שגגת העולם ב'עלינו לשבח'

[בן הרב]

בעלון כאיל תערוג שבת זו [פרשת פנחס] הביא דרבינו הגראי"ל שליט"א הביא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, דמה שנהגו העולם לומר תפילת עלינו לשבח בקידוש לבנה ובברית מילה, בטעות יסודם, דלא תקנו בזה תפילת עלינו לשבח כלל.
אלא דהיו נוהגים לומר קידוש לבנה בתפילת מעריב קודם עלינו, ואח"כ אמרו עלינו של תפילת מעריב.
וכמו"כ בברית מילה היו נוהגים לעשות הברית מילה בבית הכנסת בשחרית קודם עלינו, ואחר הברית אמרו עלינו דשחרית.
והוא חידוש גדול.

[אוצר החכמה]

לא חידוש גדול אלא פשוט.
ובעניין לומר עלינו אחר קידוש לבנה כמדומני שהחיד"א כותב שלא לומר.

[בן הרב]

לא חידוש גדול אלא פשוט.
ובעניין לומר עלינו אחר קידוש לבנה כמדומני שהחיד"א כותב שלא לומר.

אפשר דלכת"ר היה זה פשוט, מ"מ לי הקטן - היה זה דבר חידוש.
ובדעת החיד"א שהביא מר, עדיין ילה"ס אי כוונתו דאין לציבור לומר, אבל אי הציבור אומר - יאמר עמהם, או"ד דאף היכא שהציבור אומר עלינו לשבח, לא יאמר עמהם, וצל"ע.

[מה שנכון נכון]

עיין בה"ל סימן תכב ד"ה ומברך.
החיד"א מדבר מצד הסוד.

[אוצר החכמה]

אכן. רק ציינתי את זה כידיעה.

[מה שנכון נכון]

מספר כורת הברית דף יב:

כורת הברית.GIF (25.6 KiB) נצפה 9129 פעמים

[מה שנכון נכון]

בכלל לא מובן למה לקרוא לזה שגגה, דהא מודה שנהגו בדוקא להקדים את הברית ואת קדוש לבנה לעלינו לשבח כדי לאומרו אחריהם, וא"כ יש טעם בדבר ומישך שייכי אהדדי. וא"כ גם אם לא היה המנהג לומר עלינו פעם נוספת בשביל כך, עכ"פ מי שבכל זאת עושה כך א"א לומר שאין טעם במנהגו ושזו שגגה.
אא"כ הבין שטעם המנהג היה רק כדי שלא יתפזרו הקהל.

[מחולת המחנים]

לא חידוש גדול אלא פשוט.
ובעניין לומר עלינו אחר קידוש לבנה כמדומני שהחיד"א כותב שלא לומר.

לא פשוט ולא חידוש גדול, אלא כן המנהג בכל קהילות אשכנז ואין לשנות.

דברי החיד"א הם במורה באצבע סי' ו אות קץ וכתב שהמנהג שנתפשט לומר עלינו אחר קידוש לבנה הוא בבלי דעת, אמנם בכף החיים סי' תכ"ו או"ק מ"ז בשם רוח חיים לרבי חיים פלאג'י יישב המנהג.

עיין בה"ל סימן תכב ד"ה ומברך.

טעם נוסף מצאתי שנתקן למר עלינו לשבח אחר קידוש לבנה, שהרי עלינו לשבח יהושע יסדו ופני יהושע כפני לבנה.

[צופר הנעמתי]

בכלל לא מובן למה לקרוא לזה שגגה, דהא מודה שנהגו בדוקא להקדים את הברית ואת קדוש לבנה לעלינו לשבח כדי לאומרו אחריהם, וא"כ יש טעם בדבר ומישך שייכי אהדדי. וא"כ גם אם לא היה המנהג לומר עלינו פעם נוספת בשביל כך, עכ"פ מי שבכל זאת עושה כך א"א לומר שאין טעם במנהגו ושזו שגגה.
אא"כ הבין שטעם המנהג היה רק כדי שלא יתפזרו הקהל.

בפשטות עלינו לשבח אומרים אחרי שמסיימים את כל התפילות בבה"כ לפני שיוצאים, לכן לא אומרים אחרי שחרית כשיש מוסף וביו"כ גם אחרי מוסף לא, וגם כשיש קידוש לבנה או ברית אז עלינו זה אחרי הכל, ואין כאן איזה שייכות מיוחדת.

[מה שנכון נכון]

בכלל לא מובן למה לקרוא לזה שגגה, דהא מודה שנהגו בדוקא להקדים את הברית ואת קדוש לבנה לעלינו לשבח כדי לאומרו אחריהם, וא"כ יש טעם בדבר ומישך שייכי אהדדי. וא"כ גם אם לא היה המנהג לומר עלינו פעם נוספת בשביל כך, עכ"פ מי שבכל זאת עושה כך א"א לומר שאין טעם במנהגו ושזו שגגה.
אא"כ הבין שטעם המנהג היה רק כדי שלא יתפזרו הקהל.

בפשטות עלינו לשבח אומרים אחרי שמסיימים את כל התפילות בבה"כ לפני שיוצאים, לכן לא אומרים אחרי שחרית כשיש מוסף וביו"כ גם אחרי מוסף לא, וגם כשיש קידוש לבנה או ברית אז עלינו זה אחרי הכל, ואין כאן איזה שייכות מיוחדת.

איזו סיבה יש למול לפני גמר התפלה?
וכן ברכת הלבנה אינה שייכת כלל לערבית אלא ככל ברכות הראיה.

[מחולת המחנים]

בשו"ת חת"ס (סי' נ"ו) כתב לומר עלינו עלינו לשבח אחר ברכת החמה, וא"כ כ"ש אחר קידוש לבנה, ועיין באריכות בשדי חמד סדר ברכת החמה (סוף ח"ט).

[צופר הנעמתי]

בכלל לא מובן למה לקרוא לזה שגגה, דהא מודה שנהגו בדוקא להקדים את הברית ואת קדוש לבנה לעלינו לשבח כדי לאומרו אחריהם, וא"כ יש טעם בדבר ומישך שייכי אהדדי. וא"כ גם אם לא היה המנהג לומר עלינו פעם נוספת בשביל כך, עכ"פ מי שבכל זאת עושה כך א"א לומר שאין טעם במנהגו ושזו שגגה.
אא"כ הבין שטעם המנהג היה רק כדי שלא יתפזרו הקהל.

בפשטות עלינו לשבח אומרים אחרי שמסיימים את כל התפילות בבה"כ לפני שיוצאים, לכן לא אומרים אחרי שחרית כשיש מוסף וביו"כ גם אחרי מוסף לא, וגם כשיש קידוש לבנה או ברית אז עלינו זה אחרי הכל, ואין כאן איזה שייכות מיוחדת.

איזו סיבה יש למול לפני גמר התפלה?
וכן ברכת הלבנה אינה שייכת כלל לערבית אלא ככל ברכות הראיה.

לא מלים לפני גמר התפילה. מלים אחרי התפילה, והציבור נשאר לברית/קידוש לבנה, ועלינו אומרים כשהציבור יוצאים מבה"כ לביתם.

[הכהן]

יעויין כאן (ומי שיוכל להעלות הנה - אודה לו)

[מה שנכון נכון]

לא מלים לפני גמר התפילה. מלים אחרי התפילה, והציבור נשאר לברית/קידוש לבנה, ועלינו אומרים כשהציבור יוצאים מבה"כ לביתם.

דבר פשוט הוא שעלינו לשבח שייך לסיום התפלה [או אחרי כמה תפלות סמוכות], והוא לא תפלה מיוחדת ליציאה מבהכ"נ [על משקל תפלה ליציאה מהסוכה].

ומלבד זאת קדוש לבנה נאמר לאחר שיצאו לגמרי מבהכ"נ.

[חכם באשי]

ספר קושיות, סי' ט:

תקשי לך, למה אומרים "עלינו לשבח" ביום המילה , לאחר המילה .
תירץ, לפי שנאמר בו "שלא עשאנו כגויי הארצות", ולכבוד הנער שעודנו גוי-ערל, אין אומרים "עלינו לשבח" עד שנימול .

ובהערות שם:

כיום, שהמילה מתבצעת לא בסוף תפילת שחרית אלא אפילו מספר שעות לאחריה, נהוג לומר 'עלינו לשבח' אחר הברית בנוסף לזו שאמר כל אחד מהקהל אחר שחרית. וכוונת רבינו למנהג אשכנז למול בסוף תפילת שחרית, היינו, אחרי 'אשרי' 'ובא לציון גואל' ומזמורים שונים (באשכנז לא אמרו 'פיטום הקטורת'), וקודם אמירת 'עלינו לשבח' של תפילת שחרית. ולכן הוא מקשה מדוע מעכבים את אמירת 'עלינו לשבח' עד לאחר המילה [על כך שלמנהג אשכנז מלו בסוף תפילת שחרית, קודם 'עלינו לשבח', ראה: מנהגי ר"א חילדיק, עמ' 179; מנהגים דבי מהר"ם, עמ' 81 (עיי"ש היטב); מנהגי מהר"ש מנוישטט, סו"ס תנד, עמ' קלח; ספר מנהגים (קלוזנר), סי' קמט, הגה ב, ס"ע קלו: "ביום המילה, אל יאמר אדם 'עלינו לשבח' עד לאחר המילה, שיסיים שליח-צבור הברכה"; מהרי"ל (מנהגים), הלכות יום טוב, אות מה, ס"ע קפה: "והיו מוהלין אחר כל התפילה קודם 'עלינו לשבח', כמו בחול"; שם, הלכות מילה, אות ט, עמ' תעט: "ביום המילה אל יאמרו 'עלינו' עד אחר המילה, שמסיים המוהל הברכה"; ספר המנהגים (טירנא), חודש טבת, הגהות המנהגים, אות מ, עמ' קנ; שו"ת מהרש"ל, סי' ע; לקט יושר, או"ח, עמ' כח; ש"ך, יו"ד, סי' רסה ס"ק כד; לבוש, או"ח, סו"ס קלג (עי' להלן, הערה 35). וכך גם משמע ממנהגים דק"ק וורמיישא, ב, עמ' סה ועמ' עב-עג, עיי"ש היטב]

.

[מנין]

כנראה גם המנהג שאבי הבן מניח תפילין בברית הוא משום שהיו מלים בסוף התפילה, והמנהג היה לא לחלוץ תפילין לפני הברית, ומזה נשתרבב בטעות להניח תפילין.

[מה שנכון נכון]

ספר קושיות, סי' ט:

תקשי לך, למה אומרים "עלינו לשבח" ביום המילה , לאחר המילה .
תירץ, לפי שנאמר בו "שלא עשאנו כגויי הארצות", ולכבוד הנער שעודנו גוי-ערל, אין אומרים "עלינו לשבח" עד שנימול .

לטעם זה מדוקדק לשון מנהגי מהרי"ל "ביום המילה אל יאמרו עלינו עד אחר המילה שמסיים המוהל הברכה".
[בש"ך סו"ס רסה כתב בשמו "כתוב בהגהות מנהגים שמלין קודם עלינו לשבח וכן המנהג"].

[מה שנכון נכון]

לענין תפילין כתבו הפוסקים שהטעם משום שהם והברית אות, ויש שדנו דאדרבה אין ראוי שיהיו שני האותות יחד כמו תפילין ושבת.
ומשונה מאד הזלזול במנהגי ישראל שדנו בהם הפוסקים בכובד ראש עד כדי לכנותם 'טעות שנשתרבבה'.

[מנין]

דנו הפוסקים שלא לחלוץ התפילין, אבל לא אמרו להניח לכתחילה.

משנה ברורה סימן כה ס"ק נה

וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות:

[מה שנכון נכון]

דנו הפוסקים שלא לחלוץ התפילין, אבל לא אמרו להניח לכתחילה.

משנה ברורה סימן כה ס"ק נה

וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות:

יש אומרים גם להניחם לכתחילה בשביל כך, [ועיין בפוסקים לענין ברית בר"ח אם להניחם לאחר מוסף], ומלשון המ"א אין שום ראיה כי מדבר כשהמילה לאחר שחרית.

לטעם שנתן המ"א אין כל הבדל בין להניח לכתחילה לבין שלא לחלוץ, ואלו שמחלקים כן הוא כפשרה בין הדעות כי י"א שאדרבה ראוי לא להניח תפילין בברית.

ובכל אופן מדברי המ"א אין הצדקה לסגנון המזלזל ש"התפילין נשארו כי היו מלים בסוף התפלה ומזה נשתרבב הטעות וכו". אלא בדיוק הפוך.

[הכהן]

וי"א שגם המנהג שלא לומר תחנון בביכ"נ שיש בו מילה הכוונה כשהמילה לאחר שחרית.

[בני ברקי]

מנהג ויזניץ לומר עלינו לשבח גם אחרי שחרית בשבת,אפילו שיש תפילת מוסף
אולי יש לזה מקור קדום?

[יעקובי]

ובעניין לומר עלינו אחר קידוש לבנה כמדומני שהחיד"א כותב שלא לומר.

כדאי לדקדק בלשון החיד"א, שכתב במורה באצבע (סי' ו' אות ק"צ) וזה לשונו: "אחר ברכת הלבנה לא יאמר עלינו לשבח על כן נקוה לך עד במלכות שדי, כמו שנתפשט המנהג בבלי דעת באיזה עיירות, אלא אחר תנא דבי ישמעאל יאמר שלום עליכם, והמשכיל יבין, ודי בהערה זו בקצר אמיץ. וזה כלל גדול שלא ינהג שום דבר עד שידע שורש המנהג מרז"ל או מכתבי האר"י זצ"ל האמתיים, או שידע טעם כעיקר למנהג".

והנה כל הרואה דבריו, הרי שדיבר על מנהג מאד מסויים, שהיו אומרים עלינו לשבח עד 'במלכות שדי', ועל כך יצא קצפו, ורמז ש'המשכיל יבין'.

וכמדומה שנוכל בס"ד להשכיל ולהבין עומק כוונתו, ע"פ הקדמה נחוצה, שבעוה"ר שם שד"י היה רמז שבתאי ידוע על משיח השקר, לפי שמילויו (שי"ן דל"ת יו"ד) עולה בגימטריא תתי"ד, כמנין 'שבתי צבי' בדקדוק.

יעויין ציצת נובל צבי (עמ' 73) באגרת השבתאי רפאל סופינו בזה"ל: "ובחלב הנשים שאינם יודעים לקרות באים בגימטריאות וצירופים, ואחת מהם אמרה על כי שמי בקרבו, שם שדי במלואו כמו שבת"י צב"י".

ובאגרת סופרו של ש"צ, ר' שמואל פרימו (שם עמ' 129): "כי מי יגיע התכלית שין דלת יוד, הוא אדונינו, הוא גואלנו, הוא מושיענו כולם".

ובאגרת ר"י ששפורטש (שם עמ' 154) התאונן בזה"ל: "ועוד כתב שהנביא הנאמן הרב נתן אשכנזי, אשר האיר עיני כל ישראל באמונה קדושה זו, כתב שאדוננו יר"ה שמו כשם רבו, שבתי צבי כמנין שדי במילואו שי"ן דל"ת יו"ד".

וכן נמצא שם בעוד הרבה מקומות.

לאור האמור, מסתבר מאד שאך מנהג זר הנ"ל עם כוונה זרה אותו נתכוין החיד"א לשלול בתוקף, אך לא מנהג כשרי ישראל האומרים עלינו לשבח עד תומו, וכבר נתנו לזה טעמים כידוע.

[מה שנכון נכון]

לאור האמור, מסתבר מאד שאך מנהג זר הנ"ל עם כוונה זרה אותו נתכוין החיד"א לשלול בתוקף, אך לא מנהג כשרי ישראל האומרים עלינו לשבח עד תומו, וכבר

ע"ע ברוח חיים סימן תכו. אם כי לא ברור שנחת להבנה הנ"ל בחיד"א [וגם אינה מוכרחת לגמרי בפרט לפי הכלל שבסו"ד. אמנם היא מתקבלת בהחלט על הדעת ויש"כ].

[משולש]

דנו הפוסקים שלא לחלוץ התפילין, אבל לא אמרו להניח לכתחילה.

משנה ברורה סימן כה ס"ק נה

וביום שיש בו מילה ראוי שלא לחלוץ עד אחר המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות:

יש אומרים גם להניחם לכתחילה בשביל כך, [ועיין בפוסקים לענין ברית בר"ח אם להניחם לאחר מוסף], ומלשון המ"א אין שום ראיה כי מדבר כשהמילה לאחר שחרית.

לטעם שנתן המ"א אין כל הבדל בין להניח לכתחילה לבין שלא לחלוץ, ואלו שמחלקים כן הוא כפשרה בין הדעות כי י"א שאדרבה ראוי לא להניח תפילין בברית.

ובכל אופן מדברי המ"א אין הצדקה לסגנון המזלזל ש"התפילין נשארו כי היו מלים בסוף התפלה ומזה נשתרבב הטעות וכו". אלא בדיוק הפוך.

דהיינו אתה טוען שאין חילוק בין לא לחלוץ לבין להניח. לדבריך הפוסקים שדנים בחליצת תפילין אם אחרי קדושה דסדרא או אחרי קדיש תתקבל, אם מישהו לא הספיק לומר קדושה דסדרא בבוקר ורוצה לומר אותו אחרי צהריים צריך להניח תפילין?

[משולש]

בעניין שעלינו אחרי ברית זה טעות כך כתבו גם בשם הגרי"ש אלישיב.

בעניין שאין אומרים עלינו אחרי מוסף יו"כ, יש להעיר שבזמננו שעושים הפסקה בין מוסף למנחה יש לומר עלינו וגם אשרי לפני מנחה, (ולומר שוב אשרי לפני נעילה??)

ויש להוסיף שגם כשמתפללים מנחה וערבית (או מנחה קבלת שבת וערבית) ביחד לא אומרים עלינו אחרי מנחה כמבואר במשנ"ב. מאותה סיבה.

ועוד יש לעיין בזמננו העושים הפסקת אוכל (שלא כדין) לפני התקיעות והמוסף יתכן שיצטרכו לומר גם עלינו אחרי שחרית, וכן המפסיקים כנ"ל בשמחת תורה וכדומה.

[מה שנכון נכון]

יש אומרים גם להניחם לכתחילה בשביל כך, [ועיין בפוסקים לענין ברית בר"ח אם להניחם לאחר מוסף], ומלשון המ"א אין שום ראיה כי מדבר כשהמילה לאחר שחרית.

לטעם שנתן המ"א אין כל הבדל בין להניח לכתחילה לבין שלא לחלוץ, ואלו שמחלקים כן הוא כפשרה בין הדעות כי י"א שאדרבה ראוי לא להניח תפילין בברית.

ובכל אופן מדברי המ"א אין הצדקה לסגנון המזלזל ש"התפילין נשארו כי היו מלים בסוף התפלה ומזה נשתרבב הטעות וכו". אלא בדיוק הפוך.

דהיינו אתה טוען שאין חילוק בין לא לחלוץ לבין להניח. לדבריך הפוסקים שדנים בחליצת תפילין אם אחרי קדושה דסדרא או אחרי קדיש תתקבל, אם מישהו לא הספיק לומר קדושה דסדרא בבוקר ורוצה לומר אותו אחרי צהריים צריך להניח תפילין?

א. לא "צריך" שום דבר, וכל הענין כאן הוא מנהג.
ב. כפי שכתבתי כן למדו הפוסקים מהטעם שבמ"א הנ"ל, ואין אלו דברי.
ג. לשו"ע שחולצים אחר ובא לציון הוא לא משום אמירת קדושה דסדרא עצמה, אלא כסיום ההנחה בזמן תפלת שחרית. וממילא אי"ז שייך לאומר קדושה דסדרא לאחר זמן. לטעם של ג קדושות וד קדישים, אם הפסיק לאחר תפלת שחרית מי אמר שמצטרפין? [הן מצד ההפסק בתפלה והן מצד ההפסק בהנחת התפילין].
ד. יתכן הבדל עד כמה נהגו לטרוח בשביל מנהג, אם רק לא לחלוץ או גם להניח לכתחילה, אבל מי שרוצה לטרוח יותר מעצמו או אם מתפשט המנהג גם להניח איזו בעיה יש בזה? ואדרבה תבוא עליהם ברכה. ומצד טעם המנהג אין שום הבדל! ואי"ז טעות שנשתרבבה כפי שנטען כאן מחוסר ידיעה.

[משולש]

מסכים אתך שאפשר לומר שזה לא ממש טעות.
אבל זה מנהג חדש שמיוסד על שיבוש במנהג הישן. (השיבוש הוא בעיקר מה שלא עושים את הברית מיד בסיום התפילה כמו שכתבו הפוסקים, ולא בזה שמניחים תפילין באמצע היום).

וזה אותו דבר בדיוק כמו מי שלא שמע מגילה בבוקר ואחר הצהריים הוא רוצה לשמוע מגילה והוא יניח תפילין במיוחד לקריאת המגילה. (ועל זה כתבו הפוסקים במפורש שיש עניין להשאר עם תפילין במגילה).

אם אדם אחד יעשה כך, זה לא שיבוש. אבל אם יתפשט המנהג שכולם יקראו מגילת אסתר בצהריים ויניחו תפילין, וגם יאמרו אחריה אשרי ובא לציון (חוץ ממה שאמרו בבוקר), אז נראה שגם אתה היית רואה את זה כשיבוש. וזה מה שקרה גם לברית מילה.

[בברכה המשולשת]

שמעתי בשם הגרא"ד אויערבאך, שבמילה בר"ח יש לשוב ולהניח תפילין

[בקרו טלה]

אחד מחברי וכותבי הפורום ביקשני להעלות מספר עמודיה שבעה (תכ"ו) לר' בצלאל הדרשן ב' טעמים לאמירת עלינו אחר ברית מילה

[מחולת המחנים]

טעם נוסף מצאתי שנתקן למר עלינו לשבח אחר קידוש לבנה, שהרי עלינו לשבח יהושע יסדו ופני יהושע כפני לבנה.

על דרך זה ניתן גם להסביר את המנהג שאומרים עלינו לשבח לאחר ברית מילה, שאף הברית יש לה קשר ושייכות מיוחדת ליהושע בן נון.

שהרי כבר ביציאת מצרים בעת שנצטוו ישראל ישראל "כל בן נכר לא יאכל בו" אמרו חז"ל במדרש שה"ש (פרשה ג) "מי מלן? ר' ברכיה אמר משה היה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה, וי"א יהושע היה מוהל ואהרן פורע ומשה היה משקה הה"ד (יהושע ה') בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית, ולמה שנית מכאן שמלן בראשונה".
וכמו כן ביהושע קפיטל ה' נכתב המילה שמל יהושע את בנ"י אחר כניסתם לארץ: "ויעש לו יהושע חרבות צרים וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות, וזה הדבר אשר מל יהושע כל העם היוצא ממצרים הזכרים כל אנשי המלחמה מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים, כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו, כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר עד תם כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים וגו', ואת בניהם הקים תחתם אותם מל יהושע כי ערלים היו כי לא מלו אותם בדרך, ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול וישבו תחתם במחנה עד חיותם".
ואחר כך בקפיטל ו' נכתב ענין מלחמת יריחו שאז תיקן יהושע תפילת עלינו לשבח.

וא"כ רואים מזה את הקשר והשייכות של תפילת עלינו לשבח לברית מילה.

[הא לחמא עניא]

בעלון כאיל תערוג שבת זו [פרשת פנחס] הביא דרבינו הגראי"ל שליט"א הביא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, דמה שנהגו העולם לומר תפילת עלינו לשבח בקידוש לבנה ובברית מילה, בטעות יסודם, דלא תקנו בזה תפילת עלינו לשבח כלל.
אלא דהיו נוהגים לומר קידוש לבנה בתפילת מעריב קודם עלינו, ואח"כ אמרו עלינו של תפילת מעריב.
וכמו"כ בברית מילה היו נוהגים לעשות הברית מילה בבית הכנסת בשחרית קודם עלינו, ואחר הברית אמרו עלינו דשחרית.
והוא חידוש גדול.

ידועים דברי היעב"ץ בסידורו לומר אחר הברית עלינו לשבח, והטעם, כי אומרים שם שלא עשנו כגויי הארצות, ולהעיד על אותו תינוק שנימול עכשיו שהוא אינו כגויי הארצות, אלא מלו אותו והוא יהודי גמור.
ע"כ יש כן מקור למנג ישראל לומר עלינו אחר הברית.

[הא לחמא עניא]

מנהג ויזניץ לומר עלינו לשבח גם אחרי שחרית בשבת,אפילו שיש תפילת מוסף
אולי יש לזה מקור קדום?

מבוסס על מש"כ בספר הק' אהבת שלום [ראש שלשלת קוסוב ויז'ניץ] ואיני זוכר בדיוק מראה מקום, בכל אופן יש ע"כ מקור.

[חכם באשי]

ידועים דברי היעב"ץ בסידורו לומר אחר הברית עלינו לשבח, והטעם, כי אומרים שם שלא עשנו כגויי הארצות, ולהעיד על אותו תינוק שנימול עכשיו שהוא אינו כגויי הארצות, אלא מלו אותו והוא יהודי גמור.
ע"כ יש כן מקור למנג ישראל לומר עלינו אחר הברית.

מקורות קדומים לכך כבר הבאתי כאן: viewtopic.php?f=17&t=23027&view=unread#p229709

[מחולת המחנים]

מנהג ויזניץ לומר עלינו לשבח גם אחרי שחרית בשבת, אפילו שיש תפילת מוסף
אולי יש לזה מקור קדום?

מבוסס על מש"כ בספר הק' אהבת שלום [ראש שלשלת קוסוב ויז'ניץ] ואיני זוכר בדיוק מראה מקום, בכל אופן יש ע"כ מקור.

viewtopic.php?p=125611#p125611

וכן הוא מנהג ביאלא, עיי"ש.

[איש גלילי]

מנהג ויזניץ לומר עלינו לשבח גם אחרי שחרית בשבת, אפילו שיש תפילת מוסף
אולי יש לזה מקור קדום?

מבוסס על מש"כ בספר הק' אהבת שלום [ראש שלשלת קוסוב ויז'ניץ] ואיני זוכר בדיוק מראה מקום, בכל אופן יש ע"כ מקור.

viewtopic.php?p=125611#p125611

וכן הוא מנהג ביאלא, עיי"ש.

בביאלא המנהג הוא רק בשבת, ואילו בויז'ניץ המנהג הוא גם בר"ח וחוה"מ.

[ממרומי היער]

בילדותי שמעתי טעם למה שאומרים עלינו דוקא אחר ג' דברים אלו : תפילה קידוש לבנה וברית, מפני שכל שלושת הדברים האלו גם הגויים עושים, הם מתפללים ומלים את בניהם (מוסלמים) ועובדי כוכבים ומזלות, ואנו אומרים עליונ להבדיל בינינו לבינם - "שלא עשנו כגויי הארצות".

[שמר]

בילדותי שמעתי טעם למה שאומרים עלינו דוקא אחר ג' דברים אלו : תפילה קידוש לבנה וברית, מפני שכל שלושת הדברים האלו גם הגויים עושים, הם מתפללים ומלים את בניהם (מוסלמים) ועובדי כוכבים ומזלות, ואנו אומרים עליונ להבדיל בינינו לבינם - "שלא עשנו כגויי הארצות".

פמ"ג תקפ"ד

[שמר]

בעלון כאיל תערוג שבת זו [פרשת פנחס] הביא דרבינו הגראי"ל שליט"א הביא מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, דמה שנהגו העולם לומר תפילת עלינו לשבח בקידוש לבנה ובברית מילה, בטעות יסודם, דלא תקנו בזה תפילת עלינו לשבח כלל.
אלא דהיו נוהגים לומר קידוש לבנה בתפילת מעריב קודם עלינו, ואח"כ אמרו עלינו של תפילת מעריב.
וכמו"כ בברית מילה היו נוהגים לעשות הברית מילה בבית הכנסת בשחרית קודם עלינו, ואחר הברית אמרו עלינו דשחרית.
והוא חידוש גדול.

הביאו באשכול זה כל החכמים ראיות מכאן ומכאן שאכן יש לומר עלינו לשבח לאחר הברית וקידוש לבנה, אולם נראה שודאי צודקים אתם אלא טעות נפלה בעורכי העלון הנ"ל, פשוט שהמנהג לומר עלינו לשבח לאחר קידוש לבנה עיין בביה"ל סי' תכו וז"ל:

ושמעתי מאחד דברי טעם במה שנהגו בכמה מקומות אחר קידוש לבנה לומר עלינו לשבח היינו שלא יטעו ח"ו במה שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד ללבנה לכך אנו אומרין עלינו לשבח ומסיימין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' אין עוד

אולם אין מקור לאמירת "ועל כן" (שתיקן עכן, בשונה מעלינו לשבח שתיקן יהושע), וע"ז אמר הרב שטיינמן שליט"א שטעות היא, דלפנים בישראל היו אומרים את ועל כן בסוף קידוש לבנה מדין תפילת ערבית שהרי סמוכות הן זל"ז ולא מדין קידוש לבנה (כמו שמצינו בשו"ע שאם סמכו תפילת ערבית למנחה לא יאמרו עלינו לאחר מנחה אלא לאחר שחרית כיון שאין הפסק ביניהם וכאילו הן תפילה אחת)..

וכן בברית מילה מבואר בפמ"ג סימן תקפד שהמנהג לומר עלינו וז"ל:

עלינו אומרים אחר המילה ה"ה בר"ה שאומ' במוסף עלינו יע"ש. והיינו בעלינו יש שבח מילה שהבדילנו מכל העולם בזה.

אולם זה הטעם שייך דווקא בעלינו לשבח ולא בועל כן, וכוונת הרב שטיינמן היתה שאמירת ועל כן בטעות יסודה כיון שבימי קדם היתה המילה נעשית בתוך תפילת שחרית ואמירת ועל כן מדין תפילת שחרית היתה נאמרת ולא מדין הברית, ובימינו אומרים ועל כן בברית אף שנעשית בשעה 2 בצהריים.

אם בהא עסקינן, הסתפקתי לנוהגים לומר ג' הפסוקים אל תירא וכו' בסוף "ועל כן" האם בקידוש לבנה יש לומר כן, א. שמא הוא דין רק בועל כן ולא בעלינו לשבח, ובקידוש לבנה אין לומר ועל כן (כמו שהובא לעיל) ב. אף אם יש לומר ועל כן אכתי אפשר שניתקנו אלו הפסוקים לומר בסוף תפילה דווקא וקידוש לבנה איננו בגדר תפילה.

ולפי מה שנתבאר פשוט שהיום אין לומר ג' פסוקים הללו לאחר ועל כן. או שמא נאמר שצריך לאמרם לאחר אין עוד ויל"ע.

[פלגינן]

אחר המחילה, הכותבים כאן חשבו שהדברים פשוטים, ומשום כך כת"ר לא הבין נכונה. הלא כבר בראשונים יש טעמים ל'עלינו לשבח' אחר המילה, אך האמת היא שהכוונה בכל המקורות היא מדוע תיקנו לאחר את 'עלינו לשבח' עד אחר המילה, אך בשום מקור לא תיקן משום כך אמירת 'עלינו לשבח' אחר המילה. וכן בקידוש לבנה.