מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

השוואות...

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' נובמבר 28, 2015 7:37 pm

האם אפשר ללמוד דיני חלוקת שותפין מדיני רה"ר דשבת, או ממונא מאיסורא לא ילפינן?
יד רמה ב"ב יא:
ודינא הוא דמצטרף הא מיעוטא דתותי זיזין בהדי רובא דקאי לאוירא למדת ארבע אמות דחצר. חדא דבכלל כל שאלו יחלק ושמו עליו הוא ועוד מידי דהוה ארשות הרבים לענין שבת דאע"ג דקיימא לן דהמעביר ארבע אמות ברשות הרבים מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר כדאיתא בפרק הזורק (שבת דף צ"ח ע"א) אלמא לית ליה דינא דרשות הרבים כי הוי מקצתו מקורה ומקצתו אינו מקורה אף על פי דההוא מקורה לית ליה דינא דרשות הרבים חזי לאצטרופי לשאינו מקורה לשיעור רשות הרבים, כדאשכחן התם גבי עגלות דילפינן מיניה שיעור רשות הרבים דהוי שש עשרה אמה ולא סליק שיעורא אלא בהדי מקורה, דאע"ג דלא מחייב (אמר מר) [אאותו] מקצת דמקורה אהני לאצטרופי לשאינו מקורה לשיעור רשות הרבים לחיובי אשאינו מקורה. וכי תימא ודילמא שאני עגלות דלא קביען בארעא ולא מהני קרוי דידהו לבטולי רשות הרבים הא גבי גזוזטראות דקביען וילפינן להו מדינא דעגלות, אלמא חד דינא אית להו בין לאצטרופי לשיעורא בין למפטר אמקורה. ולחיוביה אשאינו מקורה. והוא הדין גבי חצר לענין אצטרופי מקורה לשאינו מקורה למדת ארבע אמות דחצר חד טעמא נינהו. וכי תימא היכי ילפינן ממונא מאיסורא שאני רשויות דבכמה דוכתאי מדמינן להו להדדי, דאמר רבא (גיטין דף פ' ע"א) רשות שבת כרשות גיטין ועל כרחיך רשות גיטין כרשות ההקנאה מוקמינן לה דהא ילפי לה מהדדי בכמה דוכתי, והוא הדין לענין אצטרופי דחד טעמא נינהו.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' דצמבר 03, 2015 12:47 am

לשי' רב בב"ק שבועה קונה, ואף דלא קי"ל כוותיה איכא למישמע מינה דעכ"פ אינו נפסל לעדות.
ז"ל תש' המיוחסות סי' קט:
"ומכל מקום לעיקר מה שהיא השאלה במודה מקצת ונשבע שיבא התובע לאחר מכאן להעיד עליו שנשבע לשקר ויפסלנו, אינו נ"ל, בין שיעידו עליו שנים שנשבע להם, בין שיעיד עליו הוא ואחר. משום דקשיא לן דאם איתא כל שנשבע על פי עד אחד נעשה חשוד ופסול, וכן כל שתבעוהו שנים וכפר בכל ונשבע או שהודה במקצת ונשבע על השאר, וא"כ לא הנחת בן לאברהם אבינו כשר לעדות והתורה האמינתו ופטרתו בשבועה או בתשלומי שבועתו עד שאמר רב ולקח בעליו שבועתו ושוב לא ישלם, ואע"ג דלא משכנינן נפשין אדרב, מכל מקום לא ניקום ונפסליה, וכי אמרה תורה והאמינתך בדינר ופסלתך לעדות אתמהה".

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' דצמבר 03, 2015 12:51 am

איסור גיה"נ בעוף שיש לו כף - הנחת תפילין בשמאל לאיטר.
רמב"ן (ושא"ר) חולין צב: הא דבעי ר' ירמיה בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה אזלינן. איכא דקשיא ליה מהא דתנו רבנן (מנחות ל"ז א') בתפילין אטר מניח בימינו שהוא שמאלו אלמא בתר דידיה אזלינן, וניחא ליה שאני התם דאמר רחמנא ידכה יד כהה וגזרת הכתוב הוא. ואחרים אומרים שאני הכא דאיכא למיזל בתר מיניה מפני שעל מעשה נאסרה מה יעקב ומינו שיש להם כף ועגול אף כל שהוא ומינו יש להם כף ועגול.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 04, 2015 12:12 am

כתיבת תו"מ שלא כסדרן - קריאת שמע למפרע
ז"ל הט"ז ביו"ד סי' רפח "ואצ"ל אם הקדים פרשה כו'. - תימה לי דאפכא מסתברא דיותר יש פסול בכותב שלא כסדר בההיא פרשה גופה מבהקדים פרשה לפרשה שהרי מצינו בא"ח סי' ס"ד קראה למפרע לא יצא בד"א בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברתה אף על פי שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה והכא נמי אינה סמוכה לה וכן מוכח ברמב"ם שהרי בפרק א' כ' שאם הקדים אות אחת שלא כסדר לא יצא ובפ' ה' הוצרך לכתוב הקדים פרשה ובסי' ר"ץ הוכחתי שלדעת התוס' כשר באמת בהקדים פרשה".
ועי"ש בט"ז שם סי' רצ, ומש"כ בזה בביאוה"ל בסי' סד.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 04, 2015 2:38 pm

באו"ז בפס' ע"ז מקשר כמה מימרות של ר' שמעון לשיטתו דכל העומד להיעשות כעשוי דמי.
ז"ל: ואחר כך מפרש בפ' נוטל ובירוש' ר' שמעון אומר ידיעתה מקדשתה. ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה. כלומר לר' שמעון אם לא נודע לו בראשונה עד שנפלה השניה היה הכל נאסר. אבל השתא דנודע לו כיון דסופו להרים כמורם דמי. כדאשכחן בעלמא דאית ליה לר' שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי. ורבנן אזלי בתר הגבהה --- ולרבנן ודאי אף על גב דידע בראשונה קודם שנפלה השניה. ולר' שמעון מותר הואיל וידע בה ואף על גב דלא הגביה דכל העומד להרים כמורם דמי. כדפרי' דהיינו טעמא דר' שמעון לטעמיה דסבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי. כדאמרי' במרובה דר' שמעון סבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליפדות כפדוי דמי. ובפ' המנחו' והנסכים א"ל רב אשי לרב כהנא לר' שמעון דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי כל העומד לישרף כשרוף דמי. ובפ' הכונס נמי סבר ר' שמעון כל העומד ליתלש כתלוש דמי. ובכולהו קיימא לן כר' שמעון דסתם לן תנא דהיכא דנתקבל הדם בכוס כאילו נזרק דמי. דתנן בפ' כל הזבחים שקיבל דמן נשפך על הרצפה ואספו פסול. ובפ' כל הפסולין תנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר. דהיינו שכבר נתקבל בכלי והיה ראוי לזריקה כזרוק דמי. אבל כשנשפך מן הצואר על הרצפה לא היה עומד לזריקה לא כזרוק דמי ופסול. מכל מקום שמעינן ממתני' דהיכא דעומד ליזרק כזרוק דמי. ובהכונס קיימא לן כר' שמעון דכל העומד ליתלש כתלוש דמי --- הילכך איתבריר לן דהלכה כר' שמעון דכל העומד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליתלש כתלוש דמי. וה"ה יש לנו לומר דהלכה כמותו דכל העומד ליפדות כפדוי דמי. וכל העומד לישרף כשרוף דמי. וכל העומד להרים כמורם דמי. דהכא נמי עומד להרים מפני גזל השבט.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 05, 2015 7:12 pm

ז"ל הגמ' בברכות כה: דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי רבי שמעון בן אלעזר היא.

ופירש"י שם: מאן שמעת ליה וכו' - לא ידעתי היכן היא.

אבל רנ"ג שם כתב: מאן שמעת ליה דאמר כל הבית כולו כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר. עיקר דבריו של ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא דעירובין (פ"ב) ובגמרא בפרק עושין פסין (דף כב א) אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר אפילו בית ה' כורין אפילו בית י' כורין מותר שמעינן מיהא דר' שמעון היה מתיר לטלטל כל כי האי שיעור' מפני שתשמישו לדירה וכולו כד' אמות דמי ליה.

וכן הובא שם בפי' ת' רבינו יונה בשם ר"ח (וכ"כ עו"ר בשם ר"ח), ובשי' הרי"צ גיאות.

בתורא"ש וריטב"א שם הק' על הדמיון, ("איך נלמוד לקריאת שמע מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל"), והמאירי הוסיף לענין פסק הלכה ד"מכל מקום אין מדמין מזו לזו", ובאו"ז סי' קל כ' "והשיב עליו מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק דלא שייכא ההיא להכא דטעמא דשמעתא משום דבעינא והי' מחנך קדוש".

ויל"פ.

סעדיה
הודעות: 1605
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי סעדיה » ש' דצמבר 05, 2015 8:21 pm

עושה חדשות כתב:ז"ל הגמ' בברכות כה: דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אחר המטה קורא מיד לפני המטה מרחיק ארבע אמות רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בית מאה אמה לא יקרא עד שיוציאם או שיניחם תחת המטה בעיין איפשיטא לן מתנייתא קשיין אהדדי איפוך בתרייתא מה חזית דאפכת בתרייתא איפוך קמייתא מאן שמעת ליה דאמר כוליה בית כארבע אמות דמי רבי שמעון בן אלעזר היא.

ופירש"י שם: מאן שמעת ליה וכו' - לא ידעתי היכן היא.

אבל רנ"ג שם כתב: מאן שמעת ליה דאמר כל הבית כולו כד' אמות דמי ר' שמעון בן אלעזר. עיקר דבריו של ר' שמעון בן אלעזר בתוספתא דעירובין (פ"ב) ובגמרא בפרק עושין פסין (דף כב א) אמר רבי שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר אפילו בית ה' כורין אפילו בית י' כורין מותר שמעינן מיהא דר' שמעון היה מתיר לטלטל כל כי האי שיעור' מפני שתשמישו לדירה וכולו כד' אמות דמי ליה.

וכן הובא שם בפי' ת' רבינו יונה בשם ר"ח (וכ"כ עו"ר בשם ר"ח), ובשי' הרי"צ גיאות.

בתורא"ש וריטב"א שם הק' על הדמיון, ("איך נלמוד לקריאת שמע מטלטול שבת שזה אינו תלוי בזה כלל"), והמאירי הוסיף לענין פסק הלכה ד"מכל מקום אין מדמין מזו לזו", ובאו"ז סי' קל כ' "והשיב עליו מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק דלא שייכא ההיא להכא דטעמא דשמעתא משום דבעינא והי' מחנך קדוש".

ויל"פ.


וכמובן יש להוסיף את דברי הפוסקים (עי' שע"ת ומ"ב ריש סי' א') הדנים אי לענין הליכה לפני נט"י אמרינן כולא ביתא כד' אמות

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' דצמבר 06, 2015 8:32 am

עושה חדשות כתב:ראיתי בראבי"ה סי' תתקו השוואה מעניינת, בין טעם כעיקר, למתעסק בחלבים ועריות.
ז"ל "אמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוט' שאי אפשר לשחוט' שתיעשה נבילה. ומסקי' בפ' הלוקח בהמה, דאינו מטמא לא במגע ולא במשא אע"פ שכנושא נושא בברור הנבילה, כיון שבטילה הרי כמו שאינה. ולא דמי לתערובת איסור והיתר יחד במין בשאינו מינו דבטל לכ"ע, אפ"ה א"ר יוחנן טעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדאכ"פ טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו, דהתם נהנה מטעם האיסור ומרגיש בו מפני שאינו מין ההיתר, וגמרי' לה בפסחי' ובנזיר ממשרת ליתן טעם כעיקר יין בפת, ודוגמתו אמרי' אמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה וכו', אבל מין במינו אינו מרגיש בטעמו כשנתערב, ולהכי אמרי' בפ' התערוב' מין במינו ברובא".
האם יש עוד ראשונים או אחרונים שהשתמשו בהשוואה כזו?

והאם מצינו גבי חיובא דמתעסק בחלבים ועריות, איזה פטור מעין "נותן טעם לפגם"?

סעדיה
הודעות: 1605
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי סעדיה » א' דצמבר 06, 2015 10:29 am

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:ראיתי בראבי"ה סי' תתקו השוואה מעניינת, בין טעם כעיקר, למתעסק בחלבים ועריות.
ז"ל "אמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוט' שאי אפשר לשחוט' שתיעשה נבילה. ומסקי' בפ' הלוקח בהמה, דאינו מטמא לא במגע ולא במשא אע"פ שכנושא נושא בברור הנבילה, כיון שבטילה הרי כמו שאינה. ולא דמי לתערובת איסור והיתר יחד במין בשאינו מינו דבטל לכ"ע, אפ"ה א"ר יוחנן טעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדאכ"פ טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו, דהתם נהנה מטעם האיסור ומרגיש בו מפני שאינו מין ההיתר, וגמרי' לה בפסחי' ובנזיר ממשרת ליתן טעם כעיקר יין בפת, ודוגמתו אמרי' אמר רב נחמן אמר שמואל המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה וכו', אבל מין במינו אינו מרגיש בטעמו כשנתערב, ולהכי אמרי' בפ' התערוב' מין במינו ברובא".
האם יש עוד ראשונים או אחרונים שהשתמשו בהשוואה כזו?

והאם מצינו גבי חיובא דמתעסק בחלבים ועריות, איזה פטור מעין "נותן טעם לפגם"?

אמרי יהודה על סוגיות הש"ס (ישנו באוצר) קכ"ח עמ' ב'

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 09, 2015 11:53 am

נתתי ליבי לסוג' תערובות במס' ע"ז בה אני עוסק כעת, להראות בה ג' השוואות מחודשות, (אבל לא יובן כה"צ אלא להעוסקים בסוג' זו כעת).

א. בגמ' ע"ז סו, א אמרי' "אי אמרת בשלמא בתר טעמא אזלינן כולי חד טעמא הוא אלא אי אמרת בתר שמא אזלינן האי שמא לחוד והאי שמא לחוד ורבא אמר לך הא מני ר"מ היא דתניא רבי יהודה אומר משום רבי מאיר מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זה עם זה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל".
בפשטות (לפי רוב הראש') איירי שם על צירוף מינים מאיסור אחד ע"י שווי טעמם למרות חילוק שמם, ומ"מ מתרצת הגמ' דאליבא דר"מ דאפשר לצרף ב' איסורים שונים לשיעור מלקות, ה"ה דאפשר לצרף ב' מינים של איסור אחד, דר"מ "מיקל בצירוף" כלש' הרמב"ן.

ב. נו"ט שהשביח ולבסוף פגם אסור, אף דנבילה שא"ר לגר מותרת בכה"ג, וכ' הראש' דהוי כדין חענ"ן, ואף להסוב' דל"א חענ"ן בשאר איסורים (חוץ מבב"ח), כ' שם בחי' הר"ן "אבל כל שהשביח ולבסוף פגם. כיון שבשעה שהשביח נאסר תבשיל זה הוה לי' כנבילה וכיון שחל עליו אסור א"א להתירו עד שיפסל מלאכול לאדם כנבילה שאע"פ שאיסור זה מחמת טעם הוא בא ואלו הי' פגום מעיקרא אף על פי שהי' ראוי לאדם לאכול הי' מותר לפי שאינו נהנה מן האיסור. כל שמושבח מתחילתו נעשה תבשיל זה כנבילה. דומיא דמאי דאמרי' במסכת חולין [ד' ק"ח] חתיכה עצמה נעשית נבילה ואסור עד שיפסל מלאכול לאדם אף על פי שמחמת טעם הוא בא. סופו כתחילתו לא אמרי' אלא אמרי' כל שאינו נפסל מלאכול לאדם נהנה הוא מתבשיל זה שנעשה איסור מתחילתו".

ג. ע"ז סח, ב "ור' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו כשפגמו שניהם פגמו לר"ש ליצטרף היתר ואיסור בהדי הדדי וליתסר ר"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור נמי לא מיצטרפי דתנן הערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר"ש אומר אין מצטרפין". והנה אף דאיירי בצירוף איסור להיתר, דבעלמא ל"א דנו"ט מצטרף מאיסור והיתר, מ"מ גבי הפיכת הטל"פ לטל"ש היה ראוי לצרף גם היתר. וע"ז מתרצת הגמ' דאם איסור ואיסור לא מצטרפים בעלמא, ה"ה דהכא לא יצטרפו איסור והיתר. ובחי' הר"ן שם האריך לבאר הדמיון, וסו"ס לענ"ד מכלל 'השוואה מחודשת' לא נפיק.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 09, 2015 11:55 am

כבתה זקוק לה / בל תאחר

אבנ"ז סי' תקב "דאף רב הונא מודה דידי חובתו יוצא בהדלקה ושוב אינו חייב באחריותו והוא כקרבן לאחר זריקת דם דאם אח"כ נאבד אינו חייב באחריותו ומכל מקום כל זמן שהוא קיים מחויב להקריב וכמו נדבה דאם אבד אינו חייב באחריותו וכל זמן שהוא קיים עובר עליו בבל תאחר אם אינו מקריבו כמפורש ריש ראש השנה כמו כן בנר חנוכה דנהי דנפטר מחיובו בהדלקה מכל מקום כיון דכל זמן שדולק מצוה היא שהרי אסור להשתמש לאורה לבטל ההיכר או לכבותה בתוך הזמן על כן אפי' אם כבתה כיון שעדיין הנר קיים מחויב להדליקה כיון שהוא נר חנוכה ואין הכי נמי דאם נאבד הנר דאינו מחויב להדליק אחר ומדוקדק הלשון זקוק לה שזקוק לאותו הנר דאם ידליק נר אחר אינו כלום כיון שכבר יצא ידי חובתו ונר האחר חול".

ועי' כאן - viewtopic.php?f=24&t=24281#p252146

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' דצמבר 10, 2015 7:04 pm

באו"ז פס' ע"ז סי' ער דן לגבי חמץ שהתבטל ברוב קודם הפסח דמותר, אף דבפסח כה"ג אוסר במשהו, ודן שם האם היתר בטל ברוב של היתר, והביא כמה ראיות לזה, עי"ש,
והוסיף שם "ועוד דנתי לפני מו' רבי' שמחה זצ"ל אילו כהן טהור שנתערבה לו תרומה טהורה בחולין ואחר כך נטמא. וכי לא היתה מותרת לו אחרי שהיה בחולין כדי לבטל את התרומה. אף על פי שבשעה שנתערבה היה מותר בשתיהן בחולין ובתרומה ואמר לי הן. ואמרתי לו א"כ זהו ממש דומה לחמץ שנתערב בשאינו חמץ ואחר כך בא הפסח. ועל זה השיב לי שאני הכא דאי אפשר דליכא כהן טמא בעולם בשעה שנתערבה",
וצ"ע מה הדמיון, והלא תרומה אסורה לזרים, וכמו בתש' רבינו שמחה על כהן טמא כן י"ל מצד איסור זרים.
ועו"ק דהתם גם אי נימא דמעיקרא לא היה בטל כיון דהוי היתר והיתר, אבל עתה משנעשה איסור יתבטל, ולא דמי כלל לחמץ האוסר במשהו.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' דצמבר 10, 2015 7:05 pm

כתבו הראש' (עי' לדוג' תוס' חולין קי: ורא"ש שם, והובא בב"י ונו"כ סי' יד) דלשי' ר"ת דנשים מברכות על מצ"ע שהז"ג, ה"ה דאפשר לברך על טלית שאולה תוך ל' יום, אע"ג דמדינא הוא פטור מן הציצית. וכ' לחלק בזה, "לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר היה חייב שאינו סומא או שאינה אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו", ומ"מ הסיקו דהמברך לא הפסיד.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 12, 2015 6:20 pm

קלוטה כמי שהונחה / ביתא כמאן דמליא / מהלך כעומד

ז"ל הירושלמי בשבת פ"א ה"א "אמר רבי אבין, רבי ובן עזאי ורבי עקיבא שלשתן אמרו דבר אחד, רבי עבד אויר מחיצות כממשן, בן עזאי עבד אויר כרמלית כממשה, רבי עקיבה עבד אויר רשות הרבים כממשה".
(להסוברים שם דפלוג' בן עזאי ורבנן היא בזורק).

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 12, 2015 6:29 pm

ההיתר של 'אינו מתכוין' כשאינו פסיק רישא, שייך לקולא של 'ספק דאורייתא'?

ז"ל תוס' הר"ש בפסחים כו:
"מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוון כו' תימא לר׳ היכי שרי למיעבד הכי והא אי מתרמי מלתא דקמתהני נמצא שעבר בלאו דכלאים בשוגג כדמוכח בריש אלו הן הנחנקין רב פפא לא שביק לי׳ לברי׳ למשקל לי׳ סילוא אמר דילמא חביל והוי לי׳ שגגת איסור ופריך א"ה אחר נמי אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק אלמא קרי לי׳ שגגה אע״פ שאינו מתכוין לעשות חבורה והתם נמי תמ׳ ר׳ היכי שרי לאחר לפי שאינו אלא בלאו להכניס לידי ספק איסור דאו' ומיהו מדאו' הוי שרי להכניס בספק כדאמר גבי נדה זבה שטבלה ביום שביעי מותרת לשמש מיד ואפילו טבלה בבוקר ואע״פ שאם תחזור ותראה באותו יום שסתרה הכל נמצא שבא עלי׳ באיסור מה"ת ואמרי' אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק מכלל דמדאו׳ שרי וכו' ומיהו אומר ר׳ דלאו ראי׳ היא משום דהתם דין הוא דשרי מדאו' דמלתא דלא שכיחא היא שתראה בשביעי כיון שהיו לה כמה ימים נקיים וכו' ואומר ר׳ דהא דקאמר התם שגגת לאו ושגגת חנק היינו משום דחיישי' כשיסור הסילוא יסבור שטוב לו להסירה על ידי חבורה וכיון שיעשה לתקנת חבירו יסבור שהוא מותר ונמצא שעושה חבורה במזיד אבל אם לא הי׳ מתכוין לעשות חבורה אפילו עשאה ליכא איסורא ועוד אומר ר׳ דשמא לא החמירו חכמים ואין להקשות דלעיל שרי לא אפשר וקמכוין באיסור סקילה בשבת דהא לעיל גרירה דגומא חופר כלאח"י היא כדפי׳ לעיל אבל קשה מההיא דסוף כירה דמשמע התם דלר׳ שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר הי׳ מותר לטלטל נר הדלוק בשבת אי לאו משום דנעשה בסיס לדבר האסור ואמאי והא איסור סקילה הוא אם תכבה ותירץ ר׳ דשבת שאני משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וא"ת א״כ אמאי קפריך באלו הן הנחנקין והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל והויא לי׳ שגגת סקילה ומשני התם מקלקל הוי לי׳ לשנויי מלאכת מחשבת אסרה תורה י"ל דמש״ה לא הוי שרי דפסי"ר ולא ימות הוא וחייב אע״ג דמלאכת מחשבת בעינן כדמוכח בכריתות בסוף ספק אכל דאמר החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור ומוקי הא כר׳ יהודה הא כר׳ שמעון וקרי לי׳ דבר שאין מתכוין".

וצע"ג.
ועי' מה שדן במגן אבות (ל, ב) בהרחבה, האם בדבר שאינו מתכוין כשנעשה האיסור חייב חטאת.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 12, 2015 6:31 pm

ראב"ן ב"ק:
הקשה לי חתני ר' יואל הלוי הא דאמר בפ' כיצד הרגל [כ"ב ב] לא צריכה בגדי דחד ועבדא דחד אלמא מיתה לזה ותשלומין לזה פטור, ואמר נמי בפ' שור שנגח קמא [מ"ב א] אין אסון באשה יענשו יש אסון לא יענשו אף על גב דמיתה לאשה ותשלומין לבעל פטור, ובפ"ק דסנהדרין [י' א] אמרינן מיתה לזה ותשלומין לזה חייב בתשלומין. והשבתי לו כל היכא דחיוב מיתה קודם לחייוב תשלומין פטור מתשלומין כי הכא דהיצית בגופו של עבד ונתחייב מיתה ואח"כ נשרף [הגדי ו]הגדיש וכן הכה אשה ונתחייב מיתה ויצאו ילדיה דהם תשלומן, ואמר רבא [קי"ז ב] הרי שהיה רודף אחר חבירו להרגו שיבר את הכלים פטור דכיון דחייב מיתה על הרדיפה פטור מתשלומין של כלים שמשבר אלמא חייב מיתה והדר תשלומין אפילו [בשני] בני אדם פטור, והא דסנהדרין מיירי דתשלומין ומיתה באין כאחת על ידי הזמת העדים הילכך היכא דבאין לו מיתה ותשלומין באדם אחד פטור מן התשלומין דקים ליה בדרבה מיניה במיתה ואם בשני בני אדם דלא קם על זה שחייב לו תשלומין בדרבה מיניה חייב תשלומין. וה[ד]תניא [כתובות ל"א א] הגונב כיס בשבת עד היה מגרר ויוצא פטור שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחת, כיון דעל ידי הגניבה באת לו המיתה הוי כמו מיתה ותשלומין כאחד. והקשה לי חתני ר' שמואל שיחיה על פירוש זה הא דתנן בפ"ק דערכין [ו' ב] הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר כו' ותניא בגמ' היוצא ליהרג שחבל באחרים חייב, אלמא אף על גב דמיתה קדים חייב. והשבתי לו מה ענין גיטין אצל פסחים, התם על העבירה שנתחייב בה מיתה לא נתחייב תשלומין ולהכי חייב לשלם, אבל בעבד וגדיש עבירה אחת הוא בשריפת העבד נשרף גם הגדיש הלכך פטור וכן ברדיפה שנתחייב מיתה נתחייב תשלומין הילכך פטור.

אגב, מה פשר הביטוי "מה ענין גיטין אצל פסחים"?

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 12, 2015 6:34 pm

כלי שני אינו מבשל / כח כוחו פטור

ז"ל האו"ש פ"ט מהל' שבת ה"ב:
הנה דע דכמה ענינים מצאנו דכח כחו לא חשיב כגופו וכו' למדנו מזה דעל כח כחו אינו מתחייב גבי שבת, כיון שכן נראה דאף על גב דתולדה ראשונה הבאה מן האש חייב אם מבשל, מכל מקום על תולדה של התולדה, כמו דבר שנתחמם במים שהוחמו מן האש, כגון ברזל שבא בקדירה חמין ונתחמם, תו אי צלה בו ביצה פטור, דהוי תולדה דתולדה, וכמו שכח כחו לא חשיב כמו גוף הדבר כן תולדת תולדת האש לפי רחוק יחוסה אצל האש נפקע ממנה שם האש, והוי חומה כחום טבעי שאינו מסיבת האש, כמו חמי טבריא, ופוק חזי בפרק כיצד צולין (פסחים) דף ע"ה ע"א שקיל וטרי אם חשיב תולדות אש כאש, ובירושלמי שם (שם ה"ג) דפליגי רבן גמליאל ורבנן יעו"ש, אבל תולדה דתולדת אש לא חשיב אש בשום דוכתא, וז"ב. וכיון שכן נראה לנו לומר בסברת הש"ס דקדירה דהיא עצמה מהני להבישול, עיין (פסחים) פרק כל שעה כ"ז ע"א דקדירה חשיב גורם, א"כ בכלי שני, אף כי איכא דבר המתבשל בכלי שני, וכלישנא קמא גבי מלח (שבת מב, ב), אם יהיב בכלי שני אינו חייב משום מבשל, דהמים של כלי ראשון הוחמו באור, והוי חום שלהן תולדת אש, ואח"ז מתחמם מתוכם הקדירה הכלי שני, וחום הכלי שני הוי תולדת תולדת האש, וחומה כחמי טבריא, וא"כ המלח מתבשל ע"י חום המים שחום שלהן תולדות אש ע"י חום הקדירה, דהוי חומה כחמי טבריא, ופטור משום מבשל.
ועי"ש עוד אריכו"ד.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' דצמבר 12, 2015 6:36 pm

בס' המכתם ביצה לג: ביאר האיסור להוליד אש וכד' ביו"ט "מפני שמוליד דבר שלא היה בעולם ואין לך מוקצה גדול מזה".

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' דצמבר 13, 2015 10:55 pm

סעדיה כתב:אמרי יהודה על סוגיות הש"ס (ישנו באוצר) קכ"ח עמ' ב'

מצו"ב
קבצים מצורפים
אמרי יהודה.pdf
(287.23 KiB) הורד 310 פעמים

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 16, 2015 8:28 pm

מאירי חולין קטז:
הרבה טעמים נאמרו במסכת ע"ז באיסור גבינה של גוים ואחת מהן הוזכרה כאן והוא מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה יש שואלין מפני מה לא נאסרה מחמת עור קיבת שחוטה ומטעם בשר בחלב עד שתירצו חכמי ספרד שאלו אסרוה מטעם עור קיבת שחוטה לא היה איסורה במשהו אלא בנתינת טעם כמו שביארנו ושמא תאמר אף בנבלה לא תיאסר אלא בנתינת טעם תדע שכל שהוא מחשש קיבת נבלה אין אנו צריכין בה לנתינת טעם שכל המעמיד בדבר האסור מצד עצמו הואיל והעמיד אסר אף במשהו וכענין מה שאמרו בטהרות בכלי זכוכית שניקבו והטיל לתוכן אבר שהכל הולך אחר המעמיד.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ה' דצמבר 17, 2015 8:58 pm

השוואה מפורסמת. ז"ל הר"מ בפיה"מ פ' הכונס:
שמין על גב השדה אחרת, ודין זה הוא כדי למצע בין הניזק והמזיק, לפי שאלו אמרנו כמה שוה האמה הזו שאכלה את זרעה היה מתחייב דמים מרובים, וגם אלו אמרנו כמה שוה השדה הזו והרי היא בית זרע כך וכך סאין, ואחר כך נאמר וכמה היא שוה אחר שנאכל ממנה אמה אחת דרך משל, כי אז היה ההבדל בין שתי השומות מעט מאד. לפי שאין ערך אצל הקונה לאמה אחת באלף לפיכך שיערנו בששים, כמו שרוב השיעורין אצלינו בששים כמו שנבאר במסכת חולין.

סעדיה
הודעות: 1605
הצטרף: ה' אוגוסט 13, 2015 10:43 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי סעדיה » ה' דצמבר 17, 2015 9:12 pm

עושה חדשות כתב:השוואה מפורסמת. ז"ל הר"מ בפיה"מ פ' הכונס:
שמין על גב השדה אחרת, ודין זה הוא כדי למצע בין הניזק והמזיק, לפי שאלו אמרנו כמה שוה האמה הזו שאכלה את זרעה היה מתחייב דמים מרובים, וגם אלו אמרנו כמה שוה השדה הזו והרי היא בית זרע כך וכך סאין, ואחר כך נאמר וכמה היא שוה אחר שנאכל ממנה אמה אחת דרך משל, כי אז היה ההבדל בין שתי השומות מעט מאד. לפי שאין ערך אצל הקונה לאמה אחת באלף לפיכך שיערנו בששים, כמו שרוב השיעורין אצלינו בששים כמו שנבאר במסכת חולין.

לשיטתו (הל' מאכ"א פט"ו) דשיעור שישים הוא מחמת 'עוצם מיעוטו'

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' דצמבר 20, 2015 8:32 pm

מהר"ח או"ז סי' לה:

פ' השוחט בשחיטת חולין (ד' ל"א) מייתי מתניתין דמקוואות דתנן התם גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין. ומוקי ליה ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל ויפול על הכלים. וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה אף כלים דקא מכווין להו אדם. אלמא אעפ"י שהאדם אינן /אולי צ"ל אינו/ מטבילן בידיו אלא רואה ומכוין קרי כוונה ומהני. ובנדה שנאנסה וטבלה פליגי התם רב ור' יוחנן דרב אמר טהורה לביתה וכו'. ואמר התם היכי דמי נידה שנאנסה וטבלה. אילימא דנאנסה מחברתה ואטבלה כוונה דחברתא כוונה מעלייתא היא. ואין הפירוש דווקא שחברתה הטבילתה בידים דא"כ לוקי כגון שחברתה איימה עליה וגיזמה לה עד שטבלה. אלא משמע דאפילו כה"ג הוי כוונת חברתה כוונה מעלייתא. מכאן נ"ל באם אשה לשה מצה של מצוה בפסח דבעי שימור לשם מצוה. ושמרתה מן החימוץ ולא לשם מצוה. ואדם העומד שם מתכוין שימור זה לשם מצוה דמהני דומיא דטבילה. וגבי גט דתנן (גיטין ד' כ"ב) הכל כשירין לכתוב את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן. ולא מהני אחר עומד אגביו. התם משום דכתיב וכתב לה לשמה שהכותב יתכוין לשמה.

ושנה משנתו בסי' קמג:

אני שאלתי את מורי הר"ר יצחק זצ"ל, אם הלש מצת מצוה ואינו מתכוין לשמרה לשם מצוה והעומד עליו מתכוין אם תועיל כוונתו, כי דמיתיו, ליושב ומצפה דפ' השוחט. והשיבני וז"ל: מוצא מקור מים חיים, מה"ר חיים, כל הפורש ממך כפורש מן החיים. הארז אשר בלבנון שלח אל החוח, נרפש ונדלח, היושב במחשכים ונעלח /ונאלח/, כנחויים בגוזן חבור וחלח. ומה לאשר לא חותל ולא הומלח, נגד טהור קדש ממלח. ושמן הטוב רטוב ולח, זית רענן יפה פרי, אשר לבו כלב הארי. ומה לאשר מכלי אל כלי הורק, לנגד לפיד וברק בן אבינועם, אשר מנעוריו, עוד בו טעם, כעמון ומואב יהי' קופא על שמריו, ויהי נועם ד' עלי אבי עם אחד ורועם, לבקרים זרועם, ואור זרועם.
אדני שאל, אם מועיל יושב ומצפה במצות של מצוה בפסח בחש"ו? הנה רבינו יוסף טב /טוב/ עלם ייסד בסדר אלהי הרוחות, חש"ו אין לשין דלמא ישגון, ואף על גב דאפיה ישראל בר דעה לא ינהגון. וכתב רבינו שמואל מפלזייא בפירושיו שחבר על אותו סידור שיש גורסין דאפייה, אף על גב שעיקר השימור באפייה מ"מ בשעת לישה בעינן שימור גדול. ואחר כך כתב והא פשיטא שטעון שימור בשעת לישה. וכתב בשם ר"ת מאורליינש דגורס, שחסר תיבת דאפי ישראל אף על גב דגבי גט מועיל עומד על גביו לכתחלה, ובשחיטה בדיעבד, מ"מ לכתחלה הזהירו משום חומרא דחמץ. ועוד, שנוהגים לעשות תדיר חמץ ולא ישימו על לבם. ולפי שיטת הלכה משמע, דשעת לישה, בעינן שימור לשם מצה, לפי שאז מתחיל שימור חימוץ, כמו שפירש התו' גבי כי מפניתו בפי'. וא"כ לא שייך כאן כלל עומד על גבו, כיון שצריך שימור גם לשם מצה. ולא דמי לשחיטה. וגם שמוכיח מתוך מעשיו שמשגיח, במה שעומד על גביו מזהירו, כמו שחלקו התוספ' בהלכה ראשונה עכ"ל.
ולפום חורפיה לא חש להבין דעתי. כי לא שאלתי, אם יועיל עומד על גביו יזהיר את הלש, וילמדנו לשומרו מחימוץ. כי אם כך שאלתי; אף על פי שהלש בודאי אינו מתכוין לשם מצת מצוה, מ"מ כיון שהעומד שם מתכוין לכך, שפיר דמי. דלא בעינן כוונת העושה, אלא כוונת השומר. כמו גבי טבילת כלים שאומר הספר פ' השוחט, דיושב ומצפה אימתי יתלש גל של ארבעים סאה ויפול על הכלים והוי כוונה מעליא. וכן בטבילת נדה אמרינן התם: אילימא דאנסה חברתה ואטבלה, כוונת חברתה, כוונת מעליא היא.

עדיאל ברויאר
הודעות: 3480
הצטרף: ה' נובמבר 20, 2014 11:57 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » ב' דצמבר 21, 2015 12:03 am

בחידושי [תלמיד] המאירי לעירובין (ו' ע"ב ד"ה והר"ם ז"ל, ח"א עמ' לה) כתוב שהיתר דלתות הראויות להנעל הוא "על דרך הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". ונראה מדבריו שהוא לא ציין בזה את המקור והטעם להיתר, אלא רק דימה מילתא למילתא, ולכן הוא נקט לשון "על דרך". וכמו שבדין ראוי לבילה מספיק שהדבר יהיה ראוי אך אם אינו ראוי הוא פוסל, כך גם בדין הדלתות. וראיה לדבר ניתן למצוא ממקורו של מחבר החידושים, שעל אף שהוא לא ציין את מקורו, נראה שהמקור הוא פירוש רבנו נסים גאון לעירובין (ממנו הוא מביא במקומות אחרים), שם כתוב: "ותשבה לדר' זירא דאמ' כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". ותרגום המילה הערבית "ותשבה" הוא "ויִדְמה". ומסתבר אפוא שגם בנידוננו מקור דברי [תלמיד] המאירי הוא בפירוש רבנו נסים גאון לעירובין, ובדבריו מפורש עוד יותר שהדימוי לדין כל הראוי לבילה אינו אלא דמיון ולא מקור או טעם.

[אמנם יש לציין שכמה מרבותינו האחרונים (ידיו של משה על הרמב"ם הל' שבת פי"ז ה"י. ועי' שו"ת אבני נזר או"ח סי' רפד אות ב. ועי' שו"ת בית אפרים או"ח סי' כו ושו"ת חסד לאברהם תניינא סי' לה) כתבו דדלת הראויה להנעל מועילה מטעם ש"כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". אך קשה לקבל זאת כטעם ומקור לדבר, כיון שכלל זה קיים רק כשמדובר במעשה שהוא חלק ממעשה המצווה, אבל אין אפשרות להחיל כלל זה על עיקר המעשה (יעוי' אנציקלופדיה תלמודית, כרך כט, 'כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו', עמ' נב ואילך). ובדין הדלתות הרי עיקר המעשה הוא הנעילה ורק על ידה המקום אינו מסור לרבים, ואם אין נעילה כלל נמצא שאין משמעות מעשית להתקנת הדלתות. וכמו מקום שמחיצת העירוב נפלה, שדינו כפירצה על אף שניתן להחזיר את המחיצה למקומה, ופשוט שאין אומרים לגביו "כל הראוי לבילה...".]

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 23, 2015 1:06 am

בישול אחר בישול / סירוס אחר סירוס / מטיל מום בבע"מ / טוחן אחר טוחן

ספר הבתים:
יש מי שכתב מי שבשל בשר בחלב ובא אחר ובשלו פעם שניה חייב, כדרך שאמרו (שבת קיא ע״א) במחמץ אחר מחמץ ובמסרס אחר מסרס שהוא חייב. ויש מי שאמר שהשני פטור, כדרך שאמרו (בכורות לג ע״ב) במטיל מום בבעל מום שפטור. ויראה לי שאין לדמות זה לא למחמץ ולא למטיל מום, שהחיוב והפטור שלהם הוכיח מן הכתוב. אלא למה זה דומה למבשל בשבת, מבשל בשר בחלב חייב ומבשל בשבת חייב, כדרך שאמרו במבשל אחר מבשל בשבת שפטור, כמו שכתבנו בבית מנוחה (שערי המלאכות האסורות ביום השבת שער יא הכ"ב), כן הדין בבשול בשר בחלב.
וע"ע כאן - viewtopic.php?f=17&t=21792#p213649

בתוספתא שבת פי"ד "מוללין על המלול ומציעין על המוצע ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל", ובביהגר"א סי' שכא על ד' הרמ"א שכ' דמותר לטחון לחם הואיל דכבר נטחן הביא התוספ' הנ"ל והוסיף "וה"ה לכל מלאכה". וע"ע בד' התורי"ד והריטב"א שבת עג: לענין מעמר אחר מעמר, ובמחצה"ש ריש סי' רנב לגבי צביעה אחר צביעה, ובערול"נ מכות כא: על זורע אחר זורע. ובריבב"ן שבת קלז: כ"כ דלהרי"ד אין בורר אחר בורר לרבי אליעזר דהתם, וכ"ה בפסקי הרי"ד שם. וע"ע בט"ז סי' שכא סקי"ג גבי לישה אחר לישה. ובחזו"א או"ח סי' נז כ' "ענין אין טחינה אחר טחינה שהזכירו פוסקים אינו ענין לאין בישול אחר בישול", וכו', עי"ש.

עדיאל ברויאר
הודעות: 3480
הצטרף: ה' נובמבר 20, 2014 11:57 pm

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עדיאל ברויאר » ד' דצמבר 23, 2015 5:33 pm

עדיאל ברויאר כתב:בחידושי [תלמיד] המאירי לעירובין (ו' ע"ב ד"ה והר"ם ז"ל, ח"א עמ' לה) כתוב שהיתר דלתות הראויות להנעל הוא "על דרך הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". ונראה מדבריו שהוא לא ציין בזה את המקור והטעם להיתר, אלא רק דימה מילתא למילתא, ולכן הוא נקט לשון "על דרך". וכמו שבדין ראוי לבילה מספיק שהדבר יהיה ראוי אך אם אינו ראוי הוא פוסל, כך גם בדין הדלתות. וראיה לדבר ניתן למצוא ממקורו של מחבר החידושים, שעל אף שהוא לא ציין את מקורו, נראה שהמקור הוא פירוש רבנו נסים גאון לעירובין (ממנו הוא מביא במקומות אחרים), שם כתוב: "ותשבה לדר' זירא דאמ' כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". ותרגום המילה הערבית "ותשבה" הוא "ויִדְמה". ומסתבר אפוא שגם בנידוננו מקור דברי [תלמיד] המאירי הוא בפירוש רבנו נסים גאון לעירובין, ובדבריו מפורש עוד יותר שהדימוי לדין כל הראוי לבילה אינו אלא דמיון ולא מקור או טעם.

[אמנם יש לציין שכמה מרבותינו האחרונים (ידיו של משה על הרמב"ם הל' שבת פי"ז ה"י. ועי' שו"ת אבני נזר או"ח סי' רפד אות ב. ועי' שו"ת בית אפרים או"ח סי' כו ושו"ת חסד לאברהם תניינא סי' לה) כתבו דדלת הראויה להנעל מועילה מטעם ש"כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו". אך קשה לקבל זאת כטעם ומקור לדבר, כיון שכלל זה קיים רק כשמדובר במעשה שהוא חלק ממעשה המצווה, אבל אין אפשרות להחיל כלל זה על עיקר המעשה (יעוי' אנציקלופדיה תלמודית, כרך כט, 'כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו', עמ' נב ואילך). ובדין הדלתות הרי עיקר המעשה הוא הנעילה ורק על ידה המקום אינו מסור לרבים, ואם אין נעילה כלל נמצא שאין משמעות מעשית להתקנת הדלתות. וכמו מקום שמחיצת העירוב נפלה, שדינו כפירצה על אף שניתן להחזיר את המחיצה למקומה, ופשוט שאין אומרים לגביו "כל הראוי לבילה...".]


במקרה נתקלתי בהשוואה נוספת לדין הראוי לבילה - בפירוש ר' יוחנן מאוכרידא (נדפס במאמר שכאן - download/file.php?id=27135 , עמ' 260) מצדד כדעת השימושא רבה שעם הארץ לא יניח תפילין, ודלא כתרומה המובא שם. התרומה טען שאפילו קטן מניח תפילין, ואחת הטענות שמשיב על כך ר' יוחנן היא שקטן "הואיל ובכח הוא לשמש [=ת"ח] אע"ג דלא ש[י]מש חשיב כאילו שימש דומיא דראוי לבילה דאין בילה מעכבת בו" אבל עם הארץ לא השתדל לשמש.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 23, 2015 8:56 pm

יש"כ ר' עדיאל. לבטח אפשר למצוא עוד ראוי לבילה מקוריים...

לכאו' ד' הירו' בפסחים פ"ב, מכוונים ג"כ להשוואה מענינת, ז"ל
"רבי ירמיה בעי פטר חמור שהמית במה הוא מיתתו בעריפה או בסקילה. רבי בנימין בר לוי שאל חלות תודה שנעשו נותר נימא אם נעשו נותר עד שלא הגיע זמן ביעורן את מבערן בכל דבר. משהגיע זמן ביעורן את מבערן בשריפה".

ובירושלמי תרומות סוף פ"ה כ' לגבי שריפת תרומה טמאה:
א"ר אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפי' ושעירים הנשרפין והן בשריפה ר' יוסי בעי דנין דבר שאין מצותו לכן מדבר שמצותו לכן.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 25, 2015 1:07 pm

עושה חדשות כתב:השוואה קרובה יותר:
ז"ל הט"ז יו"ד סי' רפו סק"י "והחנויות שבשוקים פטורים. - דלאו דירות נינהו ונ"ל אפי' אם יושבין בהם בכל יום פטורים דכיון דאינם שם בלילה מיקרי עראי כדמצינו בח"מ סי' ק"מ סעיף ח' לענין חזקה ובפרישה הניח זה בצריך עיון ולע"ד נראה כמו שכתבתי".


אבל צ"ע, דלגבי חזקה אי' שם בסעיף יד: "החניות של תגרים וכיוצא בהם, שאין דרים בהם אלא ביום, כיון שדר בהם ג' שנים ביום, הרי זה חזקה. הגה: וי"א דבענין שהחזיק בהן ששה שנים ביום. ויש מחלקים דאם היתה כבר חנות סגי בחזקת ג' שנים, אבל אם היה כבר בית והוא עשה ממנה חנות, צריך שיחזיק בה ששה שנים ביום. וכסברא זו נראה לי להורות".

וא"כ אין ראיה דחנות לא חשיבא דירה, אלא אדרבה חשיבא דירת קבע אפי' שאינו דר שם בלילה.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 25, 2015 1:19 pm

דיני בישול בחמה

לגבי שבת: בבלי שבת לט. או"ח סי' שיח.
לגבי בב"ח: יו"ד סי' פז.
הנודר מן המבושל: ירושלמי נדרים פ"ו.
בישול קרבן פסח: בבלי פסחים מא.
הגעלת כלים בחמי טבריה: או"ח סי' תנב.
דם שבישלו בחמה: מנחות כא.
לחם שנאפה בחמה: לגבי חיוב חלה עי' פסחים לז. ולגבי ברכת הנהנין עי' או"ח סי' קסז.
חפיפה קודם טבילה בחמי חמה: גי' ר"ח נדה סו: וב"י יו"ד סי' קצט.
ליבון וכיבוס ביבוש בחמה: מג"א סי' שא סקנ"ז.

ובס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך ר' חייא בריה דרב נתן כ' וז"ל "ריב"א הלוי תמיה היכן מצינו גבי פסח דלא חשיב בישול לעבור עליו משום אל תאכלו ובשל מבושל אלא ע"י האור הא לא כתיב אש גבי בשל מבושל בשלמא גבי שבת גמרי' מבישול סמנין שבמשכן ובמשכן היו מבשלים ע"י האור ולא ע"י דבר אחר אבל גבי פסח מה לי ע"י האור מה לי ע"י דבר אחר ועשה גמגום ולפענ"ד נ"ל אני הסודר כי מצינו שאין בישול פסח כי אם ע"י האור דה"ג במס' נדרים פ' הנודר מן המבושל דמסקי' הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק ובגמ' תני ור' יאשיה אוסר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ויבשלו את הפסח באש כמשפטו ומסק' דלא פליגי דכו"ע בנדרים הלך אחר לשון בנ"א וכו' מ"מ כיון דאשכחן דאפקיה קרא למבושל בלישנ' האש אע"ג דבצלי קאי דהכתיב כמשפט מ"מ ראיה גדולה לפסח שאין מבושל שנאמר בו אלא ע"י האור וכו' מ"מ מצינו שסתם בישול האמור בתורה הוא ע"י האור כיון שפי' בקבלה בישול ע"י האור וכן באיל נזיר שנאמר זרוע בשלה מצינו אותו בישול ע"י האור דכתיב ולקח שער נזרו ונתן על האש תחת זבח השלמים אלמא אותו בישול נמי ע"י האור".

וע"ע צל"ח פסחים עד. נובי"ת יו"ד סי' מג חת"ס חולין קיג: אבנ"ז יו"ד סי' פח.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » א' דצמבר 27, 2015 9:03 pm

חולין קיח.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע פירות שלא הוכשרו כתנור שלא נגמרה מלאכתו דמי.

(ושם בע"ב אמרי' הכשר תחילת טומאה הוא, וצ"ע האם בגמר מלאכת התנור גם נימא הכי?).

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' דצמבר 28, 2015 9:06 pm

שאלה בנדר / אתי דיבור ומבטל דיבור

ש"ך חו"מ רנה -
נ"ל הטעם דדוקא באמירה לגבוה נהי דהוי כקנין גמור מכל מקום כיון דלא קנה אלא מצד האמירה אתי דבור ומבטל דבור דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים דלא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אבל כשמסרו לגזבר אמרי' דל אמירה מהכא דלא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש דהא בהדיוט גופא כשהקנהו במשיכה תו לא מהני שאלה וא"כ בהקדש נמי כיון שמסרו ליד הגזבר הרי קנהו ההקדש במשיכה ופשיטא דלא אתי דבור ומבטל משיכה דהא בהדיוט נמי אין לאחר משיכה כלום ולפ"ז ה"ה היכא דקנהו ההקדש בקנין חליפין או שאר קנינים תו לא מהני שאלה דלא גרע כח הקדש מכח הדיוט.

והו"ד הרבה באחרו', עי' לדוג' נובי"ת חו"מ סי' נ, ועוד.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' דצמבר 29, 2015 9:58 pm

ר"ש טהרות ג-ג:
יתר מכביצה טמא - שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה דאע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה אשכחן בסמוך בכזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו הגשמים שהמובלעים משלימין לשיעוריה ועוד אשכחן בפרק העור והרוטב דשומר טמא ומטמא ומצטרף אף על גב דכי שקיל ליה טהור.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ג' דצמבר 29, 2015 10:11 pm

דין 'שלם' לענין פת של עירוב, ולענין ברכת המוציא ולחם משנה -

עירובין פא. אמר רב חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה.
ובשו"ע או"ח סי' קסח "אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם, יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה, ודינו כדין שלם; ואפילו בשבת יכול לחברם".

והמקור לדימוי הוא ברוקח סי' שכט, ז"ל "ואם יש לאדם שני חצאי לחם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כמו שלם אפי' בשבת כדמשמע בעירובין בפ' חלון תופרה בקיסם ולא ידיע תיפרה דינו כשלם".

ובשו"ת חתם סופר ח"א או"ח סימן מו האריך להק' על הדימוי, עי"ש.

ובפוס' מבו' לדון מזה עוד על אתרוג שחיבר עוקצו שניטל ממנו ע"י מחט אי הוי לקיחה תמה, עי' בית יעקב סי' קמב, ושבו"י ח"א סי' לה, וביד המלך הל' לולב פ"ח ה"ז, ובהג' מהרצ"ח ויעב"ץ בעירובין שם.

(ומצינו השוואה לכיוון השני לענין אתרוג שנחלק וחיברוהו בקיסם, ז"ל התוספתא באהלות פ"ד: "חלב המת שהיה שלם וחיתכו טמא היה מפורד וחתכו טהור שאין חיבורי אדם חיבור אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חיבורי אדם חיבור". ופי' הר"ש שם פ"ג דהנידון על חיברי אדם לענין אתרוג הוא לגבי מצוות לקיחת ד' מינים ולא לגבי טומאת אוכלין).

ועוד דוג' של השוואה, מחיבור של טומאה לחיבור של ברכת המוציא, בחידושי הר"ן חולין קיח:
ז"ל "ובתוספות פירשו שפחות מכזית זה מחובר עם כביצה אוכלין אבל אינו מחובר בו כל כך שאם היה מגביהו היה ניתק שאר האוכל מאותו פחות מכזית לפיכך לא חשיב יד לכביצה אלא לאותו פחות מכזית דכיון דאינו מטלטל על יד זה היד לא חשיב יד והוה כאלו אינו מחובר לענין שזה אינו נקרא יד אלא לבשר המחובר בו ומיטלטל עמו. ומכאן משמע שאלו שחותכין בסכין הלחם קודם שיעשה המוציא צריך שלא יהיה החתך כל כך גדול כדי שיהא כל הככר מיטלטל על יד החתיכה ההיא ואי לא הויא ליה כאלו הכל חתוך ופרוס ואנן שלימה בעינן ואף על גב דכשמגביה כל החתיכות ביחד מטלטל הככר כולו כיון דאיכא חתך אחד דלא יכיל לטלטולי ביה מיד הוי ליה פרוס וצריך למבצעי מככרא שלימתא. כך נראה".

והרי זה דומה להשוואה הידועה של הרא"ש בברכות פ"ו, ז"ל -
אלא חותך ואין מפריד הפרוסה עד לאחר הברכה ויראה לי שצריך לחתוך מעט שאם יאחז בפרוסה שיעלה הככר עמו דאם לא כן חשיב כפרוסה. וכן שנינו בפרק ג' (מ"א) דטבול יום ר"מ אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו והלכה כרבי יהודה.

(והר"ן מחודש טפי, דהרי כאן הוי לפי דבריו סברא מסויימת בדין ידות הטומאה, ודו"ק).
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ה' דצמבר 31, 2015 9:58 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 30, 2015 9:07 pm

חי' תלמיד הרשב"א ב"מ י: "ארבע אמות אלו שאמרנו, נראה לומר שלכל צדדיו מודדין אותן לו, שהן שמונה על שמונה. וכן לכל אדם מודדין לו באמה שלו, כמו שכתבנו בעירובין לענין שבת".

ושם יב. כתב "עוד נראה לומר שזה שנסתפק להם בגמרא באויר שאין סופו לנוח, אינו אלא בחצר שאינה מכוסה אבל בבית מכוסה כל שנכנס שם קנה בעל הבית, לפי שבית מכוסה הרי הוא כאילו כולו מלא, כמו שכתבנו בעירובין פרק חלון".
נערך לאחרונה על ידי עושה חדשות ב ד' דצמבר 30, 2015 9:14 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ד' דצמבר 30, 2015 9:11 pm

ב"י יו"ד סי' שלד -
וכתוב בקונדריסי משפטי החרם והנידוי והנזיפה (ריש שער ג) אין יושבין עמו בתוך ארבע אמותיו וכו' ונראה לי דארבע אמות שאמרו [שאסור לישב עם המנודה והמוחרם] הטעם משום דהוו חצרו ולכך הוא יכול לאסרם עלינו ונראה לי דארבע אמות אלו הוא באמצען [ודיו שנרחיק ממנו שתי אמות] אלא שהרז"ה כתב בעירובין (בהמאור יג.) דכל ארבע אמות שאמרו בכל מקום הם שמונה אמות והוא באמצען [ונמצא שצריך להרחיק ממנו ארבע אמות לכל צד] ויש לחוש לדבריו ונראה דארבע אמות שאמרו תפסי אפילו ברשות הרבים אף על גב דבמציאה (ב"מ י:) לא אמרו ארבע אמות אלא בסימטא או בשדה הפקר משום דשאני גבי מציאה משום דתקנתא דרבנן היא משום דדחקי ביה רבים ומיערבן ארבע אמות דידהו ואתו לאינצויי אבל במוחרם תפסי ארבע אמות אפילו ברשות הרבים כמו שאמרו בגט (גיטין עח.) אבל מכל מקום בשום מקום לא תקנו ארבע אמות בשדה חבירו הילכך מוחרם אינו אוסר ארבע אמותיו אלא ברשות הרבים או בסימטא או בשדה הפקר אבל לא בבית אחר כן נראה לי ויש לעיין ארבע אמות שהזכירו גבי מוחרם אי אמרינן דאפילו מהלך תופס ארבע אמות או דוקא יושב או עומד לפי שראיתי להראב"ד ז"ל שכתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד אבל במהלך לא וצריך עיון עד כאן לשונו.

שמן הטוב
הודעות: 31
הצטרף: ג' יוני 30, 2015 12:50 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי שמן הטוב » ה' דצמבר 31, 2015 1:37 am

לזכרוני בחת"ס [שו"ת] דימה ענין שיירי טהרה דנט"י לגרדומין

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' ינואר 01, 2016 12:34 am

מניח ב' תפילין / קני את וחמור

ז"ל הביאוה"ל סי' לד -
ואם יכוין סתמא בההידוק הזה שהוא רוצה בזה לקיים מצות תפילין ג"כ לא יצא בזה להרבה פוסקים כיון שאחד מהם אינו תפילין כלל [והרי זה דומה למקדש שתי נשים כאחת והיתה אחת שפחה או נכרית שאינה ראויה לקידושין דהרמב"ם ובעל הלכות סוברין דאף הראויה אינה מקודשת עיין באה"ע סי' מ"א בב"י ובשו"ע ס"ד ובחו"מ שם סק"ד וה' וגם הרא"ש מסתפק בזה כמבואר בב"י שם וגם הכא הלא בי"ש קאיירינן דרוצה לצאת ידי כל הדיעות]

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' ינואר 01, 2016 12:35 am

שמן הטוב כתב:לזכרוני בחת"ס [שו"ת] דימה ענין שיירי טהרה דנט"י לגרדומין

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רנו

שמן הטוב
הודעות: 31
הצטרף: ג' יוני 30, 2015 12:50 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי שמן הטוב » א' ינואר 03, 2016 1:24 am

עושה חדשות כתב:ר"ש טהרות ג-ג:
יתר מכביצה טמא - שכיון שיצאת טיפה ראשונה נטמאת בכביצה דאע"ג דאין משקה הנבלע באוכל מקבל טומאה עמו משלים הוא את שיעורו דדכוותה אשכחן בסמוך בכזית מן המת ומן הנבילה שנתמעטו בחמה והניחן בגשמים ותפחו הגשמים שהמובלעים משלימין לשיעוריה ועוד אשכחן בפרק העור והרוטב דשומר טמא ומטמא ומצטרף אף על גב דכי שקיל ליה טהור.


אין כאן השוואות, אלא ראיות ברורות, שע"מ להצטרף לשיעור טומאה לא צריך טומאה ממש כך בשומר וכך בתפחו בגשמים ופשוט

עושה חדשות
הודעות: 12637
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: השוואות...

הודעהעל ידי עושה חדשות » ב' ינואר 04, 2016 12:57 am

שמן הטוב כתב:אין כאן השוואות, אלא ראיות ברורות, שע"מ להצטרף לשיעור טומאה לא צריך טומאה ממש כך בשומר וכך בתפחו בגשמים ופשוט

לו יהי כן.

====

ראיתי היום בב"י או"ח סי' לד שהביא את שי' הסמ"ק דסדר פרשיות התפילין דר"ת זה רק בשל ראש ולא בשל יד, ובהג' ר"פ מפרש דבריו דהחלפת סדר הפרשיות בשל יד אינו מעכב כבשל ראש. והב"י מציין על זה לדבריו בסי' לב דדעת רוב הפוס' דאין חילוק בדין כתיבה כסידרן בין תש"י לתש"ר.
והדברים תמוהים, דשם הנידון הוא בהל' כתיבה כסידרן, דהסמ"ק ס"ל דתש"ר העשויים בד' קלפים אין בהם דין כסדרן ואילו דעת רוה"פ אינו כן, אבל כאן הנידון הוא בצורת הנחתן בבית של ראש או בסדר כתיבתן על הקלף ביד, דבזה חדית הסמ"ק דהסדר שלהם ע"ג הקלף בתש"י אינו לעיכובא. וכפה"נ דהב"י השווה בין החילוק מתש"י לתש"ר בדין כסדרן דהכתיבה, ובין החילוק ביניהם לדין סדר ההנחה.
וצע"ג.


עוד ראיתי שם בשם תש' אשכנזית, ולפנינו במהרי"ל סי' קלז, לגבי המניחין תפילין של רש"י ושל ר"ת,
ז"ל "והנוהגין כן טוב להניחן בבת אחת כי מקום יש בראש ובזרוע להניח ב' תפילין. ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת, נראה לברך על של רש"י הואיל ונהגינן כוותיה, ושל ר"ת אינם אלא לצאת ידי כולם. וכה"ג עבדינן בליל פסח דמברכינן אמצה לחוד כדרבנן והדר עבדינן כריכה בלא ברכה כהלל. וכן מאן דקרי מגילה בי"ד ובט"ו כתב הרמב"ם לברך בי"ד כרובה דעלמא אע"ג דהתם ספק גמור וט"ו חשיב לדידיה כמו י"ד, וכ"ש בנדון זה".
ולא זכיתי להבין את הקשר בין הדין לברך על מגילה בי"ד מחמת שזה הרוב, ובין לברך על תפילין דרש"י.


חזור אל “בית המדרש”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 245 אורחים