עושה חדשות כתב:כ' בפי' רבינו חננאל בן שמואל בעירובין ד"ח "יראה לי שזה שאמרו ספק טומאה ברה"י טמא, מדרבנן הוא, וקרא אסמכת' בעלמ'. דלא הוי טמא מדאוריתא אלא טומאה ודאית, אבל מספק אינו טמא מדאוריתא, וברה"ר לא גזרו".
והיות והרחב"ש הנ"ל הוא מבימ"ד דהרמב"ם, ראוי לעיין בזה בשי' הר"מ, ועי"ש בהל' אבות הטומאה פי"ד ה"ד ובפט"ז ה"א ובהל' טו"מ פ"ט הי"ב, ובספר המפתח בכל המקומות, וציינו שם כמה אחרו' שדנים כן בשי' הר"מ דאולי ס"ל דדין ספ"ט ברה"י טמא הוא רק מדרבנן.
אבל אולי הראיה היא הפוכה, שאם רחב"ש נקט כן בשי' הר"מ, היה לו להביא כן בשמו כדרכו בכל פירושיו, ולא לכתוב "יראה לי".
א. ההוכחה שלו היא גם ההוכחה של הרמב"ם (שו"ת סי' שי) לכך שספיקא דאורייתא אסור רק מדרבנן (העתקתי עפ"י תרגום הרב קאפח מכיוון שבמהדורת בלאו חסר משפט מחמת הדומות) - "...וכבר ביארנו בכלל העיקרים שביארנום
שכל הדברים מותרים מן התורה זולתי מה שנתברר איסורו, ושאמרם ספיקא דאורייתא לחומרא אינו אלא מדברי סופרים לא מן התורה, ובפירוש אמרו (קידושין עג ע"א) ממזר ודאי אסרה תורה, והוא הדין בכל איסורי לאוין...". ממילא, נראה שיש לראות בזה הבנה אישית שלו לאור מה שקיבל בבית המדרש או מהכתבים.
ב. ברמת העיקרון לא ניתן לומר שתלמידי הרמב"ם תמיד הסכימו איתו. אולם זה נכון, בדיוק כמו במקום הזה, שהם קיבלו ממנו תפיסות לגבי דיני התורה, דרכי חשיבה וסברה ועוד. עוד יש לציין שבאותה עת במצרים היו חכמים ודיינים נוספים, ואין הכרח שכולם למדו אצל הרמב"ם, או עכ"פ קיבלו רק ממנו.
נ.ב. הכת"י של הפירוש (אוטוגרף) נסרק בסריקה יפה מאוד בלונדון -
http://www.bl.uk/manuscripts/SetupViewe ... 197_fs001r