התבוננתי כעת בשיעורי רבינו משולם דוד הלוי בריש מס' ערכין, בענין 'חינוך', וחושבני על כמה דברים שהניח בצ"ע, ליישבם בהנחה אחת.
הנה מתחילה דן שם למה חיוב חינוך קטן בלולב תליא ביודע לנענע, ולא סגי ביודע ליטול, וע"ז הביא ממרן הגרי"ז דהנענועים הם חלק ממצות הנטילה, והביא שם עוד ראיות לזה, אבל תמה עמש"כ שם בשטמ"ק דבעי' יודע לנענע ל"ו נענועים לו' רוחות, וע"ז תמה אטו הוי כל זה לעיכובא.
עוד הביא שם להוכיח דהעיטוף של ציצית אינו מעצם המצוה, עי"ש, וע"ז הק' א"כ למה שיעור חינוך לקטן תליא ביודע להתעטף ולא ביודע ללבוש.
עוד הק' שם על ד' השו"ע שכ' הטעם להחזיר ציציות ב' לפניו וב' לאחריו כדי שיהיה מסובב במצוות, דא"כ אי"ז הלכה בדיני ציצית, וא"כ שוב ק' למה שיעור חינוך קטן לציצית תליא ביודע להחזיר לפניו ולאחריו.
עוד הק' על מה שהוסיף הרמ"א דתליא שיעורו במה שיודע הקטן לאחוז הציצית בשעת קר"ש, ולכאו' זה דין בקריאת שמע ולא בציצית, וא"כ ק' למה חינוך של ציצית תליא בשיעור זה.
וכמדומה שכל זה מוכיח בפשיטות שאין צורך להגדיר את שיעור החינוך של קטן דווקא לפי דברים שהם מעצם גדר המצווה, אלא גם דברים שהם צדדיים לעצם המצווה, כגון שבאים מכוח מנהג בעלמא או מכח מצוה אחרת, ג"כ התחשבו בהם בקביעת שיעור חינוך. והטעם לזה, כי לא חייבו להתחיל לחנך קטן במצווה, אם עדיין א"א ללמדו את כל מנהגיה והליכותיה בשלימות.
ונראה לומר, דאף מרן הגרמ"ד שליט"א לא פליג על יסוד הגר"ח זצ"ל בענין 3 קושיות ותירוץ אחד, אלא דס"ל דמש"כ כאן "לאו שמיה תירוץ" כלל.
וצ"ע.