מיגו דהוי דופן וכו', ולא לענין סוכה

[עושה חדשות]

בענין דברי הגמ' בסוכה הידועים "מגו דהויא דופן לענין סוכה - הויא דופן לענין שבת".

נתתי ליבי על כך שרבותינו בנו מזה 'אב' לעוד מקומות, לפעול ע"י מיגו מעין זה.

ואביא דוג' אחת חריפה.

ז"ל האו"ז הל' מוצ"ש סי' צא : ובמוצ"ש ליו"ט כתב רב עמרם פקנה"ז פת במקום יין היכא שאין לו יין ואף על גב דאין מבדילין על הפת בשאר מוצ"ש אבל הכא מתוך שמקדש עליו מבדיל עליו נמי. והביא ראיה לדבריו מורי ר' אברהם בר' עזריאל זצ"ל מפ"ק דסוכה גבי שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח דאמר רבא וכן לענין שבת מיגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי דופן לשבת פי' אף על גב דבשאר שבתות לא חשיב' דופן הכא כיון דהוה דופן לסוכה הוה נמי לשבת. והשיב עליו החבר ר' פנחס דל"ד דהכא בשעת טלטול חשיב דופן לסוכה הלכך אמרי' מיגו דבההיא שעתא שם דופן עליו ואפי' אם כבר אכל אכתי שייך בחיוב סוכה אם ירצה לאכול שנית או לישן או ללמוד אבל הכא בשעה שהוא מבדיל לא חשיב גבי קידוש שהרי כבר קידש ויצא ידי חובתו. וי"ל דהכא נמי הוי ראוי בשעת הבדלה לקדש לאחרים שלא קידשו עדיין.

והדברים נפלאים!!!

אשמח למצוא עוד דוג' שהתמשו רבותינו עם מיגו זה.

[עושה חדשות]

יש כאן חידוש נוסף בד' החבר ר' פנחס, (מי זה?)

אמרי' מיגו דבההיא שעתא שם דופן עליו ואפי' אם כבר אכל אכתי שייך בחיוב סוכה אם ירצה לאכול שנית או לישן או ללמוד

מבו', דעצם כשרות הסוכה (תיאורטית), וכן האפשרות לקיים בה מצוה ע"י אחרים (שעוד לא אכלו), עדיין לא מועילים למיגו, אלא רק משום דשייך נפק"מ כלפי עצמו לאכול שנית ולישן וללמוד.

[אמסטרדם]

(עי' בס' תושבע"פ למהר"י ענבל)

[היא שיחתי]

שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן לז

ומ"ש ז"ל שכל כך עומד לפניו איסור נבלה כמו איסור שבת אינו כן שזה החולה לכל צרכיו מחללין שבת שאפילו מצינו נבלה צריכין אנו לחלל שבת לבשלה וכן כשהתירה התורה פקוח נפש בשבת לא לענין להאכילו בלבד התירה אלא לכל צרכיו כגון להברותו כדאיתא בפ' יה"כ (פ"ד ע"ב) ולהדליק לו את הנר אפילו בסומא כדאיתא בפ' מפנין (קכ"ח ע"ב) וא"כ שבת היא שהותרה לו והיא עומדת לפניו וכיון שבמקצת צרכיו אנו צריכין לחלל שבת א"כ חזרה שבת כחול ואין אנו צריכין לחזור אחר איסורין אחרים כדי שלא תתחלל שבת שהרי לכל פקוח נפש סלקה תורה קדושת שבת והחזירת' חול גמור ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה וא"כ יפה אמר הראב"ד ז"ל שאיסור שבת הוא מעכבו ואותו איסור הותר

[עושה חדשות]

היא שיחתך,
עין כאן - viewtopic.php?f=17&t=24062#p243388
וכאן - viewtopic.php?f=17&t=24062#p248226
מצו"ב מתוך תושבע"פ, תודה לאמסטרדם.

[עדיאל ברויאר]

איני זוכר מקור כזה. אבל אם חשוב לך לחפש בנושא, הייתי ממליץ לחפש בעניין של שיעור סעודת שבת ושיעור אכילה בסוכה, שיש כותבים (כמדומני ערוך לנר סוכה כז ע"א, ומפנה לדבריו בבכורי יעקב) שכיוון שסעודות שבת קבועות כבר בכזית אז גם חייב בסוכה בגלל זה (אמנם הריטב"א על אתר והר"ן יב ע"ב בדפי הרי"ף נקטו בהדיא דלא כן).

[גבול ים]

איני זוכר מקור כזה. אבל אם חשוב לך לחפש בנושא, הייתי ממליץ לחפש בעניין של שיעור סעודת שבת ושיעור אכילה בסוכה, שיש כותבים (כמדומני ערוך לנר סוכה כז ע"א, ומפנה לדבריו בבכורי יעקב) שכיוון שסעודות שבת קבועות כבר בכזית אז גם חייב בסוכה בגלל זה (אמנם הריטב"א על אתר והר"ן יב ע"ב בדפי הרי"ף נקטו בהדיא דלא כן).

כמדומני שהם בנו את זה מהדין ששבת קובעת למעשר.

[עושה חדשות]

דוגמא נוספת:
בהג' מרדכי חולין תשלז כתב -

מכאן הוכיח רבינו אליהו מפריש דקשר של תפילין צריך לעשותן בכל יום בשעה שמניחן ור"ת דחה וכו' ור"ת החזיק דבריו והביא ראיה מפ' המוצא תפילין דאין צריך לעשות הקשר בכל יום מדחזינן התם דאסור לקושרם בשבת אפי' הוי קשר של קיימא ואי מתירן בחול לא הוי קשר של קיימא ושרי אלא ש"מ דאין צריך לקושרם בכל יום וכו' מיהו נ"ל דראיית ר"ת אינה ראיה דאע"ג דלאו קשר הוא אסור לקושרו בשבת דרחמנא קרייה קשר וכן מצינו פ"ק דסוכה א"ר יהודה כל אהל שאינו עשוי ביד אדם אינו אהל ופריך מהא דאמר גבי תינוקות העוסקים בפרה מביאין שוורים שכרסן רחבה שחוצצים מפני קבר התהום אלמא אהל הוא ומשני אף על גב דלאו אהל הוא רחמנא קרייה [אהל] דכתיב עור ובשר תלבישני.

ובטעם המלך בהל' תפלין פ"ד ה"י (הו"ד במנ"ח מלאכת קושר) כ' דדמי להא דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, וה"נ מיגו דהוי קושר לענין תפלין הוי קושר גם לענין שבת, וחייב עליו אף שאינו קשר של קיימא.

[איש טלז]

לא מצאתי כתוב מה הדין של סוכה במקרה של תוספת יו"ט ואי נימא מיגו דהוי דופן לענין שבת ואז יהיה תלוי כ"א בתוספת דידיה או שילך אחרי הבעלים על הדבר ועצ"ע ?

[עושה חדשות]

לא מצאתי כתוב מה הדין של סוכה במקרה של תוספת יו"ט ואי נימא מיגו דהוי דופן לענין שבת ואז יהיה תלוי כ"א בתוספת דידיה או שילך אחרי הבעלים על הדבר ועצ"ע ?

אם כבר תנסה במצורף כאן, עמוד קעב והלאה דברים נועזים יותר.

[ישורון250]

ראה בדברי הגאון רי"ע ז"ל בגליוני הש"ס סוכה ז שהוכיח שלא בכל מקום אומרים מיגו דהוי לזה הוי נמי לזה עיי"ש

[כח עליון]

לא הובא בינתיים
ביצה ו. 'הואיל ומוכן אגב אמו בשחיטה' לכך ניתר משום מוקצה.

(רש"י: הואיל ומתיר עצמו - בלידתו להיות נשחט מה שלא היה לפני לידתו אף מוקצה התיר את עצמו בלידתו דמגו דאתקן להא אתקן להא)

[עושה חדשות]

ומהו ענין "מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה"?

[עזריאל ברגר]

ומהו ענין "מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה"?

כעין תחילתו בפשיעה וסופו באונס.

[עושה חדשות]

שבת דצ"א "מדמצטרף לענין טומאה מיחייב נמי לענין שבת" לכאו' גם זה ענין של מיגו.

[עושה חדשות]

שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן לז

ומ"ש ז"ל שכל כך עומד לפניו איסור נבלה כמו איסור שבת אינו כן שזה החולה לכל צרכיו מחללין שבת שאפילו מצינו נבלה צריכין אנו לחלל שבת לבשלה וכן כשהתירה התורה פקוח נפש בשבת לא לענין להאכילו בלבד התירה אלא לכל צרכיו כגון להברותו כדאיתא בפ' יה"כ (פ"ד ע"ב) ולהדליק לו את הנר אפילו בסומא כדאיתא בפ' מפנין (קכ"ח ע"ב) וא"כ שבת היא שהותרה לו והיא עומדת לפניו וכיון שבמקצת צרכיו אנו צריכין לחלל שבת א"כ חזרה שבת כחול ואין אנו צריכין לחזור אחר איסורין אחרים כדי שלא תתחלל שבת שהרי לכל פקוח נפש סלקה תורה קדושת שבת והחזירת' חול גמור ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה וא"כ יפה אמר הראב"ד ז"ל שאיסור שבת הוא מעכבו ואותו איסור הותר

הן אמנם דברי התשב"ץ מעוררים התפעלות רבה, מהו ענין מיגו לכאן, אבל האמת היא שעיקר דברי הרא"ש בשם הראב"ד הרי הם צריכים ביאור טובא. מדובר שם על הנידון הידוע בחולה שיב"ס הנזקק לאכול בשר בשבת, ואפשר ליתן לו בשר נבילה או לשחוט עבורו בהמה, ודנו הראש' האם יש להעדיף להאכילו נבילה שהוא איסור קל יותר ממלאכה בשבת, וכתבו כמה טעמים לשלול את זה, והרא"ש כתב בשם הראב"ד כך; "אבל יש לומר כי איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה ובבישול ובמחמין לו חמין. אי נמי שאי אפשר שלא יהא קטן אחד בסוף העולם". והדברים טעונים ביאור, מאי נפק"מ במה שהשבת הותרה להבערה ובישול, סו"ס יהיה עדיף לו לאכול נבילה ולא להוסיף עוד מלאכה בשבת של שחיטה. והיותר תימה מה שהוסיף עוד "שאי אפשר שלא יהא קטן אחד בסוף העולם", ומאי נפק"מ במה שיש קטן בסוף העולם.

ובדרך אגב, רשום אצלי מלפני זמן, שבתשובת הראב"ד מכת"י מפורש שה'קטן בסוף העולם' שהזכיר, אין הכוונה לקטן חולה, שהשבת נדחית לו מפני פיקו"נ, אלא לקטן שהשמיני ללידתו חל בשבת, והשבת נדחית מפני מילה בזמנה, (וכך החת"ס מפרש את הרא"ש, והאחרו' פליגי ע"ז), עכ"פ כעת לא מצאתי היכן היא תש' הראב"ד הנ"ל. אשמח אם מישהו יודע ויודיעני.

[עושה חדשות]

מגו והואיל.pdf

(6.4 MiB) הורד 173 פעמים

[עושה חדשות]

ובס' רשימות שיעורים מהגריד"ס מבוסטון, יבמות ד"ה ע"ב, ראיתי שביאר את דברי הרא"ש הנ"ל בשם הראב"ד דהוא מדין הואיל ואישתרי אישתרי.

[היא שיחתי]

שו"ת תשב"ץ חלק ג סימן לז

ומ"ש ז"ל שכל כך עומד לפניו איסור נבלה כמו איסור שבת אינו כן שזה החולה לכל צרכיו מחללין שבת שאפילו מצינו נבלה צריכין אנו לחלל שבת לבשלה וכן כשהתירה התורה פקוח נפש בשבת לא לענין להאכילו בלבד התירה אלא לכל צרכיו כגון להברותו כדאיתא בפ' יה"כ (פ"ד ע"ב) ולהדליק לו את הנר אפילו בסומא כדאיתא בפ' מפנין (קכ"ח ע"ב) וא"כ שבת היא שהותרה לו והיא עומדת לפניו וכיון שבמקצת צרכיו אנו צריכין לחלל שבת א"כ חזרה שבת כחול ואין אנו צריכין לחזור אחר איסורין אחרים כדי שלא תתחלל שבת שהרי לכל פקוח נפש סלקה תורה קדושת שבת והחזירת' חול גמור ומגו דהותר' שבת לשאר צרכיו הותרה לענין שחיטה דומה למ"ש במס' סוכה בפ"ק (ז' ע"א) בענין סוכה העשוי' כמבוי דמגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת ויהא מותר להוציא מרה"י לסוכה בשבת שבתוך הסוכה אף על גב דבשבת אחרת אית בה איסור סקילה משום מגו ה"נ מגו דהותרה שבת לשאר צרכי החולה הותרה לענין שחיטה וא"כ יפה אמר הראב"ד ז"ל שאיסור שבת הוא מעכבו ואותו איסור הותר

הן אמנם דברי התשב"ץ מעוררים התפעלות רבה, מהו ענין מיגו לכאן, אבל האמת היא שעיקר דברי הרא"ש בשם הראב"ד הרי הם צריכים ביאור טובא. מדובר שם על הנידון הידוע בחולה שיב"ס הנזקק לאכול בשר בשבת, ואפשר ליתן לו בשר נבילה או לשחוט עבורו בהמה, ודנו הראש' האם יש להעדיף להאכילו נבילה שהוא איסור קל יותר ממלאכה בשבת, וכתבו כמה טעמים לשלול את זה, והרא"ש כתב בשם הראב"ד כך; "אבל יש לומר כי איסור שבת כבר ניתן לדחות בהבערה ובבישול ובמחמין לו חמין. אי נמי שאי אפשר שלא יהא קטן אחד בסוף העולם". והדברים טעונים ביאור, מאי נפק"מ במה שהשבת הותרה להבערה ובישול, סו"ס יהיה עדיף לו לאכול נבילה ולא להוסיף עוד מלאכה בשבת של שחיטה. והיותר תימה מה שהוסיף עוד "שאי אפשר שלא יהא קטן אחד בסוף העולם", ומאי נפק"מ במה שיש קטן בסוף העולם.

ובדרך אגב, רשום אצלי מלפני זמן, שבתשובת הראב"ד מכת"י מפורש שה'קטן בסוף העולם' שהזכיר, אין הכוונה לקטן חולה, שהשבת נדחית לו מפני פיקו"נ, אלא לקטן שהשמיני ללידתו חל בשבת, והשבת נדחית מפני מילה בזמנה, (וכך החת"ס מפרש את הרא"ש, והאחרו' פליגי ע"ז), עכ"פ כעת לא מצאתי היכן היא תש' הראב"ד הנ"ל. אשמח אם מישהו יודע ויודיעני.

ספר הזיכרון לגר"ח שמואלביץ עמוד רפב

[עושה חדשות]

ובדרך אגב, רשום אצלי מלפני זמן, שבתשובת הראב"ד מכת"י מפורש שה'קטן בסוף העולם' שהזכיר, אין הכוונה לקטן חולה, שהשבת נדחית לו מפני פיקו"נ, אלא לקטן שהשמיני ללידתו חל בשבת, והשבת נדחית מפני מילה בזמנה, (וכך החת"ס מפרש את הרא"ש, והאחרו' פליגי ע"ז), עכ"פ כעת לא מצאתי היכן היא תש' הראב"ד הנ"ל. אשמח אם מישהו יודע ויודיעני.

ספר הזיכרון לגר"ח שמואלביץ עמוד רפב

יש"כ!

ראבד.jpg (44.39 KiB) נצפה 5110 פעמים

[עושה חדשות]

ומהו ענין "מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה"?

כעין תחילתו בפשיעה וסופו באונס.

ובתוס' שם ביארו בב' טעמים למה אינו שייך כלל לדין תחב"פ.