לימוד תורה לנשים

[ממרומי היער]

מי שיכול להרחיב ולהעשיר את הידע בעניין לימוד תורה לנשים, במיוחד בהתייחסות ללימודי יהדות בדורינו הכוללים תנ"ך גמרות מסויימות והלכה למעשה, בזווית עכשוית ולא באמרות חז"ל הידועים, כלומר התייחסות הלכתית לאיסור לימוד תורה לנשים בדורינו.



(סעיף 62 בהסכמים הקואלציוניים בין הליכוד לבית היהודי)
מתוך רצון לעודד לימוד תורה בקרב נשים, שר החינוך יפעל לקביעת מודל התקצוב של
המדרשות לבנות במבחני התמיכה כך שהוא לא יפחת מערך של ישיבות מעודדות גיוס, בתנאי
שיועמדו תקציבים לעניין זה או מההקצאות המוזכרות בסעיף 79 או מסדרי העדיפויות של
המשרד.

[טוב להודות]

http://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%9C%D7 ... 7%99%D7%9D

[בברכה המשולשת]

ויעויין בהרחבה בספר שירת עלמות

[תוכן]

האם מישהו מתנדב לכתוב על "אברכים" שמוסרים שיעורים לנשים בתשלום, על פסיכולוגיה, מחשבת ישראל, הבית היהודי, חינוך הילדים וכדומה, כולם אך ורק ממקורות יהודיים כביכול. לדעתי העניה, מדובר בנוכלות ממדרגה ראשונה, בבליל של הר' דסלר, העידן החדש, פסיכולוגיה פרודיאנית, ברסלב, חב"ד, איז'ביץ, נתיבות שלום, וכיוצא. השיעורים נמסרים לנשים שמטבעים נמשכים להרצאות אווריריות מסוג זה. וכך המרצה מרוויח כסף רב, ועושה את התורה קרדום לחפור בו.

[לייטנר]

http://asif.co.il/?wpfb_filepage=%D7%A0 ... %D7%A8-pdf

http://asif.co.il/?wpfb_filepage=%D7%91 ... %D7%9D-pdf

http://asif.co.il/?wpfb_filepage=%D7%92 ... %D7%AA-pdf

http://asif.co.il/?wpfb_filepage=%D7%97 ... %D7%94-pdf

[שש בן שש]

האם מישהו מתנדב לכתוב על "אברכים" שמוסרים שיעורים לנשים בתשלום, על פסיכולוגיה, מחשבת ישראל, הבית היהודי, חינוך הילדים וכדומה, כולם אך ורק ממקורות יהודיים כביכול. לדעתי העניה, מדובר בנוכלות ממדרגה ראשונה, בבליל של הר' דסלר, העידן החדש, פסיכולוגיה פרודיאנית, ברסלב, חב"ד, איז'ביץ, נתיבות שלום, וכיוצא. השיעורים נמסרים לנשים שמטבעים נמשכים להרצאות אווריריות מסוג זה. וכך המרצה מרוויח כסף רב, ועושה את התורה קרדום לחפור בו.

מה זה קשור לנושא לימוד תורה לנשים.

לא מתאים לך שאנשים מרצים ומעבירים שיעורים ועושים כסף, פתח אשכול ותתלונן.

ולעצם הערתך, "אוצר החכמה" אינו מרויח כסף. ראשי ישיבות מנהלי תתי"ם ראשי כוללים ועוד משרות ותפקידים תורניים אינם מרויחים??!!

"נוכלים ממדרגה ראשונה"

[בברכה המשולשת]

כמדומני שהרב וכן מתרעם על תוכן ההרצאות שאינן תורת אמת, לטענתו (ומכיוון שאיני מכיר הרצאות אלו- איני יכול לחוות דעתי על כך)

[תוכן]

האשכול הזה דן בלימוד תורה לנשים, אז הערתי על התופעה של אברכים שרוצים כסף קל, שכביכול מלמדים תורה לנשים, ובאמת מוכרים לוקשין.

[העשוי ללא חת]

הדיון הזה מזכיר לי שקראתי שבקהילה באירופה (לא זוכר היכן) לפני מאות שנים היהמשבר בישיבה שם שראש הישיבה נפטר ולא הי גבר שימל את מקומו ואישה ממשפחתו של ראש הישיבה הזה שהייתה בקיאה ומבינה ברמה של גדול בתורה שימשה בתפקיד ולימדה את הבחורים מאחורי וילון.

[טריד בגירסיה]

ר' פתחיה מרגנשבורג, שביקר בבגדאד בשנות ה80 של המאה ה12 (ד'תתק"מ לערך), כ' על הגאון שמואל בן עלי ש"אין לו בנים אלא בת אחת, והיא בקיאה בקרייה ובתלמוד והיא מלמדת הקרייה לבחורים, והיא סגורה בבניין דרך חלון אחד והתלמידים בחוץ למטה ואינן רואין אותה" (סיבוב פתחיה מרגנשבורג, מהד' גרינהוט עמ' 10-9).

[בברכה המשולשת]

כמדומני שמקורות אלו כולם לוקטו בספר בשם האשה ביהדות (או משהו מעין זה) של ש' אשכנזי (לא בעל האלפא ביתא דשמואל זעירא)

[מה שנכון נכון]

כמדומני שמקורות אלו כולם לוקטו בספר בשם האשה ביהדות (או משהו מעין זה) של ש' אשכנזי (לא בעל האלפא ביתא דשמואל זעירא)

הכונה ל"האשה באספקלרית היהדות". המחבר הוא שלמה אשכנזי, ולא שמואל קרויזר-חגי-ירושלמי.
וראה עוד מקורות אצל גרוסמן בחסידות ומורדות.

[העשוי ללא חת]

ב"דור דור ומנהגיו" מקדיש שלמה אשכנזי עשרה פרקים וכ-90 עמ' (עמ' 289-199 ושער בעמ' 197 - ל"עיוני אורח חיים" מוקדשים אחד-עשר הפרקים הראשונים בספר וכ-150 עמ' [167-17 ושער בעמ' 15]) מתוך עשרים וחמישה פרקים וכ-325 עמ' (ללא תוכן העניינים והפתיחה והמפתח וכולל עמודים מיוחדים של שערים לחלקי הספר) של החיבור ל"עיוני הפלאה" (פרקים י"ד-כ"ג) שעוסקים בנשים למדניות וגדולות בתורה, דרשניות, פייטניות, מקימות מוסדות תורה ותפילה, מתנהגות בחסידות, שוחטות, מקובלות ושמבינות בשיחות חיות ועופות וגיורות צדקניות, ומוקדש פרק מיוחד לאמהות ונשים של מקובלים ואדמו"רים שמהם גם גדולות בתורה בנגלה ובנסתר, וללמדניות ממשפחת רש"י.

בסוף הפרק הראשון בחלק זה ("נשים בעבודת הקודש") מובאים כמה נשים שכיהנו כראש[ת] ישיבה -
הראשונה (בחצי העליון של עמ' 204) מובאת מרת בתו של רבי שמואל בן עלי, ר"י בגדד (מונה בד'תתכק"ד, 1164 למניינם, ונפטר בין השנים ד'תתקנ"ד-תתק"ס, 1200-1194 למניינם) עם דבריו של רבי פתחיה מרגנשבורג מופיעות כמה שורות של דבריו. אח"כ מובאות שתיים נוספות:
מרת מרים בת ר' שלמה שפירא מגזע רש"י שחייתה סמוך לבת ר' שמואל הלוי הנ"ל - כתוב עליה בשער שו"ת רש"ל: 'הרבנית מרת מרים נ"ע תפשה ישיבה כמה ימים ושנים, וישבה באוהל, וילון לפניה, ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים'. וכן העידו עליה רבי יוסף יוזלמן ורבי יוסף כהן צדק ואחרים שבמשך שנים לימדה ש"ס ופוסקים בישיבה לפני תלמידים מופלגים וישבה באוהל של וילונות כדי שהתלמידים רק ישמעוה ולא יראוה;אסנת ברזאני - לפני כ-380 שנים (שלמה אשכנזי כותב 350 שנים בערך כשהספר יצא בתשמ"ז) - אשת רבי יעקב ברזאני שהיה גדול בנגלה ובנסתר ופייטן ומגדולי יהדות כורדיסטאן שכיהן ברבנות עמדיה ומוצול וקיים ישיבה מפורסמת ב. היא עצמה לימדה בישיבתו עוד בחייו וכן הייתה פעילה בחיי הקהילה בעמדיה ולאחר פטירתו כיהנה בראשות הישיבה.

בפרק הבא "דרשניות ועוסקות בחזנות", מופיע בין השאר (עמ' 207) מרת חוה בכרך, בת רבי יצחק כהן בן רבי שמעון כהן מפראג ובת פייגה נכדת המהר"ל, וסבתו של ה"חוות יאיר" שהביא מחידושי תורתה בספריו. היא עצמה הייתה גאונית גדולה ובקיאה ומעמיקה בתנ"ך ובתלמודים, במדרשים ובספרות השו"ת והפוסקים ובסליחות ויצרות והצטרפה לבנה רבי שמעון לאחר שמונה לרבה של וורמייזה ועזרה לו בפסיקה ודרשה בבית-הכנסת.

[חכם באשי]

ב'עולם החסידות' (ז"ל) היתה, לפני שנים רבות, סדרת כתבות ארוכה על נשים למדניות וכו'.

ולשאלת פותח האשכול, עי' בעבודתה של א' בראל, "ותלמוד תורה כנגד כולן; מבט מגדרי על לימוד התורה במדרשות לנשים בישראל". (לא עיינתי בעבודה זו ואינני יודע עד כמה היא מוצלחת).

[לומד_בישיבה]

זכור לי שבהקדמה לספר ויואל משה מאריך בזה האדמור מסטמר זי"ע.

[מילה בסלע]

ראיתי ברשימות חכמנית בתוי"ר העירה בדגול מרבבה או"ח סי' ר"ע שהסתפק אם האיש שהתפלל ערבית בליל שבת מוציא בקידוש שמה"ת את האשה שלא התפללה, כי אולי אין ערבות מהאנשים לנשים כלל.
על כך כתבה: מפורש בחידושי הריטב"א קידושין (כז) שהאנשים ערבים לנשים.
אולי ניתן גם לומר שבמצוה שאדם חייב מה"ת הוא יכול להכניס עצמו לערבות כלפי שאר ישראל החייבים במצוה זו גם אם לא התערבו כל ישראל כאחד בכריתות הבריתות במדבר. הרא"ש בברכות כ עוסק במצוה שאין חובה כלל לנשים מהתורה, הסכים על כך עט"ר נ"י.

[אוצר החכמה]

אם כבר אתה נוחת לחילוק כזה תגיד כבר כמו הרע"א לגמרי.

[מילה בסלע]

אוצר החכמה! חכם אינו נבהל להשיב.
א) כל ההערות על הדג"מ הן מדברי החכמנית הנ"ל.
ב)פשוט שברעק"א (וכן בצל"ח בברכות מח) אין את החידוש הגדול הנ"ל, שלפיו מתיישבות חלק מהקושיות על הסוברים שאין ערבות לגבי נשים, גרים ואפילו כהנים, כמוכר לעוסקים בעניני ערבות, ודברי הקינטור אין להם מקום.

[אוצר החכמה]

למה אתה חושב שקינטרתי?
אני כתבתי שאם כבר נוקטים שאין כוונת הרא"ש שכמשמעות הפשוטה בלשונו, אפשר כבר לומר כמו הרע"א, במילים אחרות ההבדל שאתה או החכמנית ציינתם זה העובדה ששם אין האשה חייבת וכאן האשה חייבת, את העובדה הזאת מציין הרע"א ואומר שלכן במקרה הזה של קידוש יוכל להוציא כי הרא"ש דיבר על מקרה שבו האשה פטורה ולא על כך שאין ערבות כלל לנשים כמ"ש.

אם אני מבין נכון את כוונתך בהבדל הגדול הוא משום שאתה מבין שכוונת הרע"א מתבססת על טענה שנשים היו בברית לעומת זאת הרעיון שלה הוא שהנימוק הוא משום שאפשר להכניס עצמו לערבות אע"פ שלא נתערבו ע"ז בברית, וזה רק במצווה שמחוייב בה וממילא יצא נפ"מ שגם לגרים אפשר יהיה להוציא. אבל מאחר שמי שאינו מחוייב לא יכול להוציא בלאו הכי, לומר את זה, זה בס"ה לומר שדין ערבות לעניין להוציא אינו תלוי בכלל בברית.

ואיני יודע מניין לך הפשט הזה ברע"א שהכל תלוי בברית רק נשים היו שם, והפשטות הוא שלדעת הרע"א הכל תלוי בחיוב וכל המחוייב הרי הוא בכלל הערבות.

[מילה בסלע]

תגובת החכמנית הנ"ל

[אוצר החכמה]

אתה מבין את התגובה הזאת ?
האם המסקנה ממנה היא שנשים יכולות להוציא גברים במ"ע שהזמן גרמא?

אסביר קצת יותר.

אם הכוונה היא שרק מי שחייב במצווה יכול להכנס בערבות, ומצד שני כל מי שחייב במצווה יכול להכנס בערבות א"כ לעניין מה אין נשים או כהנים בערבות עם האנשים? אם במצוות שאינן חייבות הרי זה מוסכם על כולם שעל זה כתב הרא"ש שאין יכולות להוציא ואם במצוות שהן חייבות הלא על זה כתב ברע"א שיכולות. ומה ההבדל אם נקרא לזה שהוא בערבות או שנקרא לזה שאינו בערבות רק יכול להכניס עצמו בערבות, הלא לעניין זה הוא אותו דבר.

ולא הבנתי את הקשר לד' כנפות אא"כ כוונתה לומר שאשה שנהגה במצווה יכולה להוציא אנשים שהוא דבר זר עד מאד.

איני מכיר את החו"י שהביאה, והדבר נראה פלא, דמה מעשה שעשתה מחייב אותה מדאורייתא אא"כ בתורת מנהג טוב ונדר להחמיר במה שאינה חייבת, ואם תוכל תציין למקור וניתי ספר וניחזי.

[מילה בסלע]

עד כמה שהבנתי מגעת, כוונתה כך:
לגבי ביאור שיטת הרא"ש, אין נפ"מ למעשה בין דעת רעק"א ובין דבריה, אבל לגבי ביאור השיטות שסוברות במפורש שגם במצוות שנשים חייבות לא נכנסו בערבות ששיטות אלו מוקשות מכמה מקומות, וכן השיטות שסוברות שגם גרים וכהנים לא נכללו בערבות שגם הן מוקשות, על אלו ניסתה לתרץ שכל אלו שלא נכנסו בערבות יכול כל פרט ופרט מהם להכניס עצמו בערבות וממילא להוציא אחרים יד"ח. והו"ה שהישראלים יכולים להכניס עצמם בערבות עבורם.
את עיקרון זה של יכולת האדם להכניס עצמו לדין ולחיוב שלא נכנס אליו עם שאר ישראל בסיני ובערבות מואב, היא מעבירה גם לגבי הרשות של נשים לקיים מ"ע שהז"ג, שלדבריה הוא ע"י התחייבות לקיים המצוה שלכן סובר החוות יאיר שעל האשה שנוהגת להטיל ציצית בבגד נוצר חיוב לא ללבוש בגד החייב בציצית ללא ציצית.
אי"ז אומר שחיוב זה הוא כחיוב הישראלים בציצית או בשאר מצוות שהז"ג. ומסתבר שלא תוכל להוציא אותם יד"ח.
היכן המקום שכתב כן החוות יאיר אשאל אותה בל"נ. אבל בדומה לכך נמצא במגן אברהם לגבי ספירת העומר ע"י נשים.

[אמת על תילה]

מי שיכול להרחיב ולהעשיר את הידע בעניין לימוד תורה לנשים, במיוחד בהתייחסות ללימודי יהדות בדורינו הכוללים תנ"ך גמרות מסויימות והלכה למעשה, בזווית עכשוית ולא באמרות חז"ל הידועים, כלומר התייחסות הלכתית לאיסור לימוד תורה לנשים בדורינו.



(סעיף 62 בהסכמים הקואלציוניים בין הליכוד לבית היהודי)
מתוך רצון לעודד לימוד תורה בקרב נשים, שר החינוך יפעל לקביעת מודל התקצוב של
המדרשות לבנות במבחני התמיכה כך שהוא לא יפחת מערך של ישיבות מעודדות גיוס, בתנאי
שיועמדו תקציבים לעניין זה או מההקצאות המוזכרות בסעיף 79 או מסדרי העדיפויות של
המשרד.

במשנה סוטה (כ' א') "ר"א אומר כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תִפלות" ובגמ' שם משום שכיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומיות, וכן פסק הרמב"ם בהל' ת"ת פ"א הי"ג, ובטושו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעי' ו'.
לענין ללמד תורה שבכתב, הוא אסור אטו תורה שבע"פ, ונקטו הפוסקים שבלימוד הפי' מותר ורק בהתחכמות והבנה אסור.
חומש עם פרש"י (כשכותב דברים מעבר לפשט) - יש מי שאסר, ויואל משה ושבט הלוי סי' ק"ז.
ההיתר בזמנינו מתבסס על מש"כ החפץ חיים ב"ליקוטי הלכות" מס' סוטה : "המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות, כל זה דוקא בזמנים שלפנינו שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת אבותיו היתה חזקה מאד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו בה אבותיו, וכמאמר הכתוב 'שאל אביך ויגדך', בזה היינו יכולים לומר שהאשה לא תלמד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים, אבל כעת שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינו דר במקום אבותם כלל, ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד כתב ולשון העמים בוודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נ"ך, ומוסרי אבותינו ז"ל כגון מסכת אבות מנורת המאור, וכדומה כדי שתתאמת אצלם עניין אמונתינו הקדושה, דאל"ה עלול שיסורו לגמרי מדרך ה' ויעברו כל יסודי הדת ח"ו".

[גם זו לטובה]

שאלה: באשר לחינוך הבנות, עד כמה צריך שתהיה הבת משכלת?
תשובה: בנות ישראל מעולם לא היו משכילות. רובן אפילו לא ידעו לקרוא
ולכתוב - ורק בודדות ידעו. בכל עיירה היתה אחת שנקראה "הדאוונקע" -
"המתפללת", שכולן היו חוזרות אחריה אפילו את התפילה. וראו אילו דורות
הן גידלו! כאלה היו גם אמותיהם של גדולי הדורות, שבדמעותיהן ותחינות
ליבן זכו. אך הדורות ירדו - ולעתים הבנות נמשכו ללימודים בחוץ, והיה
הכרח לייסד מסגרת חינוך הבנות! בעקבות זאת, התירו גדולי ישראל לייסד
מסגרות, כשהעקרון היה למנוע חלילה היסחפות החוצה. כך שהכלל הוא
המינימום שבמינימום שבכוחו למנוע הליכה למקומות האסורים - זו
המידה, אך כל ענין צריך להיבדק לגופו והוא מסור להכרעתם של גדולי הדור
שבכל דור ודור.

אני לא זוכר מהיכן העתקתי את הדברים הנ"ל.

[מחולת המחנים]

זכור לי שבהקדמה לספר ויואל משה מאריך בזה האדמור מסטמר זי"ע.

לא בהקדמה, אלא במאמר ג' מאמר לשה"ק מאריך רבי יואל מסאטמאר בענין לימוד תורה לנשים, ומתווכח עם מכתב הח"ח הידוע.
בבתי החינוך לבנות של סאטמאר והנוהים אחריהם כמו בנות ירושלים, הבנות לא לומדות גם תורה שבכתב אלא מתוך ספרים מיוחדים הנקראים "געשיכטע", היינו תולדות ישראל, וזאת עפ"י דעתו של רבי יואל מסאטמאר.

[אוצר החכמה]

לענין ללמד תורה שבכתב, הוא אסור אטו תורה שבע"פ, ונקטו הפוסקים שבלימוד הפי' מותר ורק בהתחכמות והבנה אסור.

האם אתה יכול לציין את המקור לזה שתורה שבכתב הוא אסור משום תורה שבע"פ?
שהרי הרמב"ם הביא את החילוק בין תושבע"פ שהוא גם כמלמדה תיפלות לבין תושב"כ שאינו כמלמדה תיפלות אבל אסור, ועיין בבהגר"א מה שהביא מקור לזה שאינו כמלמדה תיפלות. אבל לא ביארו לכאורה מה האיסור בתושב"כ ומה מקור לדברי הרמב"ם. לכן אשמח אם תביא את המקור מי מסביר שהוא גזירה משום תושבע"פ?

[תוכן]

מי זאת החכמנית א. רבינוביץ?

[אמת על תילה]

לענין ללמד תורה שבכתב, הוא אסור אטו תורה שבע"פ, ונקטו הפוסקים שבלימוד הפי' מותר ורק בהתחכמות והבנה אסור.

האם אתה יכול לציין את המקור לזה שתורה שבכתב הוא אסור משום תורה שבע"פ?
שהרי הרמב"ם הביא את החילוק בין תושבע"פ שהוא גם כמלמדה תיפלות לבין תושב"כ שאינו כמלמדה תיפלות אבל אסור, ועיין בבהגר"א מה שהביא מקור לזה שאינו כמלמדה תיפלות. אבל לא ביארו לכאורה מה האיסור בתושב"כ ומה מקור לדברי הרמב"ם. לכן אשמח אם תביא את המקור מי מסביר שהוא גזירה משום תושבע"פ?

כ"כ בספר מעשה רוקח

[מילה בסלע]

לשאלת "תוכן"
החכמנית הנ"ל היא חרדית. אמריקאית לשעבר וכיום עקרת בית בישראל. מבית הוריה התורניים ספגה את יקרת התורה ובכשרונות נפלאים למדה ולומדת. בתור קרוב משפחה אני מצליח להשיג מעט מחד"ת.
רצו"ב מש"כ על דברי "אוצר החכמה".

[אוצר החכמה]

לענ"ד זה לא מה שהמקור חיים אומר שם וגם לא מה שהתכוון לומר במה שהביא את הרי"ף (הוא רק הביא את הרי"ף כהוכחה שהדבר נקרא חיוב לעניין האמירה וצונו) .

[מילה בסלע]

רצו"ב צילום העמוד ממקור חיים. לענ"ד, מפורש במקור חיים כעיקר דבריה, והיינו שרק ע"י שמכניסה עצמה לחיוב מצוה זו מברכת "וציוונו". וגם משמע, שנכללת בכך כניסה לערבות במצוה זו, שגם זה הוא תנאי להתחייבות בעיקר המצוה.

[אוצר החכמה]

כלומר שלדעתך המקור חיים באמת חולק על הרא"ש ובעצם על פשיטות הפוסקים שאשה אינה יכולה להוציא את האיש במ"ע שהזמן גרמא?

לדעתי לא זו כוונתו וכל מה שאמר שיכולה לומר שאינה רוצה בפטור הוא רק לעניין ה"וציונו", וגם מה שהביא את הרי"ף הוא לדוגמא לעניין אבל לא שתתחייב מכאן ואילך במצווה מדאורייתא.

[מילה בסלע]

כבר ציינתי למעלה שמסתבר שחיוב כזה אינו מספיק כדי להוציא ידי חובה חיוב גמור מעיקר הדין, וה"ה לגבי ערבות מסוג כזה.
בפשט המקור חיים יעיינו הקוראים וישפטו.
נכנסתי בעובי הקורה כדי להסביר ולקיים לפי הבנתי את דברי החכמנית הנ"ל. וצ"מ דאמרה מילתא אין מזחיחין אותה.

[משה פרץ]

מי שיכול להרחיב ולהעשיר את הידע בעניין לימוד תורה לנשים, במיוחד בהתייחסות ללימודי יהדות בדורינו הכוללים תנ"ך גמרות מסויימות והלכה למעשה, בזווית עכשוית ולא באמרות חז"ל הידועים, כלומר התייחסות הלכתית לאיסור לימוד תורה לנשים בדורינו.

כתב מר"ן בש"ע (י"ד סימן רמו ס"ו): אשה שלמדה תורה, יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, מפני שאינה מצווה ועושה. ואע"פ שיש לה שכר, צוו חז"ל שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, ומוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים, כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות. בד"א בתורה שבע"פ, אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה, ואם מלמדה, אינו כמלמדה תיפלות. והוא מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת הי"ג). וכתב מור"ם ז"ל בהגה: ומ"מ חייבת האשה ללמוד דינים השייכים לאשה.
ולכן תמיהני ע"ד מהרז"ו לייטר ז"ל בשו"ת בית דוד (סימן צט ד"ה לדאבון) שכ' וז"ל: וכבר פסק הר"מ ובשו"ע (רמ"ו) דמותר להם ללמוד תורה שבכתב ודינים, ואבותינו ספרו לנו כי בדורות הקודמים הנשים ידעו תורת ישראל ודיניו. ע"כ. וכן ראיתי בקו' כתר מלוכה (גליון ג דף סו ע"ב ד"ה אחת) שבתו של מהר"מ מאזוז הי"ן (מח"ס איש מצליח) היתה קוראת לפניו תיקון סופרים בטעמים, והוא מעיר ומתקן אותה. והן אמת שמור"ם בהגה כתב להתיר שילמדו דינים, אולם לא מצינו היתר לכתחילה לגבי תורה שבכתב. גם מ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בס' הליכות עולם ח"ח (עמ' שפו) בשם הט"ז (אות ד) להקל בזה, הנה הט"ז לא התיר כי אם לקרוא את פשוטי הדברים. ע"ש. ועי' בברכי יוסף (אות ח ד"ה במה) שמשמע מדבריו דלאו איסורא קאמרי, אלא שלא ילמדנה לכתחילה תורה שבכתב. עש"ב. וע"ע בילקוט יוסף ח"א (עמ' סה) מש"כ בזה. ובהליכות עולם שם כתב דלדעת מר"ן אסור לכתחילה ללמדן תורה שבכתב. ועי' בב"י (א"ח סו"ס מז) שכתב בשם האגור שנשים חייבות בברכת התורה, משום שהאיסור ללמדן היינו דוקא בתורה שבע"פ ולא בתורה שבכתב. ע"ש. ומוכח דליכא איסורא כלל בתורה שבכתב. גם בס' נחל איתן (פ"א מהל' תלמוד תורה הי"ג) כתב בדעת הרמב"ם שם שאין איסור בדבר. וכן נראית דעת מהר"א פאלאג'י בשו"ת ויען אברהם (חיו"ד סימן כה).
ועוד כתב בשו"ת בית דוד שם (ד"ה ולדוגמא) וז"ל: ולדוגמא אזכיר מתוספתא דברכות (פ"ב) מ"מ הזבין והזבות והנדות והיולדות מותרין לקרות בתורה ולשנות במדרש ובהלכות ובאגדות, הרי מפורש כי היה דבר זה שכיח, לא יוצא מגדר הרגיל, שנשי ישראל למדו תורה ומצות. ע"כ. ויש לדחות דהזכיר את הנשים גבי הלכות דשייכי בהו וכמ"ש מור"ם, ושאר הדברים שייכי רק גבי זבין. ויתירה מזו עי' במ"ש בס"ד להלן (חו"מ סימן קצ) בשם מהר"מ אביעזרי נר"ו.
ודומה לזה מצינו במתני' נדרים (לה ע"ב) דאיתא "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא". והביאה הרב בית דוד ז"ל להלן. וכ' ע"ז בביאור הגר"א (אות כה) "ואף שהרמב"ם [פ"ו מהל' נדרים ה"ז] לא העתיק בנותיו, משום דלכתחלה מ"מ אסור". וכ' בביאור הגר"א שם שממתני' דנדרים הנ"ל הוא המקור לחילוקו של הרמב"ם בין תורה שבכתב לתושבע"פ. וכ"כ בס' נחל איתן (פ"א מהל' ת"ת הי"ג). ועי' למהרי"ל פישמן ז"ל בס' הנותן בים דרך (דף ל ע"ב).
ומה שכתב בס' נחל איתן שם עוד להביא ראיה לחילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ ממה שאמרו במגילה (כג ע"א) שהכל עולין למנין שבעה ואפי' אשה. ואי איתא דהוי כמלמדה תפלות, אין מן הדין שתעלה קריאתה למנין. עכ"ל. ואפשר לדחות, שכן אפשר שגזירת חז"ל דהוי כאילו מלמדה תיפלות היא מאוחרת להאי דינא, ואף שם אסרו שוב חכמים מפני כבוד ציבור, כדאיתא במגילה (שם). ועי' בילקוט יוסף (מהדורת תשס"ד סי' מז דף קב ע"ב ד"ה והגאון).
ומה שהביא הרב בית דוד ז"ל שם כמה דוגמאות לנשים שלמדו תורה [וכן ראיתי למהר"מ מאזוז נר"ו באתר ישיבת כסא רחמים (במדור שאל את הרב מס' 6033) שענה לשואלו אם מותר לו ללמוד תורה עם אשתו, והשיב בזה"ל: מותר בהחלט, והיו מקרים כאלה בחו"ל, וגם בגמרא רבי מאיר וברוריה. ע"כ], יש לציין גם מה שראיתי בס' אבותינו ספרו לנו על זמירות שבת ובהמ"ז (עמ' לב) בשם ספר קהלות יהודי כורדיסטאן (עמ' לה) שבמוצל היתה ראש הישיבה הרבנית אסנת מזרחי ע"ה. ע"ש. גם בס' סבוב הר' ר' פתחיה מרעגנשבורג (פראנקפורט תרס"ה סוף עמ' ט, ונדפס גם בתוך ספר אוצר מסעות דף מט ע"ב) כתב על רבי שמואל מבאגדאד וז"ל: ואין לו בנים, כי אלא בת אחת, והיא בקיאה בקרייה ובתלמוד, והיא מלמדת הקרי' לבחורים, והיא סגורה בבנין, דרך חלון אחד, והתלמידים בחוץ למטה, ואינם רואין אותה. ע"כ. והו"ד בס' אבותינו ספרו לנו הנ"ל (עמ' לג). וע"ע בזה בתשובת מהר"י נסים ז"ל (מח"ס יין הטוב) שהובאה בקובץ 'אקדמות' (גליון יג). עש"ב.
ואולי הני נשי ס"ל כמ"ש מהר"ע יוסף ז"ל בס' ילקוט יוסף ח"א (הל' ברכת התורה הערה יז) שהביא מדברי הפוסקים שאם למדה מעצמה, אין איסור בדבר. ושו"ר שכ"כ מהר"ע יוסף ז"ל בס' הליכות עולם ח"ח (דף שפז סע"ב), שדברי הרב בית דוד ז"ל הם סיוע שיש בו ממש לדברים הנ"ל. וציין לדברי ספר אגרות הראיה ח"ב (סו"ס תסז) שכ' שלא מצאנו לאסור אם מעצמה לומדת ע"י שמיעה [והוא כדי להשיב על קושיית מהרי"ל פישמן ז"ל בס' חדר הורתי (דף כז ע"ב אות ז)]. ע"ש. וע"ע בקובץ הערות וביאורים (פר' בשלח תשע"ב עמ' קג) ובקובץ 'אקדמות' (שם) ובקובץ פעמי יעקב (גליון מה עמ' סא) וב- http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=785 וב- http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp? ... 19616#R_15 .
אולם לא נראה כן מלשון הש"ס (סוטה כא ע"ב) בטעם איסור לימוד ד"ת לנשים, שכיון שנכנסה חכמה באדם, נכנסה עמו ערמומיות. ומר"ן בש"ע כתב שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי. ולפי זה אין להתיר גם להן ללמוד מעצמן. וכן מוכח מד' מר"ן בב"י (א"ח סו"ס מז) שנשים חייבות בברכות התורה מכמה טעמי. ע"ש. ואם האשה מותרת ללמוד מעצמה, היה לו להזכיר טעם זה. וכמו כן יש להביא קצת ראיה מד' מר"ן בב"י (י"ד סי' שמ, בהנד"מ סוף אות ו) שהזכיר כמה טעמים דדינא דקריעה בשעת יציאת נשמה, דטעמא הוי מפני שדומה לס"ת שנשרף, היינו נמי האשה, וביניהם הביא הטעם שהאשה צריכה ללמוד מעשה המצוות שהיא חייבת. ע"ש. ואי מותרת ללמוד מעצמה, היה לו להזכיר זה. ואולי יש לדחות הראיות מד' מר"ן בב"י, שכן ללמוד מעצמה ללא רב ומורה זה דבר שמעטות יכולות להתאמץ בזה, והוי מילתא דלא שכיחא. ואפשר לומר דזו כוונת מר"ן בש"ע שכ' בטעם האיסור שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד, משמע שיש מיעוט שמכוונות להתלמד, והדבר מתגלה אם שייכות למיעוט זה כשמתאמצות ללמוד מעצמן. אולם האמת יורה דרכו שמטעם האיסור מוכח דאסור להן ללמוד מעצמן.
ומ"ש מהר"ע יוסף ז"ל שם להביא ראיה להקל ממה שכ' מר"ן בש"ע בריש דבריו שאשה שלמדה תורה יש לה שכר. לענ"ד כוונת מר"ן היא דמעיקרא הוה שרי להו עד שבאו חכמים ואסרו.
וכתב עוד הרב בית דוד ז"ל שם (ד"ה והרי) וז"ל: והרי אמרו בזבחים (לא ע"ב) דנשים שוחטות בקדשים, והרי צריכין לדעת כ"ד ספרי קודש והל' שחיטה, וע"כ דהרבה מהן ידעו ללמוד. ועי' שו"ת ר' יצחק מלאטאש ז"ל בן זמנו של הב"י (בעמ' קלט-קמ) שם הועתק שני נוסחי קבלה שנתן לבחורות לשחוט. ע"כ. ולא ידענא אמאי השוחט בקדשים צריך לדעת כ"ד ספרי קודש, ובפשטות נראה שדי שילמד את ההלכות הקשורות לענין בלבד, והלכות אלו מותר גם לנשים ללמוד, וכמ"ש מור"ם ז"ל שתלמד האשה דינים השייכים לה, וא"כ אשה שרצונה לשחוט בקדשים, שרי לה ללמוד ההלכות הקשורות לזה. ושו"ר להדיא בספר חסידים (סימן שיג) שכ' בענין חיוב לימוד דינים לאשה "שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפי' טהרות וקדשים". וכוונתו להא דסנהדרין (צד ע"ב), אלא שבש"ס איתא רק "טומאה וטהרה", והוא ז"ל הוסיף "קדשים". וע"ע בשו"ת רבבות אפרים (ח"ז בהקדמה עמ' מא ד"ה ובנוגע). [ועי' בקו' מרי"ח ניחוח (גליון קנא עמ' יח). ע"ש].

[עושה חדשות]

ראיתי היום ביאור חדש בהאי דינא דמלמדה תפלות בשו"ת הר"י מיגאש, בתש' החדשות שנוספו במכון ירושלים.
מי יעלה לנו?

[חלמישצור]

שו"ת הר"י מיגאש, תשובות החדשות - סי' יח (רלב), בעריכת הרב נהוראי יוסף אוחנה, מכון ירושלים תשע"ז, עמ' רמו-רמז. בהערה 1 לתשובה זו נכתב:

מתוך דפים ששרדו בגניזה הקהירית... נדפסה במוריה (שנה שלושים ושלש גליון י-יב, שבט תשע"ה, עמוד ה; ראה שם מבוא מפורט אודות כתב היד) על ידי הרב ד"ר עזרא שבט, שגם הוסיף את הערותיו דלהלן. תודה לו על הרשות להכליל את התשובה בספרנו.

10.png (253.41 KiB) נצפה 6946 פעמים