השוואות...

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
איש טלז
הודעות: 427
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי איש טלז » ש' יוני 10, 2017 11:45 pm

אולי הזכירו
הח"ח זצ"ל בהל' רכילות כלל ד' דן בשנים ששמעו ראובן מדבר נגד רוחו של שמעון ואחד מהם עבר על רכילות וסיפר לשמעון, אם שוב גם השני מותר ללספר לשמעון אותה דבר, ובבמ"ח שם רצה לתלות את הדין במחלוקת הראשונים הנ"ל אם במרבה בחבילה כשבשל שניהם כדי להזיק פטור השני, אלא דמסיים דיש לדחות דכיון שכבר נכנסה שנאה בלבו של שמעון ע"י הראשון נמצא דהשני לא קעביד מידי, ודומה לאופן שהשני מעמיד האש לאחר שהחפץ כבר נשרף ע"י הראשון. ובסוף הבהיר בהגה"ה, ולא תימא שמה שהבאנו לעניננו ממרבה בחבילה הוא לפלפולא בעלמא, עיין בחו"מ סי' שפ"ח ס"ז בהג"ה שנים שמסרו ביחד, כל אחד משלם החצי, ואם בזה אחר זה, האחרון פטור, דכל זמן שלא נפטר ממסירה הראשונה הנזק בא מגרם הראשון, ועיין שם בביאור הגר"א סקמ"ד ומוכח שמקורו הוא מהך דהכא, ע"כ, וכוונתו, דכמו שהובא בגר"א שם דדין מוסר אחר מוסר נלמד מדין מרבה בחבילה, והוא בהמרדכי סופ"ה דב"ק, כן יש לדמות אף רכילות אחר רכילות

מיכאל1
הודעות: 736
הצטרף: א' מאי 14, 2017 12:17 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי מיכאל1 » א' יוני 11, 2017 2:47 pm

ריטב"א קידושין מז,ב
אין שאלה נקנית במשיכה משום שבשאלה אין נקנה גוף החפץ אלא תשמישו ואין תשמיש ראוי לקנות במשיכה כשם שאין אותיות נקנות במסירה.

ספרים וועלט
הודעות: 348
הצטרף: ו' פברואר 27, 2015 8:50 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי ספרים וועלט » ה' יוני 15, 2017 5:06 pm

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד ב
גמרא משחק בקוביא מאי קא עביד אמר רמי בר חמא משום דהוה אסמכתא ואסמכתא לא קניא רב ששת אמר כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא (רש"י - ...הכא לא סמיך אמידי, דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח, ואפילו הכי אתני - שמע מינה מספיקא אתני גמר ואקני, ולא גזילה היא) אלא לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם מאי בינייהו איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי...
והתניא בין שיש לו אומנות שלא הוא בין שאין לו אומנות אלא הוא הרי זה פסול ההיא רבי יהודה משום רבי טרפון היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי טרפון לעולם אין אחד מהן נזיר לפי שלא נתנה נזירות אלא להפלאה
רש"י -
ההיא דר' יהודה היא משום ר' טרפון - לעולם אימתי - לפרש הוא, ורבנן דמתניתין לא פליגי עליה, ומתניתא דקתני בין שיש לו כו' דמשמע טעמא משום אסמכתא, ר' יהודה גופיה אמרה משמיה דר' טרפון ופליג אדרבנן דמתניתין דטעמייהו משום יישוב, ובמתניתין ר' יהודה מילתייהו דרבנן קא מפרש.
אין אחד מהן נזיר - שנים יושבין ואחד עובר, זה אומר: פלוני העובר נזיר הוא, וזה אומר: אינו נזיר, ואמר אחד: הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר, וחבירו אומר: הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר, ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם, ואמר ר' טרפון אין אחד מהן נזיר, שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש (ויקרא כז) יפרש משמע, אלמא לר' טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה, אפילו הכי הויא אסמכתא, ולא אמרינן: מספיקא גמר ואקני.
ועיי"ש בתוספות שאכן מקשים על פירש"י.
נערך לאחרונה על ידי ספרים וועלט ב ה' יוני 15, 2017 9:47 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' יוני 15, 2017 9:40 pm

רא"ש פרק כיסוי הדם סי' ד -

...אבל הכסוי כ"א מהן מצוה בפ"ע וסילוק וגמר למעשה השחיטה ולמה יפטרו בברכה אחת. ומיהו נראה כיון דבשעת כסוי הראשון דעתו לשחוט ולכסות מברך על דעת שני הכסויין. כדתניא בתוספתא עשרה בני אדם שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולן. כ"ש יחיד העושה מצוה אחת שתי פעמים בלא היסח הדעת שאינו מברך אלא פעם אחת ואפילו במקום שמברך על השחיטה ביניהם. ברכה לא הויא הפסק כל שלא שח שיחת חולין. כדאשכחן בברכות של יקנה"ז דלא הוו הפסק אחר בורא פרי הגפן.

הדימוי לשומע כעונה מאלף במיוחד.

איש טלז
הודעות: 427
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי איש טלז » ה' יוני 15, 2017 10:23 pm

עי' תשו' מהרי"ל החדשות סימן קמ"ז דלכאו' מבו' מדבריו דהא דכופין בני העיר זא"ז ובני מבוי זא"ז אף אם א' אומר שאין לו צורך בזה, הוא משום דבצרכי בני העיר הולכין אחר הרוב, וכ"נ גם בתשו' מהר"י מינץ, ומבו' בדבריו דהוא חד דינא עם הא דהולכין אחר הרוב בתקנות בני העיר, בדינא דרשאין בני העיר להתנות, עיי"ש, וזה חידוש רב.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' יוני 15, 2017 11:51 pm

בעניני עירוב תבשילין, כמה השוואות מענינות.

-
הביאוה"ל סי' תקכז מייסד (ע"פ הרא"ש) שהכלל מי נחשב בן בית לענין להיפטר בעירוב של בעה"ב, זה אותו כלל של מי נחשב בני ביתו שאינו יכול לזכות עבור אחרים.
-
בפסקי הרי"ד ושטלנ"ל בביצה מבארים, שההיתר של "התחיל בעיסתו ונאבד עירובו גומר" זה אותו ההיתר של עירוב תבשילין עצמו, לגמור את מה שהתחיל מבעו"י.
-
ברוקח סי' שא כ' שעשיית עירוב תבשילין ביו"ט זה בדיוק כמו הפרשת תרו"מ, אסור לכתחי' ומה שעשה עשוי.
-
הראבי"ה בסי' תשמח דן האם לדמות עירוב תבשילין ועירוב חצירות, לענין עשיית עירוב פעם אחת בעבור הרבה פעמים.
-
והאו"ז דן להשוות ביניהם לגבי אכילת העירוב ביו"ט עצמו.
-
הרשב"א ועו"ר כ' לדמות את הדין של "קמחו נאסר", לדין של "הבהמה והכלים כרגלי הבעלים".
-
במג"א סי' תקכז סק"ו הביא את הגדרים של שוכח ופושע, מהל' תפילה ומדיני ממונות.
-
ויש עוד...

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' יוני 15, 2017 11:54 pm

בגמ' בפסחים דס"ב. יש השוואה מחודשת בין ערל הנחשב כבר כפרה הואיל ואי בעי מתקן נפשיה ובין ההיתר של הואיל ואי מקלעי ליה אורחים. הראש' דנים האם הדימוי הזה נשאר אליבא דאמת, (כך נקטו הרז"ה והתוס'), או דלהמסק' הגמ' חזרה בה מכל הדמיון, (כך מבו' שם בארוכה בחידושי רבינו דוד על פי שיטת הרמב"ן).

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 16, 2017 12:18 am

עושה חדשות כתב:רמ"א סי' תקכז - ומי שמתענה בי"ט, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים.
המקור הוא במהר"י ויל, ז"ל "הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי מי שמתענה בר"ה אם יכול לאפות ולבשל לאחרים והשבתי לו דאסור כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאל על נדרו דלא אשכחנ' דמותר מטע' הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה היכא דאיכא כהן קטן בעיר, וכן האופה מי"ט לחול. ועוד אומר אני מי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם צריך לקיים כולו להשם דבהא מודה רבי יהושע לרבי אליעזר". מה פשר הדבר?

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 16, 2017 12:20 am

כתב לי חכ"א שליט"א:

בסנהדרין פט: תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה.
רש"י פירש, תמרים הנתונים בכברה.
בפשטות הגמ' מביאה משל, כמו שאין להלקות מי שאוכל תמרים בכברה, כך כובש נבואתו אינו יכול ללקות כי מאן מתרי ביה.
וכעי"ז במכות כ: אחד המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי.
וברש"י שם, דאכיל תמרי בארבילא - האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא לילקי.

ויפלאו דברי המאירי בסוגיא דסנהדרין ז"ל:
הכובש את נבואתו אינו לוקה ולא מפני שאין התראה נופלת בו מצד שאין הדבר נודע לשום אדם והרי זה כאוכל פירות המתולעים שבכלי שאין נראות לאדם ולא הוחזק בהם שום איסור עד שיתרו בו מכחו שהרי זה מ"מ אפשר להתרות בו על ידי נביאים וכו'.

כלומר, המאירי פירש את זה כהשוואה, דאכל תמרי בארבילא היינו פירות עם תולעים שלא הוחזקו בכך, והוא עבר ואכלם דאין להלקותו.

פרי יהושע
הודעות: 2488
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי פרי יהושע » ו' יוני 16, 2017 9:12 am

מתני' קמייתא פ' הדר עם הנכרי, אמר רבן גמליאל מעשה עם צדוקי שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציא את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם.

וכתב רבינו יהונתן "...אבל כיון שתחזקו אתם ראשונה קודם שיוציא כליו למבוי כאילו קניתם דבכל מקום חזקה מועילה בקנייה ככסף וע"פ שאין זו החזקה כשאר חזקות שקרקע נקנה בה אפילו הכי הקלו חכמים בה שתקנה כשאר חזקות".

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 16, 2017 10:08 am

מרדכי בחולין פרק כיסוי הדם -
ומצא ראבי"ה בתשובת הגאונים שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה שמא ישכח וידבר בינתים בדברים שאין מעין שחיטה ואין זה הטעם נראה לי דאטו משום שמא ישכח יברך ברכה שאינה צריכה ועל כן יש לפרש צריך לברך על כל שחיטה הואיל וגופין מוחלקין והביא ראיה מההוא דאמרי' לעיל דמשני ריש לקיש משום ברכה שאינה צריכה פי' שאם יביא ס"ת אחרת יצטרך לברך שנית וכי היכי דב' ס"ת גורמין שני ברכות אף על גב דב' הקריאות מענין אחד הם מדברים מענין י"ה ה"נ בשני שחיטות אפילו הוי מצוה אחת ותפילין נמי הוי מצוה אחת ואפ"ה מברך בין תפילין לתפילין אם סח וכ"כ ר' שמואל בר' חפני ורבינו קלונימוס מרומי לברך על כל שחיטה ושחיטה וכתב בא"ז נראה לי לקיים דברי שניהם בב' מינין כגון חיה ועוף שאז צריך לברך על כל אחד מיהו נראה בעיני דלפי האמת אפילו חיה ועוף ובהמה א"צ כ"א ברכה אחת לכולם הואיל וברכות שוות וראיה מפרק לולב וערבה היו לפניו מצות הרבה מברך אקב"ו על המצות ר"י אומר מברך על כל אחד בפני עצמו א"ר זירא הלכה כר"י מ"ט דר' יהודה דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברך אותו ובלילה אין מברך אותו אלא לומר לך בכל יום תן לו מעין ברכותיו הרי למדת שר' יהודה לא פליג אלא היכא שאין ברכותיו שוות אבל בשוות אפילו ר' יהודה מודה דברכה אחת לכולן.

תוס' שם -
משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר - מכאן היה אומר הר"ר יום טוב שאם עמד מאכילתו והתפלל כשחוזר ובא לאכול צריך לברך ברכת המזון וליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר ואין נראה דלא דמי כלל משום דהכא הב ונבריך הוי גמר דבר והוי הפסק וכן כסוי אי לאו דאפשר בהדי הדדי אבל תפלה לא הוי גמר לסעודה דאטו אם בירך בסעודה על הרעמים או אפילו בפה"ג יצטרך ליטול ידיו ולברך המוציא משום דמיכל וברוכי בהדי הדדי לא אפשר ובהדיא אמרינן בערבי פסחים (דף קב.) דאם הניחו מקצת חבירים ועקרו רגליהן לילך לבהכ"נ כשהם חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחלה אף על פי שהתפללו בנתיים.

וע"ע או"ז סי' שפז, וראבי"ה סי' אלף פח.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 16, 2017 12:12 pm

שבלי הלקט סי' רמו כתב:כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא מי שלא הניח עירובי תבשילין אופה ומבשל למי שהניחו ששלוחו של אדם כמותו ואינו נראה לי דבהדיא אמרינן תא שמע מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יבשל ולא יאפה ולא יטמין לא לו ולא לאחרים. ואין לומר לא יאפה ולא יבשל משלו לאחרים אבל משל עצמו אופה ומבשל להן אחרי שיערבו הן לעצמן דהא אסקינא דהוא נאסר וקמחו נאסר ומסתמא הוא דומיא דקמחו מה קמחו נאסר בין לו בין לאחרים אף הוא נאסר בין לו בין לאחרים.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' יוני 18, 2017 10:17 pm

ועוד על עירוב תבשילין:

ביאוה"ל סו"ס שסו, האם מברכים על העירוב לפני הזיכוי או אחריו, האם עירוב תבשילין דומה לעירוב חצירות.
**
דרכ"מ ומג"א סו"ס רסג, מי שקיבל עליו שבת ואומר לחבירו לעשות מלאכה בשבילו, האם דמי להא ד"קמחו נאסר".
**
הגר"ז בקו"א סי' תקכז, האם האמירה מעכבת, ומתי מברך, לגבי עירוב חצירות ועירוב תבשילין.
**
לקט יושר שבת ע' 67 דין מקפיד על עירובו בעירוב תבשילין כבעירוב חצירות.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' יוני 19, 2017 8:28 pm

תוס' שבת כה:
... ומה שאומר טעם אחר שלא לברך משום שאם היתה מודלקת ועומדת לא היה צרי' לכבותה ולחזור ולהדליקה ולא להדליק אחרת אין נראה דהא גבי כיסוי הדם (שם פז.) אם כסהו הרוח פטור מלכסותו אפ"ה כשמכסה צריך לברך וכן נולד מהול איכא למ"ד דאין צריך להטיף ממנו דם ברית וכשמל תניא בשילהי פר' ר' אליעזר דמילה (לקמן דף קלז:) המל אומר כו' ...

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' יוני 19, 2017 8:52 pm

תוס' רא"ש פסחים מו: דן לדמות ההלכה של "אפשר מבעוד יום" לגבי אוכל נפש ביו"ט, לדין פסח ומילה כאשר אפשר לעשותם בלי חילול שבת. עי"ש מה שמחלק בזה.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' יוני 20, 2017 8:55 pm

אור זרוע פס' ב"ק כתב:מיהו נראה בעיני. שאם קבלו עליהם את דייני (ישראל) (ו)עכומ"ז שניהם התובע והנתבע מרצונם ודנו אותם כדין ישראל דיניהם דין. דאיכא למידק דדוקא היכא שדנו אותם בעל כרחם לא הוי דיניהם דין אפי' בדיעבד. דומיא דעישוי גט שמעשין אותו בעל כרחו ליתן את הגט. וכדאמרי' אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי ואותבי' מההיא דר' טרפון דלפניהם ולא לפני עכומ"ז. אבל היכא שקבלו מרצונם. אף על גב דעברו אלפניהם ולא לפני עכומ"ז אעפ"כ הואיל וישנם בתורת דיינים. כדת"ר בפרק ארבע מיתות (ב"ד) שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וכו' דיניהם דין בדיעבד. וראיה אני מביא דתנן בפ"ק דגיטין כל השטרות העולין בערכאות של עכומ"ז. פי' שנעשו השטרות על ידי ב"ד העכומ"ז אעפ"י שחותמיהן עכומ"ז כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים וא"ר בגמ' קא פסיק ותני כל השטרות שחותמין בהן עכומ"ז כשרין לא שנא שטרי מכר לא שנא שטרי מתנה בשלמא שטרי מכר מכי יהיב זוזי קמייהו קנה ושטרא ראיה בעלמא הוא. אי דלא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבי ליה שטרא. אלא מתנה דעל ידי השטר קונה אותה שכתב לו שדי נתונה לך ובלא שום קנין וחליפין הוא קונה אותה במסירת השטר. היכי מיקניא ליה בהאי שטרא חספא בעלמא הוא א"ר שמואל דינא דמלכותא דינא... דינא. הא למדת דהיכא שקיבלו אותם מרצונם דדיניהם דין כדהכא שהנותן והמקבל מתנה קיבלו אותם לעדות מרצונם. וא"ר שמואל דינא דמלכותא דינא. ובמתני' פי' רבינו שלמה זצ"ל די"ל חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייך בתורת גיטין וקדושין. אבל על הדין נצטוו בני נח. עכ"ל וכסתם מתני' קיימא לן ולית לתנא דבי מנשה דאפיק דינים וברכת השם. ומעייל סירוס וכלאים. אלא קיי"ל שב"נ נצטוו על הדינים ואיתנהו בתור' דינים:

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' יוני 20, 2017 11:25 pm

ספר המנהיג - ועוד ראיתי שבשעת הנישואין מקדש אותה והיא היתה מקודשת לו מכמה שנים ולברך ברכת אירוסין הן עושין כי לא בירכו בשעת האירוסין ומה יועיל אחרי שלא עשו מיד עובר לעשייתן היה בדין לברך לולי דאיכא למיחש דלמא הדרא בהו, מ"מ סמוך לאירוסי' יש לו לברך, ואם נאמ' שלעולם יוכל לברך מידי דהוה אכיסוי הדם שאם לא כיסה בשעת שחיטה ורישומו ניכר לעולם חייב לכסות וראוי לברך על כיסוי הדם בלא קדושי' שניים נמי יוכל לברך אין ולא רפייא בידי. אב"ן.

וצע"ג.

ריב"ש סי' פב - ולא מן הראי' שהביא הוא מכסוי הדם, דהתם אין הברכ' לבד חסרה אלא אף המצוה ולזה חייב לעשות המצו' ולברך עליה אבל כשהמצו' עשויה כבר וחסרו הברכה לא שמענו משם.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' יוני 21, 2017 8:23 pm

חתם סופר ח"ד סי' צ כתב:והנראה לע"ד בזה דהפוסקים מצות צריכות כוונה ע"כ צריכי' לתרץ ק' האור זרוע הביאו הג"א פ' ראוהו ב"ד מהא דקיי"ל כרב נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה וע"כ היינו טעמא משום דהוא הכשר מצוה ונהי דאין לה שכר טבילה כמקיים מ"ע של טבילה מ"מ אותו המעשה הצריך להעביר הטומאה זהו נעשה כדינו אלא שלא קיימה מ"ע והרי זה כשוחט וכסהו הרוח שאעפ"י שלא קיים מ"מ הדם הוא מכוסה ומה לי אם נעשה ע"י קיום מ"ע או לא וה"נ דכוותי' ועיין בטוש"ע י"ד סס"י ק"כ גבי טבילת כלים ויעיין שם סי' רס"ח ובט"ז שם סק"ח וק"ל וה"נ דכוותי' לא הוי אלא הכשר בעלמא להתירה לשוק ונהי שאם אינו מכוין לשם מצוה הרי קפח שכרו מ"מ ההכשר נעשה ממילא.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' יוני 21, 2017 8:26 pm

שו"ע יו"ד סי' כח - מי שאין לו עפר לכסות, לא ישחוט. הגה: אלא ימתין עד שיהיה לו עפר (טור); ואם הוא הולך במדבר או בספינה, ולא שוה העוף כהפסד הבגד שישרוף לאפר או הזהב שישחוק, תקינו ליה רבנן לשחוט ולמצה הדם בבגד או בסנדל, ומברך, וכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד או הסנדל שיצא הדם, ומכסהו בלא ברכה (מרדכי בשם הגאונים) והכי נהוג (א"ז והראב"ן).

ובדרכ"מ שם - דהואיל דכי ממצי ליה בבגדא הוי תחילת כיסוי יכול לברך אף על פי שאינו גומר הכיסוי עד לאחר זמן מידי דהוי אבדיקת חמץ דמברכינן על ביעור חמץ אף על פי דלא מבערין עד למחר הואיל והבדיקה הוא תחילת הביעור והוא הדין בנידון דידן.

והש"ך כ' - אכן מה שדמה בד"מ דין זה לבדיקת חמץ ל"ד כ"כ דהתם ה"ט דהבדיקה היא תחלת ביעור דא"א לביעור בלא בדיקה ותלי הבדיקה בביעור משא"כ הכא.

סתם כך זה דבר מעניין, שהדבר תלוי בשוויות של העוף, ואכמ"ל.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' יוני 21, 2017 8:42 pm

עושה חדשות כתב:עוד משהו.
כידוע יש דברים שהם אסורים מה"ת כעיקר האיסור, אבל יש להם פטור ממלקות וכד'. האחרו' השוו את זה לחצי שיעור, שאסור מה"ת אבל פטור עליו. וראוי לדון בכל מקום האם זאת רק דוג' לאיסור בלי העונש, או דהמכוון הוא דהוי חצי שיעור באיכות האיסור, דוג' חצי שיעור בכמותו. אם כן, יש לנו עוד השוואה, חצי שיעור בכמות / חצי שיעור באיכות.
עי' רמב"ם מאכ"א פ"ג ה"ו, (בפשטות כוונתו רק לדוג' בעלמא), מגיד משנה שם ח-טז, (נוטה יותר שזה חצי שיעור באיכות). ועוד...
המהרש"ל בשבועות פ"ב לכאו' השתמש בהשוואה הזו לנפק"מ, דלר"ש דמחייב מלקות על כ"ש ולא בעי כזית, ה"ה דמחייב על 'שלא כדרך'.
ובאחיעזר ח"ג סי' לא כתב: הרי נתבאר דמצד דין דם שבשלו אין היתר בדבר דלבד ד' הראשונים דיש בזה איסור תורה יש בזה ג"כ איסור נבילה, וחשש יוצא מן החי בדם הנפש, ומש"כ מעכ"ת לדון דהוה חצי שעור באיכות וכו' חידוש דין זה דחצי שעור באיכות לא שמענו, והשעור הוא רק בכמות".
ועין באנצ"ת טז ערך חצי שיעור בסופו "כעין חצי שיעור", שהביאו מקורות רבים לענין זה.

חת"ס ביצה יז. - ממלאה אשה כל הקדירה בשר עיי' מ"ש ר"ן ומה שסיים דנחיימא אגב אימי' ע"י עכו"ם צ"ע קצת כיון דמרבה בשיעורא דאורייתא א"כ אמירה לעכו"ם הוה רק שבות א' ואפ"ה מותר לצורך המילה א"כ בלא אגב אימי' נמי נחיימי' בקדירה בפ"ע ע"י עכו"ם וצ"ל נהי דמדאוריי' הוא מ"מ אינו דומה למבשל בקדירה בפ"ע דמרבה בשיעור' הוה כמו חצי שיעור באיכות המלאכה כמ"ש רמב"ם גבי קרימי חלב שהן כמו חצי שיעור באיכות החלב ה"נ דכוותיה ובעל איבעי דידע שהוא דאורייתא טעה בזה ולא ידע לחלק בין מרבה בשיעורים למרבה בבצירה ולמסקנא מרבה בשיעורא עדיף דהוה רק חצי שיעור כן צ"ל להר"ן.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 23, 2017 10:20 am

מהר"ם חלאוה סי' צז - עוד שאלת שנים אוחזין בסכין ושוחטין, או בשני סכינין אי זה מהם מברך, או אם שניהם מברכים. תשובה כיון שהיא מצוה מוטלת על שניהם, מאחר שבאין לשחוט, אין ספק שאם ברך האחד שאין השני חייב לברך, דגדולה מזו אמרי' בירושלמי במגלה שאחד מברך ואחד קורא, ואף הר"א הלוי ז"ל הפריז על מדותיו, וכתב פרק כסוי הדם שאם נטל ראובן עשרה עופות ודעתו לשחטן וברך על אחת מהן דדינא הוא דאתי שמעון ושחיט מינייהו בלא ברכה. וכ"ש בנדון שבפנינו, שאם ברך אחד מהם שהשני מסייעו בלא ברכה, מיהו אי תרוייהו בעו לברוכי הרשות בידם, שברכת השחיטה היא על שקדשנו השם והבדילנו מן העמים לשחוט בשר מאכלנו, וכענין שכתבו ז"ל פ"ק דכתובות לפיכך כל אחד רשאי לברך דהא תרוייהו שייכי בדבר זה וכדתנן שנים אוחזין ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר, שחיטתו פסולה.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 23, 2017 10:26 am

מהר"ח או"ז סי' קכח - תנן האיש מקדש בו ובשלוחו. ואמרינן בגמרא מצוה בו יותר מבשלוחו. וא"כ בשחיטה ובהפרשת חלה נאמר בו. ולא יעשה שליח לשחוט בהמתו ולהפריש חלה מעיסתו? וגם לא ידעתי איך ראובן יברך על שחיטת בהמת שמעון או על הפרשת חלה מעיסה שאין הוא מצווה לשחוט בהמה זו ולא להפריש חלה מעיסה זו? וגם מאי שנא הפרשת חלה שיכול לקיים מצותו ע"י שליח מכל המצות תפילין וציצית סוכה ולולב ואכילת מצה? ושמא שחיטה והפרשת חלה אין מצוותן אלא שתתקן העיסה מדכתיב גבי תרומה גם אתם אשמעינן שעיקר מצותה רק לתקן העיסה וליתן חלה לכהן. וכן שישחט הנשחט וכן קידושין עיקר המצוה שתהא לו אשה מקודשת. וכן בגירושין ובהפרשת תרומה ושחיטת קדשים ובקביעת מזוזה ועשיית מעקה. אבל בתפילין וציצית ואכילת מצה וסוכה ולולב אין שייך שליחות. אכן צריך ליתן טעם מאי שנא חליצה דלא איפשר לקיומה ע"י שליח מגט. ושמא דבעינן חליצה דומיא דייבום. או שמא דכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו. ודוקא בקידושין מצוה בו יותר מבשלוחו שאין השליח נהנה מן הקדושין כלום ואדרבה נפסד שנאסרת עליו. אבל בשחיטה והפרשת חלה וכיוצא בהם לא יהא מצוה בו יותר מבשלוחו. כאשר נהגו כל רבותינו וכל העולם אעפ"י שבקיאים בהלכות שחיטה נותנים לחזן לשחוט. וכן יהא גם בהפרשת חלה וללמד את בנו תורה שבתחלה משכירים מלמדים ואין האב עצמו מלמדו. וכן יהא גם במילה שאפילו האב אומן יכול לכתחלה לומר לאחר למול. ואעפ"י שבמילה אין המוהל נהנה גם אבי הבן אינו נהנה והרי הם שוים ובכל אלה יוכל השליח לברך. אכן בקידושין איני סבור כלל שיוכל השליח לברך ולקדש את האשה. אם לא שהמשלח עומד אצלו ושומע ויוצא בברכת השליח. שאפילו אם היה מקדשה בעצמו היה חבירו מברך בשבילו ומוציאו. שכן כתב רבינו אבא מארי זצוקלה"ה שאם ראובן מניח תפילין או מתעטף בציצית חברו מברך בשבילו. שכן שנינו כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא. וכן בהדלקת נר חנוכה אם ראובן מדליק נרותיו של שמעון כדרך שרגילין העולם כשיש אלמנה בבית אומרת לאחד מאנשי הבית להדליק נרותם בשבילם. סבורני שלא יברך אלא אם כן יעמוד משלח בצדו ויצא בברכתו.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 23, 2017 10:30 am

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:רמ"א סי' תקכז - ומי שמתענה בי"ט, אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום, דהוי כמי שלא הניח עירוב שאינו מבשל לאחרים.
המקור הוא במהר"י ויל, ז"ל "הר"ר שמעון ז"ק שאל אותי מי שמתענה בר"ה אם יכול לאפות ולבשל לאחרים והשבתי לו דאסור כיון דאינו יכול לאפות ולבשל לעצמו אינו יכול לבשל לאחרים ואין להתיר מטעם הואיל ויכול לשאל על נדרו דלא אשכחנ' דמותר מטע' הואיל אלא היכא דמותר לבשל לעצמו בלא הואיל כגון לאפות חלה היכא דאיכא כהן קטן בעיר, וכן האופה מי"ט לחול. ועוד אומר אני מי שמתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחינות כיון דהאי גברא אינו מקיים חציו להשם וחציו לכם צריך לקיים כולו להשם דבהא מודה רבי יהושע לרבי אליעזר". מה פשר הדבר?

כבר תמה בזה מהר"י ברונא סי' פב.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 23, 2017 11:17 am

מחנה ישראל פרק לא בהערה, אהבת חסד פ"ז הערה ב,
דמיון גדול בין הנידון של ריבוי בשיעורים, ובין העלאת מצודה עם דגים ותינוק, וסגירת דלת בבית כשצבי בתוכו, ולא אפשר ולא מיכוין, עי"ש דברים נפלאים.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' יוני 23, 2017 2:33 pm

עושה חדשות כתב:שבלי הלקט חנוכה סי' קפה -
וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה. מיהו בשבת יהא בדל ממנה כמו משאר נרות. ועוד דעתו לומר דמינה שמעינן לשאר מצות כמו מעקה או ציצית וסוכה שאסור להשתמש בהן דרך בזיון לדרוס עליהן

האם מעקה מועיל לנקיטת חפץ דשבועה?

ספרים וועלט
הודעות: 348
הצטרף: ו' פברואר 27, 2015 8:50 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי ספרים וועלט » ו' יוני 23, 2017 5:33 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:שבלי הלקט חנוכה סי' קפה -
וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה. מיהו בשבת יהא בדל ממנה כמו משאר נרות. ועוד דעתו לומר דמינה שמעינן לשאר מצות כמו מעקה או ציצית וסוכה שאסור להשתמש בהן דרך בזיון לדרוס עליהן

האם מעקה מועיל לנקיטת חפץ דשבועה?

האם נר חנוכה מועיל?

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' יוני 25, 2017 9:01 pm

עושה חדשות כתב:מחנה ישראל פרק לא בהערה, אהבת חסד פ"ז הערה ב,
דמיון גדול בין הנידון של ריבוי בשיעורים, ובין העלאת מצודה עם דגים ותינוק, וסגירת דלת בבית כשצבי בתוכו, ולא אפשר ולא מיכוין, עי"ש דברים נפלאים.


לענ"ד הענין הכי פלאי הוא ההבנה הזו שההיתר של הרשב"א לסגור דלת הבית כשצבי בתוכו שייך לדין ריבוי בשיעורים. ובס' אהבת חסד שם הביא ראיה מאיסורא ד"לא אפשר ומיכוין" לאסור את סגירת הדלת על הצבי, ובס' משנ"ב סי' שיח סקי"ג כ' על הנידון האם ריבוי בשיעורים אסור, וציין שבספרו אהב"ח כבר הוכיח מד' הגמ' לאסור, וכוונתו לדמיון הנ"ל לדין לא אפשר ומיכוין.
והדברים פלאיים ממש.

(וצ"ע האם סבר הח"ח שפלוג' הרשב"א והר"ן על צידת צבי, היא בדיוק כפלוגתתם על ריבוי בשיעורים, ובדיוק כהפלוג' בגמ' בדין לא אפשר ומיכוין, ולא טרחו לרמוז לנו דברים אלו).

**

וראה עוד השוואה מענינת לדין זה, במנ"ח מצוה רסד לגבי כהן הנטמא לכמה מתים דתליא בדין ריבוי בשיעורים.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' יוני 27, 2017 12:00 am

מענין אשכולינו, נאה להזכיר את דבריו של הר"י מיגאש, סי' קיד -
...וכבר באו לידי תשובות קצת אנשים בדברים שהורו בהם והם חושבים שהורו כדין ושהוא ברור כשמש והם טעו בהוראתם ותלו הדבר ההוא אל מקום בלתי מקומו ולמדו הדין ממקום שאין ללמוד אותו ממנו וכבר היה בין הדבר שדנו בו ובין ההלכה שנתלו בה לאותו הדין חילוק דק ודקדוק נעלם ונסתר ולא הרגישו בו והיו לוקחים ההלכה בכללה כפשטה ולא הרגישו בחילוק הדק שבה ומדמין הנדון שלהם לה ואינם מרגישים בחילוק הדק שביניהם. עד שאני אומר שמי שאינו סומך על עצמו אם הוא נתלה בתשובות הגאונים ובהוראתם שהם הלכות פסוקות וסברות קצרות ברורות הוא יותר משובח מאותם המדמים להורות מן התלמוד...

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' יוני 27, 2017 8:50 pm

ירושלמי ביצה פ"ב -

לא עירב ולא עירבו לו אחרים ר' יצחק אומר צולה לו דגה רב חונה אמר מחמם לו חמין שמואל אמר מדליק לו את הנר תני ר' חייה ממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר מעשה באחד שהדיר את בנו לת"ת ובא מעשה לפני רבי יוסי בן חלפתא והתיר לו למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר.

(וע"ע בתוספתא סוכה פ"ד ובכורות פ"ו וירושלמי ב"מ פ"ז ה"א).

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' יוני 27, 2017 8:56 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:מחנה ישראל פרק לא בהערה, אהבת חסד פ"ז הערה ב,
דמיון גדול בין הנידון של ריבוי בשיעורים, ובין העלאת מצודה עם דגים ותינוק, וסגירת דלת בבית כשצבי בתוכו, ולא אפשר ולא מיכוין, עי"ש דברים נפלאים.
לענ"ד הענין הכי פלאי הוא ההבנה הזו שההיתר של הרשב"א לסגור דלת הבית כשצבי בתוכו שייך לדין ריבוי בשיעורים. ובס' אהבת חסד שם הביא ראיה מאיסורא ד"לא אפשר ומיכוין" לאסור את סגירת הדלת על הצבי, ובס' משנ"ב סי' שיח סקי"ג כ' על הנידון האם ריבוי בשיעורים אסור, וציין שבספרו אהב"ח כבר הוכיח מד' הגמ' לאסור, וכוונתו לדמיון הנ"ל לדין לא אפשר ומיכוין.
והדברים פלאיים ממש.
(וצ"ע האם סבר הח"ח שפלוג' הרשב"א והר"ן על צידת צבי, היא בדיוק כפלוגתתם על ריבוי בשיעורים, ובדיוק כהפלוג' בגמ' בדין לא אפשר ומיכוין, ולא טרחו לרמוז לנו דברים אלו).

כעת ראיתי שהח"ח הוא לא יחיד בענין, ז"ל ה'נחל יצחק' סי' צז -

והנה הנתיבות (בס"ק א') כתב דבעיסקא שהוא פלגא מלוה ופלגא פקדון מותר לתפוס משכון כו', אף שאפשר לו לתפוס חפץ קטן בעד פלגא פקדון ותופס בכיון חפץ גדול כדי שיהיה בידו גם בעד פלגא מלוה, וראיה לזה מב"מ (דף ל' ע"א) בהא דבעי התם שטחה לצורכו ולצורכה מאי ופשיט מהא דהכניסה לרבקה ודשה כשירה בשביל שתינק ותידש פסולה, ומשני שא"ה דכתיב אשר לא עבד בה מ"מ, הרי מוכח דבמקום דליכא גזה"כ מותר כשמכוין בשביל דבר המותר ובשביל דבר האסור עכ"ל הנתיבות ...
ובעיקר ספק דין זה נלע"ד לדון ע"פ דברי הר"ן בשבת ס"פ י"ג [לח, א מדהרי"ף ד"ה מתני'] דהביא בשם הרשב"א דס"ל דמותר לנעול ביתו בשבת ולשמור ביתו וצבי שבתוכו, וכיון שצריך לשמור ביתו אף על פי שע"י כך ניצוד הצבי ממילא מותר ובלבד שלא יתכוין לשמור הצבי, דהכי גרסינן בירושלמי [פרק יג הלכה ו] היה צבי רץ כדרכו ונתכוין לנעול בעדו ונעל בעדו ובעד הצבי מותר כו' שאלו צריך לנעול בעדו מותר אף על פי שמתכוין שיהא צבי ניצוד בתוכו עכ"ל הרשב"א, ודבריו תמוהים האיך אפשר דבמתכוין לנעול בעדו ובעד הצבי יהא מותר, וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת, אלא שאני אומר שאפילו אינו מתכוין לנעול בעד הצבי כל שהוא יודע שהצבי בתוכו ואי אפשר שלא יהא הצבי ניצוד בתוכו אסור דמודה ר"ש בפסיק רישיה כו' עכ"ל הר"ן ...
ויש לדון עדיין בעיקר הדברים הללו, אך באמת יש לסתור כל מה שכתבתי לדון לאיסור אם מכוין לתפוס גם עבור פלגא מלוה, ע"פ דברי הר"ן סוף פרק י"ג דשבת [לח, א מדהרי"ף ד"ה מתני'] הנ"ל, כי יש להוכיח להיפוך מן הר"ן ביצה פ"ב [ט, ב מדהרי"ף ד"ה ומיהא] במה דאמרו שם (דף י"ז ע"א) ממלאה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת וממלא חבית של מים כו', וכתב הר"ן דמשמע מזה דלרבות בשיעורא ביום טוב מותר כיון דסגי בחד טירחא והא דאין מזמנין שמא ירבה היינו שמא ירבה בקדרה אחרת כו', ובמנחות (דף ס"ד ע"א) משמע דפשיטא לן דשנים בעוקץ אחד ושלשה בעוקץ אחר שתים מייתינן שלש לא מייתינן דלרבויי בשיעורא אסור כו', ומסיק דלא דמי רבויי בשיעורא ביום טוב לרבויי שיעורא בשבת, שהשבת דחויה אצל חולה ולא הותרה כו' אבל יום טוב שאוכל נפש הותר בה כו' מרבה על העיקר ובלבד שיהא בטורח אחד תוספתו כמוהו כו' עכ"ל הר"ן. וכ"כ הרא"ש (בפ"ב דביצה סי' י"ד) בקצרה דאם לא הרבה בשבילו אלא בקדירה שהוא מבשל בה ליכא חשש איסור זה כו', וכ"כ הרמ"א באו"ח (סי' תק"ג [סעיף א] וסי' תקי"ב סעיף (ג') [ב']). ולכאורה יש להקשות מזה על דברי הר"ן פרק י"ג שבת הנ"ל דמסיק הר"ן שם דאסור לנעול ביתו כדי לשמור ביתו ולצוד הצבי, דהא כיון דמסיק הר"ן בביצה דמותר לרבות בשיעורא ביום טוב כיון דסגי בחד טירחא, א"כ ה"ה התם כיון דמותר לנעול ביתו ולשמור מה שבתוכו, א"כ מה"ט יהיה מותר אף דמכוין ג"כ לשמור הצבי בתוכו כיון דהוי חד טירחא.
וע"כ מוכח לומר דשאני בנועל ביתו לשמור ביתו עם הצבי, דהא במה שמכוין לשמור ביתו אין בזה שום מלאכת צידה כלל, ואלו במה שמכוין לשמור הצבי יש בזה מלאכת צידה, ע"כ שפיר כתב הר"ן בשבת שם וכי מפני שצריך לנעול ביתו נתיר לו לעשות מלאכה בשבת. משא"כ ברבויי שיעורא ביום טוב שפיר כתב הר"ן דכיון שאוכל נפש הותר ביום טוב ע"כ מרבה עליו כיון דהוי חד טירחא, דהא במה שהותרה לו הוי ג"כ מלאכת בישול ביום טוב, לכן גם ברבויי שיעורא אין זה מקרי מלאכה בפ"ע רק דנגרר הכל ע"י מלאכת ההיתר דהותרה לו כיון דהוי הכל בחד טירחא מותר זה.
א"כ ה"ה בנ"ד כיון דיש שם משכון במה דממשכנו בע"כ בעד פלגא פקדון דהותרה לו, א"כ ממילא מותר למשכן בהמותר שיש בהחפץ בעד פלגא מלוה אף שמכוין לתפוס גם בעד פלגא מלוה כיון דהוי חד טירחא, א"כ הדין נותן דזה מותר וכמו בריבויי בשיעורא באיסור בישול ביום טוב. והא דמנחות (דף ס"ד ע"א) דמשמע דשנים בעוקץ אחד ושלשה בעוקץ אחר שתים מייתינן שלש לא מייתינן, הטעם התם כיון דשבת דחויה היא אצל חולה ולא הותרה וכמש"כ הר"ן בפ"ב דביצה שם, אבל היכא דמותר לו לעשות מלאכה זו בהיתר, כמו הך דרבויי שיעורא ביום טוב במקום אוכל נפש דהותרה לו, דממילא מותר לו לעשות אף למען הדבר דנאסרה לו כיון דהוי בחד טירחא, דה"ה לתפוס החפץ למשכון דמותר במכוין בשביל הפלגא פקדון והפלגא מלוה וכמש"כ הנתיבות, ונקטינן כן לדינא.
ואף דהר"ן פ"ב דביצה שם כתב עוד טעם על הא דרבויי בשיעורא מותר ביום טוב, מ"מ הא כתב מתחלה הטעם דכיון דהוי בחד טירחא בעד דבר המותר עם דבר האסור דמותר ולא דחי לזה הסברא, וגם הביא שם מקודם לשיטת הרשב"א וסייעתו דגם רבוי בשבת לא מיתסר אלא מדרבנן, והר"ן דחי זה כמו שמחלק דשאני בחולה דדחויה אצל שבת, אבל בדבר המותר ממש כיון דהוי בחד טירחא מותר ולא נמצא חולק ע"ז רק לרווחא דמילתא כתב עוד טעם, ע"כ שפיר יש לנו לסמוך על הנתיבות וכנ"ל.


ואמנם יש קו' הפוכה, למה ההיתר של הרשב"א לגבי צבי לא יהיה קיים בריבוי בשיעורים, (עי' תהל"ד שכח-יח ואמרי בינה שבת יז), אבל הנחל יצחק והח"ח דנו להיפך, למה לגבי צבי לא יהיה היתר של ריבוי בשיעורים.

איש טלז
הודעות: 427
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי איש טלז » ה' יוני 29, 2017 7:45 pm

ירושלמי פ"ק דקידושין דימה דינא דבורח בע"ע לגבי שצריך להשלים לדינא דאשה המורדת אימת נחשב מרד עי"ש ואכמ"ל

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' אוגוסט 11, 2017 12:32 am

נובי"ת חו"מ סי' ג -
ע"ד שאלתו שאלת חכם חצי תשובה במעשה שבא לפניו, ראובן תבע את שמעון במאה מנה דהיינו חמשים מנה בעבור היזק שגרם לו בידים וחמשים מנה אשר הוציא עליו הוצאות להצלת ממונו. וכאשר נשאו ונתנו הדיינים להוציא הדין לאמיתו נחלקו לשלש דעות. דיין אחד פוטר את שמעון מכל תביעות ראובן, ודיין השני מחייב את שמעון באותן חמשים מנה בעבור היזק שגרם לראובן באמרו שאין זה גרמי אלא מזיק בידים, ודיין השלישי ג"כ מחייב את שמעון בחמשים מנה אמנם לא באותן חמשים שתבע עבור היזק שגרם לו כי אם באותן שטען שהוציא עליו הוצאות להציל את ממונו. וכל אחד ואחד משלשה הדיינים עומד על דעתו בראיות ובסברות ואין מכריע ביניהם ... ולענ"ד נראה לומר דבנדון של מעלתו יש לחתוך הדין לחייב את שמעון בחמשים מנה דעכ"פ נתחייב שמעון חמשים מנה ע"פ רוב דעות ואף שהוא ע"פ שתי תביעות חלוקות מ"מ נ"ל דלא גרע מעדות מיוחדת דפסקינן בח"מ סי' ל' סעיף ב' דאם ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ב' עדים אם העידו בעדות מיוחדת דמצטרפין וכן בסעיף ו' וז' דהלואה אחר הלואה מצטרפין שאם תבע ב' מנין ועד אחד מעיד על מנה אחת שהלוה לו באחד בשבת ועד שני מעיד על מנה שהלוה לו בשני בשבת מצטרפין ליתן לו מנה כיון דלדברי שני עדים עכ"פ חייב לו מנה אחת ע"ש, ה"נ אמרינן כיון דלפי דברי שני דיינים מיחייב לו עכ"פ חמשים מנה חותכין הדין על פיהם.

איש טלז
הודעות: 427
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי איש טלז » ד' אוגוסט 30, 2017 10:58 pm

ספר המקח והממכר שער התשיעי דדינא דנמכר בגניבתו ולא בכפילו הוא חדא דינא דאין מוכרין ס"ת אלא בשביל לישא אשה או ללמוד תורה

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 12, 2017 8:49 pm

מג"א תקז-ט:
לכן נ"ל דס"ל כשפירש"י דכיבוי גמור הוא ושרי משום דחשיב א"א בע"א דרוצ' לאכלו כך וכיוצא בזה איתא בי"ד סי' ס"ט סי"ד לענין דשיל"מ ע"ש.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 12, 2017 8:50 pm

רשב"א ביצה ח:
אלא אמר רבא אפר כירה מוכן הוא לודאי וכו'. הקשו בתוס' והא רבא לית ליה די"ט עשה ול"ת בפרק כיצד צולין ובפ' ב' דשבת דרב אשי הוא דקאמר ולא שאר אמוראי ורבא איירי התם. והם ז"ל תירצו דמ"מ הוי מצי למיפרך דהא אין עשה דכיסוי הדם דוחה י"ט משום דדרשינן הוא לבדו הוא ולא מכשירין במכשיר שאפשר לעשות מעי"ט מיהא לכ"ע, ותלמודא הוא דנקט טעמא דרב אשי משום דפשיטא טפי.
וע"ש בשטמ"ק בשם מורו שתמה על הדמיון.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' ספטמבר 12, 2017 9:00 pm

רמ"ע מפאנו -
או יפורש רישיה דקרא על פושעי זולתנו ויהיה אמרו אל פניו כל זמן שעומדים במרדם והם עדיין שונאיו אל פניו וידוע שאזהרתם מיתתם ואין תשובה מספקת להם עד היותם גרי צדק לבא בקהל דכתיב בהו כגר כאזרח וטעמא דמלתא כי התשובה היא מצות עשה אחת נתיחדו בה ישראל על צד החמלה ונלוה הגר עליהם ומי שאינו מצוה לאו כל כמיניה למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו ואפילו נעמן גר תושב וכל דכוותיה עתידים ליתן את הדין על מה שעברו עליהם המעשים אשר לא יעשו אלא שהם קרובים אל התקון ונקל זאת בעיני ה' ואל יקשה בעיניך מאנשי נינוה כי הרבה תשובות בדבר האחד כי רבוי אוכלוסיה היה מעורר עליהם רחמים בשביל י"ב רבוא אדם שאין בהם חטא ובהמה רבה שהיה חרבנה אבוד חלק רב ומסויים בעולם. ב' אנשי נינוה העמידו עצמם על דין תורה להחזיר גזלה בעינה כמו שיבא בחלק הרביעי פרק י"ג. ג' אף הם לא ניצולו אלא האריך להם אפו לשלם גמול צעקתם ומעשיהם בעולם הזה ולסוף נתקיים בהם כל חזון נחום האלקושי שאמר עליהם אל קנא ונוקם ה' עד סוף הספר. אבל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והדוגמא בנזקין שור של הפקר שהזיק דהני בהפקרא ניחא להו וקודם שתפשו ניזק הוא הקטיגור הנפרע ממנו קדם אחר וזכה בו שגיירוהו בית דין פטור כדאמרן. וסיפיה דקרא לא יאחר לשונאו יפורש להדיוט שבנו יחיד וגלמוד הפורק עול והדוגמא בשור של ישראל שאם נגח ואחר כך הקדיש שעשה תשובה שלמה או נגח ואחר כך הפקיר עצמו שהתמכר לעשות הרע הראשון פטור בזכות תשובתו והשני גם כן פטור מדיני העולם הזה דהא נותנין לו שכר מצות קלות כדכתיב אל פניו ישלם לו וכאן לא כתיב להאבידו דסוף סוף קב"ה גבי דיליה על הדרך שבארנוהו בחלק הראשון.

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ספטמבר 13, 2017 12:25 am

פי' הריב"א פ' וישב -
ויחשבה לזונה. וא"ת וצדיק כיהודה היאך בא על הזונ' וי"ל שקדש' במשכון שנתן לה החותמ' והפתילים והמטה וגם בעדים דמסתמא אדם חשוב כיהודה לא היה הולך יחידי בדרך אלא אם כן ב' נעריו עמו כדין תלמיד חכם וקדשה בפניהם. וקשי' שהרי הקדושין אינן חלין כדאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן ואולי נתן יותר לפרש דמשכון שמסר לה תחת הגדי לא היה רק שחרצה לביאה אך כדי שלא יעשה בעילתו בעיל' זנות קדשה אחרי כן בכסף או בשטר או בביאה לפני שני נעריו שהיו עדים כ"ש. ובכל הפי' ק' להר"ם שהרי אין קדושין תופשין בכלתו וי"ל דלמאי דמסי' בפ"ק דסוט' דאמ' יתומה אני ניח' שפי' רש"י שם וז"ל יתומה אני קדושי בנו אין קדושין כי ממאנת אני בו עכ"ל. וא"כ לא היתה כלתו. והאי תרוצא ליתא למאי דאמרי' תמר בתו של שם היתה דלדבריו תמר גדולה היתה ולא היתה יכולה למאן כמו שפרש"י בסוט' ולקמן אכתו' לשונו ואם כן לדידי' הדרא קושי' הר"ם לדוכתיה וי"מ דלדידיה נמי ניחא דכי היכי דעתה לאחר מתן תורה איכ' נדה שהיא אחד מן העריות וכל חייבי לאוין דתפסי בהו קדושי הכא נמי אפשר דקודם מתן תורה שהיו ישראל בני נח איכא עריות דתפשי בהו קדושי ותדע דאם לא כן קדושי יעקב ברחל וכן קדושי עמרם ביוכבד דודתו לא היו קדושין דשתי אחיות ודודתו עריות הם. וי"מ שלא היה כלתו משום שנבעלה שלא כדרכה ואמרי' בפרק ד' מיתות בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם. וקשי' דעד כאן לא פליגי אלא באחר אבל בבעל דברי הכל עושה אותה בעולת בעל אפי' שלא כדרכה כמו שפרש"י:

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' ספטמבר 24, 2017 9:42 am

ראב"ן סי' סא -
... וא"ת ה"מ כשהאריך בא' מן השברים דלא פסל אבל היכא דהוסיף על המניין שמנו חכמים פסל, איברא לא פסל שהרי ציצית עיקר מנינו ד' ציצית ואם הוסיף החמישי לא פסל את הראשונים בכך ... ה"נ האי שבר רביעי אינו מעשה לפסול את הראשונים. ועוד ילפינן מברכת כהנים דאמר רחמנא ג' ברכות ואם הוסיף הרביעית לא פסל את הראשונות ... ה"נ לא הפסיד הג' שברים בתוספת שבר הד', וכשם שאין ברכה רביעית מפסקת בין ג' ברכות של ברכת כהנים לשים שלום שצריך ש"ץ לומר אחר וישם לך שלום משום שנאמר ושמו את שמי וגו', כך השבר הד' אין מפסיק בין ג' שברים לתקיעה שאחר השברים ...

איש טלז
הודעות: 427
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 10:05 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי איש טלז » ב' ספטמבר 25, 2017 10:11 pm

רמב"ם הלכות עבדים פ"ב הל"ז דנמכר לישראל אינו לוה וגואל ,ואינו גואל לחצאין וראה מפרשי הר"מ שתמהו בזה וראה בהגרא"ז מה שהביא בזה בשם הגרא"ק ובחזו"א דכא' שם
אכן במאירי מצינו ביאורן של דברים דהנמכר לישראל אינו לווה ואינו וגואל לחצאין כמו שביארנו דמאחר שנפקע מגאולת קרובים נפקע מכולם וצ"ב השייכות בין גאולת קרובים לדינא דלווה וגואל ואכמ"ל

עושה חדשות
הודעות: 6080
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' ספטמבר 27, 2017 8:44 pm

מענה אליהו סי' כ - ...ואשר שאלני דעתי על מה שכתב בספר חקר הלכה, אם הביא החולי על עצמו בידעו שיחלה מזה, רחמנא ליצלן, דאסור לעשות בשבילו גם מלאכה דרבנן בשבת. והביא ראי' מדברי המג"א סי' תר"מ, בהביא עליו צער, שחייב בסוכה, ולדעת מעלת כ"ת אין הדברים ברורים...


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 23 אורחים