הודעהעל ידי יורה_דעות » ה' אוגוסט 27, 2015 3:05 pm
ילפי' בע"ז כט: מן הכתוב ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בהנאה אף יין נמי אסור בהנאה, וזבח ילפי' מדכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח נמי אסור בהנאה. וכ"פ הרמב"ם ע"ז פ"ז הט"ו שלוקה. להר"מ הוא לאו מיוחד דישתו יין נסיכם (עי' תוס' כט.), ולריטב"א כט: ושא"ר הוא משום תקרובת, ובעיקר דין תקרובת נחלקו הר"מ והרמב"ן בסה"מ קצד' אם יש בה משום לא ידבק, אבל לכו"ע אסורה בלאו.
וכל זה אם ניסך, דהיינו שכשך או נענע את היין בכוונה לעשותו תקרובת ע"ז, אבל אם לא ידעי' כוונתו, אסור בהנאה רק מחמת חשש, "דאנו דנין אותו לכף חוב שמכוין לניסוך" (חזו"א יו"ד מט ה). ולכן לכאו' אינו לוקה, אם לא שמוכח כוונת הנכרי (כדמצינו בחז"ל כללים כיו"ב).