מצינו מאות פעמים את הלשון 'כאילו' בחז"ל, מקצתם הוא 'כאילו' דיני למשל העושה סוכה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, אבל ברוב המקומות זה ע"ד האגדה וזה מצינו בין לטיבותיה למשל חשב לעשות מצוה ונאנס כאילו עשאה, או כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה וכו', ובין לצד הריעותא כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכו', ובאמת התבוננתי מהו עניין זה של כאילו- מה כוונת חז"ל בזה.
וחשבתי ע"ד הדרוש אם נאמר לאדם היום הקרבת קרבנות, יאמר לנו הא כיצד, הרי אין לנו בית המקדש, ואפילו אם היה בית המקדש אני לא כהן. או נאמר לאדם אתה היום נהנת מזיו השכינה, יסתכל עלינו בגיחוך לשמוע הדברים הללו. וכן להיפך למשל ח"ו נאמר לאדם היום עבדת ע"ז, והוא יאמר להם אני, כיצד תאשימו אותי באשמה חמורה כ"כ, אינני יודע מה זה עבודה זרה, וחלילה לי לעבור על אחת מג' עבירות חמורות. או למשל נאמר לאדם היום בעצמך דחקת את רגלי השכינה יאמר לנו מה פתאום אינני יודע באיזה אופן אפשר לדחוק את השכינה.
אבל באמת חז"ל גילו לנו יסוד גדול בדבריהם, שהנה שנינו במשנה ( במסכת מכות פרק ג משנה טז) רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: וממילא זיכה אותנו הקב"ה ברחמיו בתרי"ג מצוות שנתנו כולן למשה מסיני, וזאת התורה לא תהא מוחלפת ולדורות עולם ניתנה. גם האדם חייו שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, וכיצד יקיים כל המצוות, ואף יותר מכך היום בזמננו רוב המצוות א"א לקיימן מחמת שאין לנו בית המקדש, והחפץ חיים הוציא ספר המצוות הקצר שבו יש רק קצד מצוות, וכי שייך להיות שהתורה נתנה רק לחלק מהדורות, הרי זאת התורה לא תהא מוחלפת, ורוב המצוות א"א לנו לקיים, ובזה חידשו חז"ל וגילו לנו שאת כל המצוות אפשר לקיים, ע"י עשיית דברים דומים ונחשב ע"י הכאילו כאילו עשה זאת ממש, וממילא שייך להקריב קרבנות היום בזמננו ע"י שעוסק בפרשת הקרבנות ונחשב כאילו הקריב קרבנות הללו.
ובאמת נראה שאף להיפך ח"ו דיעלה על דעתנו שהרבה מן העבירות לא שייכות אצלנו, וכי מאן דהוא ייכשל באיסור ע"ז חלילה או באיסורים אחרים חמורים, ובזה גילו לנו חז"ל שבהרבה מפעולות השכיחות אצלנו יש בהם שורש פורה ראש של העבירות החמורין, וכמו שאמרו כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
ובביאור הדבר נראה שהן במעלות והן באיסורין אין זה חלילה סתם מליצה שאמרו חז"ל כאן, 'שכאילו כך וכך' אלא שיש שייכות בין המשל לנמשל, ולמשל כל הכועס כאילו עובד ע"ז הרי ברור שכעס בענינו הוא שייך לע"ז, וכל המשמח חתן כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, הרי שיש שייכות בשורש הדברים בין הדברים להדדי, ומסמתא חלק מהדברים שייכים לבארם עפ"י דרך הנגלה וחלק מסתמא א"א לבאר את שייכותם אלא בנסתר אבל כולן שייכין בוודאי זה לזה.
ואם נדע לשים את הדברים הללו מול עיננו יידע האדם ליזהר מאוד שלא ח"ו כל יום יהא עובד ע"ז, דבחז"ל יש כמה וכמה דברים שהעושה אותן כאילו עובד ע"ז, ולהיפך הרבה מהדברים שאנו עושים כל יום אם נשימם מול עיננו נדע שבפעולות הללו אנו פועלים הרבה יותר.
אשמח לשמוע או לקבל עוד רעיונות בעניין הנ"ל
גם כמדומני ראיתי מהחת"ס על חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה אז נחשב לו ממש כאילו עשאה, האם יש נידון בזה או שאין צד באף כאילו שהכונה ממש, (חוץ מהכאילו הדיני).