האם למקווה או לסכין שחיטה יש שם תשמישי מצווה

[מלך שלם]

או שהוא דווקא במצוות בעצם כציצית וסוכה ולא דין שהכשירו באותו המעשה כמקווה וסכין שחיטה.

נפק"מ כמובן לתשמישי בזיון.

[מלך שלם]

עוד הרהרתי למ"ד יש דיחוי אצל מצוות אם הוא גם במצוות דרבנן כנר חנוכה.

ובדאו' יל"ע אם הוא בין במצווה חיובית ובין במצווה מכשירה כנ"ל או דרק במצווה חיובית [ומכיסוי הדם אין להוכיח דהוא מצווה בעצם ולא הכשר, ודמי לצדקה].

והנה ודאי דהוא דין בגדר המצווה ואף אם הוא דין בדעת הגברא י"ל דרבנן לא בעו הכשר דעת הגברא לאותה המצווה אלא רק קיום המטרה, וכ"ש הוא הוא דין בחלות דבעי' הכשר דהוא דווקא בדרבנן ולא בדאורייתא.

ובמק"א נת' דלא נראה דאי' שם פסול במידי דרבנן דהוו הכשר דהיינו עירובין ודווקא ברפ"ג דמקוואות תנן כה"ג דאי' שם פסול ע"ש אבל בעירובין העניין הוא המטרה בדווקא ולפ"ז מבו' כמין חומר ד' הגמ' ריש סוכה ועירובין סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא לו"ד תוס' ורש" שם שפי' בע"א, דלעולם בדאורייתא היינו הוראת שם פסול ושם הדין שם פסול הוא ומשא"כ בדרבנן דתני תקנתא דהיינו מבו שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ימעט דאין חלות שם פסול אלא הוראת המטרה והנהגת המעשה וזה תוקף חלות דין דרבנן [עכ"פ במידי דהכשרא, שכך ראו להחיל הדין, אבל ודאי שבכוחם לחיל דיני פסול כבנר חנוכה ופשוט].

ואם כנים אנו בזה יש להרחיב ולהפליג בזה אף לנידון דידן דאף אם בדאורייתא אי' שם תשמישי מצווה להני סכין ומקווה, מ"מ דרבנן שאני שלא החילו דיניהם כמקדשי האמצעים אלא הנהגה גרידא.

אבל מלבד שיש לחלק בהפלגה זו, י"ל דתשמישי מצווה הוא דין בעצם המציאות שהוא משמש למצווה, ולעולם לא בעינן החלת שם וקידוש על האמצעים, רק מעצם המציאות, ובזה גם יתכן דכלפי מצוות הכשרה הויא מצווה פחותה לעניין זה שיקדשו תשמישיה כציצית וסוכה, דדווקא בסוכה וציצית המעשה בתשמיש גורם המצווה ואז נעשה תשמיש דמצווה, אבל במצווה המכשירה י"ל דהאדם משתמש בדבר כדי ליצור בעצמו מצב המכשיר ובמצב המכשיר הויא ליה היתרא אך אין בזה שם מצווה אחפצא, ולא דתשמישי מצווה הוא כל שנשתמשו בו לקיים ציווי התורה דנתעלה ונתחבב אותו החפץ משימושו ושוב אין לנהוג בו בזיון דהויא בזיון למצווה.

וכעין הדברים י"ל בהספק דלעיל בדיחוי במצוות דאו' אם הוא במצווה בעצם או גם בהכשרה אם מצווה כעי"ז מעכב בה דעת או דאי' בה חלות [ב' צדדים שיש באחרונים] או שהוא פעולה גרידא.

[מלך שלם]

עוד הרהרתי למ"ד יש דיחוי אצל מצוות אם הוא גם במצוות דרבנן כנר חנוכה.

ובדאו' יל"ע אם הוא בין במצווה חיובית ובין במצווה מכשירה כנ"ל או דרק במצווה חיובית [ומכיסוי הדם אין להוכיח דהוא מצווה בעצם ולא הכשר, ודמי לצדקה].

והנה ודאי דהוא דין בגדר המצווה ואף אם הוא דין בדעת הגברא י"ל דרבנן לא בעו הכשר דעת הגברא לאותה המצווה אלא רק קיום המטרה, וכ"ש הוא הוא דין בחלות דבעי' הכשר דהוא דווקא בדרבנן ולא בדאורייתא.

ובמק"א נת' דלא נראה דאי' שם פסול במידי דרבנן דהוו הכשר דהיינו עירובין ודווקא ברפ"ג דמקוואות תנן כה"ג דאי' שם פסול ע"ש אבל בעירובין העניין הוא המטרה בדווקא ופ"ז מבו' כמין חומר ד' הגמ' ריש סוכה ועירובין סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא לו"ד תוס' ורש" שם שפי' בע"א, דלעולם בדאורייתא היינו הוראת שם פסול ושם הדין שם פסול הוא ומשא"כ בדרבנן דתני תקנתא דהיינו מבו שהוא גבוה למעלה מכ' אמה ימעט דאין חלות שם פסול אלא הוראת המטרה והנהגת המעש וזה תוקף חלות דין דרבנן [עכ"פ במידי דהכשרא, שכך ראו להחיל הדין, אבל ודאי שבכוחם לחיל דיני פסול כבנר חנוכה ופשוט].

ואם כנים אנו בזה יש להרחיב ולהפליג בזה אף לנידון דידן דאף אם בדאורייתא אי' שם תשמישי מצווה להני סכין ומקווה, מ"מ דרבנן שאני שלא החילו דיניהם כמקדשי האמצעים אלא הנהגה גרידא.

אבל מלבד שיש לחלק בהפלגה זו, י"ל דתשמישי מצווה הוא דין בעצם המציאות שהוא משמש למצווה, ולעולם לא בעינן החלת שם וקידוש על האמצעים, רק מעצם המציאות, ובזה גם יתכן דכלפי מצוות הכשרה הויא מצווה פחותה לעניין זה שיקדשו תשמישיה כציצית וסוכה, דדווקא בסוכה וציצית המעשה בתשמיש גורם המצווה ואז נעשה תשמיש דמצווה, אבל במצווה המכשירה י"ל דהאדם משתמש בדבר כדי ליצור בעצמו מצב המכשיר ובמצב המכשיר הויא ליה היתרא אך אין בזה שם מצווה אחפצא, ולא דתשמישי מצווה הוא כל שנשתמשו בו לקיים ציווי התורה דנתעלה ונתחבב אותו החפץ משימושו ושוב אין לנהוג בו בזיון דהויא בזיון למצווה.

וכעין הדברים י"ל בהספק דלעיל בדיחוי במצוות דאו' אם הוא במצווה בעצם או גם בהכשרה אם מצווה כעי"ז מעכב בה דעת או דאי' בה חלות [ב' צדדים שיש באחרונים] או שהוא פעולה גרידא.

מסתמא יש לדברים גילוי בד' רבותינו בגמ' ובראשונים.

אודה לחו"ר ביהמ"ד אם יצטטו מקור שיושיט לי בקנה את כל ספקותי.

[כתבן]

האם למקווה או לסכין שחיטה יש שם תשמישי מצווה
הודעה שלא נקראהעל ידי מלך שלם » ב' אוקטובר 12, 2015 3:59 pm

או שהוא דווקא במצוות בעצם כציצית וסוכה ולא דין שהכשירו באותו המעשה כמקווה וסכין שחיטה.

נפק"מ כמובן לתשמישי בזיון.
מלך שלם

אם היה להם דין תשמיש מצוה, היה אסור לעשות בהם שום תשמיש חול, ולא רק תשמיש בזיון, כמו בכל מה שהוקצה למצוה, עי' ב"י ושו"ע או"ח ר"ס כ"א. שמטעם זה אסור להריח בהדס, ורק לאחר שנגמרה מצותן יש חילוק אם התשמיש מבוזה או לא. ואעפ"כ, הרי מותר לטבול בשבת ויו"ט משום שנראה כמיקר, ביצה י"ח, ובפשטות היינו אף במקוה - הרי שמותר להקר, וכן למ"ד בית השחיטה צונן, מותר להשתמש בסכין שחיטה לחיתוך צונן, כדאיתא בחולין ח' ע"ב וביו"ד י,ב.

[מלך שלם]

אולי כ"ז הוא במצוות שזמן להם קבוע, אבל במצוות שזמנם תדיר לא שמענו להקצאה, רק אולי אסור לבזותם מהסברות הנ"ל.

אכן יל"ע אם מותר להשתמש תשמיש בזיון בכסף שהוקצה לצדקה. או בכלל שימוש טכני כגון לגרד כרטיס הגרלה.

[כתבן]

אולי כ"ז הוא במצוות שזמן להם קבוע, אבל במצוות שזמנם תדיר לא שמענו להקצאה, רק אולי אסור לבזותם מהסברות הנ"ל.

במחכ"ת, לא טרחת לעיין בב"י ובשו"ע שציינתי. שם מדובר על ציצית!

[מלך שלם]

אמת. בושתי ונכלמתי כי טעיתי בדבר משנה.

אך עדיין צריך טעם אם מוקצה למצוותו קשור לדין בזיון.

ואולי תשמישי מצווה הוא דין עצמי ואינו קשור לחלות שם תשמיש וכמבו' בדברי החילוק בזה לעיל.

[מלך שלם]

הראיה ממקוואות שהבאתי ברמז אינה ראיה אלא דוגמא.

ודאי שחלות פסול מים שאובין במקווה דין מיוחד הוא דפוסל בשמו וכדתנן התם.