בשבוע שעבר כולם היו עסוקים באסון ה"פסח מעוכין" שהתרחש בלווית מרן בעל שבט הלוי זיע"א... וכמובן שזה הזמן להפיק לקחים ולעשות חשבון הנפש למה זה קרה... ואכן הכתובת די רשומה על הקיר... הדחיפות שהציבור שלנו באופן כללי מתמחה בהם... בכל פעם שיש איזשהו אירוע מרכזי... או במה מיוחדת ... תמיד זה מגיע איכשהו על גבול הסכנת נפשות והנה... הפעם זה באמת קרה... אבל!!! יש פה משהו יותר מזה : והוא הדחיפות בלוויות!!!!
הדחיפות שיש בלוויות זה סיפור בפני עצמו... ואכן לא לחינם האסון קרה דווקא בלוויה ...
---
כזה סיפור כמו שקרה עכשיו ... שבלוויה!!!! שבלוויה יהיה כזה צפיפות ודוחק.. עד כדי אסון... כזה סיפור יכול לקרות רק בדורנו שאין טומאה וטהרה... כי בזמן שבית המקדש היה קיים... להיטמא למת???? זה היה ככככזו הקרבה!!!! הקרבה אמיתית!!! כל בן אדם... לפני שהוא הלך ללוויה. הוא חשב עשר פעמים לפני שהוא נטמא למת... זו הייתה קבלת החלטה משמעותית עם השלכות... כי המשמעות של להיטמא למת... פירושה היה: שכעת שבוע ימים אני הולך להיות אב הטומאה!!! שבוע ימים אני לא מגיע לכולל ... כי אני אב הטומאה... ומי שרק מתחכך בי אוטומטית נטמא ... אסור לי להסתובב בחברת אנשים טהורים שיכולים להיטמא ממני... רגע... ומה עם החברותא שלי??? האם הוא יסכים ללמוד איתי בשבוע הזה?? זו שאלה טובה... כי הוא יצטרך לנדוד יחד איתי למקום אחר . .. חוץ מזה ... אם הוא ירצה להשאר טהור הוא יצטרך לשבת בספסל נפרד ... רחוק ממני ... כדי שאני לא יטמא אותו בהיסט ... וכולי האי ואולי .. בקיצור: לפני שבן אדם היה הולך ללוויה הוא היה צריך לבקש רשות מכמה וכמה אנשים... דבר ראשון: מהאשה והילדים... דבר שני: מהחברותא.. דבר שלישי: לקבל הסכמה מהראש כולל להיעדר לשבוע ... וגם לבדוק האם יש מנין טמאי מתים בבית הכנסת המיוחד לטמאים... בשביל לא להתפלל ביחידות כל השבוע הקרוב ... ומי מדבר על ההזאה של שלישי ושביעי ו... כל הבגדים שצריך גם עליהם להזות . ... ובקיצור : סיפור מההפטרה ... מה שברור הוא: שמה שהיום כולם רצים ודוחפים כדי לזכות במצוה הגדולה לישא את המיטה ... תודה רבה!!!! למה לא... אגרויסע ישר כח... אתה יודע מתי המצוה הזו הייתה כככזו מצוה...?? פעם!!! פעם שלהיטמא למת זה היה הקרבה עצומה!! פעם שזה היה עבוייידת המידות!!!! פעם... כשאנשים לא היו בורחים מלהיטמא למת .. אז זו הייתה מצוה גדולה!!! פעם המושג ששמו מת מצוה זה לא היה רק בטרגדיות של זק"א ... כל נפטר שלא היו לו הרבה קרובי משפחה... הוא כבר היה בגדר מת מצווה... ... כי כי למה שאני עכשיו אטמא שבוע ימים בשביל השכן הזה ...לא מספיק היה לי שבוע שעבר... בשכן שממול ...
אבל היום??? היום המרדף לגעת במיטה... זה נטו משחק תופסת!!!!! הידד!!! אני הגעתי עעעד המיטה... מבבבטיח לך ... אני.. ... כן (אל תספרו לי סיפורים... אני גם הייתי בסרט הזה... גם אני "נגעתי" במיטה) אם זה תופסת... אז בהחלט הגיע הזמן לעשות "פוס..." (פוס זה קוד של ילדים בהפסקה של אחד המשחקים מהמירוץ של המשחק...) הגיע הזמן לעצור את המרדף הילדותי המבוזה הזה סביב
מיטתם של גדולי ישראל... וכבר אמר מי שאמר: לוויות זה לא מקום לילדים ... תלכו לארגז חול ...
פעם אף אחד לא דחף בלוויות!!!! פעם לא היה צריך להכריז בלוויה שרק קרובי משפחה ותלמידים מובהקים ישאו את המיטה.... כי פעם זה היה מובן מאליו ... בדיוק כמו שלבכות בלוויה רק מי שקרוב בוכה . .. ככה להיטמא לנפטר זו סוג הקרבה שרק הקרובים ביותר עושים אותה ...
---
על פי האמור ... פתאום מתיישב לי בלב איזו תחושה קשה ... שליותה אותי כשאמי "ע ה נפטרה... אחת מהמחשבות הנוגות והמציקות ביותר שהפריעו לי... סוג של מחשבות שלא נעים לומר אותם בקול... (או לחילופין לא כולם יודעים את הנתונים)... וגם עכשיו לא נעים לי להיחשף בזה... אבל.... אבל... תסלח לי... אמא שלי זה... זה... זה מ ת ! ! ! ! ויש לך מושג מה זה מת??? נס שהוויבערס לא יודעות מסכת אהלות... אז אני אגלה לך בסוד: מת זה אבי אבות הטומאה!!! מת זה הדבר הכי טמא שיש בכל סדר טהרות !!! מת זה... זה... זה טומאת מת!!! אין מה להוסיף ...
זה עשה לי הרגשה מאוד הרגשה... אמא שלי ... הצדקנית... היא מת??? היא חלילה וחס טומאת מת ??? לא רק שהיא נפטרה ונלקחה ממני... היא עוד מקבלת את התואר המכובד ששמו: מת!! שהוא אבי אבות הטומאה??? זו הייתה תחושה ממש משפילה... מעיקה... ומציקה... אז שיהיה ברור: על השאלה הזו יש תשובה!!!! ולא משנה כעת מהי התשובה האמיתית על השאלה הזו (אולי בהזדמנות נכתוב מהי התשובה האמיתית...) אבל בעקבות האסון שהתרחש בלוויה האחרונה... בהצטרף לכל האנדרלמוסיה שמתרחשת בכל לוויה... פתאום אני מסתכל על זה במבט אחר לגמרי : פתאום נפל לי האסימון... שטומאה זה לא בהכרח משהו שפל ומאוס... טומאה זה בסך הכל כח של הרחקה!!! וההרחקה זה משהו אינדוידואלי ...לפעמים צריך להרחיק מדבר שלילי... ולפעמים צריך להרחיק מהר סיני... או מקודש הקדשים... דווקא לרוב רוממותו של הר סיני היה צריך להגביל את ההר ולהתרחק ממנו... ההרחקה יכולה להתפרש גם ככבוד... הנה לך... אחד מהגזרות שגזרו חז"ל הוא: שספר תורה מטמא את הידיים... ולמה??? כי פעם אנשים היו מצניעים פירות של תרומה בארון קודש... כי ס"ת קודש ופירות זה קודש .. . ושניהם צריכים שמירה. אז את החביאו את הפירות בתוך ארון קודש . .. ואתה מבין לבד איך זה היה נראה ... היית רק פותח את הארון קודש ... והיית מריח ריח של פח שמיטה... נו... זה לעניין?? ספרי תורה היו מתעפשים רח"ל כתוצאה מהפירות תרומה ...נו ... מה עושים כדי לשמור על כבוד הספר תורה?? חז"ל תקנו שספר תורה מטמא!!! הנה לך טומאה שהיא מהמקום של הרחקה של כבוד!!! ולעניינינו: גם כאן אותו סיפור... פעם היה כבוד למת!!! לגעת במיטה זה היה משהו שרק מי שהיה שייך ומחובר רגשית לנפטר ... עד כדי מחיר שלהיטמא במשך שבוע בעבורו .. . הוא זה שהיה נטמא ונטפל לנפטר ואוחז במיטה... וכל השאר היו עומדים מרחוק!!! ומכבדים את הנפטר בעצם הנוכחות שלהם ממרחק!!!! המרחק הזה היה מרחק של כבוד !! ובהחלט אפשר לומר: שהמצב הזה שכיום כולנו דוחפים... ונדחקים בלוויות ... זה חלק בלתי נפרד מכבודם של ישראל שהלך בגלות יחד עם אפר פרה וביטול טומאה וטהרה... יהי רצון שיבולע המוות לנצח... וישיב לנו ה' את גדולי ישראל ובראשם את משיח צדקנו אמן...
אז נדברו תזריע מצורע