השוואות...

עושה חדשות

ועוד...
viewtopic.php?p=293039#p293039
viewtopic.php?f=17&t=28361&p=293175#p293175

עושה חדשות

חכמת שלמה יו"ד ריש סי' צא -

הנה דעת האחרונים דכלי חרס שאין לו תקנה בהגעלה, אסור להשתמש בו צונן פן יבוא לידי תקלה. וכתב הפמ"ג דלפי זה בכלי עץ שנפל עליו נר דהוי תשמישו על ידי האור ואין לו תקנה בהגעלה, נמי אסור להשתמש בו אפי' צונן. וראיתי בספר אחד שהקשה עליו שהרי רוב תשמישו לא הוי על ידי האור, ולמה נצריך בזה ליבון. והבל יפצה פיהו, דבשלמא דבר הנאסר בלאו הכי, אף שלא על ידי האור ולא על ידי האור לבדו נגמר איסורו, רק אסור ועומד הוא בלאו הכי, בזה אמרינן שפיר כיון דעכ"פ לענין איסור שנאסר שלא על ידי האור מהני ליה הגעלה, הלכך אמרינן מיגו דמהני הך הגעלה לאיסור הנאסר שלא על ידי האור, מהני גם למה שנאסר על ידי האור, כיון דהוי רק מיעוט תשמישו אין אנו חוששין לו ואמרינן מיגו, כמו דבטבילה מהני מיגו לענין כלי בתוך כלי היכא דהחיצון נמי בעי טבילה. אבל אם לא נאסר תחלה רק השתא על ידי האור, אם כן הגעלה זו מה טיבה, בשלא על ידי האור לא נשתנה בו האיסור, ולמה דהוי על ידי האור לא מהני הגעלה, ואם כן הגעלה זו מה טיבה. וצדקה בזה דברי הפמ"ג

ראיתי שבשו"ת שבט הלוי ח"ו יו"ד סי' קטז העיר ע"ז במתק לשונו "אע"פ שקצת מסברות הגאון מהרש"ק שם יש לדון עליהם, מכ"מ הצדק בדבריו".

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » ג' אוגוסט 09, 2016 11:09 pm

ראה רדב"ז אסו"מ ה' ט' שהביא דינא דעשאן הכתוב לבאר הא דיכול להקדיש איסורי הנאה עי"ש בכל לשונו

[תוס' חכמי אנגליה אם יש עשאן רק בבור או גם באש ובתור"פ בב"ק דכב' מבואר שיש גם בזה עשאן הכתוב ]

עושה חדשות

תוס' הר"י מפאריש ע"ז דס"ז -

וה"ר יוסף מאורלנש פירש דמיירי במין שאינו מינו. וטעם כעיקר הוי דאורייתא. וטעמא דלא לקי, דר' יוחנן סבר כר' עקיבא באלו עוברין, דיליף טעם כעיקר מגיעולי גוים. וליכא בהו אלא עשה דכל אשר יבא [באש תעבירו באש], ולכך לא לקי. ואפילו לרבנן דילפי טעם כעיקר מקל וחומר דנזיר נמי לא לקי, דאין מזהירין מן הדין. ולא הודה לו ר"ת, דנבילה מעיקרא בלאו, וכשנבלעה בכלי שריא, והדר אסר רחמנא כשנפלטה במאכל ישראל לאיסורא קמא חזרה והיא בלאו. קצרו של דבר, היכא דאסר והתיר אותו דבר ואסר, לאיסוריה קמא אהדריה. והיכא דאסר והתיר דבר אחר, לא אשכחן כשיאסור שיהא בו איסור הראשון. ולא שייך [ל]ההיא דפ"ק דיבמות, גבי החולץ ליבמתו וחזר וקידשה וכו', ומסיק בין הוא בין אחיו אין חייב על החלוצה כרת, דלא נאסרה כשנפלה לפניו, דאשת אחיו מותר (שלא) במקום מצוה, להכי לא שייך אהדריה לאיסורא קמא

אמנם הוא כותב דאי"ז שייך לחולץ ליבימתו, אבל מהס"ד אפשר ללמוד הרבה.

עושה חדשות

ב"מ צו.
שאל מהאשה ונשאל בעלה אשה ששאלה ונשאל לבעל מהו קנין פירות כקנין גוף דמי או לא אמר ליה רבינא לרב אשי האומר לשלוחו צא והשאל לי עם פרתי מהו בעליו ממש בעינא וליכא או דלמא שלוחו של אדם כמותו ואיכא אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש שליח פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה בעל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאיתמר המוכר שדהו לחבירו לפירות רבי יוחנן אומר מביא וקורא ריש לקיש אומר מביא ואינו קורא רבי יוחנן אומר מביא וקורא קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אומר מביא ואינו קורא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי שליח פלוגתא דרבי יונתן ורבי יאשיה דתניא האומר לאפוטרופוס כל נדרים שתהא אשתי נודרת מכאן עד שאבא ממקום פלוני הפר לה והפיר לה יכול יהו מופרין תלמוד לומר אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו

עושה חדשות

ריטב"א שבועות יז:

והא קמ"ל דכל קרובי עבודה עבודה היא. ואיכא דקשיא ליה הא דאמרינן במסכת ע"ז (ל"ח א') הניח ישראל בשר על גבי גחלים ובא גוי והפך בה מותר, ואוקימנא כגון דמעיקרא הוה בשיל בתרתי שעי והשתא על ידי גוי בשיל בחדא שעה, וקמ"ל דקרובי בישולא לאו בישולא הוא, ולא קשיא דאפילו הוי הא והא דאורייתא אפשר שהחמירה תורה בעבודה, וכל שכן דהכא אמרינן אדינא דאורייתא ודכוותה נמי לענין המבשל בשבת אפשר דהוי חייב, אבל התם בבשולי גוי דרבנן הקילו אפילו בהא, דליכא משום בנותיהן כיון שבא מקצתו על ידי ישראל, ואדרבה היינו מאי דקמ"ל התם דלא אמרינן כי הכא דקרובי בישולא בישולא, ותדע (דהכא) [דהתם] גמרינן איפכא לקולא בהניח גוי והפך ישראל שהוא מותר ומשום דקרובי בישולא בישולא, ואזלינן הכא לקולא והכא לקולא, ולא סתרן אהדדי שמשלך נתנו לך (עי' עירובין ק"ד ב') ולא אסרו אלא עד שיהא תחלתו וגמרו ביד גוי, וכדכתיבנא התם בס"ד

לעומקו של דבר

בית הלל יו"ד סי' רס"ו סק"א (ומשם הועתק הדין לא"ר ושע"ת ומ"ב וש"פ)

והיולדת, אע"פ שאין מחוייבת להתענות ולהשלים, עכ"פ צריכה להתענות לשעות, כמו קטנים שהם פטורים מלהתענות ביום כיפור אעפ"כ מחנכים אותם, אף כאן גבי ת"ב מחנכים את הקטנים לשעות ואין אוכלים אחר יציאת בית הכנסת, וא"כ ביולד(ו)ת אע"פ שאינה מחוייבת להתענות אעפ"כ צריכה חינוך

תודה לפלגינן

עושה חדשות

לעומקו של דבר כתב:בית הלל יו"ד סי' רס"ו סק"א (ומשם הועתק הדין לא"ר ושע"ת ומ"ב וש"פ)
והיולדת, אע"פ שאין מחוייבת להתענות ולהשלים, עכ"פ צריכה להתענות לשעות, כמו קטנים שהם פטורים מלהתענות ביום כיפור אעפ"כ מחנכים אותם, אף כאן גבי ת"ב מחנכים את הקטנים לשעות ואין אוכלים אחר יציאת בית הכנסת, וא"כ ביולד(ו)ת אע"פ שאינה מחוייבת להתענות אעפ"כ צריכה חינוך
תודה לפלגינן

מעניין מאד. אולי כוונתו להוכיח שיש בזה 'חפצא' להתענות חלק מהזמן. וא"כ להסוברים דאפשר לחנך בלולב שאול, ה"ה דמצוה על הגדול ליטלו בדליכא אחר, וכיו"ב. אבל לשונו של הב"ה היא שיש דין חינוך גופיה אצל היולדת, וצע"ג.

=====

עירובין נג. ויקם מלך חדש על מצרים רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו, ובתורת חיים שם כ' "יש לומר דנפקא מינה למקח וממכר שהאומר לחבירו בית חדש בני מוכר לך והוא ישן אלא שסיידו וכיידו וציירו עד שנראה כאלו הוא חדש למ"ד חדש ממש המקח חוזר דחדש ממש בעינן ולמ"ד שנתחדשו גזרותיו המקח קיים דכיון דנראה כאלו הוא חדש אף על גב דלאו חדש ממש הוא חדש קרינן ליה". וע"ע בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שנו מש"כ לגבי בגד חדש באבילות. ובבן יהוידע בעירובין שם מש"כ לגבי בית חדש המחזיר מהמלחמה. וע"ע חשוקי חמד שבועות מו: מה שהביא מד' הגמ' על מי שמתקן לאשתו בגד ישן לחג, האם מקיים בזה מצות יו"ט.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:יש"כ ר' עדיאל. לבטח אפשר למצוא עוד ראוי לבילה מקוריים...

שבה"ל סי' כ -

והרב ר' אברהם ב"ר שלמה זצ"ל כתב היכא אמרינן שמע ולא ענה יצא במקום שיוכל לענות כהנך דסוכה אבל העומד בתפלה שאינו יכול לענות לא יצא בשמיעה ודמיא לדר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו

עושה חדשות

: שומע כעונה - רבי יהונתן וואלינער.png (107.63 KiB) נצפה 8566 פעמים

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:שבלי הלקט חנוכה סי' קפה -
וכן מצאתי מה שאסור להרצות [מעות] כנגד נר חנוכה אומר רבינו הוא הדין דאסור לבדוק קערות כוסות וצלוחיות לאורה או כל דבר הצריך עיון ונראה דוקא דרך בזיון הוא שאסור ולא נקט הרציית מעות אלא משום שהיא מלאכת חול אבל לקרות לאורה מותר דליכא בזויי מצוה. מיהו בשבת יהא בדל ממנה כמו משאר נרות. ועוד דעתו לומר דמינה שמעינן לשאר מצות כמו מעקה או ציצית וסוכה שאסור להשתמש בהן דרך בזיון לדרוס עליהן

אולי בנו"ט להביא את דברי ספר חסידים סי' תתכה, ז"ל -

אחד היה שוחט עופות וכסה הדם ובא אחד ורצה להשתין מיד לשם ולא הניחו אמר עתה בעת כסוי הדם ברכתי לה' שם לכן לא יתכן להיות משתין או רוקק שם והדם מכוסה שם

עושה חדשות

לגבי בעל קרי מבו' בגמ' דאף כשנאסר בלימוד תורה היה מותר בלימוד מס' דרך ארץ, ולמד מזה הב"ח בסי' קב לגבי ההיתר של הלומד תורה לישב לפני המתפלל, דהיושב ועוסק במס' דרך ארץ צריך להרחיק מן המתפלל. וכמדומני שהמהרש"ם בדע"ת הביא מד' הב"ח מקור דלא עבדי' "סיום" על מס' דרך ארץ.

עושה חדשות

מהר"י ברונא סי' קג -
אמר אלי' ר' בנדיט ששאל את מהר"י וייל ז"ל השומע מן הקורא קריאת התורה בב"ה אם יוצא בזה פעם א' ידי מקרא ושוב לא יצטרך לקרוא שנים מקרא וא' תרגום אלא מקרא פעם א'. והשיב דלא יצא משום דלא קיימא בב"ה רק לשמיעה ולא לקריאה. ונ"ל דמסתמא ראיה דידי' מדאמרי' בפ' חזקת הבתים (ב"ב מג.) דלשמיעה קיימא לא מצי מסלק נפשיה.

עושה חדשות

תורי"ד נזיר ד.
איבעית אימא ר"ש לית ליה איסור חל על איסור כלל כו' איני יכול ליישבו והנכון בעיני דל"ג לי' ולשון משובש היא שנכתב בספרים שסבר לדמות דבר זה לאין איסור חל על איסור ואין זה לשון התלמוד.

עושה חדשות

בשו"ת רעק"א קמא סי' קע נדפס מש"כ בנו הגר"ש, ז"ל

"משום דנפל בלבי ספק לדינא. והוא. אי אמרינן תרי ותלתא מגו בדין איסור חל על איסור. ונ"מ לכאורה באם הי' לפניו תאנים וענבים שלו. ואמר קונם תאנים אלו עלי וענבים אלו עלי ועל פלוני. וחזר ואמר קונם ענבים אלו עלי ותאנים אלו עלי ועל פלוני. דעל התאנים לכאור' וודאי חייב שתים משום דקונם שני הוי איסור מוסיף (דהא אף בכולל דקיל ממוסיף אילו אמר קונם תאנים עלי וחזר ואמר תאנים וענבים עלי חייב שתים על התאנים) מיהו יש לספק אם חייב גם על הענבים שתים. דבהו ליכא מוסיף בקונם ב' שאמר. אולי מ"מ חל בכולל, דאחר שחל הקונם ב' על התאנים מדין מוסיף נשוב ונאמר מגו דחל על התאנים חל נמי על הענבים מדין כולל. ואיני זוכר לפי שעה מקום לפשוט זה וספרים אין בידי פה מאדלין כי היא עיר נכרית. כ"א גמרא חולין אשר בתיק הטלית".

אמנם בס' העיקרים שלו, אאחע"א אשכול ז, הביא ע"ז את הגמ' בתמורה יא: "בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות ליה קדושת הגוף מי אמר כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשיה לכולה או דלמא חד מגו אמר תרי מגו לא אמר".

עושה חדשות

אור החיים פ' ראה -

כי ירחק וגו'. בא להתיר מה שנאסר במדבר לאכול זולת זבחי שלמים, והטעים טעם ההיתר בנועם דבריו ואמר כי ירחק, לזה אמר ואכלת בשעריך ואין צורך להביאו למקדש, ופירוש ירחק כל שהוא עומד במקום רחוק, ומצינו שנחלקו רבותינו ז"ל (פסחים צ"ג ב) בפסוק ובדרך רחוקה יש אומרים מן המודיעים ולחוץ, ויש אומרים מן פתח ירושלים, ויש אומרים מן פתח העזרה, ואפשר לומר שכל אדם ששוחט בפתח העזרה בהמה אשר יקריבו ממנה קרבן לה' שאינו יכול לזבוח אלא שלמים לה', מתי יבא לידי מקרא זה ואקיימנו:

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » א' ספטמבר 04, 2016 7:58 pm

שו"ת הרמ"א סימן ג' אדם שנתן מתנה אם מלוה בכלל ודימה לירושת בכור שליכא פי שנים במלוה דל"ח לתת הרי דל"ח בכלל לשון מתנה

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » א' ספטמבר 04, 2016 8:01 pm

מהר"ח או"ז ריש בב"מ על ד"ג שדימה בדינא דבן ננס שליכא שבועה על תרויהו בבת אחת כיון שהוי כמו שני שבילין שליכא חזקה בבאו להשאל בבת אחת אלא רק בזה אחר זה
[ומשמע דהוי דין מה"ת ] והרבה יל"ד בחידושי דבריו לגבי שבועה ואכמ"ל

עושה חדשות

יפה. אם כי טעה כבודו ב"שם אומרם", וה"ה האו"ז גופיה ב"מ סי' ב.
ולחביבות הדברים העתקתי לשונו, כדלהלן:

הא למדת דליתא לדבן ננס אפי' הכי טרחי' לאוקמי מתניתין לכולי עלמא. ותמיה אני הואיל וודאי איכא שבועת שוא היכי משבעינן להו ובפ' שבועת הדיינין תנן שהיו מאיימין עליהן טובא כדי שימנע מלישבע אף על גב דלא ידינינ' אי בקושטא בעי לאישתבועי אי לא ואמ' בהאגדה אין מוסרין שבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. ובפ"ק דפסחים גבי שני שבילין אמר רבא ואי תימא ר' יוחנן בבת אחת דברי הכל טמאין אלמא אף על גב דאיכא חד ודאי טהור אפי' הכי הואיל ובאו שניהן לישאל בבת אחת מטמאי' לתרווייהו אף על גב דלכל אחד ואחד אית ליה חזקת טהרה הכא נמי אף על גב דלכל אחד ואחד אית ליה חזקת כושר הואיל ובודאי חד מנייהו בעי לאשתבועי לשיקרא אית לן למיפסל לתרווייהו. ואין נראה לי לחלק דשאני הכא שכל אחד ואחד אומר ברי לי שאני נשבע באמת דהא גבי שבילין כל אחד יש לו חזקת טהרה ואפ"ה מטמאינן להו. ונראה בעיני דאפילו רבנן מודו שאין להשביע שניהם בבת אחת דהא איכא ודאי שבועת שוא אלא בזה אחר זה הוא דאמרי רבנן שנשבעין כדאמ' גבי שבילין בזה אחר זה דברי הכל טהורין ובן ננס סבר דוקא שבילין מטהרין להו בזה אחר זה דלכל חד וחד אוקמיה אחזקיה דליכא חילול ה' אבל גבי שבועה דאיכא חילול ה' אפי' בזה אחר זה אין נשבעין מדרבנן וגובין בלא שבועה הואיל ומדאורייתא יכולין לישבע הילכך שפיר קאמר בשמעתין לימא מתני' דלא כבן ננס דאפי' מוקמ' למתני' שנשבעין בזה אחר זה אפי' הכי אתיא דלא כבן ננס דאיהו אסר להו לישבע אפי' בזה אחר זה. ומשני כדשני. ואף על גב דאוקימנא למתני' כבן ננס אפי' הכי הלכה כרבנן ודוקא בזה אחר זה כדפרי':

עושה חדשות

2 הוספות קטנות על הנכתב לעיל:
-בענין מינה מחריב בה, ע"ע מהרצ"ח עירובין די"ג.
-בענין כל הנידונים על חמץ קודם הפסח אי חשיב היתרא בלע או איסורא בלע, יש להוסיף עוד מש"כ בדרכ"מ או"ח סי' תמז "דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור לא אמרינן ביה כבוש כמבושל".

===

בשבות יעקב ח"ג ס"י דן על שריפת כתבי הקודש במקום דבלא"ה יגיעו לידי ביזיון, ובתו"ד כתב -

וגדולה מזו מצינו שהתירו לאבד את עצמו לדעת בכה"ג כדכתיב בשמואל ל"א ויאמר שאול לנושא כליו שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי ע"כ הרי אף דמאבד עצמו לדעת הוא מן העבירות החמורות דאין להם חלק לעה"ב ואין מספידין עליהם אפ"ה התירו אפי' על הספק כמשמעות לשון המקרא פן יבואו הערלים וגו' והתעללו בי וכן הסכמת כל הפוסקים כמבואר בי"ד סי' שמ"ה ולא חיישי לחיי שעה וזה דומה לס"ת שנשרף כדאי' בש"ס דשבת פ' האורג ובפ' אלו מגלחין העומד בשעת יציאת הנפש חייב לקרוע הא למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרף ופירש"י דאין לך ריק שבישראל שאין בו תורה ומצות. ונ"ל דמה"ט אמרינן כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות כי זה הוא מדה כנגד מדה שגופו דומה ממש לס"ת וא"כ כיון שהתירו לאדם לאבד גופו בידים כדי שלא יבא לידי בזיון היותר גדול כמו שמצינו בשאול ה"ה בס"ת ממש ובפרט היכא שיש חשש סכנת שריפה התירו אפילו לחלל את השבת כדאי' בא"ה ס"ח לס"ד /בא"ח סי' של"ד סי"ב/ יע"ש זה נ"ל פשוט טעם על אותן שנהגו להתיר ומכל מקום ודאי היכא דאפש' למיעבד תקנה ע"י גניזה וכה"ג ודאי עבדינן והוא מצוה מן המובחר אבל היכא דא"א מכח ריבוי שודאי יבואו לידי בזיון וכה"ג או שיש חשש סכנה נ"ל להתיר ע"י שריפה

עושה חדשות

תוס' מהר"ם ור"פ יבמות דע"ז, דאם חלל מחיי"ע הוי רק עשה, ה"ה דאינו פוסל לעולם אלא רק ג' דורות.

עושה חדשות

לגבי ברכה על מ"ע שהז"ג, הובא לעיל מה שהשוו הראש' לברך על טלית שאולה, וכן במהר"ח או"ז על עוסק במצווה. אמנם יל"ע, הרי אשה אינה מוציאה איש (בלי דין ערבות), ומאידך העוסק במצווה מסתמא יכול להוציא את חבירו למרות שהוא פטור, וא"כ יל"ע האם המברך על טלית שאולה יכול להוציא את חבירו הלובש טלית קנוייה המחוייבת בציצית. וצ"ע.
===
ועוד בהאי עניינא מהתהל"ד -

: ברכת המצוות על אתרוג שאול.png (50.86 KiB) נצפה 8477 פעמים

עושה חדשות

עוד ראוי לבילה.
ז"ל הרש"ש בסוטה די"ז ד"ה כתבה איגרת. מיהו ל"י אם שרטט אותה כו' לאחר כתיבה כו' כשרה בהכי או לא. הגרע"א בתשו' נ' תמה דהא מהא דהקומץ רבה שהביאו לקמן בסמוך דמקשה טעמא דאין מורידין אבל משום שירטוט לא. מוכח דלא מהני. דאי מהני הא משום שירטוט יכול לשרטט אח"כ. ולעד"נ דע"כ לא נסתפקו אלא היכא דכתב מתחלה לשם מגילת סוטה דהוה ראוי אז לבילה דשירטוט. אפשר לומר דמהני גם אח"כ. אבל התם דכתב מתחלה לשם תפילין דהוה הלכה דלא מצי לשרטט להו. או משום דכל הפטור ועושה נקרא הדיוט כדמסקי התוס'. ואפי' אם הוה מצי לשרטטן מ"מ כיון דמצוה מיהא ליכא ולא היו ראויין קודם כתיבתן לבילה דמצות שירטוט ודאי לא מהני אח"כ. וכה"ג ממש מצאתי להש"א תשו' כ"ו על הא דר"י א"ש בפסחים כה"מ מברך עליהן עובר לעשייתן שכ' אף על גב דמודה שמואל דאם לא ברך קודם מברך אח"כ מ"מ ה"מ בראוי לברך קודם אבל טבילת גר כו' דא"ר לברך קודם ה"ל א"ר לבילה ולא יברך כלל ע"ש ונכון בעז"ה.

עושה חדשות

ובסוטה די"ח איבע"ל כתב ב' מגילות לשתי סוטות ומחקן לתוך כוס אחד מהו כתיבה לשמה בעינן והאיכא או דילמא בעינן נמי מחיקה לשמה ואם תמצא לומר בעינן נמי מחיקה לשמה מחקן בב' כוסות וחזר ועירבן מהו מחיקה לשמה בעינן והאיכא או דילמא הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא ואם תמצא לומר הא לאו דידה קא שתיא והא לאו דידה קא שתיא חזר וחלקן מהו יש ברירה או אין ברירה תיקו, ובתוס' שם דנו באורך אי תליא בהפלוג' של ברירה בכל הש"ס, והדברים מופלאים.

עושה חדשות

מהר"י ויל סי' קצא -

העושה ב' ימים יום כפור, ביום שני אל יבשלו לו וצריך לנהוג כן כל ימיו כיון שקבל עליו. ונ"ל אפילו התנה מתחילה שלא יעשה אלא זו מידי דהוה מי שאמר אהיה נזיר פחות מל' יום דלא מהני ליה תנאי דאין נזירות פחות מל' יום. וכיון דאמר אהיה נזיר תו לא מהני ליה תנאי ה"נ ל"ש.

ועי' מג"א סי' תרכד סק"ז שכ' דלא דמי לנזיר וכו'.

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:האם חמץ בשאר ימות השנה מוגדר כהיתר או כאיסור,
כהיתר - משום שעכשיו מותר לאוכלו, או כאיסור - מפני שאסור לאוכלו בפסח.
ואפשר להעמיד את זה כחקירה כללית בגדר איסור חמץ בפסח, וגם כנידון מקומי בכ"א מהנפק"מ דלהלן.

אציין בזה כמה מקומות שדנו בזה הראש'/הפוס'/האחרו', (וכמו כן על בשר שעוד לא נתבשל עם חלב, כי מ"מ כבר עתה אסור לאכלו מבושל עם חלב), ולא אאריך בדבריהם, רק אומר בקצרה שיש שנקטו להשוות בין הנידונים (עכ"פ חלקם), ויש שחילקו והבדילו בכל תוקף. ויש בזה מקום רחב להתפלפל בסברא, לדמות ולחלק, תן לחכם וכו'.

-שיטת רב אשי (ע"ז עו.) דבאופן "דבהיתרא בלע" לעולם סגי בהגעלה ואי"צ ליבון. ונחלקו הראש' האם חמץ שנבלע בכלי קודם הפסח הוי כהיתרא או כאיסורא.

-ידוע החילוק בין נ"ט בר נ"ט דהיתרא לנ"ט בר נ"ט דאיסורא, ונחלקו גם בזה האם חמץ הוי כהיתר או כאיסור, (ובחשבון השיטות מבו' דאי"ז בהכרח לתלות בנידון הקודם).

-שי' הרשב"א דאמרי' כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו אם בלע התירא, ודנו ונחלקו גם בזה לגבי חמץ.

-גזירת כלי שאינו בן יומו, (אטו בן יומו, או משום ביטול איסור לכתחילה), האם חמץ (או בשר) נחשב היתר ולא גזרו בו.

-האם חמץ קודם הפסח עושה חענ"ן, (להסוברים דאמרי' חענ"ן בשאר איסורים), המג"א והגר"א נקטו שזה תלוי בהפלוג' אי חמץ הוי כאיסורא לענין נ"ט בר נ"ט.

-לגבי חידוש המרדכי, דבהיתרא בלע אין חומרא לשער כנגד כולו אלא משערי' באומד, כ' הב"י (או"ח סי' תנא) דלגבי חמץ תלוי בפלוג' הנ"ל האם הוי כבלע התירא.

-הפוס' דנו האם מותר לבטל חמץ קודם הפסח או דאין מבטלין איסור לכתחי'.

-כמו כן דנו להסוב' דהיתר בהיתר אינו בטל, האם חמץ קודם הפסח הוי כאיסורא ובטל.

-בפמ"ג (שם) דן לגבי כלי גוי הבלוע בחמץ וטבלוהו קודם הגעלה, אי הוי ג"כ כטובל ושרץ בידו.

-בפמ"ג (סי' תנז) דחמץ שנתערב קודם הפסח הוי כנולד האיסור בתערובת, ובטל אף דהוי דבר חשוב וכד'.

-בש"ך (סי' קלז) דעירוי ג"י על כלי חרס הבלוע מחמץ מהני רק משום דחשיב דבלע התירא.

-חשבתי להסתפק, האם חמץ קודם הפסח נחשב איתחזק איסורא, (וע"א לא יהיה נאמן להעיד שכבר בטל חימוצו כי נסרח או כיו"ב), או איקבע איסורא (שיהיה בו ספק דרבנן לקולא). וכן לגבי בשר שאינו מבושל עם חלב, ובא ע"א להעיד שכבר אינו בשר, או במקום ספק דרבנן האם יש להחמיר לא לבשלו עם חלב כשיש בשר אחד מתוך ב' חתיכות, כי הוי איקבע איסורא. (ולכאו', לענין לבשל בו בתחילה, כבר איקבע איסורו שיש כאן דבר שאסור לבשלו עם חלב, ולענין לאסור בדיעבד כשבישל בו חלב, לזה לא נקבע איסורא מעולם. וכך שמעתי בשם הגר"נ קופשיץ, ועי' רעק"א קמא סי' מט. וצ"ע.

עוד נתעוררתי לדון, בפירות שעוד לא נעשו טבל (קודם מירוח) ויש מהם בליעות בכלי, וכעת נעשו טבל ע"י גמר מלאכה (כגון מכירה), האם חשיב היתרא בלע או איסורא בלע, האם דמי לחמץ או לנותר של קדשים. ויש פנים לכאן ולכאן, וצ"ע.

עושה חדשות כתב:-בענין כל הנידונים על חמץ קודם הפסח אי חשיב היתרא בלע או איסורא בלע, יש להוסיף עוד מש"כ בדרכ"מ או"ח סי' תמז "דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור לא אמרינן ביה כבוש כמבושל".

מצאתי כעת עוד חילוק בין היתרא בלע לאיסורא בלע, עי' בד' הרשב"א במשמרת הבית ד-ד (לז:) שכ' לחלק כן לענין הגעלת מקצת הכלי, והו"ד בש"ך סי' קכא סקט"ז.

עוד חילוק יל"ד לגבי הקולא "שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה", האם גם חמץ בער"פ כבר נחשב איסור, ועי' בדומה לזה בפמ"ג יו"ד סי' קיא שפ"ד סקט"ו.

עושה חדשות

ספר חרדים - אמרו ז"ל כל הקבוע כמחצה על מחצה לכן לא תניח מצוה קבוע בשביל אחרת רק להציל נפשות...

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » ג' ספטמבר 20, 2016 10:38 pm

ראה בספר האשכול הלכות נדה לט' שביאר דינא דאמתלא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור והוסיף דהוי דומיא דהפה שאסר
ועי"ש דאשה שלבשה בגדי נדה וחזרה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ועיין פלתי סימן קפה' ב'

עושה חדשות

איש טלז כתב:ראה בספר האשכול הלכות נדה סי' לט שביאר דינא דאמתלא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, והוסיף דהוי דומיא דהפה שאסר. ועי"ש דאשה שלבשה בגדי נדה וחזרה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת, דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ועיין פלתי סימן קפה' ב'

זה לא באשכול האמיתי, (כצפוי).

===

רשב"א ח"א סי' שכה -

טבעת של עבודה זרה שנפלה למאה כולן אסורות. נפלה אחת מהם לים הגדול כולן מותרות ... דוקא כשאבדה ואינה לפניך אי נמי כגון קירב ראש של אחד מהם. דעכשיו אי אתה בא לדון להורות אלא אותן שנשארו ולא על אותן שכבר אבדו או שקרבו. וכיון שכן אנו אומרין אותה שנפלה היא היתה של איסור. ודמיא קצת למה שאמרו גם כן אני אומר תרומה לתוך תרומה וחולין לתוך חולין נפלו לפי שאי אתה צריך לדון אלא על אחת מהן. מה שאין כן בשתיהן חולין ונפלה לתוך אחת מהן דבכי הא אפילו באיסורין של דבריהם לא אמרינן שאני אומר וכההיא דליטרא קציעות. וטעמא דמלתא כדאמרן

איש טלז · הודעהעל ידי **איש טלז** » ו' ספטמבר 23, 2016 1:04 pm

אולי האשכול מזויף
אבל ראוי לציין
מ"מ גירושין יב' ה"א דמועיל פה שאסר לאחר כדי דיבור מדינא דאמלתא וכן בתוספתא פ"ב כתובות [וע"ע כעי"ז תוספתא ריש בב"מ גבי הודאת בע"ד שהזכיר דינא דהפה שאסר]
וע"ע רשב"א תשובה שהביא הב"י שו"ע סימן לז' גבי אב שקידש את בתו ויש אמתלא שהוי מדינא דהפה שאסר
[זכור לי שבש"ש החדש מהרה"ג זימטרובסקי האריך בסופו בענין זה

עושה חדשות

ז"ל היראים בסי' תיט -
ובהארכת תקיעתו יותר מכשיעור אין בזה חלול יום טוב כל זמן שהוא עוסק ולא פירש מן התקיעה כדתניא בשבת [קל"ג ב'] כל זמן שהוא עוסק במילה ולא פירש חוזר בין על הציצין המעכבין בין על הציצין שאינן מעכבין פירש על הציצין המעכבין חוזר על ציצין שאינן מעכבין אינו חוזר הלכך לאחר שפירש יזהר שלא יחזור ויתקע אף על פי שלא תקע בחוזק שכבר יצא ידי חובתו שכל הקולות כשרין בשופר.

עושה חדשות

האם יש קשר בין הדין של חתיכה אחת משתי חתיכות האמור לגבי אשם תלוי, ובין הדין של איקבע איסורא לענין דלא אמרי' ביה ספק דרבנן לקולא? (ראיתי בפר"ח סי' קי וסי' קיא שהשווה ביניהם, ואינני יודע האם זה פשוט הוא חידוש).

עושה חדשות

כתבתי לעיל כמה השוואות בדין של כל העומד להיעשות כעשוי דמי. כעת ראיתי שהתוס' בסוטה כה: דנו לקשר לזה גם את הנידון האם שטר העומד ליגבות כגבוי דמי, עי"ש דברים נפלאים, וכן דנו שם האם הדין שאיסוה"נ כתותי מיכתת שיעורא שייך ג"כ לכל העומד וכו'.
(אגב, הדין המבו' ביו"ד סי' קיא ע"פ המשנה והירו' בתרומות, לצרף ב' קופות לשיעור מאה להעלות את התרומה, נראה בלש' הירו' שגם זה שייך לדין של כל העומד וכו' כי זה עומד להתערב, ולכן יש חילוק בין קופות למגורות, וכן חילקו הראש' האם שייך לאדם אחד או לב' בנ"א וכו'. ומ"מ בדרכ"מ שם מבו' דאם זה נמצא בבית א' או עליה אחת, אז הר"ז מצטרף אפי' כשזה לא עומד להתערב. וצ"ע מה הדין כשזה בב' בתים, אבל עומד להגיע לבית אחד ולא עומד להתערב. ועי' גי' מהרש"א שם. וצ"ע).

נשר · הודעהעל ידי **נשר** » ג' ספטמבר 27, 2016 12:21 am

ראיתי היום בבית יוסף או"ח קס"ח.

וכתב בתרומת הדשן (שם) שבעל הבית שאינו נזהר מפת של גוים ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת של גוים כי היא נקיה אבל בני ביתו אוכלים מפת שאינה נקיה שהוא כשר ושתי הלחם מונחים על השולחן אע"פ שנהגו רבותינו כמו שצוה השר מקוצי מכל מקום כהאי גונא צריך לבצוע על פת נקיה של גוים הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ולא מן הכשר דהא דאמרינן (ברכות מא.) המוקדם בפסוק קודם וכן החשוב או החביב קודם היכא דרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאידך לא מחוייב לאכול מן המוקדם או חשוב או חביב כדי להקדימו אפילו שהוא לפניו ואע"ג דבני ביתו רצונם לאכול מפת כשר והוא בוצע עליהם מכל מקום הוא עיקר ואזלינן בתריה הואיל ופסק ירושלמי (שם) דעל איזה מהם שירצה יברך היכא דבעי למיכל מתרווייהו והא דכתב במרדכי פרק אין מעמידין (ע"ז סי' תתל) מדברי ראבי"ה נראה שאם מיסב על שולחן ישראל האוכל פת של גוים והבעל הבית נזהר מפת של גוים כיון דמצוה מוטלת עליו לבצוע יבצע מן היפה וראיה מן הירושלמי פת נקיה טמאה ופת קיבר טהורה על איזה מהם שירצה יברך וכיון דהותר לבצוע הותר לכל הסעודה הזאת זכר לדבר הואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו

עושה חדשות

נשר כתב:ראיתי היום בבית יוסף או"ח קס"ח.

הובא לעיל בהרחבה, עי' כאן viewtopic.php?f=17&t=24062&p=250720&hilit#p250720 ותמצא נחת.

===

עי' בס' גט פשוט סי' קכט בנידון נתינת ב' גיטין מספק האם יש בזה חיסרון של אין ברירה בדאו', עי"ש שהביא ראיה מהמניחים ב' תפילין מספק, ומתקנת ר' אבהו בתשר"ת וכו' מחמת הספק.

עושה חדשות

: 1.png (117.63 KiB) נצפה 8382 פעמים

הצושטע'ל ממש מפליא...
(הנו"כ ביו"ד סי' קיא דנו הרבה בד' הירו', האם צירוף הקופות יכול להיפקע אחרי שכבר היה ביטול ברוב בשעת הנפילה ע"י הצירוף. ויש בזה הרבה חילוקים וסברות ואכמ"ל, אבל הרש"ס הפליא לעשות דתלי ליה בדין דיחוי).

עושה חדשות

רמב"ם ממרים ב-ד:

ויש לבית דין לעקור אף דברים אלו לפי שעה אף על פי שהוא קטן מן הראשונים שלא יהו גזרות אלו חמורין מדברי תורה עצמה שאפילו דברי תורה יש לכל בית דין לעקרו הוראת שעה, כיצד בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעין הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא, וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושין לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו [כולם] כדרך שאמרו חכמים הראשונים חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה

עושה חדשות

עושה חדשות כתב:קידושין - הקדש
דימויים רחבים זה יפה, אבל צריך לזכור לא להגזים...
שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן כט -
שאל מאן דהו אם יש שאלה לחכם בקדושין [מהמפתחות: ד' הרב המחבר ז"ל בכאן אינם רק לחידוד התלמידים] ועל דא מילתא אפקוה להאי צורבא מדרבנן מבי מדרשא כההיא דב"ב (כ"ג ע"ב) דאפקוה לר' ירמיה משום דאטרח לרבנן דבעי מלתא דפשיטא. וה"נ מה ענין שאלה אצל קדושין דוכתב לה אמר רחמנא בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף כ"ש בשאלה ועוד אין לך ממזר בישראל דיתיר הקדושין וחכם עוקר למפרע ולא היתה אשת איש מעולם. שלח ליקח רשות לבא לתת טעם לדבריו עמדו חכמי ההסגר למנין ויצא ע"פ ארבע חמשיות שישב בחוץ ידבר ולא יכנס לפנים. בא וישב לו על פתח בית המדרש ועמד ואמר תורה היא וללמוד אני צריך וכל כי האי לימא איניש קמי רביה ולאו טרחנא אנא לימדתנו רבינו דאסר לה אכ"ע כהקדש דכל דבר שנאסר על ידי דיבור ויוצא מרשות לרשות מיקרי הקדש כגון תרומה וחלה והקדש והפקר שאסור למפקיר ונשאל לחכם. ובתוספות פ"ק דקדושין דף ז' ז"ל שלכך דקדק רש"י ופי' דהא מקודשת בלשון הקדש קאמר לה וכדאמרינן בפ"ב [בר"פ] דאסר לה אכ"ע כהקדש שאדם עושה אותם כהקדש לפיכך יש לה להיות דינה כהקדש אבל אם היה אומר מאורסת או חד מהנהו לישני דלעיל ע"ז לא היה מקשה ונפשטו קדושין בכולה ע"כ. ומה שהקשו עלי דבכתיבה מתגרשת אני לא אמרתי לשאול כדי שתהא מגורשת אלא שתהיה כמי שלא נתקדשה לעולם ותהיה מותרת לכהן. והא דלא יש ממזרים בישראל וכי אחריות ממזרים עלינו ועוד בכל הנדרים לא יהיה שם מי שיתיר נדרו. ועל דא אעיילוה אמרו תורה מבחוץ (ועי' ח"ב סי' מ"ד):

ובחלק ב סימן מד -
שאלה אם מועיל שאלה בקדושין: תשובה לכאורה משמע שאין לה רגלים אבל כי מעיינת שפיר תמצא שורש דבר במה דאמרינן בגמ' (קדושין ב':) דאסר לה אכ"ע כהקדש ובמה שכתבו התוס' רפ"ק (ז' ד"ה ונפשטה) גבי המקדש חצי אשה דמדמה לקדוש דבהמה ושם מחלקין בין כשאומר לה בלשון הרי את לקוחתי או נשואתי לאומר בלשון הקדש הרי את מקודשת ע"ש ומ"ש בכתיבה מתגרשת וכו' (שם ה') היינו כשלא אמר לה בלשון הקדש א"נ שלא מצא פתח להתיר למפרע דאז מיגז גייז מכאן ולהבא ונקראת גרושה ואסורה לכהן אבל כשא"ל בלשון הקדש ומצא פתח ועקר והתיר למפרע או שהיא רחוקה מנא לך ונ"ל דאיתא בח"א (סי' כ"ט: לפילפולא בעלמא):

'מצלצל' לי שהיה מישהו שניסה לטעון דין "תרנגולת שמרדה" להפקיע קידושין... זכור לכם?

בר ישראל

מענינא דיומא

תשובות רדב"ז ג:תכה (תתסז)

שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שאמרו רז"ל חייב אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור אם היה סומא או חולה בעיניו ואין יכול לקרות אם הוא מחוייב ללכת אצל אחר שיקרא והוא ישמע וכן אם אינו יודע לקרות אם פטור מחיוב זה. ואם אין לו אונס אם נפטר בשמיעה שיקרא אחר והוא שומע או לא:

תשובה - הדבר ברור דשומע כקורא ומקרא מגילה ותקיעת שופר וקריאת התורה בשבת והשומע תפלה מן החזן כל אלו יוכיחו דשומע כקורא. ולפיכך אם שמע מלה במלה פשיטא דיצא אפילו שיהיה השומע חכם גדול דלא הוי הא דאמר ר' יהושע לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור עדיף מכל הני דאמרן לעיל דדוקא בק"ש בעינן ושננתם כו' שישננם בפיו אבל בשאר דברים לא ואע"פ שאין הש"ץ מוציא את היודע בכל שאר ימות השנה כ"א תפילות ר"ה ויוה"כ היינו כדי שלא יסמכו היודעים על ש"ץ לעולם ולפעמים נמצא שלא כיון במלה אחת ונמצא הולך בלא תפלה אבל מדינא לעולם שומע כקורא והרי כל הברכות כולן אם שמע ואמר אמן יצא ידי הברכה. הילכך אם שמע שנים מקרא וא' תרגום יצא ובלבד שיכוין מלה במלה. ולענין החולה רואה אני שהוא פטור לגמרי ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מצות עשה של תורה. וחושש בעיניו השמיעה קשה לו ומש"ה אין מבקרין מחושי העין מפני שהדיבור קשה להם וגם השמיעה. אבל אם הוא סומא תליא בפלוגתא למ"ד פטור מכל מצות האמורות בתורה פטור גם מזה ולמ"ד חייב חייב גם בזו. ומ"מ נ"ל דאפי' למ"ד סומא חייב במצות פטור מחיוב זה דכיון דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם ע"פ וזה א"א בכתב דהא אינו רואה וכן פטרינן ליה מכל מצות התלויות בראייה אפי' שהם מן התורה כגון לעלות וליראות ועדות וכ"ש דפטור מחיוב זה דהוי מדרבנן בעלמא. ואע"ג דהכא אפשר ע"י שמיעה לא מצינו דבר שיהיה פטור ע"י עצמו משום דלא שייך ויתחייב ע"י אחרים. וראיה מהא דרב ששת הוה מהדר אפי' וגריס בשעה שהיו קורין בתורה ואיכא מ"ד משום דר"ש סגי נהיר /נהור/ הוה ולא היה חייב בשמיעת התורה ומש"ה מהדר אפי' וגריס ומשום האי טעמא חייב בתורה שבע"פ לפי שמצותה על פה. והוי יודע דקיי"ל כמ"ד סומא חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מאותם שמעטו אותם בהדיא ולפיכך מוציא את אחרים ידי חובתן ופורס על שמע אפילו במצות של תורה. וכבר הארכתי בתשובה אחרת על ענין סומא תוקע להוציא את הרבים ידי חובתן:
ולענין מי שאינו יודע לקרות קם ליה בדרבה מיניה שהרי הוא עובר על ולמדתם אותם שהוא חייב מן התורה ללמוד תורה ואינו לומד ועד שהוא הולך לשמוע ילך ללמוד. ועוד מה יועיל שמיעת התורה אם הוא אינו מבין מה שהוא שומע דדוקא במקרא מגלה התירו אע"פ שאינו מבין מידי דהוה אחשתרנים בני הרמכים אבל בעלמא לא ואלו העולים לקרות בתורה ואינם יודעים הוי ברכה לבטלה שצריך שיודע /שידע/ לקרות עם החזן מלה במלה אע"ג דאינו יודע דקדוק הקריאה אבל אם אינו יודע כלל הוי ברכה לבטלה ואסור להעלותו. ואע"ג דש"ץ מוציא את שאינו יודע בתפלה שאני התם שהוא עונה אמן בסוף כל ברכה וברכה ואע"פ שאין יודע מה אומר אין הדבר תלוי בקריאה אלא בעניית אמן אבל קריאת התורה הדבר תלוי בקריאה ולפיכך אין הש"ץ מוציא אם אינו יודע לקרות הילכך לנ"ד אם היה (או) סומא או חושש בעיניו או שאינו יודע לקרות פטור מחיוב זה ואם הוא יודע נפטר ע"י שמיעה. והנראה לע"ד כתבת

עושה חדשות

בנוגע לפטור מצטער, ולא לענין סוכה ע"ע כאן - viewtopic.php?f=17&t=24136&hilit#p241310

===

ז"ל תורא"ש שבועות יג: דעבר סמוך לשקיעת החמה. אבל לאחר שילוח השעיר לא מצי למימר שהרי הוא מכפר כל היום, אף על גב דאמרינן לעיל שאין הקרבנות מכפרין על עבירות שאחר הקרבתן שאני שעיר המשתלח דכתיב ביה כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם משמע שכל היום מכפר, וגם שעיר המשתלח לאו קרבן הוי, א"נ כפרה גמורה אינו מכפר אח"כ אבל קצת מכפר ואין כאן כרת גמור, וכה"ג מצינו בפ"ק דזבחים בעולה שמכפרת על היורש מקופיא אבל לא מקיבעא. ונראה נמי לרבי דאמר דמכפר על שאינם שבים לא מקיבעא אלא מקופיא ולא כמו על השבים שמכפר כפרה גמורה כדאיתא בסוף יומא.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר