בברכה המשולשת כתב:פי האתון כתב:בברכה המשולשת כתב:
בצי"א שציינתי מביא ממרנא הנצי"ב דברים נפלאים בכגון זה
באיזה כרך ואיזה סימן?
איני זוכר, ואין לי אפשרות לחפש כרגע. מדובר במכתב של מרנא הנצי"ב לבנו הגר"ח ברלין רבה של ירושת"ו, המופיע בתור נספח בסוף הכרך הנ"ל בצי"א לתשובתו של הצי"א
הנני מביא את התשובה ועי' בסוף התשובה
שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן כג
א. אודות שתיית המים של מי - כנרת בפסח היות ומרובים היושבים ואוכלים חמץ על שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים.
ב"ה, ז"ך אדר תשמ"ה. אל הוד כבוד ידי"נ וידי"ע הגאון הגדול מעוז ומגדול וכו' הראשון לציון כש"ת מוהר"ר עובדיה יוסף שליט"א.
אתמול בשבתנו יחד במושב ביה"ד הגדול העלה כ"ג בעיא חמורה שמתלבט בה אודות שתיית המים של מי - כנרת בטבריה בפסח, היות ומרובים המה היושבים ואוכלים חמץ על יד שפת ימה ומשליכים חמץ הנשאר להם אל תוך המים, וגוף החמץ מונח בעין בתוך התערובת של המים גם בימי הפסח, וחמץ הרי אוסר בפסח בכל שהוא. והוסיף להעמיד חומרת הבעיא היות וכהיום מרובים גם יהודים תיירים וכדומה שעושים בכזאת, וא"כ לא שייך בכאן אפילו ההיתר מה שכמה מגדולי הפוסקים מצדדים לומר שמחמץ של נכרים לא קנסו לאסור במשהו אלא בששים בלבד. וכבו' בקשני לעיין בזה ולהודיעו את הנלענ"ד. ולעשות רצונו חפצתי והנני לשרטט לו בקצרה מה שעלתה במצודתי בצדדי דהיתרא.
א) בראשונה ברצוני לומר כי אלא המתירים בחמץ של נכרים שלא קנסו לאסור במשהו מתירים מהאי טעמא גם בחמץ של הפקר, וכך כותב בהדיא גם השערי תשובה או"ח סימן תס"ז סק"ל דגם בחמץ של הפקר יש לומר בכזאת דאינו אוסר במשהו ע"ש, וא"כ לפי"ז ישנו גם צידוד היתר אפילו אם יהודי' משליכים חמץ אל ים הכנרת היות ומפקירים זאת ונעשים הפקר וממילא אינם אוסרים כבר במשהו כ"א בששים בלבד היות ואין שום רשות שזוכה את החמץ לאיזה בעלים שהוא, אם לא שנאמר שזוכה לממשל המדינה ששלטונה מתפשטת על שם.
ב) בשו"ת טוטו"ד להגרש"ק ז"ל מהדו"ג ח"א סי' רי"ד כותב לענין חמץ בבאר וז"ל: יש לומר כיון דבא מן המעיין א"כ כל פעם מושך מן המעיין מים בצונן א"כ מקררין המים החדשים את שהוי מכבר והרי אפילו בכבוש בכלי אם הוסיפו בתוך מעת לעת מים צוננים לא הוי ליה כבוש, וא"כ בזה נמי כיון דבתוך מעל"ע באו מים חדשים מן המעיין ובפרט ע"י השאיבה נתווסף בכל פעם מים חדשים אין לו דין כבוש כלל וזה היתר נכון עכ"ל.
למדנו מדברי הגרש"ק ז"ל דבכגון מעיינות אשר בכל תוך מעל"ע מתווספים מים חדשים אין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, וא"כ נלמד מזה בככל כגון זה גם ימים ונהרות שהמים הולכים בהם הלוך וחזור דאין לחמץ הנמצא בתוכם דין כבוש כלל, ובתוך זה גם מימי ים כנרת דהגם שהוא ים שקט ואין בו גלים, אבל המים שבתוכו גם כן הולכים הלוך וחזור, וגם נחלי - מים נופלים אל תוכו, כגון מי נחל ואדי סאמאק, או נחל הנקרא ואדי עין - גיב, גם הירדן נופל לים כנרת, (עיין בספר אדמת קדש (גולדהאר) פרק ד', ועוד), ויש לשער איפוא כי בודאי בכל תוך מעל"ע מתערבים ובאים מים חדשים אל המקומות שחמץ נמצאים שם, וא"כ אין לזה דין כבוש כלל.
ג) בספר שו"ת יהושע סימנים ה' וט' ישנן חילופי מכתבים בין הגאון המחבר ז"ל לבין הגאון בעל חות דעת ז"ל אודות העיירות היושבים אצל הנהרות הגדולים וכו' שאין להם שום מים מלבד ששואבים מן הנהרות, והרבה רחיים עומדים וטוחנים בפסח תבואה וכו', ואם חמץ אוסר אף במשהו בצונן האיך שותין ומבשלים מן המים הללו בפסח, והגאון בעל חו"ד חוה חות דעתו כי בנחל שוטף אין בו אפילו טעם משהו, והגאון בעל הס' יהושע ענה לו ע"ז כי אמת אם לא היה רק משהו אחת דבריו מתוקים מאד, אבל מה נעשה דהלא כמו שהנחל שוטף מבלי הפסק כך במשהו חמץ יורד בכל פעם ופעם ובכל רגע ורגע לכל מים ומים חדשים אשר באים ולא ברחיים אחת ושתים כי אם מכל הרחיים אשר המה סביב למים טוחנים בלי הפסק תמיד.
והגאון בעל שו"ת יהושע כותב מדידיה טעם להתיר מפני דלא גזרו חז"ל במשהו רק דוקא במקום דיכול לבוא לידי נתינת טעם משא"כ בנהרות הגדולים אף אם יתן שם כל החמץ שיש להם לא יתנו טעם במים ומכש"כ בצונן דאי אפשר לבוא לידי כבישה [לעיל מינה כותב הגאון בעל ס' יהושע לומר כסברת הטוטו"ד הנ"ל שאי אפשר לבוא לידי כבישה כיון דהמים מחולפין לעולם זה נכנס וזה יוצא] עיין שם.
יוצא לנו דלדעת הגאון מליסא ז"ל אין בנהרות אפי' טעם משהו, ולדעת הגאון בעל ס' יהושע הגם שיש משהו [או ליתר דיוק: אפילו אם יש משהו] מכל מקום בכה"ג לא גזרו חז"ל במשהו מכיון שאינו יכול לבוא שם לידי נתינת טעם.
וכהאמור כותב לומר גם בשו"ת שערי דעה ח"א סי' כ"א שנשאל ג"כ לענין שתיית מי נהר בפסח ממקום שעומדים עליו בתי חרושת שעושין יי"ש, והשיב וז"ל: ואמיתים הדברים שלא אסרו חז"ל חמץ בפסח במשהו אלא במקום שזה המשהו יש לו חשיבות קצת לתת טעם במקומו, משא"כ בכה"ג דרדיפא מיא ומתחלפין בכל פעם וכו' וה"נ לענין משהו בפסח מסתבר דכל שאין בכחו ליתן טעם במקומו לא חשיב אפילו משהו וזהו מן המושכלות הראשונות עיין שם.
חזינן דהגאון בעל שערי דעה מיזג בדבריו האמורים משתי הסברות יחד של הגאונים החוו"ד והספר יהושע, והסביר לומר דכל שאין בכחו ליתן טעם לא רק שלא קנסו בכה"ג של משהו, אלא דכל כה"ג מכיון שאין בכחו ליתן טעם לא חשיב אפילו משהו.
עכ"פ כל הסברות האמורות שייכים להחילם ולאומרם גם בנוגע לים - כנרת ולהתיר שתיית מימיו בפסח.
בידידות ובהערצה רבה אליעזר יהודה וולדינברג
+/מלואים/ כעת הזדמן לידי ספר זכרון בשם "גנזי מועדים" הנד"מ לזכרו של הג"ר אלכסנדר דינקל ז"ל, וראיתי תשובה נדפסת בו מכתי"ק של הגר"ח ברלין ז"ל שהשיב על שאלה שנשאל למעין נידוננו, וז"ל: ואם נמצאו פתיתי חמץ או מיני דגן בבאר מים, גם אנכי [כנראה שצ"ל: שמעתי] ממ"א הגזצ"ל שתמוה בעיניו חומרת הפוסקים בזה, וכי היאך אפשר שמים מחוברים יהיו נאסרים ע"י בליעה, וא"כ הרי נאסר כל מימות שבעולם דהא אמרינן בפ' חומר בקודש כ"ב א' בארעא כולה חלחולי מחלחלא, וא"כ הרי הנהרות הולכין למרחוק בכמה כפרים שעושים שם נכרים יי"ש בפסח, ושופכין המים החמוצים לנהר, וכיון דחמץ במשהו הרי נאסרו כל הנהרות שבעולם, ע"כ עיקר הענין הוא דבר תמוה ואינו מתקבל על הדעת. והן נודע מה שצדד בשערי תשובה סי' תס"ז סק"ז די"ל דחמץ של עכו"ם או הפקר אינו אוסר במשהו, והגם דרוב פוסקים מחו לה אמוחא, מכ"מ יש לצרף קולא זו לקולא נו"ט לפגם, כמש"כ המג"א סי' תמ"ז סק"ו דחיטים ושעורים בבאר הוא נוטל"פ, ולקולת השאילתות דחמץ בפסח בששים, ולצרף כולם נגד מצות שמחת יום טוב דאורייתא אם לא יהא בעיר מים אחרים לבשל, ויש להתיר לבשל במים הללו ע"י סינון, כן הוריתי כמה פעמים, ומכש"כ אין להחזיק בהם איסור מזמן לזמן עכ"ל הגרח"ב ז"ל.
תשובה זאת מוסיפה משקל לדברינו האמורים בזה בפנים הספר, ודברינו האמורים והמובאים בפנים מרחיבים ומחזקים את צדדי ההיתר שניתנים להאמר בזה.+