כל נס אצל יחיד גדול הוא

[גם זו לטובה]

מאירי ברכות נד- נסים אלו שמברכין עליהם יש אומרים דוקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם אבל נס קטן כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה ולסטים אין מברך עליו ולדעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו שכל נס אצל יחיד גדול הוא אבל נס של רבים אין מברכין עליו אלא כשהוא נס גדול ומ"מ כל שנתקרבו למקרה גדול ונצול הימנו אף על פי שאין בו מופת מברכין עליו:

מה הכוונה "שכל נס אצל יחיד גדול הוא"?

[עדיאל ברויאר]

אם השאלה הייתה מה הפשט המילולי - כוונתו שאצל יחיד, גם נס קטן (שבתוך הטבע) נחשב כנס גדול (שמשנה את הטבע).
אם השאלה הייתה מה הטעם בדבר - אפשר שזה תלוי בתחושתו של היחיד. שהרבה יותר חווה את הנס שקרה לו, וייחסו אליו כייחס הרבים לנס שמעל הטבע (מציאותית אני מסופק בכך). אפשר גם שהדבר תלוי ב"חשבונות שמים", וכגון שאצל היחיד נדרש כף זכות גדולה בשביל נס בתוך הטבע כמו זו שצריך לרבים בשביל נס שמעל הטבע.

[יאיר]

ההסבר הראשון לכאורה סותר למאמר ''אין בעל הנס מכיר בניסו''.

[רחמים]

אין בעל הנס מכיר בניסו נאמר בנס שהאדם לא ראה כלל, אבל כאן מדובר שראה ויודע מהנס ורצה לברך עליו,
ראה ברד"ק תהלים פרק קו

כי פעמים רבות יעשה האל יתברך עם האדם נס ולא יֵדע ולא ירגיש בו עד אחר זמן שיתבונן בו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (נדה לא): אין בעל הנס מכיר בְּנִסּוֹ. וכאשר אמר דוד כל תהלתך, על הנסים הגלויים שעשה עמו הידועים לַכֹּל במלחמת האויבים, וכן אמר במדרש (שו"ט): וכי אדם יודע כמה פלאים עושה הקדוש ברוך הוא עם האדם בכל יום? כיצד, אדם ישן על המיטה והנחש נתון בארץ, בא לעמוד הרגיש בו הנחש, כיון שבא ליתן עליו רגלו בורח הנחש מפניו, ואינו יודע מה פלא עשה עמו הקדוש ברוך הוא, וכן כיוצא בו. וקודם שהחל המשורר לספר אמר: