פורום אוצר החכמה

בס"ד

האם מישהו מכיר דיון - או מעוניין לדון כאן - בעניין חיוב ציצית בחולצות שלנו?
לגבי חליפות יש רבים שמעגלים פינה אחת או יותר, אך השאלה קיימת באופן דומה גם בחולצות מכופתרות ושם לא ראיתי מי שמעגל.
הב"י (או"ח סי' י) כתב שני הסברים מדוע לא לציין בגדים ארוכים כעין החליפות הארוכות שבזמננו: א. הם נועדו לכבוד בלבד. ב. אם יצייצו החוטים ייקרעו כי ייגררו על הרצפה ודרכיה דרכי נועם.
ומלבד מה שיש לדון על טעמים אלה, הם אינם שייכים בחולצות שלנו.

נושא ישן.
א. אין הד' כנפות מב' צדדים. ב. הרגילות ללכת רק בחולצה מכופתרת.

בחולצות עם צווארון מכופף אין ארבע כנפות, השאלה שלך היא על סוודר שאין לו צווארון מכופף.

א. למה בצווארון מכופף אין ד' כנפות? ממה נפשך - אם מתחשבים בכיפוף, הכנפות הן במקום הכיפוף. ואם לא - הכנפות הן איפה שמסתיימת החולצה אם לא היו מכופפים.
ב. לגבי האמירה שהרגילות ללכת רק במכופתרת - ברשב"א (ח"א סי' תלד) נראה שצריך דווקא תפירה כדי להחשיב כמחובר, וכך קיי"ל גם לעניין קושר בשבת (ראבי"ה סי' רו ועוד) ולעניין כלאים (תרוה"ד סי' רצו ועוד).
ג. לגבי מה שאין הכנפות מד' צדדים - אכן כך כתוב בדרכ"מ סי' י. אך ראשית, בראשונים רבים מבואר לא כך. הרשב"א הנ"ל, כפו"פ פרק ס' בשם מהר"ם, הגמ"י הל' ציצית פרק ג אות ג. וגם במדרש שציין הדרכ"מ, לכאורה אין מקור לזה. וצ"ע. שנית, ובעיקר: אם מקבלים את הסברה הזו, יוצא שכל מי שמקבץ את ציציותיו קדימה בשעת ק"ש, לא מקיים אז מצוות ציצית! וזה לא ניתן להיאמר. וכן בבוקר כשלוקחים את כל ד' הכנפות אחורה, יוצא שלא מקיימים את המצווה, משום שכל הכנפות באותו צד.

וגם מרן הב"י בשני טעמיו, גילה דעתו לחייב גם כשאין הד' כנפות משני צדדים. הלא דבר הוא - וכי נקל בעיניכם להקל בדבר שהב"י נקט בפשטות להחמיר בו?

אביגדור כתב:נושא ישן.
א. אין הד' כנפות מב' צדדים.

הראשון שכתב את השיקול הזה להלכה, הוא כנראה המהר"ם מינץ, והוא לא פירש את מקורו -
שו"ת מהר"ם מינץ סימן קי
מכל אילו ראיות איפכא דכל מלבוש שיש ד' כנפו', ב' לפניו וב' לאחריו, שהוא חייב בציצית

לאחר מכן טען כן הרמ"א -
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן י אות ו
ולי נראה ליישב המנהג כי מאחר שמצות ציצית היא שיחזיר שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו כמו שנתבאר לעיל בסימן ח' וכן כתב הרוקח (סי' שסא) דאיתא במדרש (אבכיר הובא בילקוט שמעוני בשלח רלד) בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם לכן סבירא להו לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכהאי גונא ששתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו שאז שתי ציצית מאחוריו ושתי ציצית לפניו ומעוטף בציצית אבל במלבושים שלנו שכל הארבע כנפות לפניו ואי אפשר להלבישן בענין אחר אין זה חייב בציצית ולכן נהגו להקל.

דא עקא, שהעיר לנכון הפמ"ג -
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן י אות יג
פטורים. עיין מ"א. העתיק דברי ב"י ודרכי משה, וא"כ ראוי "בסרדאק" שעושין חתוך לפניו לגמרי ומצד שמאל ג"כ לדעת הדרכי משה אין זה חייב בציצית, ולפטור לגמרי אין נראה דדרש הוא לא מעיקר הלכה, לכן יעשה שני [כנפות] מימין ושני [כנפות] משמאל ורובו פתוח, רוב הנראה לעינים, דאל"כ יש מראית עין, בברכה וציצית

ואף החיי אדם (חלק א כלל יא סעיף י) לא רצה לסמוך על כך:
כבר נהגו באשכנז וספרד, הואיל ואין בגדיהם עשויין שיהיו ב' ציצית מלפניו וב' מלאחריו, ולכן אין עושין בהם ציצית, ובאמת כל הטעמים אינם מספיקים לפוטרן. ולכן כתבו הפוסקים דירא שמים יעשה קרן אחת עגולה, ואז פטור לכולי עלמא, שהכנפות צריכים להיות מרובעים, ואם הם עגולים, פטור, דלא נקרא כנף (סי' ט"ז מ"א ס"ק י"ג):

אולם בערוך השולחן (אורח חיים סימן ח סעיף י) לא רק שהסכים לדברי הרמ"א אלא שדרש מדנפשיה מקור מפסוק:
יש שמקפידים שהציצת שהם לפניו לא יהיו לעולם לאחריו והיינו דעיקר מצות ציצת הוא שיהיו שני ציצת לפניו ושנים לאחריו כדי שיהיה מסובב במצות [טור] ונראה דזהו לעיכובא דהא על ארבע כנפות כסותך כתיב [דברים כב, יד] והכנפות הם שתים לפניהם ושתים לאחריהם...

אלא שכידוע לא זהו מקורו של הטור אלא דווקא ממדרש שמדבריו ניכר שאין זה הלכה פסוקה, וודאי שלא פרט מעכב בחיוב הבגד בציצית. וצ"ע.

יעויין צי"א ח"ו ס"א.

הציץ אליעזר דן לפטור משום שמכניסים דרך הראש ולא הוי בכלל עיטוף. דא עקא, הראשונים שכבר ציינתי וכן הב"י והרמ"א לא התחשבו כלל בסברה הזו, וחייבו אף במקרה כזה. אלא אם כן נאמר שבגד שפתוח מקדימה, זה כבר לא נחשב שמכניסים דרך הראש. אבל אז שוב אין תעלה בדבריו לחולצות שלנו. וגם צ"ע שלפי זה אין מצוות ציצית בטלית קטן. וגם מה שכתב שהשרוולים מבטלים דין ד' כנפות, לכאורה אינו מובן, דדין ד' כנפות אינו תלוי ב"היכר", העיקר שיש ד' כנפות. וגם בעיקר העניין, מדוע שהכנסת הראש תבטל שם עיטוף?

ברוב החולצות ה'כנפיים' למעלה מעוגלות.

מעוגלות אבל יש להן שפיץ. מה מועיל לנו עיגול כזה? לכאורה כל התועלת בעיגול היא כשהוא מבטל שם כנף ומבטל את הזווית שהיתה בקצה, ולא סתם שהצלע בין כנף לכנף היא קצת מתעגלת. ובר מן דין, לפחות בחולצה שלי אין שום עיגול משמעותי. ואני בטוח שהיא לא היחידה. מצ"ב תמונה.

וגם כשמקפלים זה לא יוצא עגול - הרי קו הקיפול הוא ישר, אז כל אחד מבין שקיפול ישר של חולצה ישרה לא עושה אותה עגולה. ה"עיגול" היחיד הוא שזה מסובב על הצואר, וזו ודאי אינה סיבה לומר שאין כאן כנפות.

בשו"ת דבר חברון (או"ח) נשאלה שאלה זו באריכות גדולה, ונענתה בקצרה ובחריפות.

חריף זה מצוין, אבל מאיזו סברה?
ומה השתנתה הלכתא דא שאנחנו מרשים לעצמנו להקל נגד ראשונים וב"י ואז לתקוף בחריפות את מי שמערער על זה?
בינתיים ראיתי שגם ר' יעקב עמדין במור וקציעה לסי' י לקראת הסוף מפקפק בנושא הקרנות המכוונות זו כנגד זו וכותב שאין לזה מקור.

ולגבי מהר"ם מינץ שציין עדיאל - לשונו היא:
"וכן מאד הארכת לבאר פשט מקוטא או מחלוק. דאיתא בהגה שפטור מטעם שהן סתומים, הא לאו הכי, הוה חייב אף על גב שאין מכסה בו ראשו רק הם בגופו, כשאר מלבושים. מכל אילו ראיות איפכא דכל מלבוש שיש ד' כנפו', ב' לפניו וב' לאחריו, שהוא חייב בציצית, כמו הבגד שדרכו ללובשו שקו' בלועז זורנ"יר, שהן כמו ד' כנפות שלנו, רק שהוא גדול, אם הוא פתוח מב' צדדים פשו' ופשו' שהוא חייב בציצית, כי מלבוש גמור הוא. ומה מאד הארכת להעמיק בפילפולך, ולפרש פשט דוקא חסדא שמך וחסדא מילך".

והרי בקוטא ובחלוק, הכנפות כולן מקדימה. ולכן נראה לי ש"ב' לפניו וב' לאחריו" ואין משמעות "שתיים לפניו ושתיים לאחריו" אלא "בין לפניו בין לאחריו". קצת מחודש, אבל הכרחי מבחינת העניין.

אליבא דהלכתא כתב:ולגבי מהר"ם מינץ שציין עדיאל - לשונו היא:
"וכן מאד הארכת לבאר פשט מקוטא או מחלוק. דאיתא בהגה שפטור מטעם שהן סתומים, הא לאו הכי, הוה חייב אף על גב שאין מכסה בו ראשו רק הם בגופו, כשאר מלבושים. מכל אילו ראיות איפכא דכל מלבוש שיש ד' כנפו', ב' לפניו וב' לאחריו, שהוא חייב בציצית, כמו הבגד שדרכו ללובשו שקו' בלועז זורנ"יר, שהן כמו ד' כנפות שלנו, רק שהוא גדול, אם הוא פתוח מב' צדדים פשו' ופשו' שהוא חייב בציצית, כי מלבוש גמור הוא. ומה מאד הארכת להעמיק בפילפולך, ולפרש פשט דוקא חסדא שמך וחסדא מילך".

והרי בקוטא ובחלוק, הכנפות כולן מקדימה. ולכן נראה לי ש"ב' לפניו וב' לאחריו" ואין משמעות "שתיים לפניו ושתיים לאחריו" אלא "בין לפניו בין לאחריו". קצת מחודש, אבל הכרחי מבחינת העניין.

א. חידוש! כדאי לבדוק בעדי הנוסח של החיבור (האם במהד' מכון י-ם ציינו משהו?). והאמת שמצד הלשון (ולא העניין) במקום זה לא כ"כ נראה.

ב. כדאי לשים לב גם ללשונו בהמשך:
אך בזה ליכא ספיקא או נידנוד או גמגום, דמי שלבש בגד גדול באורך ורוחב כשיעור, ויש לו ד' כנפות ב' לפניו וב' לאחריו ויש לו בית צואר באמצע, שהוא חייב לברך על לבישת ציצית, או ללבוש ציצית, כדכתיב קרא על כנפי בגדיהם.

ראיתי פעם תשובה ארוכה מבעל מחזה אליהו שליט"א בנושא זו

אליבא דהלכתא כתב:חריף זה מצוין, אבל מאיזו סברה?
ומה השתנתה הלכתא דא שאנחנו מרשים לעצמנו להקל נגד ראשונים וב"י ואז לתקוף בחריפות את מי שמערער על זה?

עיי"ש שעונה בדיוק לתגובתך זו.

עיינתי בדבר חברון ולא נחה דעתי. ואכתוב ראשי פרקים (אני מזכיר שפתחתי את האשכול כדי לקבל הפניות לפוסקים שעסקו בנושא):
א. הב"י בסי' י' אות יב לא מקבל את ההיתר של הרמ"א שזה לא שתיים כנגד שתיים. הוא מעתיק את לשון העיטור אבל כותב להדיא שהיה צריך לחייב חלוקים בציצית אלמלא שתי הסברות שכתב לקולא. ונראה ברור שהבין בעיטור שהקולא בבגדים שהזכיר, אינה בגלל שיש 4 אך לא 2 כנגד 2, אלא שבכלל אין 4. ולכן כפי שכבר כתבתי לעיל, יוצא שהמנהג הוא נגד הב"י, הלא דבר הוא, ודלא כדברי הדבר חברון שלכאורה כתב שהשיטה של 2 כנגד 2 מוסכמת ל הב"י.
ב. אין זה נכון שהפוסקים היקלו בדבר בפשטות כזו - אדרבה, המשנ"ב (י, לו) וכן שו"ע הרב (י, כב) וכן עוד אחרונים שכבר צוינו באשכול, כתבו שירא שמים יחמיר.
ג. ביערות דבש (דרוש ב' ד"ה תמימי דעים), יצא בחריפות נגד קהלו(!) שלובשים חליפות ללא ציצית. אז אמנם בנידון שלו היו 2 כנפות מקדימה ושתיים מאחורה ולא בדיוק כמו חולצות, אבל רואים שהמנהג לא היה על פי ההלכה, לפחות לדעתו של האי גברא רבא.
ד. מהר"ז בינגא תלמיד מהר"יל בהל' ציצית אות לז כותב במפורש לחייב בציצית בבגדים כאלה (ושכן דעת מהר"ם סגל), וכמדומה שכל האחרונים ללא יוצא מן הכלל לא ראוהו ולא ציינוהו. כולל הציץ אליעזר, הלכה ברורה וילקוט יוסף שכל יקר ראתה עינם.
ה. ר' יוחנן לוריא בן דורו של תרומת הדשן (משיבת נפש עה"ת שמות ב, יט) ור' שמשון מורפורגו (מגדולי איטליה, שתתף בפולמוס כתבי רמח"ל, בשו"ת שמש צדקה ח"א יו"ד סי' סא ד"ה ואומר) כתבו אף הם על המנהג הבעייתי שלא להטיל ציציות, וכתבו שזה קשור לאימת הגויים יעו"ש.

במחזה אליהו שיצא עכשיו לאור יש תשובה ארוכה בזה בח"א

גם בפסקי מהר"ז בינגא יש על ד' קרנות באותו צד,
אינני זוכר מסקנתו, ואינו תח"י.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן י סעיף יב: מלבושים שבמצרים הנקראים גוחא"ש, וכן מינטינ"י ודואלמני"ש וקפטאני"ש ופידיני"ש שבתוגרמה, אף על פי שיש להם ד' כנפים, פטורים. (הגה: וה"ה מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד, הואיל ואין כנפיהם עשוין שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונים זו כנגד זו, פטורים) (בית יוסף לפי סברת מהרי"ק).

אמרו נא, מישהו מכיר מישהו שמחמיר בזה? רב? בריסקער? חזונישניק?
כמדומה שסיפור זה הוא עדות לכוחו של מנהג לקולא.
(מש"כ למעלה שלפי הב"י צריך להחמיר אם אין את הטעמים שכתב להקל, זה לא מדוייק במחילה, אלא שהיסוד להקל הוא המנהג לקולא והב"י חיפש טעמים לזה וכן חיפשו אחריו הרמ"א ושאר פוסקים).
אגב, כנגד המג"א והח"א שכתב שיר"ש יחמיר, יש ביעב"ץ ועוד שהמחמיר אינו אלא מן המתמיהין ומוציא לעז.

לעומקו של דבר כתב:אמרו נא, מישהו מכיר מישהו שמחמיר בזה? רב? בריסקער? חזונישניק?
כמדומה שסיפור זה הוא עדות לכוחו של מנהג לקולא.
(מש"כ למעלה שלפי הב"י צריך להחמיר אם אין את הטעמים שכתב להקל, זה לא מדוייק במחילה, אלא שהיסוד להקל הוא המנהג לקולא והב"י חיפש טעמים לזה וכן חיפשו אחריו הרמ"א ושאר פוסקים).
אגב, כנגד המג"א והח"א שכתב שיר"ש יחמיר, יש ביעב"ץ ועוד שהמחמיר אינו אלא מן המתמיהין ומוציא לעז.

הרב עומקו, ראה נא את דברי אדוננו הרשב"א (שו"ת ח"ה סי' פה) וסיעתו הכבודה:
"מנהג סתם, אינו מבטל אלא הלכה רופפת, כלומר דבר רופף בידינו, ואין דינו מחוור יפה. ואנן אין בנו כח לבטל דין גמור וברור. אבל כשהדבר כנגד הדין, אנו עושין בו הדין, ואין משגיחין למנהג. וכן העידו הרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל שכתב הרי"ף ז"ל בתשובה".

ואגב, יש מישהו שכמעט מחמיר בזה... המחזה אליהו שצוין פה לעיל, בכרך ב' שלו שנדפס בתשע"ו, חלק א' סימן א. ומכל מקום הוא מחמיר בסוודרים המצויים, הלא דבר הוא. ומש"כ מני"ר המג"א והח"א - כך כתבו רוב ככל האחרונים על אתר, וגם הרב בן איש חי. וגם מ"ש בדעת הב"י, אינו ברור לי לאור דברי הרשב"א הנ"ל. מי עוד כתב כהיעב"ץ?

אליבא דהלכתא כתב:

לעומקו של דבר כתב:אמרו נא, מישהו מכיר מישהו שמחמיר בזה? רב? בריסקער? חזונישניק?
כמדומה שסיפור זה הוא עדות לכוחו של מנהג לקולא.
(מש"כ למעלה שלפי הב"י צריך להחמיר אם אין את הטעמים שכתב להקל, זה לא מדוייק במחילה, אלא שהיסוד להקל הוא המנהג לקולא והב"י חיפש טעמים לזה וכן חיפשו אחריו הרמ"א ושאר פוסקים).
אגב, כנגד המג"א והח"א שכתב שיר"ש יחמיר, יש ביעב"ץ ועוד שהמחמיר אינו אלא מן המתמיהין ומוציא לעז.

הרב עומקו, ראה נא את דברי אדוננו הרשב"א (שו"ת ח"ה סי' פה) וסיעתו הכבודה:
"מנהג סתם, אינו מבטל אלא הלכה רופפת, כלומר דבר רופף בידינו, ואין דינו מחוור יפה. ואנן אין בנו כח לבטל דין גמור וברור. אבל כשהדבר כנגד הדין, אנו עושין בו הדין, ואין משגיחין למנהג. וכן העידו הרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל שכתב הרי"ף ז"ל בתשובה".

וראה בקוב. המצורף, מישהו שכמעט מחמיר בזה... ומכל מקום הוא מחמיר בסוודרים המצויים, הלא דבר הוא. ומש"כ מני"ר המג"א והח"א - כך כתבו רוב ככל האחרונים על אתר, וגם הרב בן איש חי. וגם מ"ש בדעת הב"י, אינו ברור לי לאור דברי הרשב"א הנ"ל. מי עוד כתב כהיעב"ץ?

אבל תודה שאי אפשר לומר שדעת הב"י להחמיר.
רבים מהאחרונים אכן הביאו את דברי המ"א.

לעומקו של דבר כתב:אבל תודה שאי אפשר לומר שדעת הב"י להחמיר.

אני מודה, אבל לא בדיוק במה שכתבת אלא קצת אחרת: אני מודה שזה תלוי בהבדלי גישות. האם לתפוס את טענות הב"י ממש כפשוטן, או להניח שאם היה נדרש לשאלה מה ההלכה כשמנהג הוא לא להטיל ציצית בחולצות, היה מסתמך גם על סברות נוספות שלא הביא/לא קיבל. ואה"נ שאין לי ראיה בסכינא חריפא לגישתי.

שיעור מהרב שמואל טל שמאריך בעניין ופוסק לחיוב:

דווח שמדובר בקובץ לא סופי ואין רשות לעלותו.

לגבי חולצות וסוודרים שבזמנו, שהמנהג לסוגרם, בשונה מחליפו, נראה לי פשוט שאין צורך לדון בכפתורים כמחוברים אלא די בכך שדרך לבישת הבגד היא באופן שאין בעטיפתו ד' כפפות.

על ארבע כנפות בצד אחד -

צ"ע לגבי שעת העיטוף עצמה, הרי ד' הכנפות פונים לכיוון אחד. (העירו בזה?)

ובפרט יל"ע לפמש"כ התרוה"ד סי' מה
"והנוהג בטלית שיש לו בית הצואר, יעשנו קצת גדול, שיוכל לכסות ראשו ורובו מאחוריו, בשעת ברכה יעטפנו על ראשו ויפשילנו לאחוריו, ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' אמות, ואח"כ ימשכנו מעל ראשו לפניו, שיהא נתלה בצוארו בבית הצואר של הטלית, וכה"ג מברך שפיר להתעטף, שהרי נתעטף בו, ואם היה רוצה להפשיטנו לגמרי לאחר ששהה או שהלך בו ד' אמות היה רשאי. וא"ת, לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו? י"ל, דאין קפידא כ"כ, רק על תחילת חיוב המצוה, ולא על שיהוי המצוה. וראייה קצת מסמ"ק, דכתב, דתקיעה בעינן מעומד, וכן ציצית בעינן מעומד, דתרווייהו ילפינן מספירת העומר, ובתקיעה קפדינן אעמידה אפילו לאחר הברכה, ובציצית לא קפדינן בעמידה אלא בשעת ברכה, בתחילת העיטוף. וע"כ היינו טעמא, דבציצית תחילת העיטוף, ושהוא עומד כך מעוטף כמו הילוך ד' אמות, זהו גוף המצוה, ומכאן ואילך אינו אלא שיהוי המצוה, ולא קפדינן כ"כ בעמידה, אבל בתקיעה כולו גוף המצוה היא, סוף התקיעה כתחילתה, וה"נ לא קפדינן אעיטוף בציצית אלא בתחילתו. וטעם יפה הוא, שהרי ציצית לאו חובת הגוף הוא, אלא שאנו מכניסין עצמינו לחיוב לעשות בגד שיש לו ד' כנפים, ובשיעור המיעוט נפקינן בה י"ח, ומה ששוהין בו כל היום, היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם",

ולכאו' בשעה זו אינו מקיים המצוה לפ"ד המחבר והרמ"א.

עושה חדשות כתב:...לפמש"כ התרוה"ד סי' מה - "וכה"ג מברך שפיר להתעטף, שהרי נתעטף בו, ואם היה רוצה להפשיטנו לגמרי לאחר ששהה או שהלך בו ד' אמות היה רשאי. וא"ת, לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו? י"ל, דאין קפידא כ"כ, רק על תחילת חיוב המצוה, ולא על שיהוי המצוה. וראייה קצת מסמ"ק, דכתב, דתקיעה בעינן מעומד, וכן ציצית בעינן מעומד, דתרווייהו ילפינן מספירת העומר, ובתקיעה קפדינן אעמידה אפילו לאחר הברכה, ובציצית לא קפדינן בעמידה אלא בשעת ברכה, בתחילת העיטוף. וע"כ היינו טעמא, דבציצית תחילת העיטוף, ושהוא עומד כך מעוטף כמו הילוך ד' אמות, זהו גוף המצוה, ומכאן ואילך אינו אלא שיהוי המצוה, ולא קפדינן כ"כ בעמידה, אבל בתקיעה כולו גוף המצוה היא, סוף התקיעה כתחילתה, וה"נ לא קפדינן אעיטוף בציצית אלא בתחילתו. וטעם יפה הוא, שהרי ציצית לאו חובת הגוף הוא, אלא שאנו מכניסין עצמינו לחיוב לעשות בגד שיש לו ד' כנפים, ובשיעור המיעוט נפקינן בה י"ח, ומה ששוהין בו כל היום, היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם".

האם יש צד שזה נכון גם לגבי תפילין? (לפי הטעם ודאי יש לחלק).
והאם עצם דברי התרוה"ד גבי ציצית מוסכמים?

עושה חדשות כתב:

עושה חדשות כתב:...לפמש"כ התרוה"ד סי' מה - "וכה"ג מברך שפיר להתעטף, שהרי נתעטף בו, ואם היה רוצה להפשיטנו לגמרי לאחר ששהה או שהלך בו ד' אמות היה רשאי. וא"ת, לפי דעת א"ז אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו? י"ל, דאין קפידא כ"כ, רק על תחילת חיוב המצוה, ולא על שיהוי המצוה. וראייה קצת מסמ"ק, דכתב, דתקיעה בעינן מעומד, וכן ציצית בעינן מעומד, דתרווייהו ילפינן מספירת העומר, ובתקיעה קפדינן אעמידה אפילו לאחר הברכה, ובציצית לא קפדינן בעמידה אלא בשעת ברכה, בתחילת העיטוף. וע"כ היינו טעמא, דבציצית תחילת העיטוף, ושהוא עומד כך מעוטף כמו הילוך ד' אמות, זהו גוף המצוה, ומכאן ואילך אינו אלא שיהוי המצוה, ולא קפדינן כ"כ בעמידה, אבל בתקיעה כולו גוף המצוה היא, סוף התקיעה כתחילתה, וה"נ לא קפדינן אעיטוף בציצית אלא בתחילתו. וטעם יפה הוא, שהרי ציצית לאו חובת הגוף הוא, אלא שאנו מכניסין עצמינו לחיוב לעשות בגד שיש לו ד' כנפים, ובשיעור המיעוט נפקינן בה י"ח, ומה ששוהין בו כל היום, היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם".

האם יש צד שזה נכון גם לגבי תפילין? (לפי הטעם ודאי יש לחלק).

עי' בצפנ"פ מהד"ת סוף דף ע'

מישהו יכל להעלות את התשובה של המחזה אליהו...

וירא שמים ילבש T-SHIRT