הסיפור מיושב מיניה וביה.עדיאל ברויאר כתב:ב. רוב הכשרויות (כולל חלק גדול מהבד"צים) כלל לא מחפשים אחר צרירות דם. זה הנוהל המוכרז שלהם. גם אלו שמחפשים, הרבה פעמים אפשר לפספס כשהוא מתחת לעור וכדו'. ממילא, כלל לא בטוח שזה "לשון הרע" (אפילו אם יש לשון הרע בדבר כעין זה).
עולה מן הארץ כתב:הסיפור מיושב מיניה וביה.עדיאל ברויאר כתב:ב. רוב הכשרויות (כולל חלק גדול מהבד"צים) כלל לא מחפשים אחר צרירות דם. זה הנוהל המוכרז שלהם. גם אלו שמחפשים, הרבה פעמים אפשר לפספס כשהוא מתחת לעור וכדו'. ממילא, כלל לא בטוח שזה "לשון הרע" (אפילו אם יש לשון הרע בדבר כעין זה).
אין זו אשמת ההכשר שנותרה צרירות דם אך פרסום הדבר עלול להזיק לו ולכן זו לשוה"ר מהודרת לספר זאת.
חובב_ספרים כתב:איני מבין למה זה שההכשר אינו מחפש צרירות הדם הוי טעם לומר שאינו לה"ר להגיד שנמצא צרירות הדם במה שהם הכשירו. אבל יהיה איך שיהיה לדינא מותר ממ"נ, אם הם לא היו צריכים לחפש אחריו אינו לשון הרע, ואם הם היו צריכים לחפש אחריו זה לשון הרע לתועלת היות שיש סומכים על ההכשר.
מתוך נסיון אצל ב' הכשירים מהודרים היה להם אברכים משלנו שחפשו אחר נצרר הדם, אבל בכמות ומהירות שהם עובדים א"א שלא לפספס ואנשים שמכשירים בעצמם תמיד מוציאים עוד. [יתכן שיש להם פסק שמה שהם עושים מספיק, וגם מסתבר שאנשים מהסוג שמכשירים בעצמם מחמירים יותר. אבל ידוע לי שישיבת מיר שולח אברכים לבדוק לנצרר הדם במה שהם נותנים להבחורים.] ראיתי פעם מליחה של הרבנות [יותר מדויק להגדיר זה זכר למליחה] ולא נראה שהם בדקו כלל.
עדיאל ברויאר כתב:אגב, במשפט שכתבת לגבי הרבנות עשוי להיות לשון הרע, כיוון שיש רבנויות שמקפידות על מליחה ראויה. אדם שקורא את המשפט שכתבת מרגיש מטבע הדברים כתם על רבנויות ככלל.
לא סופר כאן על שום נתון אוביקטיבי. ע"פ הסיפור אדם מצא פעם אחת צרירות דם בעוף, דבר שעלול לקרות בכל הכשר, והוא רוצה ללכת לספר לאנשים שבהכשר פלוני הוא מצא לצרירות דם כדי "להזהיר" אותם שלא יקנו ממנו.עדיאל ברויאר כתב:עולה מן הארץ כתב:הסיפור מיושב מיניה וביה.עדיאל ברויאר כתב:ב. רוב הכשרויות (כולל חלק גדול מהבד"צים) כלל לא מחפשים אחר צרירות דם. זה הנוהל המוכרז שלהם. גם אלו שמחפשים, הרבה פעמים אפשר לפספס כשהוא מתחת לעור וכדו'. ממילא, כלל לא בטוח שזה "לשון הרע" (אפילו אם יש לשון הרע בדבר כעין זה).
אין זו אשמת ההכשר שנותרה צרירות דם אך פרסום הדבר עלול להזיק לו ולכן זו לשוה"ר מהודרת לספר זאת.
אבל הקונה סבור שבודקים. ויש פה צד להציל אותו. וגם ההכשר עצמו אינו מסתיר זאת. זה כמו שתשאל כיצד יש הכשר על תמרים שלא נבדקו מתולעים. הרי זה ברור, אף אחד לא אמר שההכשר אומר שאין תולעים. ממילא, זה לא לשון הרע. ויותר מכך - אם אני אבדוק, בשביל עצמי, ואמצע שבחברה מסוימת יש יותר תולעים מבאחרת, האם יהיה לשון הרע לספר לחבר שלי שקונה תמרים ובכך אני מציל את כספו? לא נשמע לי. אין כאן רוע. זו עצה מציאותית (עפ"י נתון אובייקטיבי) לרכישה נבונה.
עולה מן הארץ כתב:לא סופר כאן על שום נתון אוביקטיבי. ע"פ הסיפור אדם מצא פעם אחת צרירות דם בעוף, דבר שעלול לקרות בכל הכשר, והוא רוצה ללכת לספר לאנשים שבהכשר פלוני הוא מצא לצרירות דם כדי "להזהיר" אותם שלא יקנו ממנו.
לפענ"ד הדלה זו לשון הרע גמור. וזה שיש להכשר מה לענות ושאם אנשים היו יודעים שזה ככה בכל הכשר זה לא היה אכפת להם וכו' אין בזה שום סברא להתיר כי באופן מעשי מסתבר שייגרם נזק להכשר ברמה כזו או אחרת.
עולה מן הארץ כתב:לא סופר כאן על שום נתון אוביקטיבי. ע"פ הסיפור אדם מצא פעם אחת צרירות דם בעוף, דבר שעלול לקרות בכל הכשר, והוא רוצה ללכת לספר לאנשים שבהכשר פלוני הוא מצא לצרירות דם כדי "להזהיר" אותם שלא יקנו ממנו.
לפענ"ד הדלה זו לשון הרע גמור. וזה שיש להכשר מה לענות ושאם אנשים היו יודעים שזה ככה בכל הכשר זה לא היה אכפת להם וכו' אין בזה שום סברא להתיר כי באופן מעשי מסתבר שייגרם נזק להכשר ברמה כזו או אחרת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 210 אורחים