש יותר ויותר לשם שמים. (כשהדרגה הנמוכה ביותר של לשם שמים מבואר בחוה"ל: 'כבוד מזה שאני עושה מצוות, וארויח עוה"ב' (-ערבבתי 2 נקודות עיי"ש ואכמ"ל).
ומכאן התשובות להתכתבות באישי.
שאלה א. לריק הכוונה אך ורק במצוות הלבבות בדרגה זו שנדרשת מהצדיק הנ"ל [הרר"ב] [בעיניו של הרר"ב כמובן], ואכן זה לריק.
אולם בדרגה נמוכה מזה, של אנשים פשוטים כערכי וכערך הרבה מחברי הפורום שליט"א (אחר בקשת המחילה) אין זה לריק כלל וכלל.
וכמו"כ, בחלק של המצוות המעשיות ודאי שאין זה לריק כלל וכלל. לא לאנשים כערכינו, ולא לגדול"י עד מרע"ה כולל הרר"ב. [להבנתי העניה, ואין לי עסק בנסתרות].
שאלה ב. צדיק האמת (לא לעומת 'צדיק השקר' אלא לעומת צדיק בדרגה נמוכה יותר [בעיניו]) יודע שמיצה את המקסימום הן במצוה המעשית דפתוח תפתח, והן במצוות הלבבות דפתוח תפתח. ברגע שמיצה את המקסימום, הוא מאושר שעשה את תפקידו בעולמו "אין אושר רק להשתחרר מנטיות טבעיות ולהיות נכנע לה' ולתורתו – תכלית החיים בעולם הזה ובעוה"ב" [-חזו"א אמו"ב ד י,ד].
צדיק [שאוחז את עצמו ל]דרגה נמוכה, אינו מצליח להגיע למקסימום הנדרש ממנו, ועל זה הוא עצב.

[גם זו לטובה]

כ"כ הרבה מלל.....
א' בעניין לריק, כתבת שאין כוונתו כפשוטו לריק, אלא רק לעניין מטרה נוספת שהייתה בנתינה לעני, וכמובן דזה דוחק גדול, [לענ"ד לא ניתן לפרש כן כלל] ומחובת אהבת האמת לפחות לציין שאתה נדחק לחומר הקושיה.
ב 'בעניין העצב והשמחה, לענ"ד סילפת את הדברים.

[זיסע יונגאלע]

כ"כ הרבה מלל.....
א' בעניין לריק, כתבת שאין כוונתו כפשוטו לריק, אלא רק לעניין מטרה נוספת שהייתה בנתינה לעני, וכמובן דזה דוחק גדול, [לענ"ד לא ניתן לפרש כן כלל] ומחובת אהבת האמת לפחות לציין שאתה נדחק לחומר הקושיה.

אחד מתלמידי תלמידיו של בית מדרשו של בעל המעשה (הרר"ב מפשיסחה זי"ע חי עמנו היום שליט"א, ומכיוון שפשוט בעיני שזאת כוונת הרר"ב אשלח זאת לכמה מההוגים בתורת הרר"ב (הן בקול שמחה, הן המובא ברמתיים צופים, והן המובא בשמו ב'פוילישע ספרים' פשיסחה-קאצק-גור לדורותיה), ומעניין לשמוע איך הם מגיבים על הסיפור הנ"ל.
(בספר 'תנה בני לבך לי' שהזכרתיו כמ"פ. (יש באוצר) מבואר ענין הנ"ל באריכות).

ב 'בעניין העצב והשמחה, לענ"ד סילפת את הדברים.

לענ"ד ההיפך.
יעוין בספר הנ"ל [תבל"ל] בפרק על השמחה.

[זיסע יונגאלע]

שאלתי המעשה הנ"ל ל4 ת"ח מופלגים, שהוגים בתורת הרר"ב כבר עשרות שנים. (שמותיהם נשלחו באישי להרב גזל"ט) שלושה מהם נבחנים ש"ס על בסיס קבוע בדירשו, 1 בנוסף להנ"ל עושה שימוש אצל רבנים כהגרי"מ שטרן ועוד, ומו"ץ בבי"ש. הרביעי עושה שימוש בדיינות אצל הגרמ"מ שפרן.
וכולם היה להם פשוט כביעתא בכותחא כמו שכתבתי.
רק אמרו לי שצריכים להתרגל ללשונות ולביטויים של ה'פוילישע רעב'יס' בכלל, ופשיסחא-קוצק-גור, בפרט.
המעוניין להרחיב ידיעותיו בתחום יכול לעיין בסיפורת של אליהו כי טוב, אודות פשיסחה וקוצק (כחודו של מ חט, בין שיני אריות. כמדומה יש באוצר)
המעונין גם יכול להסתכל באשכול על הרר"ב ובעוד מקומות באוצר שהביאו בשמו, ווערטער חריפים על הדגש החזק ששם על כוונת הלב של בוחן לבבות. (לאחרא שמקיים המצוות הפשוטות כמו כל יהודי, ופשוט). כמו למשל ווארט חריף המובא כאן בסוף

[ארי]

הגה"ח ר' מנשה רייזמן שליט"א מסר שיעור באריכות בענין זה (בקיץ תשע"ד ולצערי איני זוכר תאריך), ובו בירר דאדרבה עיקר המצוה בצדקה היא הרחמנות וזה חלק ממצות צדקה, והח"ח כותב כן להדיא בספרו אהבת חסד, ומביא מכמה ראשונים שכותבים כן להדיא, והסיפורי צדיקים המוזכרים במאמר הנ"ל ביאר דאינו סותר את הראשונים והסביר בבהירות מה רצו ללמד וכד'.