יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אכן כך הוא בחומש: וַתֵּלַדְןָ הצאן, ויהי לו צאן רבות, וארבע צאן תחת השה ("ארבע" הוא לשון נקבה כנודע).
וכן הוא בנ"ך: חמש צאן עשויות, צאן אֹבְדוֹת, וַתְּפוּצֵיןָ הצאן.
היוצא דופן היחיד - לגבי צאן, הוא "כצאן אשר אין להם רֹעֶה". אם כי מלשון "להם" אין ממש תיובתא, כי מצאנו שהתורה נוקטת לשון זכר כלפי נקבות - כגון לגבי בנות צלפחד "אביהם" - וכגון בדוגמה שהובאה בציטטה של יאיר, ועוד. אבל לא מצינו שהתורה נוקטת לשון נקבה כלפי זכרים, ולכן קשה מהחריג מ"ויפצל בהן", שהוא באמת חריג מיוחד במינו - אשר לא מצאתי עוד כדוגמתו.
אוצר החכמה כתב:וכל זה לפי הכלל שציינו רש"י והאב"ע שבחפצים אין הקפדה של זכר ונקבה וידועות הדוגמאות שהביאו
אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אכן כך הוא בחומש: וַתֵּלַדְןָ הצאן, ויהי לו צאן רבות, וארבע צאן תחת השה ("ארבע" הוא לשון נקבה כנודע).
וכן הוא בנ"ך: חמש צאן עשויות, צאן אֹבְדוֹת, וַתְּפוּצֵיןָ הצאן.
היוצא דופן היחיד - לגבי צאן, הוא "כצאן אשר אין להם רֹעֶה". אם כי מלשון "להם" אין ממש תיובתא, כי מצאנו שהתורה נוקטת לשון זכר כלפי נקבות - כגון לגבי בנות צלפחד "אביהם" - וכגון בדוגמה שהובאה בציטטה של יאיר, ועוד. אבל לא מצינו שהתורה נוקטת לשון נקבה כלפי זכרים, ולכן קשה מהחריג מ"ויפצל בהן", שהוא באמת חריג מיוחד במינו - אשר לא מצאתי עוד כדוגמתו.
יבנה כתב:אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אכן כך הוא בחומש: וַתֵּלַדְןָ הצאן, ויהי לו צאן רבות, וארבע צאן תחת השה ("ארבע" הוא לשון נקבה כנודע).
וכן הוא בנ"ך: חמש צאן עשויות, צאן אֹבְדוֹת, וַתְּפוּצֵיןָ הצאן.
היוצא דופן היחיד - לגבי צאן, הוא "כצאן אשר אין להם רֹעֶה". אם כי מלשון "להם" אין ממש תיובתא, כי מצאנו שהתורה נוקטת לשון זכר כלפי נקבות - כגון לגבי בנות צלפחד "אביהם" - וכגון בדוגמה שהובאה בציטטה של יאיר, ועוד. אבל לא מצינו שהתורה נוקטת לשון נקבה כלפי זכרים, ולכן קשה מהחריג מ"ויפצל בהן", שהוא באמת חריג מיוחד במינו - אשר לא מצאתי עוד כדוגמתו.
מדבריך נראה שאתה סבור שפיצל את הצאן, והנכון שפיצל וקילף את המקלות שהיו מכמה עצים.
יבנה כתב:אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אכן כך הוא בחומש: וַתֵּלַדְןָ הצאן, ויהי לו צאן רבות, וארבע צאן תחת השה ("ארבע" הוא לשון נקבה כנודע).
וכן הוא בנ"ך: חמש צאן עשויות, צאן אֹבְדוֹת, וַתְּפוּצֵיןָ הצאן.
היוצא דופן היחיד - לגבי צאן, הוא "כצאן אשר אין להם רֹעֶה". אם כי מלשון "להם" אין ממש תיובתא, כי מצאנו שהתורה נוקטת לשון זכר כלפי נקבות - כגון לגבי בנות צלפחד "אביהם" - וכגון בדוגמה שהובאה בציטטה של יאיר, ועוד. אבל לא מצינו שהתורה נוקטת לשון נקבה כלפי זכרים, ולכן קשה מהחריג מ"ויפצל בהן", שהוא באמת חריג מיוחד במינו - אשר לא מצאתי עוד כדוגמתו.
מדבריך נראה שאתה סבור שפיצל את הצאן.
יבנה כתב:כשיש התייחסות לבהמות באופן כולל נכתב בלשון נקבה אף שכולל זכרים ונקבות. בראשית פרק א פסוק כד
ונֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן:
זקן ששכח כתב:אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
אכן כך הוא בחומש: וַתֵּלַדְןָ הצאן.
הראיה הראשונה שהבאת אין בה ממש, שהרי אלו שיולדות הינן הנקבות - ככל שידוע לי, ולא הזכרים....
זקן ששכח כתב:אלי כהן כתב:יבנה כתב:צאן היא לשון נקבה.
היוצא דופן היחיד - לגבי צאן, הוא "כצאן אשר אין להם רֹעֶה".
לגבי 'כצאן אשר אין להם רועה'. אין מלכתחילה כל קושי. ומדוע?...מתייחס אל ציבור הצאן כולו שיש בו פרטים רבים. ובמצב שכזה יש לנקוט בלשון זכר, שהכלל בלשון הקודש הוא שכאשר יש זכרים ונקבות ננקוט ברבים לשון זכר ולא לשון נקבה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 147 אורחים