תמיהה בחיוב כפרה על תענית חלום בשבת

[אריך]

איתא בברכות לא, ב כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גז"ד של שבעים שנה, ואעפ"כ חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה, ליתיב תענית לתעניתו.
והתוס' ועוד ראשונים מפרשים דקאי על תענית חלום, וכן נפסק בסי' רפח.
ויש לתמוה טובא על מה צריך כפרה, הרי מותר להתענות תענית חלום בשבת, וכמ"ש הטור דתענית חלום "מותר בשבת לפי שנפשו עגומה על חלומו שראה וחושב שיתבטל בשכר התענית, א"כ התענית הוא עונג לו", א"כ מה הסבר המשך דברי הטור: "ומ"מ צריך להתענות יום אחר שיתכפר לו על שביטל עיקר עונג שבת", וכי מאי הוה ליה למעבד, ואדרבה אילו לא היה מתענה אזי היה עובר על ביטול עונג שבת. ונמשיך לשאול, אדם חולה שמזיק לו אכילתו דאיתא בב"י רפח, ב דעונג הוא לו שלא יאכל, אטו גם הוא צריך להתענות אח"כ תענית לתעניתו על שביטל עיקר עונג שבת. אתמהה.
ועוד עיקר הדבר שקבעו שיש להתענות לכפרה על דבר זה הוא תמוה, דהיכן מצינו שיש חיוב להתענות לכפרה [ועוד על עבירה כ"כ קלה ודקה כהנ"ל], ולא נזכר בש"ס על עבירות אחרות שצריך להתענות (ורק סיפרו על חסידים שהתענו על עבירות שונות, אפי' קלות), אלא ד' חילוקי כפרה יש ואין שם דין תענית. והאריך בזה הנובי"ק או"ח לה דאין יסוד בש"ס לחיוב סיגופים לתשובה.

[קומי_אורי]

אולי י"ל שרצו חכמים שלא ימהר להתענות על כל חלום שלא יהיה, ויבין שהותר להתענות בשבת רק אם ממש טריד מזה.

[תוכן]

כך טוענים הגאונים. מיהו תוספות חולקים וס"ל דבמעשה אחד אפשר שיהיה בו גם טוב וגם רע, וכדאשכחן בנזיר.

[אריך]

לא הבנתי דברי הרב תוכן, בנזיר הוא לא היה מחוייב לנזור, וקבלת הנזירות יש בה טוב ורע, נמצא שעשה מעשה טוב וגם מעשה רע (במידת מה), משא"כ בנידו"ד לא היתה לו ברירה שלא להתענות תע"ח בשבת א"כ מה לנו להלין עליו ולחייבו בכפרה.

[בברכה המשולשת]

על עצם זה שהסתבב לו כן

[אלי כהן]

על עצם זה שהסתבב לו כן

ר"ל, דפשיטא דהתענית השנייה לא נועדה לכפר על עצם התענית חלום בשבת - דהא מאי הוה ליה למעבד, ונמי פשיטא דהתענית השנייה לא נועדה לכפר על החטאים שגרמו לו לחלום חלום רע - דהא עליהם כבר מכפרת התענית חלום בשבת, אלא התענית השנייה נועדה לכפר על חטאים אחרים - שגרמו לכך שהחלום הרע נחלם דווקא בעיתוי הגורם לבטל עונג שבת.

מידי דהוה אחיוב תענית על נפילת תפילין מידו - ואפילו אם נפלו לאונסו, דבכה"ג התענית לא נועדה לכפר על עצם נפילת התפילין - דהא מאי הוה ליה למעבד כשנפלו לאונסו, אלא נועדה לכפר על חטאיו שבגללם נפלו התפילין מידו, כי נפילת התפילין קרתה לו כסימן משמים לזרזו לפשפש במעשיו; ודכוותה גבי חלום רע שנחלם דווקא בעיתוי הגורם לביטול עונג שבת, ודו"ק.