גר - דינו בהלכה ובהשקפפה

[טוב להודות]

בעניין גר
האם לאחר שנתגייר אפשר לומר עליו את דברי ר"מ בין כך ובין כך נקראו בנים או ר"ש כל ישראל בני מלכים הם וכו' ודברי בעל התניא שיש לישראל נפש מקליפת נוגה שאינה שייכת בעכו"ם וכו', האם הוא נחשב ישראלי גמור?
האם יש שינוי לאחר מספר דורות?

[חכם באשי]

viewtopic.php?f=17&t=22489&hilit

[אלי כהן]

בעניין גר
האם לאחר שנתגייר אפשר לומר עליו את דברי ר"מ בין כך ובין כך נקראו בנים או ר"ש כל ישראל בני מלכים הם וכו' ודברי בעל התניא שיש לישראל נפש מקליפת נוגה שאינה שייכת בעכו"ם וכו', האם הוא נחשב ישראלי גמור?

בהלכה אין דינו כישראל גמור. למשל, ישראל גמור אסור בממזרת, מה שאין כן גר שמותר בממזרת. כיו"ב, כהן מותר בישראלית גמורה, אבל אסור בגיורת. כיו"ב, גר יורש את אביו הגוי (מדרבנן), אבל ישראל גמור אינו יורש את אביו הגוי (אפילו לא מדרבנן). ויש בזה עוד כמה פרטי דינים, ומהם למדים שמעלת הגר פחותה ממעלת ישראל גמור. ואף על פי כן, מבחינת השקפה ראוי להתייחס אליו כאל ישראל גמור, ומה"ט קי"ל דנמי אסור להזכיר לו מעשיו הראשונים.

האם יש שינוי לאחר מספר דורות

תלוי מאיזו אומה בא. וידוע החילוק בין מצרי לבין מואבי.

[טוב להודות]

קראתי שגר שמתגייר ולאחר זמן מפסיק לשמור תורה ומצוות הרי נחשב גיורו כבטל למפרע
יש מקור לזה?
ואם כן, האם ילדיו (בגיורת) שנולדו בזמן שהיא שמרה תו"מ ייחשבו כגויים לאחר שהאם חזרה בשאלה?

[איש גלילי]

כמדומני שראיתי פעם בספר הכוזרי שגר אינו יכול להיות נביא, והוקשה בעיני מה שאמרו חז"ל על עובדיה הנביא שהיה גר אדומי.
וחשבתי לתרץ בדרך אפשר שזה תלוי במחלוקת חז"ל אם גר יכול לומר אלקי אבותינו, ודו"ק.

[אלי כהן]

קראתי שגר שמתגייר ולאחר זמן מפסיק לשמור תורה ומצוות הרי נחשב גיורו כבטל למפרע
יש מקור לזה?

רק אם השיקול הוא "הוכיח סופו על תחילתו", דהיינו רק אם בית הדין התרשם, שזה שהגר הפסיק לשמור מצוות, הוי כגילוי מילתא למפרע דאף מלכתחילה - כששמר מצוות - לא היה זה אלא מן השפה ולחוץ. אבל אם בית הדין התרשם, שלפחות בהתחלה הגר שמר מצוות כהלכה ולש"ש - אפילו "שעה אחת בלבד" (זהו לשון הראשונים ואגב לשון "אפילו שעה אחת" משמעו "אפילו רגע אחד" כידוע), אלא שאחר כך התחרט ויצא בשאלה, הרי גיורו נחשב גיור כהלכה וא"כ דינו כעת יהא כדין כל יהודי גמור שהשתמד.

וכמובן מכל זה נ"מ טובא, כגון מה שציינת (לגבי גיורת שילדה ילדים ואחר כך יצאה בשאלה).

[קומי_אורי]

טוב להודות, עי' רמב"ם לגבי מחלון וכליון

[בדיעבד]

בהלכה אין דינו כישראל גמור. למשל, ישראל גמור אסור בממזרת, מה שאין כן גר שמותר בממזרת. כיו"ב, כהן מותר בישראלית גמורה, אבל אסור בגיורת. כיו"ב, גר יורש את אביו הגוי (מדרבנן), אבל ישראל גמור אינו יורש את אביו הגוי (אפילו לא מדרבנן). ויש בזה עוד כמה פרטי דינים, ומהם למדים שמעלת הגר פחותה ממעלת ישראל גמור. ואף על פי כן, מבחינת השקפה ראוי להתייחס אליו כאל ישראל גמור, ומה"ט קי"ל דנמי אסור להזכיר לו מעשיו הראשונים.

איני חולק על דבריך, אבל הייתי מציגם בנוסח אחר בגלל ההבנה השגויה שעלולה לצאת ממנה. לענין ישראליות אין הבדל כלל. הוא חייב בכל המצוות כישראל ואסור לפגוע בו להונו ולהפקיע הלואתו ומחזירים לו אבדתו. ההבדל הוא לענין יוחסין. וכמו שישראל אינו באותה מעלה של לוי ולא הרי הלוי כהרי הכהן, והפגום אינו שוה למי שבא מביאה כשרה, כן הגר לא נחשב "קהל" לענין חיתון.
ההבדלים האחרים חוץ לענייני יוחסין אינם אלא טכניים נובעים מנסיבות מציאותיות , לדוגמא מה שאינו אומר "אלוקי אבותינו" זה בגלל שהאבות אינם אבותיו ואבותיו הביולוגיים לא עבדו את ה'. מה שאינו אומר מקרא ביכורים זה בגלל שלא קיבל חלק בארץ שליוצאי מצרים נחלקה.

[אלי כהן]

איני חולק על דבריך, אבל הייתי מציגם בנוסח אחר בגלל ההבנה השגויה שעלולה לצאת ממנה. לענין ישראליות אין הבדל כלל. הוא חייב בכל המצוות כישראל ואסור לפגוע בו להונו ולהפקיע הלואתו ומחזירים לו אבדתו. ההבדל הוא לענין יוחסין. וכמו שישראל אינו באותה מעלה של לוי ולא הרי הלוי כהרי הכהן, והפגום אינו שוה למי שבא מביאה כשרה, כן הגר לא נחשב "קהל" לענין חיתון.

נכון.

למעשה, שורש ההבדל בין דבריך לבין דבריי הקודמים, נעוץ במשמעות הכפולה של המילה "ישראל": לפי פירוש ראשון (שאליו התכוונה המשנה במסכת ע"ז ועוד) - "ישראל" הוא מי שמעלתו גבוהה ממעלת הגוי (וממעלת עבד כנעני וממעלת מי שחציו עבד וחציו בן חורין) - ולעניין זה מעלת הגר היא אכן כמעלת ישראל, אבל לפי פירוש שני (שאליו התכוונה המשנה ריש פרק עשרה יוחסין ועוד) - "ישראל" הוא מי שמעלתו אמנם גבוהה ממעלת החלל אך נמוכה ממעלת הכהן - ולעניין זה מעלת הגר נמוכה ממעלת ישראל שהרי היא נמוכה אפילו ממעלת החלל (כמבואר במשנה שם ובדבריי הקודמים).

מדבריו של פותח האשכול ניכר - שהתכוון לפירוש הראשון של המילה "ישראל" - ולפיכך אני שם סייג לדבריי הראשונים, וייש"כ על שהיטבת - להעמיד דברים על דיוקם - ובכך למנוע (כדבריך הזהירים והנכונים) את "ההבנה השגויה שעלולה לצאת" מדבריי הקודמים (אשר נכונים הם רק לפי המשמעות השנייה של "ישראל" אשר כנראה לא אליה התכוון השואל).

מה שאינו אומר "אלוקי אבותינו" זה בגלל שהאבות אינם אבותיו ואבותיו הביולוגיים לא עבדו את ה'. מה שאינו אומר מקרא ביכורים זה בגלל שלא קיבל חלק בארץ שליוצאי מצרים נחלקה.

בטח התכוונת למשנה דביכורים (א ד), אבל כבר פי' רמב"ם (בפהמ"ש שם) דאין הלכה כמשנה זו, וכן מוכח להדיא ממה שפסק בהילכות ביכורים ד ג (ועיין עוד בפי' רדב"ז על רמב"ם שם). א"כ הלכה למעשה, גר מביא ביכורים וקורא, וכשמתפלל אומר אלוקינו ואלוקי אבותינו.