האם יש חיוב (או לחייב אדם) לקנות בד"ץ

[רשלץ]

בס"ד

בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.

א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח

[מאיר חכמים]

לגבי ביטול בשישים, יש על זה פתחי תשובה בהלכות תערובות, אין לי כעת פנאי לאתרו, אולי בהמשך.

לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).

יעויין גם כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm

[שליטא]

בס"ד

בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.

א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח

א-חייב כו' מותר - זה שני דברים שונים לא? כלומר ענית לעצמך.
ב-נראה מסברא שמוציא לעז זה דווקא על אנשים גדולים ולא על עמך..
ג-זה כמו ששאלתי במה שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים..
ומכוון שהיום רוב ככל ההלכות הם הנהגות לכן זה מותר..
אלא אם כן מדובר על אחד שעוד לא הגיע להוראה..
או שהוא מחמיר בדין מפורש בשוע וברמא..
ד-ברור שלא -כבוד אב ואם זה דאו'..
ה- לא כל דבר צריך לנסות לפתור לפי ההלכה מעיקר הדין..
יש את ועשית את הישר והטוב..
ולגוף השאלה אם לא נגרר מזה עוד איסור (צער כעס כו') מותר..
ו-אם לחשש יש רגלים לדבר כו' כו' כו' אז נפל חזקת הכשרות אלא אם כן יש עדות אחרת כנגד..

[זקן ששכח]

מאיר חכמים, אם לא הזכרת את האנאסאקיס המככבים היום - לא אמרת כלום...

[רשלץ]

בס"ד

בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.

א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח

א-חייב כו' מותר - זה שני דברים שונים לא? כלומר ענית לעצמך.
ב-נראה מסברא שמוציא לעז זה דווקא על אנשים גדולים ולא על עמך..
ג-זה כמו ששאלתי במה שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים..
ומכוון שהיום רוב ככל ההלכות הם הנהגות לכן זה מותר..
אלא אם כן מדובר על אחד שעוד לא הגיע להוראה..
או שהוא מחמיר בדין מפורש בשוע וברמא..
ד-ברור שלא -כבוד אב ואם זה דאו'..
ה- לא כל דבר צריך לנסות לפתור לפי ההלכה מעיקר הדין..
יש את ועשית את הישר והטוב..
ולגוף השאלה אם לא נגרר מזה עוד איסור (צער כעס כו') מותר..
ו-אם לחשש יש רגלים לדבר כו' כו' כו' אז נפל חזקת הכשרות אלא אם כן יש עדות אחרת כנגד..

בס"ד

א- השאלה באות א' היא כנז"ל באיסור שנתערב בהיתר ונפסק בשו"ע ונו"כ להיתר, ויש לפני את אותו המאכל אבל ללא שום תערובת איסור (שזה בעצם הכיוון של כל הבד"ץ לסוגיהם בדרך כלל) האם יש מניעה מלאכול את המאכל שיש בו איסור שנתבטל. או שאני צריך בדווקא לקחת את אותו המאכל שאין בו שום תערובת. או שאין שום עדיפות כלל ושניהם דינם שווה.
ב- מ"ש באות ב' האם כוונתך שהבד"ץ הם עמך. לא ברור כוונתך?. שהרי כל החומרות שיש כיום מצד הבד"ץ הם בניגוד למה שהיה לפנים שנהגו היתר, ולפי הבד"ץ של היום לא ישמע ולא יזכר ההיתר ההוא כלל.
ג, ומ"ש לעיין במ"ש שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים.. עיינתי שם, ובאמת שלא קרב זה אל זה ואמר קדוש. השאלה כאן היא פשוטה וברורה
אם בשו"ע ונו"כ נפסק דין להיתר בצירוף היתרים וכו'. האם אתה רשאי לפסוק לאדם להחמיר מסיבות הנראות לך, או שאתה חייב לפסוק לו הדין כמות שהוא. וכןן תלוי אם הוא אדם עני או עשיר בהתאם באם יש הפס"מ וצו"ג וכבוד שב"ק ויו"ט וכו'.
ואם הוא ת"ח צריך אתה לומר לו את צדדי הבעיא ואם ירצה הוא להחמיר שיעשה הוא ע"ד עצמו חומרות וכו'. ויתכן שאותו מורה הוראה נוהג לעצמו לאסור מכל סיבה שהיא, אבל שונה הפסיקה היא כלפי הרבים והתנאים הנלווים בזה.
ומ"ש שכל ההלכות הם הנהגות, לא זכיתי להבין דב"ק. מלבד שיש להשיב על ביד חזקה ובזרוע נטויה. מ"מ יוצא דא"כ למה אני צריך שו"ע ופוסקים וראשונים ואחרונים די לי בהנהגה. ובדרך זה לא שייך כלל וכלל לשאול לשאלות וקושיות. כמו מדין הנהגות הציבור ודין זט"ה. ודי בהערה זו.
ד. מ"ש באות ה', לא מובן כלל וכלל. האם זו סברתך בלבד, או שזה כתוב בפוסקים?
ה. ומ"ש באות ו', האם זה אמת בשטח ומיושם בפועל, או כשיש שמועה שיצאה לרחוב כבר נפסקה ההלכה.

שוב, יסלח לי על הקיצור, וכן יביא לי בבקשה מקורות בהלכה. יישר כוח !

[רשלץ]

לגבי ביטול בשישים, יש על זה פתחי תשובה בהלכות תערובות, אין לי כעת פנאי לאתרו, אולי בהמשך.

לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).

יעויין גם כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm

בס"ד
א-, מסתמא כוונתו לפת"ש יו"ד סימן קטז סק"י.
ב-, ומה שציין לעיין שם באתר דעת, יישר כוח גדול. נהנתי במקצת ואין הקומץ מצ'ביע, ואין הבור מתמלא מחולייתו. והנושא מתומצת מאוד. וגם מובן למה קיצר שם במקום שראוי להאריך בו.
אמת אומר כי בהגדרה של המהדרין הוא חידוש שזה בתורת עדות ולא הוראה. מה גם שקשה מאוד לומר שגוף אחד של בד"ץ כותב מהדרין על מוצר מסויים בעוד שגוף אחר לא מסתמך על זה. ואין צורך להזכיר שמות בדצי"ם. וא"כ לכאורה נפל האי פיתא בבירא בהגדרת "מהדרין".

יישר כוח.

[שליטא]

בס"ד

בירור מדינא בלבד
אין רצוני בחוות דעת אישית, אלא מקורות בהלכה בלבד ולאמיתה של תורה ויקוב הדין את ההר.

א-, האם חייב אדם לקנות בד"ץ במקום שמצד ההלכה מותר הדבר. כגון ביטול איסור בס' וכו' וכו'.
ב- האם הנהגת בד"ץ האוסרת מאכל המותר מהדין האם שייך בזה מוציא לעז על הראשונים מקדמת דנא שנהגו היתר בדבר.
ג- האם יש היתר למורה הוראה לפסוק להחמיר לרבים במקום שמהדין (שו"ע, רמ"א, פוסקים) הדבר מותר.
ד- הורים שאוכלים בביתם מכשרות רגילה והוא מותר ע"פ דין השו"ע, האם מותר לבן נשוי לאסור על אביו לאכול או לגרום למחלוקת בזה ולא להתארח בביתו.
ה- האם יכול האב שחי בדוחק ובכל זאת מחמיר על עצמו לכפות גם על בני ביתו חומרות במקום שמותר הדבר על פי הדין.
ו- שמועה על חשש תערובת איסור כל זמן שלא נתברר האם נפל חזקת הכשרות שהיה לו, נ"מ למאכל בחיי היום יום.
ואמינא לרבנן ותלמידהון יישר כח

א-חייב כו' מותר - זה שני דברים שונים לא? כלומר ענית לעצמך.
ב-נראה מסברא שמוציא לעז זה דווקא על אנשים גדולים ולא על עמך..
ג-זה כמו ששאלתי במה שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים..
ומכוון שהיום רוב ככל ההלכות הם הנהגות לכן זה מותר..
אלא אם כן מדובר על אחד שעוד לא הגיע להוראה..
או שהוא מחמיר בדין מפורש בשוע וברמא..
ד-ברור שלא -כבוד אב ואם זה דאו'..
ה- לא כל דבר צריך לנסות לפתור לפי ההלכה מעיקר הדין..
יש את ועשית את הישר והטוב..
ולגוף השאלה אם לא נגרר מזה עוד איסור (צער כעס כו') מותר..
ו-אם לחשש יש רגלים לדבר כו' כו' כו' אז נפל חזקת הכשרות אלא אם כן יש עדות אחרת כנגד..

בס"ד

א- השאלה באות א' היא כנז"ל באיסור שנתערב בהיתר ונפסק בשו"ע ונו"כ להיתר, ויש לפני את אותו המאכל אבל ללא שום תערובת איסור (שזה בעצם הכיוון של כל הבד"ץ לסוגיהם בדרך כלל) האם יש מניעה מלאכול את המאכל שיש בו איסור שנתבטל. או שאני צריך בדווקא לקחת את אותו המאכל שאין בו שום תערובת. או שאין שום עדיפות כלל ושניהם דינם שווה.
ב- מ"ש באות ב' האם כוונתך שהבד"ץ הם עמך. לא ברור כוונתך?. שהרי כל החומרות שיש כיום מצד הבד"ץ הם בניגוד למה שהיה לפנים שנהגו היתר, ולפי הבד"ץ של היום לא ישמע ולא יזכר ההיתר ההוא כלל.
ג, ומ"ש לעיין במ"ש שכתבתי בהודעה הנקראת פוסקים.. עיינתי שם, ובאמת שלא קרב זה אל זה ואמר קדוש. השאלה כאן היא פשוטה וברורה
אם בשו"ע ונו"כ נפסק דין להיתר בצירוף היתרים וכו'. האם אתה רשאי לפסוק לאדם להחמיר מסיבות הנראות לך, או שאתה חייב לפסוק לו הדין כמות שהוא. וכןן תלוי אם הוא אדם עני או עשיר בהתאם באם יש הפס"מ וצו"ג וכבוד שב"ק ויו"ט וכו'.
ואם הוא ת"ח צריך אתה לומר לו את צדדי הבעיא ואם ירצה הוא להחמיר שיעשה הוא ע"ד עצמו חומרות וכו'. ויתכן שאותו מורה הוראה נוהג לעצמו לאסור מכל סיבה שהיא, אבל שונה הפסיקה היא כלפי הרבים והתנאים הנלווים בזה.
ומ"ש שכל ההלכות הם הנהגות, לא זכיתי להבין דב"ק. מלבד שיש להשיב על ביד חזקה ובזרוע נטויה. מ"מ יוצא דא"כ למה אני צריך שו"ע ופוסקים וראשונים ואחרונים די לי בהנהגה. ובדרך זה לא שייך כלל וכלל לשאול לשאלות וקושיות. כמו מדין הנהגות הציבור ודין זט"ה. ודי בהערה זו.
ד. מ"ש באות ה', לא מובן כלל וכלל. האם זו סברתך בלבד, או שזה כתוב בפוסקים?
ה. ומ"ש באות ו', האם זה אמת בשטח ומיושם בפועל, או כשיש שמועה שיצאה לרחוב כבר נפסקה ההלכה.

שוב, יסלח לי על הקיצור, וכן יביא לי בבקשה מקורות בהלכה. יישר כוח !

א-אנציקלופדיה תלמודית כרך ג, בטול בששים [עמוד עה טור 2]

איסור שנתערב בהיתר, מין בשאינו מינו, באופן שהאיסור מתפשט בתוך ההיתר ונותן בו טעם, כגון שנתערב לח בלח, או שנתבשלו [עמוד עו טור 1] ביחד, בין להסוברים שהטעם של האיסור אסור מן התורה ובין להסוברים שמן התורה בטל ברוב ומדרבנן הוא שאסרו את הטעם המתפשט, אם יש בהיתר פי ששים נגד האיסור, הכל מותר, שכך ידוע להם לחכמים שבשיעור זה פוסק הטעם ואף על פי שיש איסורים שטעמם פוסק להתפשט בפחות מששים, השוו חכמים מדותיהם והצריכו לעולם ששים כו'..

נמצא שבביטול בשישים אין להחמיר כלל לכ"ע..
מקור- תוס' חולין צח ב ד"ה לחומרא; תוה"א להרשב"א בית ד שער א; מאירי חולין צז א. הכל הועתק משם..

ב-התכווני שהבדץ מחמירים כנגד העמך כי גדולי ישראל קבלו את הבד"ץ..
ג-מכוון שהמשנה ברורה ורוב גדולי ישראל פוסקים לפי מה שנראה להם כאפ' בדברי רבנן למרות שהכלל אומר שספק דרבנן לקולא..
לכן יוצא שרוב ככל ההלכות היום זה מצד ההנהגה ולכן מותר..
אלא שאי אפשר לכוון את הדעת בכתב וכל מקרה לגופו..
ד-פוסקים?? זו דעת פשוטה אין מאן דאמר שיגיד לך אחרת..
ה-תלוי איזה שמועה? כשתחקור תוכל לברר, אם אינך יכול לחקור, תשאל ת"ח לגבי אותה שמועה -בטח הוא כבר חקר..
כי אם אינך מצליח לחקור זה לא משנה מה כתוב בספרים..
כי שוב פעם מי אמר שמה שכתוב זה המקרה שאתה מתכוון עליו..

[אוצר החכמה]

ג-מכוון שהמשנה ברורה ורוב גדולי ישראל פוסקים לפי מה שנראה להם כאפ' בדברי רבנן למרות שהכלל אומר שספק דרבנן לקולא..
לכן יוצא שרוב ככל ההלכות היום זה מצד ההנהגה ולכן מותר..

באשכול אחר הצגת את זה כשאלה והשיבו לך על טענתך.
אבל אם אני מבין נכון כוונתך
כאן אתה מציג את הפוסקים כטועים ח"ו כיוון שאינם עובדים לפי הכלל כפי שאתה מבין אותו וכן לא ייעשה
אם כוונתך אחרת אנא הבהר דבריך משום והייתם נקיים

[שליטא]

טועים? לא!
כוון שהם משתמשים בשו"ע החמישי..
ומכוון שזה המנהג של רוב ככל הפוסקים לכן זה מותר..
זה הכל..

[מורה צדק]

לגבי השאלה אם מותר למו"ץ להחמיר, איזה היתר זה? לגרום להפסד בגלל חומרא?
וכבר פוסקים רבים האריכו וכתבו בזה, ובעז"ה אעלה את זה כאן.

[אוצר החכמה]

טועים? לא!
כוון שהם משתמשים בשו"ע החמישי..
ומכוון שזה המנהג של רוב ככל הפוסקים לכן זה מותר..
זה הכל..

אסביר דברי

כל הפוסקים כתבו ספריהם כדי שהסומכים על דעתם ינהגו כמוה בין לקולא בין לחומרא בין בדאורייתא בין בדרבנן (שאחרת מה טעם בפסיקתם כפי שאתה בעצמך שאלת)

דבר זה הוא לפי ארבעת חלקי שו"ע ואין לזה קשר לשו"ע החמישי

אתה טועה וחושב שזו לא דרך נכונה וממילא פוסק שכל דבר דרבנן מותר תמיד לכל אחד בגלל שיטתך בעניין ספיקא דרבנן לקולא

בזה אתה משווי לכל הפוסקים שלא הלכו בדעתך השגוייה טועים ח"ו

[שליטא]

טועים? לא!
כוון שהם משתמשים בשו"ע החמישי..
ומכוון שזה המנהג של רוב ככל הפוסקים לכן זה מותר..
זה הכל..

אסביר דברי

כל הפוסקים כתבו ספריהם כדי שהסומכים על דעתם ינהגו כמוה בין לקולא בין לחומרא בין בדאורייתא בין בדרבנן (שאחרת מה טעם בפסיקתם כפי שאתה בעצמך שאלת)

דבר זה הוא לפי ארבעת חלקי שו"ע ואין לזה קשר לשו"ע החמישי

אתה טועה וחושב שזו לא דרך נכונה וממילא פוסק שכל דבר דרבנן מותר תמיד לכל אחד בגלל שיטתך בעניין ספיקא דרבנן לקולא

בזה אתה משווי לכל הפוסקים שלא הלכו בדעתך השגוייה טועים ח"ו

סלח לי אבל אתה טועה..
הרבה פעמים הפוסקים כותבים ראוי להחמיר המחמיר תע"ב ראוי לבן תורה להחמיר כו' וזה למרות שזה ספק דרבנן..
אתה חושב שהם הורו רק לפי הכלל הזה של ספק דאו' וספק דרבנן..
(שזה נקרא 4 חלקי שו"ע-עיקר הדין)
אני מבטיח לך שהם לא בדקו כך את הדברים..
למה?
אתה חושב שבכל פעם שכך הם כתבו היתה להם סיבה למדנית שלפיה לא אומרים מעיקר הדין ספק דרבנן לקולא..??!!
אתה טועה בגדול!!!
הם ידעו שאפשר להתעקש על ספק דרבנן לקולא..
אבל הם עוד ידעו שאם אנשים יפסקו כך-תשתכח התורה מישראל ואנשים יזלזלו בלמוד ההלכה ולך תדע עד היכן זה יגיע..
(אני אישית שאלתי את הרב יצחק ברכה שליט"א האם מעיקר הדין מותר להקל בכל דין דרבנן -הוא אמר לי שכן..
אלא אם כן זו דעת יחידה כנגד שאר הפוסקים ותראה את הפסקים של הרב יצחק ברכה בספריו ברכת יצחק ועוד..
הוא לא מזכיר את האפשרות הזו של ספק דרבנן לקולא כשיטת פסיקה..
אלא כשיש עוד סניפים אחרים..)

לכן אין מה לעשות צריך לקרוא לילד בשמו..
ולהבין שאכן הם הנהגות..
אבל ראוי לנהוג כמותם..
(כל אחד לפי דעת התורה של רבותיו ואכמ"ל..)

לך אישית קשה לקבל את זה..
(אם יורשה לי לומר כמובן..)
נראה לי בגלל שחינכו אותך לחשוב..
שעיקר ההשקפה נמצאת בגמ' ובמפרשים ובפוסקים..
משום כך קשה לך לקבל את זה..
"שהרי איך זה יכול להיות שרוב ככל הפוסקים בעצם עושים הנהגה שהיא לא לפי עיקר הדין של הגמ'..
הרי חנכו אותי (בעיקר החזו"א זיע"א והרב שך זיע"א) תמיד שעיקר ההשקפה והדעת תורה נמצא בגמ' בראשונים ובפוסקים..
ואם כן איך זה יכול להיות שגדולי ישראל עושים הנהגה שהיא לא יצאה מתוך הגמ'..
אלא ודאי שזה כן יצא מתוך הגמ'..
וכל הסובר אחרת הוא אינו אלא טועה..
אלא שפשוט מאד צריך רק למצוא את הטעות שלו.."

עד כאן דבריך..

אבל יש דבר אחד שאותו לא אמרו לך..
שגדולי ישראל זכו להשקפה זכה..
בעיקר בזכות העבודת ה' שלהם..
לא בעיקר בזכות העמל שלהם..
אלא בזכות העבודת ה' שלהם..
(הלב הטהור שלהם..
ובזכות הקדושה שלהם..
ובזכות הפרישות שלהם..
שזה עיקר עבודת ה' ית'..
כמ"ש במסילת ישרים..)

עבודה-כלומר אנחנו שכירים..
(את זה קשה לנו להפנים.. כמה ביטול תורה יש לנו.. כמה מותרות כו')
ומכוון שהם הפנימו את זה בנפש שהם שכירים..
לכן הם זכו לעמול בתורה כפי שעמלו..
(ולכן לנו קשה לעמוד כמוהם)
ולכן עמל התורה שלהם היה אחרת..

כך שמעיקרא הם כבר נגשו אל הגמ' עם השקפה ויסודות ברורים..
אלא שמחמת גדלותם הם הצליחו להבחין..
שאכן הכל כתוב בגמ' במפרשים ובפוסקים..

אלא שלהוציא את הכל משם..
צריך להיות עבד ה' ית' בתכל'ס..

לא גאון לא עמקן לא בעל סברא ולא ולא ולא..

אלא עבד ה'..

ואכמ"ל..

לכן זה נכון שאין חילוק בין גמ' לבין השקפה..
אבל זה בתנאי שיש לאדם השקפה נכונה מראש..
מהיכן??
מהתמדת העבודת ה' של האדם כמו גדולי ישראל...
זה זה זה מה שיתן לאדם מראש את ההשקפה הנכונה..

כך שבדורונו לענ"ד צריך לדעת איך לשלב..
גם איך למצוא את ההשקפה בתוך הגמ'..
וגם איך למצוא את הגמ' בתוך ההשקפה..

כי הא בהא תליא..

[סענדער]

ברור שאי אפשר לחייב אדם לקנות בד''ץ,

אבל גם ברור שהבד''ץ יכול לחייבו להיות אדם.

[שמואל ברמה]

שליטא, סלח לי, אבל אתה חייב להסכים איתי שלומר שכל מה שמנ"ב כתב הרי הם הנהגות בעלמא, זה דבר מגוחך לא? בעיקר אחרי שהוא בעצמו אמר אסור ואין מקום להאריך בענין כזה, שאינו אלא שטות.

[רשלץ]

לגבי ביטול בשישים, יש על זה פתחי תשובה בהלכות תערובות, אין לי כעת פנאי לאתרו, אולי בהמשך.

לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).

יעויין גם כאן http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/34/03410.htm

בס"ד
א-, מסתמא כוונתו לפת"ש יו"ד סימן קטז סק"י.
ב-, ומה שציין לעיין שם באתר דעת, יישר כוח גדול. נהנתי במקצת ואין הקומץ מצ'ביע, ואין הבור מתמלא מחולייתו. והנושא מתומצת מאוד. וגם מובן למה קיצר שם במקום שראוי להאריך בו.
אמת אומר כי בהגדרה של המהדרין הוא חידוש שזה בתורת עדות ולא הוראה. מה גם שקשה מאוד לומר שגוף אחד של בד"ץ כותב מהדרין על מוצר מסויים בעוד שגוף אחר לא מסתמך על זה. ואין צורך להזכיר שמות בדצי"ם. וא"כ לכאורה נפל האי פיתא בבירא בהגדרת "מהדרין".

יישר כוח.

לפי מיטב הבנתי ההבדל בין ההכשרים אינו בדברים שהוכרעו בשו"ע, רמ"א ונו"כ, אלא בשאלות חדשות, כגון: חלב נכרי בזה"ז (ואבקת חלב), חלב שנחלב בשבת (גם על פי היתרים, אלא שאינם מוסכמים לכו"ע, כהיתקני גרמא וכד'), ג'לטין, בדיקת צומת הגידים בעופות (שמדינא לכו"ע אין צריכים לבדוק, אלא שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה).
בכל זה אין הכרעה הלכתית, כיוון שפוסקי זמננו נחלקו בהם, ולא נמנו וגמרו. בכגון דא לכאורה היה צריך לומר שבדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא, אך אדם יכול לפסוק לפי רבותיו או לפי הכרעתו (אם הוא בר הכי).

בס"ד
א-, לעד"ן הדלה נראה כי אף בהכרעות שבשו"ע והרמ"א אכן ההכשרים לא הוזקקו לזה (ולא מצד שחולקים על ההלכה) שהרי אע"פ שההלכה מתירה בשופי איסור שבטל בהיתר מ"מ הרי אתה רואה שלא הסכימו להתיר מאכלים שיש בהם תערובות של איסור כמו שנהגו כן מקדמת דנא. והיינו לומר שאין אנו נזקקים לדין של ביטול איסור בהיתר. ונ"מ בזה לענין הידור מצווה עד כמה?. ויש עוד הרבה נ"מ להלכה. ובפרט לנדון הפרשה האחרונה של שרוולי הנקנקיות שעשויים מחומר אסור שהותר כבר ע"פ ההלכה מקדמת דנא. וכיו"ב הרבה מאכלים הנאכלים כיום כגון הג'לטין כפי שזכר כבודו ועוד כיו"ב. אשר על י"ל דאם יש לפני ממאכל שמעורב בו איסור שנתבטל ומותר לאוכלו, וכן יש לפני אותו מאכל שאין בו שום תערובת כלל, כיצד יש לנהוג מדינא בלבד. (כמובן שאין זה ענין שת"ח יחמיר לעצמו וכו') והענין בזה הוא להורות לרבים ולא לעצמו. ובפרט במקום שיש הוצאה מרובה יותר מתוצר אחד כלפי השני שהוא מותר וגם זול ממנו בהרבה.

ב-, זאת ועוד אומר, דמ"ש שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה- ואם באמת המחמירים טוענים שהמציאות השתנתה, אטו שייך מחלוקת במציאות?, פוק חזי מאי עמא דבר?. ומימלא לא יתכן שהצד שכנגד יחלוק על המציאות ולא יחמיר בבדיקת צומה"ג.
הן אמת ונכון הדבר שכך שמעתי באומרים לי, מ"מ קשה עלי הדבר כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, חדא דא"כ בטלה חזקה דבהמות בחזקת כשרות. ואם כנים אנו בזה ידע כת"ר שהרבה דינים הפזורים בכל פאות בש"ס ישתנו בגלל שינוי הגדרת רבותינו בזה כגון ריאה שנאבדה קודם בדיקה דמכשרינן מטעם דרוב בהמות כשרות ועוד. אשר על כן אין דעתי הדלה מסכמת לומר שנשתנו הטבעים בכל מקום, אלא כיון שיש ריעותא לפנינו כגון בצומת הגידין וכיו"ב אמרינן כאן נמצא וכאן היה. ואין להכליל בזה גם מקומות אחרים בחדא מחתא.
כיו"ב עיין בספר מקור חיים סעיף ד' שלמד זכות בהיתר המיעוך נגד הראשונים, דהכלל בידינו שרוב בהמות כשרים הן, ורואין אנו דרובן סרוכות גם שלכ"ס?, ועל כרחך דנשתנו הטבעיים בהבהמות והיינו רביתייהו וכו' והובא בספר בית דוד (קאמין) הלכות טרפות סימן לט ח"ו ביסוד הבית באמצע אות ג' ע"ש באורך ומ"מ טענה זו נדחתה כמבואר שם ועוד כיו"ב. ולכן כל זמן שלא יחליטו רבותינו שליט"א במוסכם ובמוחלט היכן אמרינן במוחלט ובמוסגר שכן הוא הדבר אין בידינו לשנות בהגדרת רבותינו כי הוא זה. ועל כן טענה זו צל"ע לע"ע.
והנה בזה כבר דנו בזה האחרונים בענין ז"י לקטנה וזקנה שתבעוה לינשא וכן מעוברת שמסולקת דמים לענינים שונים בזה ועוד כיו"ב. עבשו"ת האלף לך שלמה אבהע"ז סימן יט ובשו"ת רב פעלים ח"א אבהע"ז סימן ח' ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק"ס ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן ע"ד ובחלק ג' יו"ד סימן לו ובשו"ת שבט הלוי ח"ח סימן ע' שיש דברים שכבר הסכימו עליהם רבותינו האחרונים דנשתנו הטבעים וכן גבי רו"ר ובדין מאכלים שהיו תחת המיטה בלילה וכמו"ש רבינו שליט"א ביביע אומר בארוכה בדוכתיה טובא כפי שידוע לכבודו כל הענין הזה ואכמ"ל.

אגב אורחא אעירה נא לידידי הערה אחרונה, דאם בהגדרות מהדרין גם שם יש מחלוקת בין אחד לשני, א"כ עדיין לא יצאנו מידי מחלוקת בדבר שהורה בה חכם שע"פ דעת האחרונים היינו במידי דתליא בסברא כמבואר בחולין לז ע"ב ועיין ברש"י שם ד"ה שהורה בה חכם, וכן בהרי"ף שם והרא"ש בחולין פ"ג סימן ז' ובהגה"א שם, וכן הוא באו"ח הלכות מאכלות אסורות אות ב' ובאו"ז פסקי ע"ז סימן קג והמאיריי חולין מד ע"ב ובנדה כ' ע"ב וביש"ש חולין פ"ג אות ח' ובשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן א' ד"ה אומנם צ"ע. וגדולה מזו עיין בשו"ת משנ"ה ח"ה סימן קד ותרווה נחת. ויש לי בזה אריכות דברים אך לא עת האסף.
סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא שלא מצאתי אכילה כדי שביעה בזה לענין ברכה אחרונה. וזה אומר בכה וזה אומר בכה והלוך ילך ובכה.

[שליטא]

שליטא, סלח לי, אבל אתה חייב להסכים איתי שלומר שכל מה שמנ"ב כתב הרי הם הנהגות בעלמא, זה דבר מגוחך לא? בעיקר אחרי שהוא בעצמו אמר אסור ואין מקום להאריך בענין כזה, שאינו אלא שטות.

ברור שלא כל מה שהמ"ב כתב..

אבל הרבה מהפסקים הם חומרות (הנהגות) זה הכל..

[מאיר חכמים]

בס"ד
א-, לעד"ן הדלה נראה כי אף בהכרעות שבשו"ע והרמ"א אכן ההכשרים לא הוזקקו לזה (ולא מצד שחולקים על ההלכה) שהרי אע"פ שההלכה מתירה בשופי איסור שבטל בהיתר מ"מ הרי אתה רואה שלא הסכימו להתיר מאכלים שיש בהם תערובות של איסור כמו שנהגו כן מקדמת דנא.
היכן ראית? לדעתי גם ההכשרים המחמירים לא יאסרו מאכל שאיסור התבטל בו לפי כל כללי הביטול. אמנם לכתחילה יש לדאוג שמציאות כזו לא תקרה, שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואם עבר וביטל, יש והמאכל נאסר לכל העולם (שהתבטל עבורם)
והיינו לומר שאין אנו נזקקים לדין של ביטול איסור בהיתר. ונ"מ בזה לענין הידור מצווה עד כמה?. ויש עוד הרבה נ"מ להלכה. ובפרט לנדון הפרשה האחרונה של שרוולי הנקנקיות שעשויים מחומר אסור שהותר כבר ע"פ ההלכה מקדמת דנא. איני מכיר. וכיו"ב הרבה מאכלים הנאכלים כיום כגון הג'לטין כפי שזכר כבודו ועוד כיו"ב. כלומר שהג'לטין הותר מקדמת דנא?! הרי נחלקו בדבר גדולי עולם!
אשר על י"ל דאם יש לפני ממאכל שמעורב בו איסור שנתבטל ומותר לאוכלו, וכן יש לפני אותו מאכל שאין בו שום תערובת כלל, כיצד יש לנהוג מדינא בלבד. (כמובן שאין זה ענין שת"ח יחמיר לעצמו וכו') והענין בזה הוא להורות לרבים ולא לעצמו. ובפרט במקום שיש הוצאה מרובה יותר מתוצר אחד כלפי השני שהוא מותר וגם זול ממנו בהרבה.

ב-, זאת ועוד אומר, דמ"ש שהמחמירים טוענים שהמציאות השתנתה- ואם באמת המחמירים טוענים שהמציאות השתנתה, אטו שייך מחלוקת במציאות?
בוודאי טוענים שהשתנתה המציאות, שלפי תנאי הגידול של העופות היום שכיחי יותר טריפות בצומה"ג. אמנם עדיין יש לדון בזה האם די בבדיקה מדגמית, וכן מה נחשב לריעותא בצומה"ג, ואם די בבדיקת בראייה או במישוש או בקריעה.

, פוק חזי מאי עמא דבר? מה שייך? . ומימלא לא יתכן שהצד שכנגד יחלוק על המציאות ולא יחמיר בבדיקת צומה"ג.
הן אמת ונכון הדבר שכך שמעתי באומרים לי, מ"מ קשה עלי הדבר כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, חדא דא"כ בטלה חזקה דבהמות בחזקת כשרות. ואם כנים אנו בזה ידע כת"ר שהרבה דינים הפזורים בכל פאות בש"ס ישתנו בגלל שינוי הגדרת רבותינו בזה כגון ריאה שנאבדה קודם בדיקה דמכשרינן מטעם דרוב בהמות כשרות ועוד.
[כאן מדובר על טריפות אחרת. ואגב, ממקום שאתה דן, שם תשובה עליך, שהרי כידוע לכל הפוסקים יש חיוב לכתחילה לבדוק את הריאה, ואע"פ כן לא אסרו בדיעבד, ואם כן, כך יש לומר גם בבדיקת צומת הגידים, לאותם הסוברים שיש חיוב כיום לבודקם.

אשר על כן אין דעתי הדלה מסכמת לומר שנשתנו הטבעים בכל מקום, אלא כיון שיש ריעותא לפנינו כגון בצומת הגידין וכיו"ב אמרינן כאן נמצא וכאן היה. ואין להכליל בזה גם מקומות אחרים בחדא מחתא.
כיו"ב עיין בספר מקור חיים סעיף ד' שלמד זכות בהיתר המיעוך נגד הראשונים, דהכלל בידינו שרוב בהמות כשרים הן, ורואין אנו דרובן סרוכות גם שלכ"ס?, ועל כרחך דנשתנו הטבעיים בהבהמות והיינו רביתייהו וכו' והובא בספר בית דוד (קאמין) הלכות טרפות סימן לט ח"ו ביסוד הבית באמצע אות ג' ע"ש באורך ומ"מ טענה זו נדחתה כמבואר שם ועוד כיו"ב. ולכן כל זמן שלא יחליטו רבותינו שליט"א במוסכם ובמוחלט היכן אמרינן במוחלט ובמוסגר שכן הוא הדבר אין בידינו לשנות בהגדרת רבותינו כי הוא זה. ועל כן טענה זו צל"ע לע"ע.
והנה בזה כבר דנו בזה האחרונים בענין ז"י (צ"ל ז"נ?)לקטנה וזקנה שתבעוה לינשא וכן מעוברת שמסולקת דמים לענינים שונים בזה ועוד כיו"ב. עבשו"ת האלף לך שלמה אבהע"ז סימן יט ובשו"ת רב פעלים ח"א אבהע"ז סימן ח' ובשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ק"ס ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סימן ע"ד ובחלק ג' יו"ד סימן לו ובשו"ת שבט הלוי ח"ח סימן ע' שיש דברים שכבר הסכימו עליהם רבותינו האחרונים דנשתנו הטבעים וכן גבי רו"ר ובדין מאכלים שהיו תחת המיטה בלילה וכמו"ש רבינו שליט"א ביביע אומר בארוכה בדוכתיה טובא כפי שידוע לכבודו כל הענין הזה ואכמ"ל.
כל זה אינו נוגע לעניינו. שם הדיון על טבעים שנשתנו, ואצלנו על מציאות שהשתנתה. דהיינו טבע התרנגולים נשאר אותו הדבר, אלא שמציאות גידולם נשתנתה עד לבלי היכר (ועל עניין מציאותי זה אין חולק), וכתוצאה משיטת הגידול דהיום שכיחי יותר טריפות. זו טענת האוסרים, ותל"מ. ודרך אגב, אם אתה מחפש מקורות על "השתנות הטבעים" עיין בספר שזה שמו מאת הרב (ד"ר) נריה גוטל, ותרווה נחת (ויעו"ש בהסכמתו של הגר"א נבנצל ביאור מעניין על היחס לתורת האבולציה, עניין שנידון גם בפורום זה).


אגב אורחא אעירה נא לידידי הערה אחרונה, דאם בהגדרות מהדרין גם שם יש מחלוקת בין אחד לשני, א"כ עדיין לא יצאנו מידי מחלוקת בדבר שהורה בה חכם שע"פ דעת האחרונים היינו במידי דתליא בסברא כמבואר בחולין לז ע"ב ועיין ברש"י שם ד"ה שהורה בה חכם, וכן בהרי"ף שם והרא"ש בחולין פ"ג סימן ז' ובהגה"א שם, וכן הוא באו"ח הלכות מאכלות אסורות אות ב' ובאו"ז פסקי ע"ז סימן קג והמאיריי חולין מד ע"ב ובנדה כ' ע"ב וביש"ש חולין פ"ג אות ח' ובשו"ת מנחת יצחק ח"א סימן א' ד"ה אומנם צ"ע. וגדולה מזו עיין בשו"ת משנ"ה ח"ה סימן קד ותרווה נחת. ויש לי בזה אריכות דברים אך לא עת האסף.
סוף דבר בהא נחיתנא ובהא סליקנא שלא מצאתי אכילה כדי שביעה בזה לענין ברכה אחרונה. וזה אומר בכה וזה אומר בכה והלוך ילך ובכה.

[רשלץ]

בס"ד

שמחתי לקרא את הערותיך בנדון בין השיטין, ובכדי שלא יחשב שתיקה כהודאה אבוא בקצירה להאיר עמ"ש.

הערה באות א- כתבת, היכן ראית? לדעתי גם ההכשרים המחמירים לא יאסרו מאכל שאיסור התבטל בו לפי כל כללי הביטול. אמנם לכתחילה יש לדאוג שמציאות כזו לא תקרה, שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואם עבר וביטל, יש והמאכל נאסר לכל העולם (שהתבטל עבורם).
הנה אני כתבתי שהבד"ץ לא נזקק להיתר ההלכה של ביטול איסור בהיתר ועל כן הם מלכתחילה מיצרים יצור ללא חשש תערובות. שאם תאמר בהיפך והמוצר כשר ע"פ ההלכה א"כ מדוע אנשים נמנעים מלאכול מאכל זה?. וא"ת שהם רוצים להחמיר על עצמם, ניחא. אך במציאות אין הדבר כן ורק בעיניך תביט על המחלוקת הנובעים מזה וטוענים לאסור מכל מיני סיבות.
ולגבי טענתך לענין מבטל איסור לכתחילה אם הוא מותר וכו'. הרי אנחנו מדברים ע"פ ההלכה ובמסגרת ההלכה נטו. ולא איירינן באדם פרטי שמבטל איסור במזיד שאסור לו עולמית, ולאחרים הדבר תלוי וכו' כמבואר באחרונים כידוע לך. וכאן מדובר ביצור של מפעל וכן תוצרת שמגיעה ממפעל גוי, והשימוש הוא בתערובות שבטל ע"פ ההלכה, והאם אצל גוי שייך אצלו הכלל דאין מבטלין איסור לכתחילה כאשר היצור שלו הוא לכל העולם והישראל רוצה לקחת מזה התוצרת. ובדבר זה נחלקו האחרונים.
והראיה שהבד"ץ לא נזקק להיתרים אלו, שהרי הוא מייצר יצור שאין בו שום חשש תערובות. ונכון שהדבר הזה עדיף, מ"מ הרי כבר כתבתי לעיל ושאלתי דנ"מ בזה לענין הידור מצווה עד כמה?. ויש עוד הרבה נ"מ להלכה.
ב- הנה כתבתי ובפרט לנדון הפרשה האחרונה של שרוולי הנקנקיות שעשויים מחומר אסור שהותר כבר ע"פ ההלכה מקדמת דנא.
ואתה כתבת "איני מכיר".
ואיני מכיר אינה ראיה. הרי כל היסוד הוא על הבסיס שהאיסור התבטל מהעולם ובתערובות נוספים הן של חומרים כימיים בהתליך הייצור והן תערובות נוספים אף של היתר הרי שהוא מתבטל ונגוז הוא מהעולם ולאחר שנמחה במים המאררים נמחה שמו מעליו והרי הוא כעפר בעלמא (ובוודאי אתה יודע מה פירוש עפר בעלמא לענין ההלכה ולנדו"ד) וכיון שזה האיסור חלף ובטל מהעולם ובמכ"ש שנפסל מאכילת הכלב הרי שאין כאן איסור כלל. כמובן שכל נ"מ גם לענין איסור חמץ שנתערב ונבטל קודם הפסח כמבואר באחרונים. וידוע בזה שיטת הראב"ד. (וכן נ"מ בזה לענין תרופות העשויים מבע"ח ואין זה שייך לנדון, דהתם מטעמא אחריני אסירינן משום דאחשביה. ועיין בזה בשו"ת משנ"ה ח"י סימן ק"י. ויש בזה עוד רבים מרבותינו שדשו בנדון). [אגב עיין בחוברת פעמי יעקב אלול תש"ע מאמר מאת הגאון משה יהודה ליב לנדא שהתיר התולעים שנמצאים בדגי ההרינג, ומסתמא לדעתך איסור קא אכלי?].
הנה לך האות, עיין להרה"ג חנוך פאדווה בשו"ת חשב האפוד סימן פא תשובה מחודש כסלו שנת תע"א שנדרש האם להתיר שרוולים המשמשים לנקניק ועשויים מפסולת עור הבהמה ע"ש שהתיר בזה כיון שבתהליך היצור מערבבים חומרים כימיים והוא נפסל מאכילת כלב והרי כעץ בעלמא וכו' ע"ש. ועיין עוד בזבה בשו"ת שבט הלוי וח"ח סימן קפ"ה ושם ציין גם לח"א סימן קנב ע"ש. ואם כבר הגענו לנקודה הזאת שנפסל מאכילת הכלב ופנים חדשות באו לכאן ועוד ועוד צדדים בהלכה הנה ידוע לכל דברי רבותינו בזה ולמנותם כרוכלא איני יכול מחמת קוצר היריעה בזה. ותן לחכם. ומכאן היא מוצאת להיצרף כמצרף לכסף למה ששאלת על הג'לאטין. ודוק.
הן אמת שגם בזה נחלקו, אך כיון שיש רבים מהפוסקם המתירים, ונעשה בזה שימוש לפנים, א"כ מאי שנא האידנא מאז. ונכון הוא שהצנועים משכו ידיהם מזה.? אטו אז אכלו איסור ח"ו. אלא שאתה יכול לומר שהיום היצור פחות בעייתי כמקודם. ואני אומר לך. הצדק איתך. אבל ח"ו להטיל דופי בעם ישראל אכלו איסור. ועבדינן כל טצדקי כדי ללמד זכות על מה שנהגו בעם ישראל. ולא משנה השקפתך ודעתך מה היא. וכל המליץ טוב על עם ישראל, בשמים ילצו עליו לטובה. ויש אצלי אריכות בזה במקום אחר. ואני תקווה שזה הקיצור יספיק לחכם. והלא תראה כי אין חדש תחת השמים והמעיין באחרונים ויחפש הדק היטב יראה שכבר הכל כתוב משכבר הימים. עיין עליהם.
ומ"ש באות ב' על ענין השתנות המציאות ולא הטבעיים. אמת כי זו סברה נכונה לחלק. אך מ"מ לא הבנתי דבריך כלל ועיקר.
ממ"נ אם נשנתנה המציאות ויש ריעותא לפנינו בעופות והוא מיעוט המצוי, א"כ מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו ליבו לחלוק על ההלכה מפורשת דבמקום שיש ריעותא לית מאן דפליג דיש חיוב לבדוק אחר הריעותא, וכל זמן שלא בדק נשאר באיסורו. וח"ו לומר שבדיקה מדגמית תספיק בזה. ישתקע הדבר ולא יאמר. ולא תהא כזאת בישראל שיוציאו נבלה מתח"י ח"ו וכן לא יאמר. ואם נפשך לומר שריעותא זו אינה מצויה כ"כ, א"כ הדרא קושיא לדוכתא.
ואתה דע לך, כי יש מחלוקת גדולה מה מקרי ריעותא דשכיח כמבואר באחרונים. ודעת הריב"ש בתשובה ס"ל 1 ל-49 . משא"כ דעת המשכנות יעקב דס"ל 1 ל-10. וכבר עמדו עליו בזה האחרונים ועיין בשו"ת משנ"ה חלק יב סימן רסה ובחלק יג סימן קיג ובחלק טז סימן קלז באורך ועוא"ח.
וממוצא דבר אתה למד, שאם ריעותא ברורה לפנינו ואינו בגדר מיעוט המצוי אין כלל חיוב לבדוק אחריו כדקי"ל בטרפות. ואם יש מיעוט המצוי יש חיוב לבדוק אחריו, ואי לאו הוי מעלים עין מן האיסור. ודוק. ואני כשכתבתי פוק חזי מאי עמא דבר ואתה כתבת מה שייך? בודאי נשמט ממך כל הנזכר לעיל
ודבריך נכתבו שלא בדקדוק.
סוף דבר הכל נשמע שלא ראיתי שום דבר ברור בדבריך לנדון. ואם נראה לך שיש אריכות כאן דע לך דאינו אלא אפס קצהו תראה, וכולו תראה בדברי רבותינו באריכות בכללי ההוראה.

[רשלץ]

בס"ד

תיקון טעות למה שכתבתי ל"מאיר עיני חכמים"

פתחי תשובה סימן קט"ז ס"ק קט.

[רשלץ]

תיקון טעות למה שכתבתי ל"מאיר עיני חכמים"

ובדרכי תשובה סימן קט"ז ס"ק קט.

[דראל]

הנחת העבודה היא ש'בד"ץ=מהודר יותר'.
הנחה זו אינה תמיד נכונה ואכמ"ל, לכן היה צ"ל 'האם יש חיוב לקנות כשרות מהודרת' או משהו מעין זה.

[IRU]

בכלל יצאת מתוך נקודת הנחה שבד"ץ מחמירים בכל החומרות שמנית, לעניות דעתי הדבר מוטל בספק, מי שלא במערכת לא יודע מה נעשה שם, ומי שיודע עדיין לא גילה את דעתו.

[עט סופר]

ההבדל בין בד"ץ לכשרות רגילה היא כמעט תמיד רק בפיקוח או בשאלות שלהקל בהם הוא מאד בשעת הדחק. מלבד מספר מועט של הכשרים ולאו דווקא היותר מקובלים.