פורום אוצר החכמה

ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קדוש היום

...ונראה לי שהלכה כדבריו שאם סח בתוך המצוה שאין צריך לחזור ולברך אבל אין הטעם כדבריו מפני שלא הסיח דעתו שהרי אם בירך על המצוה וקודם שהתחיל בה סח חייב לחזור ולברך פעם אחרת ואף על פי שלא הסיח דעתו שהרי הוא עתיד לעשות המצוה וראיה לדבר ממאי דאמרינן בכיצד מברכין אמר רב טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך וכו' אלמא דוקא אם הסיח בעניני הסעודה אינו צריך לחזור ולברך אבל אם הסיח דברי' בטלים אף על פי שלא הסיח דעתו מלאכול צריך לחזור ולברך המוציא מפני שברכה ראשונה בטלה כיון שהסיח קודם שיתחיל לאכול ונמצא אוכל בלא ברכה אבל אם התחיל לאכול ואחרי כן סח אין בכך כלום שכל מה שאוכל על סמך ברכה ראשונה והוא הדין נמי במצוה אם סח קודם שהתחיל המצוה אף על פי שלא הסיט דעתו חייב לחזור ולברך שהשיחה מבטלת הברכה ונמצא שעושה המצוה בלא ברכה אבל אם סח בתוך המצוה אין בכך כלום שהרי חלה הברכה הא' וכל מה שעושה על סמך ברכה הראשונה הוא עושה אבל מיהו לכתחילה אסור להפסיק מצותו ולהשיח דברים בטלים כדתנן המפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה וכו'. אבל לשאול ולהשיב מפני היראה והכבוד התירו לו חכמים כדתנן בפרק היה קורא בתורה. וכשיש שתי מצות לפניו דין היה לברך על כל מצוה אלא שפטרוהו חכמים לעשות שתיהן בברכה אחת הלכך אם סח בנתים כיון שקודם שהתחיל במצוה שניה סח חייב לחזור ולברך על השניה כגון ב' תפילות ושני עופות לשחוט ואי אמרת מאי שנא משתי כוסות שבירך על הראשון והשיח בנתים ואין צריך לחזור ולברך על השני התם כשבירך בורא פרי הגפן דעתו על כל שתייתו ואפילו הן עשרה כוסות ואין כל כוס וכוס צריך ברכה לעצמו אך אם היה נמלך שלא היה כונתו לברך אלא על האחד אבל המצות כל אחת היא חשובה לעצמה הלכך אם סח בנתים הפסיד הברכה וברכת הכיסוי לא חשיבה הפסקה כיון דבענין וצורך השחיטה הסיח ואין שיחה אלא דברים בטלים ואילו בירך על השחיטה ובין עוף לעוף שח ואמר הבא עוד לשחוט או ששח קודם שהתחיל לשחוט בשיחה זו לא בטלה הברכה אם יסיח דברים שהן לצורכי השחיטה כדאמרינן בטול ברוך טול ברוך.

עושה חדשות כתב:כתב לי חכ"א שליט"א:

בסנהדרין פט: תני תנא קמיה דרב חסדא הכובש את נבואתו לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבלא לקי מאן מתרי ביה.
רש"י פירש, תמרים הנתונים בכברה.
בפשטות הגמ' מביאה משל, כמו שאין להלקות מי שאוכל תמרים בכברה, כך כובש נבואתו אינו יכול ללקות כי מאן מתרי ביה.
וכעי"ז במכות כ: אחד המקיף ואחד הניקף לוקה אמר ליה מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי.
וברש"י שם, דאכיל תמרי בארבילא - האוכל תמרים בכברה יהא לוקה בתמיה כלומר ניקף מה פשע שהוא לוקה לאו שאין בו מעשה הוי ולא לילקי.

ויפלאו דברי המאירי בסוגיא דסנהדרין ז"ל:
הכובש את נבואתו אינו לוקה ולא מפני שאין התראה נופלת בו מצד שאין הדבר נודע לשום אדם והרי זה כאוכל פירות המתולעים שבכלי שאין נראות לאדם ולא הוחזק בהם שום איסור עד שיתרו בו מכחו שהרי זה מ"מ אפשר להתרות בו על ידי נביאים וכו'.

כלומר, המאירי פירש את זה כהשוואה, דאכל תמרי בארבילא היינו פירות עם תולעים שלא הוחזקו בכך, והוא עבר ואכלם דאין להלקותו.

עושה חדשות כתב:

איש טלז כתב:ראה באוצר הגאונים כתובות דפ"ה ע"ב בסוגיה דמכירת שטרות שהביא בשם רב האי גאון, דהנה רה"ג שם נשאל במי שמכר חפץ לחבירו שוה ק' בנ' ולאחמ"כ כשנודעה האונאה בא המוכר לב"ד ואמרו לו שבטל המקח, והיה שם אדם אחר שרצה לקנות את החפץ בק' ומכרה לו, ולאחמ"כ כשתבע את הלוקח הראשון פייסו הראשון בזוזי והסכים המוכר להשאירה בידו. ופסק רה"ג שם דמוקמי' להחפץ ביד הלוקח הראשון, דאע"ג שהמקח הראשון נתבטל והמוכר כבר מכר את החפץ ללוקח השני מ"מ הרי"ז כעין מ"ש בסוגיין דמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול, והכ"נ התם מהניא מחילת המוכר הראשון ללוקח לאחר שמכר את החפץ לשני.
ודבריו צע"ג דהרי לכל השיטות בסוגיין אי"ז שייך למוכר פקדון לאחר ומחלו לנפקד, וראיתי שכבר עמד בזה האמ"ב בסי' ס"ג סקל"ז והניח בצ"ע

מעניין מאד. אולי יש לבאר על פי זה.

אם הדליק בלילה א' [של חנוכה] ב' נרות אם יצא או לא נלפענ"ד דיצא דתוספת על הדבר אינו מזיק בכה"ג כמ"ש הרמ"א רס"ג בהלכות שבת דיכול להוסיף על מנין המכוון ובלבד שלא יפחות ע"ש וה"ה בזה ודו"ק היטב

עושה חדשות כתב:

חת''ס ב''ק.png

איש טלז כתב:שמעתי אריכות מחכם אחד
דשורש המחלוקת אם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דפליגי בהא ר"י ור"ל "תליא במחלוקתם אם חצי שיעור אסור מה"ת
דלשיטתו ל"ש שסוף העשיה תגדיר מחדש את העשיה מתחילתה ולכן ע"כ שאוסר אף החצי הראשון ועיין

עושה חדשות כתב:ראיתי דבר נפלא מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, (נדפס בשמו בכמה מקומות).

יש כמה יסודות מהחזו"א, חלקם מפיו וחלקם מפי כתבו, והגרח"ק נקט דהדברים שייכים זל"ז.
א. מבטלין ת"ת למקרא מגילה, וצ"ע למה מגילה ל"ה בכלל תורה, וי"ל דאתי שֵם מקרא מגילה ומפקע שֵם ת"ת.
ב. הח"ח כתב דבדיבור לשה"ר יש גם עבירת ביטול תורה, והחזו"א ס"ל דשֵם עוון לשה"ר מפקיע שֵם ביטול תורה.
ג. מלאכות שבת מפקיעים זה את שמו של זה. ולכן כל מכה בפטיש אינו בונה, וכיו"ב.
ד. אבות נזיקין מפקיעים כנ"ל, ואם יש מזיק שהוא גם שור וגם בור, אז שמו העיקרי מפקיע את שמו המישני.
ה. בקיום מצוות השבת העבוט, לא נכלל קיום של שאר מצוות באדל"ח.
ו. הגרח"ק העיר בזה למה שֵם שבועת העדות אינו מפקיע מזה שֵם שבועת ביטוי.

והדברים נאים עד מאד!