פורום אוצר החכמה

עבד לעבדי ה' כתב:בענין קבלת האשכנזים את פסקי הרמ"א.
מבירור שעשעיתי (לא גדול כ"כ), עולה כי קבלה זו מוזכרת בעיקר בפוסקים בדור רעק"א והחת"ס. מי שיוכל להביא לי מקורות קדמוניים מאלו (מלבד ד' השלה"ק זצ"ל), וכן אם ידוע אם מקומות מסוימים לא קיבלו קבלה זו, ה' יברך אותו בטוב.

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:בענין קבלת האשכנזים את פסקי הרמ"א.
מבירור שעשעיתי (לא גדול כ"כ), עולה כי קבלה זו מוזכרת בעיקר בפוסקים בדור רעק"א והחת"ס. מי שיוכל להביא לי מקורות קדמוניים מאלו (מלבד ד' השלה"ק זצ"ל), וכן אם ידוע אם מקומות מסוימים לא קיבלו קבלה זו, ה' יברך אותו בטוב.

כנויו בסתמא "הרב" בפי הנו"כ הש"ך, הט"ז, הח"מ מעיד על כך.
וראה בצמח צדק קרוכמל ס"ט: אמנם אחר שיצא לאור החבור הגדול של הרב ב"י והש"ע שלו ואחריו הרב בהג"ה ש"ע ונתפשטו חבוריהם בקרב כל ישראל אין לנו אלא דבריהם". ועש"ע בראש התשובה.

עבד לעבדי ה' כתב:אבל עדיין איך יתכן שחלקו על הרמ"א פעמים רבות וסתמו דבריהם ולא הזכירו שמנהג המקום כהרמ"א.

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:בענין קבלת האשכנזים את פסקי הרמ"א.
מבירור שעשעיתי (לא גדול כ"כ), עולה כי קבלה זו מוזכרת בעיקר בפוסקים בדור רעק"א והחת"ס. מי שיוכל להביא לי מקורות קדמוניים מאלו (מלבד ד' השלה"ק זצ"ל), וכן אם ידוע אם מקומות מסוימים לא קיבלו קבלה זו, ה' יברך אותו בטוב.

כנויו בסתמא "הרב" בפי הנו"כ הש"ך, הט"ז, הח"מ מעיד על כך.
וראה בצמח צדק קרוכמל ס"ט: אמנם אחר שיצא לאור החבור הגדול של הרב ב"י והש"ע שלו ואחריו הרב בהג"ה ש"ע ונתפשטו חבוריהם בקרב כל ישראל אין לנו אלא דבריהם". ועש"ע בראש התשובה.

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:אבל עדיין איך יתכן שחלקו על הרמ"א פעמים רבות וסתמו דבריהם ולא הזכירו שמנהג המקום כהרמ"א.

אין אצל הפוסקים האשכנזים לשונות כמו 'קבלנו הוראות הרמ"א אף נגד אלף פוסקים' וכו' כמו שיש אצל הספרדים ביחס לב"י. [ואפילו הם סוטים במקומות רבים מכלל זה].
וכשהדבר שקול פחות או יותר הולכים אחר הכרעת הרמ"א, אך לא כשיש ראיות ברורות לדעתם לחלוק עליו. וע"ע בחזו"א חו"מ לקוטים ס"א.

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:אבל עדיין איך יתכן שחלקו על הרמ"א פעמים רבות וסתמו דבריהם ולא הזכירו שמנהג המקום כהרמ"א.

אין אצל הפוסקים האשכנזים לשונות כמו 'קבלנו הוראות הרמ"א אף נגד אלף פוסקים' וכו' כמו שיש אצל הספרדים ביחס לב"י. [ואפילו הם סוטים במקומות רבים מכלל זה].
וכשהדבר שקול פחות או יותר הולכים אחר הכרעת הרמ"א, אך לא כשיש ראיות ברורות לדעתם לחלוק עליו. וע"ע בחזו"א חו"מ לקוטים ס"א.

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:אבל עדיין איך יתכן שחלקו על הרמ"א פעמים רבות וסתמו דבריהם ולא הזכירו שמנהג המקום כהרמ"א.

אין אצל הפוסקים האשכנזים לשונות כמו 'קבלנו הוראות הרמ"א אף נגד אלף פוסקים' וכו' כמו שיש אצל הספרדים ביחס לב"י. [ואפילו הם סוטים במקומות רבים מכלל זה].
וכשהדבר שקול פחות או יותר הולכים אחר הכרעת הרמ"א, אך לא כשיש ראיות ברורות לדעתם לחלוק עליו. וע"ע בחזו"א חו"מ לקוטים ס"א.

עבד לעבדי ה' כתב:[אני לא בקי בשו"ע ונו"כ
אבל בדר"כ אני מכיר שכתוב או הגה"ה, או הרב בהגה"ה, אבל כך גם כתבו על הב"י, וכן הנו"כ אחד על השני כמו הרב הש"ך וכהנה רבות.
איפה כתבו הרב סתמא והכוונה לרמ"א. (ולא שבאמצע ענין וכדו' אלא שזה התואר התמידי)

עבד לעבדי ה' כתב:

מה שנכון נכון כתב:

עבד לעבדי ה' כתב:אבל עדיין איך יתכן שחלקו על הרמ"א פעמים רבות וסתמו דבריהם ולא הזכירו שמנהג המקום כהרמ"א.

אין אצל הפוסקים האשכנזים לשונות כמו 'קבלנו הוראות הרמ"א אף נגד אלף פוסקים' וכו' כמו שיש אצל הספרדים ביחס לב"י. [ואפילו הם סוטים במקומות רבים מכלל זה].
וכשהדבר שקול פחות או יותר הולכים אחר הכרעת הרמ"א, אך לא כשיש ראיות ברורות לדעתם לחלוק עליו. וע"ע בחזו"א חו"מ לקוטים ס"א.

הנוסח שאתה כתבת לא ברור לי הלכתית. אפשר ללכת אחרי פוסק אחד, אבל ללכת אחריו בצורה חלקית זה הגדרה מאוד בעייתית.

אני חושב יותר, שקיבלו את הרמ"א, אבל זה לא סותר שאפשר לחלוק עליו. ואח"כ כל מקום היה לו את המרא דאתרא שלו, שקבע במה הוא צמוד לרמ"א ובמה הוא חולק וזה הדין.

אוצר החכמה כתב:גם הב"י עצמו בשיטה שקבע לעצמו ללכת אחר הכרעת הרוב בין גדולי הפוסקים המפורסמים סותר את הרעיון הזה. כי לא בא ואמר צריך ללכת אחר פוסק מסויים אלא קבע כלל.

אוצר החכמה כתב:איפה מצאנו בתלמוד שמרא דאתרא הוא גם אחרי מותו, ושגם המרא דאתרא החדש כפוף לזה הנפטר אם אינו תלמידו, או אפילו הוא תלמידו ופליג עליה.

אוצר החכמה כתב:איפה מצאנו בתלמוד שמרא דאתרא הוא גם אחרי מותו, ושגם המרא דאתרא החדש כפוף לזה הנפטר אם אינו תלמידו, או אפילו הוא תלמידו ופליג עליה.

מה שנכון נכון כתב:

אוצר החכמה כתב:גם הב"י עצמו בשיטה שקבע לעצמו ללכת אחר הכרעת הרוב בין גדולי הפוסקים המפורסמים סותר את הרעיון הזה. כי לא בא ואמר צריך ללכת אחר פוסק מסויים אלא קבע כלל.

הטעם שבחר הב"י ללכת דוקא אחרי הרי"ף הרמב"ם והרא"ש הוא משום שכבר התקבלו הוראותיהם בארצות ספרד ונהגו העם על פיהם וכידוע, כך שאין כל סתירה.

עדיאל ברויאר כתב:

אוצר החכמה כתב:איפה מצאנו בתלמוד שמרא דאתרא הוא גם אחרי מותו, ושגם המרא דאתרא החדש כפוף לזה הנפטר אם אינו תלמידו, או אפילו הוא תלמידו ופליג עליה.

יותר מזה, איפה מצינו מרא דאתרא שלא באתרא.

אוצר החכמה כתב:

מה שנכון נכון כתב:

אוצר החכמה כתב:גם הב"י עצמו בשיטה שקבע לעצמו ללכת אחר הכרעת הרוב בין גדולי הפוסקים המפורסמים סותר את הרעיון הזה. כי לא בא ואמר צריך ללכת אחר פוסק מסויים אלא קבע כלל.

הטעם שבחר הב"י ללכת דוקא אחרי הרי"ף הרמב"ם והרא"ש הוא משום שכבר התקבלו הוראותיהם בארצות ספרד ונהגו העם על פיהם וכידוע, כך שאין כל סתירה.

לא הבנתי את כוונתך. אני מבין שהסיבה למה בחר באלו השלשה ולא בבעלי התוספות היא כפי שכתבת. אבל אני משער שהרעיון שמציג הב"י לבחון בכל נושא את דעת הרוב ביניהם לא היה מנהג ספרד ולרעיון זה כיוונתי.

ילמדנו רבינו קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור מהו לכוף אותם לנהוג כהר"י וזולתם מהאחרונים המביאים הסברות או דילמא הזהרו מנהג אבותיכם ואם רבו במלכיות רבים מהו

תשובה מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום א' מן הפוסקים ראשונים ואחרונים והא דאמרינן בפ"ק דעירובין תני לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש עושה כדברי ב"ה עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון. והלא דברים ק"ו ומה אם ב"ש דאין הלכה כמותם אמרו אי כב"ש כקוליהון וכחומריהן הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקי' וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן מי שינהוג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו ומה גם אם נהגו אבותיה' ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו והנ"ל כתבתי הצעיר יוסף קארו

מה שנכון נכון כתב:

עדיאל ברויאר כתב:

אוצר החכמה כתב:איפה מצאנו בתלמוד שמרא דאתרא הוא גם אחרי מותו, ושגם המרא דאתרא החדש כפוף לזה הנפטר אם אינו תלמידו, או אפילו הוא תלמידו ופליג עליה.

יותר מזה, איפה מצינו מרא דאתרא שלא באתרא.

מרא דאתרא אינו זכות של הרב מכח חוזה הרבנות שלו, ואם קבלו הוראותיו בין עירו למקום אחר. [וכמו לפני שנפסקה ההלכה כב"ה].

הרמב"ם בד"כ לא מזכיר דינים שלא מפורשים בתלמוד כידוע.

עדיאל ברויאר כתב:

מה שנכון נכון כתב:מרא דאתרא אינו זכות של הרב מכח חוזה הרבנות שלו, ואם קבלו הוראותיו בין עירו למקום אחר. [וכמו לפני שנפסקה ההלכה כב"ה].

הרמב"ם בד"כ לא מזכיר דינים שלא מפורשים בתלמוד כידוע.

ברור שאם קיבלו הוראותיו במקום אחר זה חל עליהם, אבל מדין מנהג מקום ולא מדין מרא דאתרא.
הרמב"ם מתחייב להביא בספרו את כל דיני התורה שבעל פה, מה שלא נמצא לא קיים (לשיטתו).

מה שנכון נכון כתב:שו"ת אבקת רוכל סימן לב

ילמדנו רבינו קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל בקולותיו ובחומרותיו דור אחר דור מהו לכוף אותם לנהוג כהר"י וזולתם מהאחרונים המביאים הסברות או דילמא הזהרו מנהג אבותיכם ואם רבו במלכיות רבים מהו

תשובה מי הוא זה אשר ערב אל לבו לגשת לכוף קהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום א' מן הפוסקים ראשונים ואחרונים והא דאמרינן בפ"ק דעירובין תני לעולם הלכה כבית הלל והרוצה לעשות כב"ש עושה כדברי ב"ה עושה מקולי ב"ש ומקולי ב"ה רשע מחומרי ב"ש ומחומרי ב"ה עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך אלא אי כב"ש כקוליהון וכחומריהון אי כב"ה כקוליהון וכחומריהון. והלא דברים ק"ו ומה אם ב"ש דאין הלכה כמותם אמרו אי כב"ש כקוליהון וכחומריהן הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקי' וכל קהלות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקבלוהו עליהם לרבן מי שינהוג כמוהו בקולותיו ובחומרותיו למה יכפוהו לזוז ממנו ומה גם אם נהגו אבותיה' ואבות אבותיהם שאין לבניהם לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל ואפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם. וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא דהיכא דאיכ' שתי דיינים בעיר אחת אלו נוהגי' לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו כדאית' פ"ק דיבמות וכל קהל וקהל כעיר בפני עצמו שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מוהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו והנ"ל כתבתי הצעיר יוסף קארו

מה שנכון נכון כתב:

עדיאל ברויאר כתב:

מה שנכון נכון כתב:מרא דאתרא אינו זכות של הרב מכח חוזה הרבנות שלו, ואם קבלו הוראותיו בין עירו למקום אחר. [וכמו לפני שנפסקה ההלכה כב"ה].

הרמב"ם בד"כ לא מזכיר דינים שלא מפורשים בתלמוד כידוע.

ברור שאם קיבלו הוראותיו במקום אחר זה חל עליהם, אבל מדין מנהג מקום ולא מדין מרא דאתרא.
הרמב"ם מתחייב להביא בספרו את כל דיני התורה שבעל פה, מה שלא נמצא לא קיים (לשיטתו).

מה שייך מנהג להכריע במחלוקות בדיני דאוריתא? והיכן מקורו ברמב"ם? ואין מנהג להתיר את האסור אלא לאסור את המותר!

מסתמא ידוע למר שהכלל הנ"ל בדעת הרמב"ם מובא כדבר פשוט בפוסקים. ועל דעתם אנו דנים.

מה שנכון נכון כתב:איפה כתוב שמכח מנהג בעלמא אפשר להקל בדינים דאוריתא? [מנהג שכתוב ברמב"ם ע"ז הנ"ל הוא משמעות אחרת].

עדיאל ברויאר כתב:ב. מה עושים הפוסקים עם דבריו המפורשים של הרמב"ם במבוא למשנה תורה?

מה שנכון נכון כתב:

עדיאל ברויאר כתב:ב. מה עושים הפוסקים עם דבריו המפורשים של הרמב"ם במבוא למשנה תורה?

כבר כתבו [ראה הקדמת הרא"א שפירא לזכר יצחק] שהכונה שם ל"ידיעת תורה שבע"פ כולה", ולזה מספיקים היסודות והכללים, ולאו דוקא לפסיקת הלכה בכל דבר. [וכדברי הרא"ש הידועים].
וסוכ"ס כך נקטו הפוסקים.

ומפני זה נערתי חצני אני משה בן מיימון הספרדי ונשענתי על הצור ברוך הוא ובינותי בכל אלו הספרים וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורים בענין האסור והמותר הטמא והטהור עם שאר דיני התורה. כולם בלשון ברורה ודרך קצרה עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה בכה. אלא דברים ברורים קרובים נכונים על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורים והפירושים הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו. עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים. כללו של דבר כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל אלא יהא חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבינו ועד חבור הגמרא וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהם שחיברו אחר הגמרא. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה. לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם.

עדיאל ברויאר כתב:

מה שנכון נכון כתב:איפה כתוב שמכח מנהג בעלמא אפשר להקל בדינים דאוריתא? [מנהג שכתוב ברמב"ם ע"ז הנ"ל הוא משמעות אחרת].

זה לא מנהג נגד דיני דאורייתא מוחלטים, אלא כשיש מחלוקת בדין דאורייתא, ומנהג אותו מקום להקל, אין לך רשות להחמיר על זה באתריהם (ונראה שעל יסוד זה הבין הרמב"ם את כל ענייני "באתריה ד..." שבתלמוד).

מה שנכון נכון כתב:

עדיאל ברויאר כתב:

מה שנכון נכון כתב:איפה כתוב שמכח מנהג בעלמא אפשר להקל בדינים דאוריתא? [מנהג שכתוב ברמב"ם ע"ז הנ"ל הוא משמעות אחרת].

זה לא מנהג נגד דיני דאורייתא מוחלטים, אלא כשיש מחלוקת בדין דאורייתא, ומנהג אותו מקום להקל, אין לך רשות להחמיר על זה באתריהם (ונראה שעל יסוד זה הבין הרמב"ם את כל ענייני "באתריה ד..." שבתלמוד).

על סמך מה החליטו להקל? אם ידעו מהמחלוקת הנ"ל והכריעו כצד אחד, והיה ביכולתם להכריע ע"פ חכם ונהגו על פיו, הרי שחזרנו לדין מרא דאתרא.
ואם לא ידעו כלל שיש מקום לספק, איזה תוקף יש למנהגם.
ובכל אופן לא ע"ז מדבר הרמב"ם, אלא על בתי דינים שהכריעו ועושים הקהל על פיהם. וזה ה"נהגו" דידיה.

עבד לעבדי ה' כתב:אני מברר את כללי הפסיקה

עבד לעבדי ה' כתב:בענין קבלת האשכנזים את פסקי הרמ"א.

מבירור שעשעיתי (לא גדול כ"כ), עולה כי קבלה זו מוזכרת בעיקר בפוסקים בדור רעק"א והחת"ס. מי שיוכל להביא לי מקורות קדמוניים מאלו (מלבד ד' השלה"ק זצ"ל), וכן אם ידוע אם מקומות מסוימים לא קיבלו קבלה זו, ה' יברך אותו בטוב.

בברכה המשולשת כתב:יש על נושא האשכול ספר שלם של רבה של קרית אונו הרה"ג רצון ערוסי

ישראל אליהו כתב:בענין נושא האשכול, יש לחקור מדוע כשנחלקו ר"ל ור"י הל' כר"י.
האם משום שר"י היה רבו. או מפני שפשוט חכמי התלמוד בדקו כל מחלוקת ומחלוקת, ו'במקרה' הסיקו בכל המחלוקות כר' יוחנן?
[גילוי נאות, נ"ל שיש לי תשובה, אלא שברצוני לדעת מה דעת הרבנים כאן].

עבד לעבדי ה' כתב:אני מברר את כללי הפסיקה, הן של הספרדים והן של האשכנזים, (וגם כללי פסיקה כללים). מי שיוכל להעלות חומר על ענינים אלו, אודה לו, וה' יברך אותו בכל טוב.
.