מאמר במעיין החדש תשרי תשעו, גירות ללא קבלת מצוות

[שלח]

בעניני גירות של הרב יואל עמיטל, האם הגרשזא חזר בו? וחשב בהתחלה שיש גרות

[בברכה המשולשת]

מבואר במאמר גופא

[גם זו לטובה]

שמעתי שר"י גולדהבר כתב בשם הרב גולדברג נכדו של הגרש"ז

"מעיקרא כתב הגרש"ז כנוסח הראשון ואז אמרו לו שמשמע מזה שמכשיר את הגירויות בדיעבד ולכך שינה הגרש"ז את הנוסח"

[שלח]

מצאתי פה בחכו ממתקים וזה כנגד המאמר במעיין, אולי צריך להגיד למעיין דבר זה, כי רואים במפורש שהגרשז"א פסל גירות

[אוצר החכמה]

אני קצת מתקשה להבין את טענת הרב יואל עמיטל. בנוסח המקורי שהביא כותב הגרש"ז שאם אנו כמעט בטוחים שלבם בל עמהם אז בדיעבד הגירות גירות, היינו שכיוון שאנו הרואים רק כמעט בטוחים א"כ זה רק קרוב ללבו ולב כל אדם, אבל אם אנחנו בטוחים שלבם בל עמהם הרי זה לבו ולב כל אדם.
א"כ זה העיקרון, באופן מעשי בהחלט יתכן שחשב על הגיורים שדבר עליהם אח"כ שבהם אנחנו בטוחים ולא רק כמעט בטוחים.
(ודרגת הבטוח ודאי אפשר ללמדה מעניינים אחרים שיש בהם דין לבו ולב כל אדם כדוגמת ההוא גברא שבעא למיזל לארעא דישראל)

[אבי קלמן]

למאמר הנ"ל התפרסמה תגובתי (ניתנת להשגה גם בקובץ PDF), כדלהלן:

על דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל בעניין קבלת תורה ומצוות בגירות

ש"ב הרב יואל עמיטל שליט"א כתב במאמרו בגיליון הנ"ל, שדעת הגרשז"א שמתגיירים שקיבלו מצוות, "כאשר ידוע שבלבם אין כוונה לשמור מצוות" - "בדיעבד הם גרים גמורים", ודבריו של גרשז"א במנחת שלמה (קמא סי' לג ס"ק ג) הם שימוש ב"שפת הסתרים של ההלכה".

והדברים מתמיהים מאוד.

"שפת הסתרים של ההלכה", כפי שמנסח הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א, אמורה לגבי העלמת היתר (מבלי לכתוב לגביו היתר או איסור), או ע"י כתיבת ההיתר בסגנון למדני המובן לת"ח בלבד. אולם במקרה הנוכחי, מדובר – לטענת הרב הכותב שליט"א – על שימוש במטבעות לשון לא נכונות (כדוגמת "...אף אם הם טועים לחשוב שהם גרים גמורים..." - שלדברי הרב הכותב שליט"א זו לא טעות), דבר ש"שפת הסתרים של ההלכה" לא יכולה להצדיק (נזכיר שלדברי המהרש"ל סילוף הוראה הלכתית הוא בייהרג ואל יעבור).
גם הקריאה עליה חתם רשז"א עם רבנים נוספים, הקוראת לרושמי הנישואין לוודא שהגירות נעשתה כהלכה ולהימנע מלהשיא זוגות שהגירות לא נעשתה כהלכה (כשהכוונה ברורה - לוודא שכוונת המתגיירים בקבלת המצוות הייתה כנה כמבואר בתחילת המכתב), במידה והגירות תקיפה בדיעבד הרי שהוראה זו משמעותה היא הונאת הגר. קשה להניח שהרב יחתום על מסמך שמשמעותו מטעה, לקולא, באיסור דאורייתא כה חמור.
[מעבר לכך, בניגוד לדוגמאות אשר מונה הרב ד"ר מרדכי הלפרין, בדוגמה שלפנינו מדובר על נוסח מטעה בעליל, שרק חוקר אשר יחפש את הגרסאות הקודמות של דברי הרב יגיע לאמת, מה שלא סביר בכלל. – האם מדובר בשפת סתר של ת"ח - או של חוקרי גנוזות?].
ההשוואה לדברי הרמב"ם בהל' איסורי ביאה, שכבר נידונו במקומות רבים בהרחבה, תמוהה מאוד. פרשנים רבים הסבירו את דברי הרמב"ם באופנים אחרים, אך גם אם נקבל את פרשנות הרב הכותב (שהרמב"ם הכשיר בדיעבד גרים שקבלת המצוות שלהם הייתה מהשפה ולחוץ) צ"ל שלדעת הרמב"ם קבלת מצוות איננה מעכבת (שהרי אין כל משמעות לאמירה שאנן סהדי שהיא נאמרה מהשפה ולחוץ), ודעה זו היא שלא כהכרעת השולחן ערוך שקבלת המצוות בשלושה מעכבת (יו"ד סי' רסח סע' ג; ולדרך זו צ"ל שלכן הכשיר רק גר "שלא הודיעוהו שכר המצוות ועונשם", שם סע' יב).
[וממילא גם מכתב הרבנים – עליו חתם הגרשז"א – "הדבר פשוט ברור שגיור ללא קבלת תורה ומצוות אינו גיור אפילו בדיעבד", מחייב שאם הגר לא התכוון לקיים מצוות - הגירות בטילה אפילו בדיעבד, משום שמסברא פשוט שקבלת מצוות, כאשר לכל גלוי שהיא רק מהשׂפה ולחוץ, היא חסרת משמעות].

בכבוד רב, אבי קלמן



תגובת הרב המחבר:

שלום אבי.

לא אדון כאן בעניין 'שפת הסתרים' של הגרשז"א זצ"ל, המקבל יקבל והחודל יחדל.
לגבי הערתך שההשוואה לדברי הרמב"ם תמוהה (סע' ד בדבריך לעיל):
תמה אני על תמיהתך. נכון שדברי הרמב"ם נידונו בהרחבה על ידי גדולי האחרונים בדורות הקודמים ובזמננו, ובכל זאת הפשט הפשוט ברמב"ם נשאר שגם בעת הגירות של נשי שמשון ושלמה לא הייתה דעתן לקבל עליהן תורה ומצוות כראוי, והוכיח סופן על תחילתן, ובכל זאת הן נשארו יהודיות ובניהן נחשבים יהודים. ומשמע ברמב"ם שאין כאן אפילו ספק בחלות הגירות, שהרי כתב (פי"ג הי"ז) שמחזירין לגר כזה אבידתו, אף שבמחצה על מחצה אין מחזירין לו אבידה (שם פט"ו הכ"ו). וכן כתב ראש ישיבת חברון הגר"א יפה'ן זצ"ל בהערותיו לריטב"א הוצאת מוסד הרב קוק (יבמות כד, ב הערה 650) שדעת האחרונים הסוברים בדעת הרמב"ם שגירותן מתלא תלי עד שתתברר אחריתן היא התמוהה.

ובעניין סברת הגרש"ז זצ"ל במכתבו המקורי ששייך כאן דברים שבלב אינם דברים:
הגרש"ז אינו יחיד בדעה זו. כן כתב גם מרן הרב קוק זצ"ל ב'דעת כהן' (סי' קנג): "כל זמן שהיתה הקבלה בפה כראוי, יש לומר שאין לנו עניין עם דברים שבלב שאינם דברים כלל. ואפילו אם יבוא אליהו ויגיד לנו שהיה בלבבו אחרת מאשר בפיו אין לנו עסק כלל עם דברים שבלב... וגם באבותינו קרא כתיב "ויפתוהו בפיהם" וגו', ואמרו במדרשים שהיה לבם פונה לעבודה זרה, ופסל מיכה היה עמם, ומכל מקום, כיון שקבלו בפה נגמרה הגירות". תשובה זו הובאה ונדונה על ידי הרב מרדכי בראלי ז"ל במאמרו "האם אי קיום המצוות על ידי גר מבטל את גיורו" ('המעין' תמוז תשס"ט [מט, ד] עמ' 40). אמנם מסתבר שאם לבית הדין ברור שאין כוונתו לקיים מצוות כלל קיים חיסרון במעשה הגירות, ע' ב'דעת כהן' בתשובה הבאה שם (סימן קנד. ושם גם כתב הרב את ענין לפני עיוור, בין אם הגירות חלה או לא חלה), וזה פשר האזהרה של הגרש"ז זצ"ל לרושמי הנישואין (אגב, זוהי ההנחיה הקבועה של הרבנות לרושמי הנישואין). אלא שאם לא בדקו כהוגן וסמכו על קבלת המצוות שלו הגירות חלה בדיעבד כמ"ש הגרש"ז, אלא שעברו על 'לפני עיוור'. וכן אם ידעו שבדעתו היה לעבור לתיאבון, שאין זה חיסרון בקבלת מצוות כמ"ש אחיעזר ח"ג סי' כו, גם אז עברו על לפני עיוור. מכל מקום ברור לגבי נשי שמשון ושלמה ש"הוכיח סופן על תחילתן" שכתב הרמב"ם פירושו שלא היה בכוונתן לקבל מצוות בשעה שהתגיירו, ואף על פי כן "אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ה' נשאו נשים נוכריות בגויותן", וכך גם גר שהתגייר והתברר שלא היה בדעתו מלכתחילה לקבל מצוות בדיעבד הוא גר.

אוסיף עוד שהרב מרדכי הלפרין עומד על קביעתו שהוא יודע שהגרש"ז לא חזר בו מתוכן מכתבו המקורי, בו כתב שגרים שמקבלים עליהם בפיהם עול מצוות גם אם בליבם שלא לקיים 'דברים שבלב אינם דברים', ובדיעבד הם גרים גמורים.

בברכה, יואל עמיטל



בגיליון העוקב (והאחרון, עד כה), התפרסמה תגובתו של הרב אהרן גולדברג שליט"א (לינק לקובץ PDF), נכד הגרשז"א ומקורבו:

לבירור דעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל בעניין גיורי זמננו

ראיתי ב'המעין' גיל' 215 (תשרי תשע"ו; נו, א) עמ' 43 ואילך שהרב יואל עמיטל דן בעניין דעתו של סבא ז"ל ואם הייתה חזרה בדבריו. והנה מצאתי את צילום כתב ידו של סבא, והוא מצורף בזה, והוא כנוסח הדפוס הראשון של ספר 'טבילת כלים'. עוד בחיי סבא ראיתי את התוספת שהוכנסה במהדורות הבאות של ספר 'טבילת כלים' וחשבתי שמדובר על תיקון השמטה מהמקור, ועתה הופתעתי לראות שלא כך הדבר; אולם למרות הכל אין להוציא מכלל אפשרות שהשינויים היו בידיעתו של סבא ז"ל.

בכבוד, אהרן גולדברג

נכד מרן הגרש''ז אויערבאך זצ"ל

(במקור מצורף צילום, בו רואים שהנוסח המקורי הוא: "אף שבדיעבד הם גרים גמורים")

[אבי קלמן]

מהדברים נראה, בשלב זה, לכאורה, שאכן הגרשז"א סבר (לפחות בשלב מסוים) שהם גרים גמורים, אע"פ שקבלת המצוות שלהם הייתה מהשפה ולחוץ (וזה קרוב להיות דברים שבלבו ובלב כל אדם). ובעוניי, אינני מוצא לזה פשר, ובפרט שהכרעת ההלכה שקבלת המצוות מעכבת (עי' יו"ד רסח, ג), אא"כ נקבל את הצעת הרב 'אוצר החכמה' (שהיא סבירה ומתקבלת, אך זקוקה לביסוס - בדעת הגרשז"א; וראה להלן).

אעיר עוד, שלטעמי אין בדבר ש"ב הרב המחבר שליט"א בכדי השב, וזאת משום ש...
1. הדיון הוא על מצב של "דברים שבלבו ובלב כל אדם", וממילא הציטוט מדברי הראי"ה (ועוד סיעת האח' שס"ל הכי) שגם בקבלת מצוות בגיור נקטינן דדברים שבלב אינם דברים - איננו נוגע לענייננו, שהדברים בלב כל אדם, ובכה"ג גם בדיני ממונות הקניין לא מועיל.

2. הרב יפה'ן דן האם שיטת הרמב"ם והריטב"א שקבלת מצוות מעכבת בגירות או לא (ולמיטב זיכרוני, נוקט שלא), אך הוא לא מעלה על דעתו (ובדבריו מפורש שהוא שולל זאת) אפשרות שקבלת המצוות מעכבת, ואעפ"כ די שהגר יאמר שהוא מקבל מצוות אע"פ שגלוי לכל שהוא לא מתכוון לכך. אין שום היגיון בקבלת מצוות כטקסט בעלמא.

3. מכתב הגרשז"א (ושאר הגדולים) נכתב לרושמי הנישואין ולא למגיירים, דהיינו הוא עוסק במצב של דיעבד, אחרי שהגר התגייר. ולפ"ד הרב המחבר שליט"א זו הונאת הגר.

(נכתב עפ"י הזיכרון, ונדמה לי שיש עוד מה להעיר).

אני קצת מתקשה להבין את טענת הרב יואל עמיטל. בנוסח המקורי שהביא כותב הגרש"ז שאם אנו כמעט בטוחים שלבם בל עמהם אז בדיעבד הגירות גירות, היינו שכיוון שאנו הרואים רק כמעט בטוחים א"כ זה רק קרוב ללבו ולב כל אדם, אבל אם אנחנו בטוחים שלבם בל עמהם הרי זה לבו ולב כל אדם.

למיטב זיכרוני, הנוסח "קרוב להיחשב דברים שבלבו ובלב כל אדם" מופיע בכל הגרסאות (תיאור המציאות לא משתנה, רק תיאור הדין). כמובן, יתכן שהשינוי במציאות, אך זה צריך ביסוס וכנ"ל (ובפרט שזה כנגד דברי הרב מרדכי הלפרין).

[אבי קלמן]

שמעתי שר"י גולדהבר כתב בשם הרב גולדברג נכדו של הגרש"ז

"מעיקרא כתב הגרש"ז כנוסח הראשון ואז אמרו לו שמשמע מזה שמכשיר את הגירויות בדיעבד ולכך שינה הגרש"ז את הנוסח"

האם תוכל לבסס את שמועתך? (ממכתבו הנ"ל נראה שסובר לא כך)

[לעומקו של דבר]

רבותי מש"כ מקודם היה לפי טעות שהייתה לי בדיני גירות, עכשיו כתבתי מחדש ונא לעיין שנית בדברים

אבקש לדון כאן בדברים

א. גם המכתב בגירסא הראשונה עיקר המסר בו הרי הוא לא החלות בדיעבד אלא העיקר הוא הנושא של ההכשלה של המתגיירים אפילו אם תאמר שהגירות חלה.
כלומר הגרש"ז מצא פה 'פקק' הלכתי שלדעתו שמט את הקרקע מתחת המגיירים וממילא לא בא לדון האם באמת הגרות חלה, כי זהו מהותו של 'פקק' שעוקף את הדיון.
לשון אחר: המכתב של הגרש"ז בא לומר שאסור לגייר גרים כאלו, ואגב הרי לפי דעתו מדובר כאן בהכשלה נוראה ומכשול חמור שאין כמותו, פשוט לקחת בן אדם ולגרום לו לעבור כל חייו עבירות ואח"כ לסבול לנצח נצחים כמעט כמו לשלוח יהודי לשמד. ולכן, ברגע שהמסקנה היא שאסור לגייר קשה לדון עכשיו האם הוא התכוון באמת שבדיעבד מותר. (כוונתי, אם נרצה לדייק הבה נזכור שנוכל לדייק רק מלשון הדברים ולא ממסקנת הדין כי מסקנת הדין היא שאסור לגייר וזה עיקר הנושא).

ב. והעיקר כאן הוא מה שכתב הרב אוצה"ח ודבריו נכונים ופשוטים, הגרש"ז מעיקרא דייק לכתוב 'קבלתם עול מצוות קרובה להחשב כדברים שבלבו ובלב כל אדם... והננו כמעט בטוחים שאינם חושבים כלל לקיים ולשמור מצוות ד''. וחבל שהרב עמיטל שדקדק בדברים לא טרח לדייק גם בזה (למרות שהוא לא נכנס למעשה לתוך הנקודה הזו. וגם כל הדיון של ר' אבי על הדיון ההלכתי מיותר (במחשבה שניה אולי היה כאן קצת דו שיח של חרשים).
כלומר: ברור כאן שגם לגרש"ז בהו"א שלו היה ברור שאם יש בליבו ובלב כל אדם שאינו מקבל מצוות הגרות לא חלה.
אלא שעדיין, יש בדבר שני שיטות בפוסקים, דעת הבית יצחק והחת"ס והאחיעזר וכנראה גם משנה אחרונה של הראי"ה והרה"ר הרב הרצוג וכן פסק הגריש"א, שאין דין דברים שבלב בגרות אלא בעינן שדעתו תהיה כך, (כלומר שאכן יהיה לנו מסתבר שדעתו כן). אמנם האג"מ והדברי יציב סוברים שכן אומרים בגירות דברים שבלב אינם דברים, אבל אם יש אומדנא להיפך מדבריו, אז ברור שבטל דין דברים שבלבו כמו בכ"מ, וחזר הדין שאם בלבו ובלב כל אדם אינם דברים.
(לקחתי את סיכום השיטות מספר כגר כאזרח בשער ג' עמ' ק"ל.)

ואם כן פשוט לכאורה שהגרש"ז ביקש לשנות את דעתו עכ"פ להחמיר כדעת הבית יצחק וכפסק הגריש"א.

ג. אמנם הרב עמיטל והרב הלפרין מבקשים לומר, שהגרשז"א חזר בו כי לא רצה לפרסם את ההיתר. קשה להתווכח על החלטה כזו, אבל כמו שהעיר הרב אבי, איך אפשר לומר 'שפת סתרים' כאשר הגרש"ז כתב לכאורה בצורה ברורה אחרת. אם יהודי אומר א' ואח"כ אומר ב' - מהיכי תיתי לומר שבעצם הוא לא שינה את דעתו אלא רק ביקש להסתיר את דעתו הקודמת. אמנם איך שלא יהיה יש לחדד כאן שאין הדברים אומרים כלל על מקרה של "בליבו ובלב כל אדם".

ד. אך מה שכן נכון שמכרוז הרבנים שהוזכר שם אין כל ראיה האם דעתם כדעת הבית יצחק שאין כלל דין דברים שבלב, או שדעתם להקל שאם אמר שמקבל דעתו בטלה, אבל עדיין יש מקרים רבים של גרויות שבהם בליבם ובלב כל אדם שאינו מקבל מצוות ואז הגירות בטלה אפילו אם אמר, וזה החשש שמחמתו יצא הכרוז.

ה. וגם העדות של הרב הלפרין על דעת הגרש"ז שהייתה שהגרות תקפה (מנא ליה? הוא שאל אותו? מתי? למה אין פירוט), חייבת להתייחס רק למקרים בהם אין אומדנא ברורה על אי קבלת המצוות. (סתם שאלה, אם הגרש"ז ביקש לדבריו להסתיר את הדברים מדוע שומע לקחו מבקש לפרסם אותם?)

ו. ויש בי הרהורי דברים על כותרת המאמר של הרב עמיטל (וספק בי אם לכתוב זאת בחריפות). כי כותרת 'גירות ללא קבלת מצוות', היא כמו לכתוב כותרת 'חשיפה - דעת הגרשז"א שקידושין חלים בלי דעת המקדש והמתקדשת כלל', כאשר במאמר מתברר שכאשר המקדש אומר שהוא מעוניין לקדש והמתקדשת אומרת שהיא מעוניינת להתקדש, הורה הגרשז"א שיש כלל הלכתי של 'דברים שבלב אינם דברים' שלפיו אנחנו מתייחסים אליהם כאילו דעתם לקידושין אפילו אם באמת לא התכוונו לכך. (וזאת בלי כל הפקפוק הנ"ל לטענה על שפת הסתרים).

[ביליצר]

דברי רש"ז תואמים את דברי הרמב"ם ,ולכאורה לדעת הרמבם אף אם לא קיבל על עצמו מצוות גר הוא ,
פרק יג איסורי ביאה הלכה יז
גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר. אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין. ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן:

[רון]

הרה"ג ביליצר שליט"א
לא זכיתי להבין מה שדייקתם מלשון הר"מ כלל.
הלא לשון הר"מ מורה שכונתו היא על המבואר בגמ' ביבמות "מודיעים אותו מקצת קלות וחמורות" וע"ז הוא שכתב שאינו לעיכובא.
אך לקבל מצוות? הר"מ לא דיבר על זה כלל, והוא דבר פשוט וברור שבלי לקבל מצוות אין יהדות, אז מה הוא חושב לעצמו מה זה יהדות, ששותים נס קפה פעמיים ביום?
ואדרבא יתכן יותר מזה שקבלת מצוות אינו תנאי בגירות כמו טבילה ומילה, אלא שזו עצם הגירות! וזה מדוייק בלשון הר"מ ודיברנו מזה בסוגיית גר קטן ואין הכתבים תח"י כעת

מעניין למה ברור לכל אחד שא"א להיות ציוני ולשנוא את המדינה, וא"א להיות רופא צמחוני ולאכול בשר, אבל זה לא ברור שא"א לרצות להיות יהודי בלי לקבל מצוות!

[ביליצר]

הרר"ש

נשמע כאן נימה של קנאות ,וכמדומני שלהתבטא בלשון של ב ר ו ר שזה תנאי לגירות אינו משכנע אותי ,
לי ב ר ו ר מלשונו גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר.שאין קבלת מצוות לעיכובא וכך עולה מסוגיות הש"ס ,,כולם גרים,,
כמו שיש קולא בדבר כך יש חומרא בדבר,הוא מחוייב סקילה אם יחלל שבת,
[צריך ללמוד רמבם ללא דעות קדומות]

[אוצר החכמה]

הראייה מציוני וטבעוני קצת חלשה. כי אפשר להיות ציוני או טבעוני ואח"כ להפסיק להיות כזה, אבל מי שנהיה יהודי כדין בין מתולדתו בין ע"י גירות אינו יכול לחזור בו ולהפסיק, ולכן עקרונית היה אפשר לטעון שברגע שאדם התגייר, היינו עשה את המעשים הנחוצים (מילה וטבילה) הפך ליהודי, זה שלא קיבל עליו עול מצוות זה לא נפ"מ דהיינו הוא יהודי וחייב במצוות בעל כרחו.
אני כמובן לא טוען שאין דין לקבל עליו עול מצוות, ואפילו מסכים שמסתבר שזה מהות הגרות או מהות החלות כמו שיש מבארים, רק מערער על הראייה.

[ביליצר]

לכבוד בעל האוצר,

התכונתי למה שעולה מדעת הרמבם בלבד,

[ביליצר]

דברי זקיני הב"ח (יו"ד סי' רסח סוף אות ז) "כתב הרמב"ם דכשר אע"פ שלא היתה לשם קבלת מצוות כל עיקר,,

[שומע ומשמיע]

לא הבנתי איך הגרש"ז קשור למה שעולה מהרמב"ם.
הוא דן מצד דברים שבלב. ואתה רוצה להביא מהרמב"ם שאין צורך כלל.

הרב רון כתב קצת בהתלהבות, אבל עצם הדברים ברורים.
והוא שהגוף דברי הרמב"ם כבר דשו ביה רבים. אך ברור שגם לשיטות שבאמת הקבלה אינה מעכבת. הרמב"ם לא מדבר על עצם המושג של גירות.
וכמש"כ הרמב"ם בתחילת הפרק 'וכן לדורות כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן'. והבעיה היום שהתחדש מושג כאילו יש הגדרה אחרת ליהדות, מה שלא היה קיים בעבר כלל אפילו בתפיסה תרבותית. ויש גרים שאינם מתכוונים כלל להיכנס לברית, אלא לכניסה ללאום בעלמא.
[מומלץ מאד הספר כגר כאזרח שצויין בהודעתו של לעומקו. ספר מעולה מכל הבחינות].

[ביליצר]

הנה הקטע שדברתי עליו ,הובא לעיל,
ש"ב הרב יואל עמיטל שליט"א כתב במאמרו בגיליון הנ"ל, שדעת הגרשז"א שמתגיירים שקיבלו מצוות, "כאשר ידוע שבלבם אין כוונה לשמור מצוות" - "בדיעבד הם גרים גמורים", ודבריו של גרשז"א במנחת שלמה (קמא סי' לג ס"ק ג) הם שימוש ב"שפת הסתרים של ההלכה".

אלו דברים התואמים את דעת הרמבם ,הוספתי את מה שהוספתי ,וכך גם כתב הב"ח ,ב ד י ע ב ד,
מי דיבר על מה שראוי להיות או על התהליך של לכתחילה???

[לעומקו של דבר]

הנה הקטע שדברתי עליו ,הובא לעיל,
ש"ב הרב יואל עמיטל שליט"א כתב במאמרו בגיליון הנ"ל, שדעת הגרשז"א שמתגיירים שקיבלו מצוות, "כאשר ידוע שבלבם אין כוונה לשמור מצוות" - "בדיעבד הם גרים גמורים", ודבריו של גרשז"א במנחת שלמה (קמא סי' לג ס"ק ג) הם שימוש ב"שפת הסתרים של ההלכה".

אלו דברים התואמים את דעת הרמבם ,הוספתי את מה שהוספתי ,וכך גם כתב הב"ח ,ב ד י ע ב ד,
מי דיבר על מה שראוי להיות או על התהליך של לכתחילה???

ר' ביליצר נא שים לב לדברי, קשה לי לחזור ולכתוב שוב, הגרש"ז, גם בלשון ראשונה שאליה נצמד הרב עמיטל, דיבר על גרים ש"קבלתם עול מצוות קרובה להחשב כדברים שבלבו ובלב כל אדם... והננו כמעט בטוחים שאינם חושבים כלל לקיים ולשמור מצוות ד'".
ולכן, ונראה לי שגם הרב עמיטל אינו חולק - וגם אם יחלוק זה לא יהיה רלוונטי מול דברי הגרש"ז הברורים - שגם כאשר דיבר הגרש"ז גלויות ולא בשפת סתרים לא התכוון שלגבי בדיעבד אין צריך כלל קבלת מצוות, אלא שאע"פ שקבלת מצוות מעכבת, במקרה שאדם אמר בפיו מפורש שמקבל עליו את המצוות, אזי דברים שבלב אינם דברים ואין יחס למה שחשב בליבו להיפך, כמו בכל מקום שבעינן דעתו ואעפ"כ דברים שבלב אינם דברים ונחשב כאילו כן היא דעתו.
וזה מחלוקת אחרונים האם אמרינן כאן דברים שבלב אינם דברים.
אלא שגם דברי הרב עמיטל בדעת הגרש"ז על דברים שבלב, לפי ההנחה של 'שפת סתרים', אין להם כלל ראיה, וכמש"כ כל זה למעלה.

[ביליצר]

מעולם לא אמרתי שזהו דעת רש"ז ,,

[לעומקו של דבר]

מעולם לא אמרתי שזהו דעת רש"ז ,,

ביליצר כתב: "דברי רש"ז תואמים את דברי הרמב"ם ,ולכאורה לדעת הרמבם אף אם לא קיבל על עצמו מצוות גר הוא"

[ביליצר]

נוווו, היכן כתבתי כאן שזהו דעת רש"ז ,
גם לי יש שפת סתרים?

אגב לגבי דברים שבלב גם יש כללים ,היכן דמוכח בלב כל אדם הוי דברים

נקודה למחשבה,מה שנקרא חומרא בלומר שאין זה גירות [בכל מיני אופנים] הוא קולא באיסורי סקילה,

[לעומקו של דבר]

נוווו, היכן כתבתי כאן שזהו דעת רש"ז ,
גם לי יש שפת סתרים?

אגב לגבי דברים שבלב גם יש כללים ,היכן דמוכח בלב כל אדם הוי דברים

נקודה למחשבה,מה שנקרא חומרא בלומר שאין זה גירות [בכל מיני אופנים] הוא קולא באיסורי סקילה,

אין בעיה רק נסכם את המוסכם, לדעת הגרש"ז בעינן דעת המתגייר לקבל מצוות בגירות גם לעיכובא
ואתה טוען שלדעת הרמב"ם לא צריך. וד"ב.

[ביליצר]

אכן ,,כך עד כמה שעולה מכתב סתרים ,על דעת סתרים צריך לשאול את חתנו הגרזנ"ג למרות שזה לא כ"כ רלונטי,
אינני מכיר בית דין שמגייר ללא קבלת מצוות,

[שומע ומשמיע]

אני שמעתי מ'גיורת' שלא התכונה לקבל מצוות כלל, ולא נראה לי שהיא חריגה.

[בברכה המשולשת]

אני שמעתי מ'גיורת' שלא התכונה לקבל מצוות כלל, ולא נראה לי שהיא חריגה.

אבל היא אמרה את זה לבית הדין? הם ידעו את זה?

[שומע ומשמיע]

אני שמעתי מ'גיורת' שלא התכונה לקבל מצוות כלל, ולא נראה לי שהיא חריגה.

אבל היא אמרה את זה לבית הדין? הם ידעו את זה?

כמו שאמרתי לא נראה ליש היא חריגה. ואני מעדיף להשאיר את שאלתך פתוחה.

[יחיאל מ]

בעניין הרמב"ם איסו"ב י"ג ד', כשירצה העכו"ם להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה.
הכוונה שזה התוכן של מה שנוצר ע"י הגיור.
ועי' אמונות ודיעות לרס"ג מאמר ג', כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כל עמידת השמים והארץ מן ההכרח שתעמד תורותיה כל ימי השמים והארץ. וביתר ביאור כ' רס"ג בביאור התורה (שמות ו' ז') ולקחתי אתכם לי לעם הריהו מרמז ללא ספק להטלת המצוות עליהם וזה לפי שבני אדם אכן מבחינים בין עם לעם בחקותיהם המבדילות ביניהם וכבר ביטא זאת האל בצורה ברורה באמרו היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך ושמעת בקול ה' אלהיך.
ועי' באתר YALFUTOT, שאר מסכתות, כריתות ט א אבותיכם נכנסו.

[יחיאל מ]

הכוונה שכיון ששם משומד הוא חיסרון בשם "ישראל", עי' אבני נזר יו"ד סי' ק"ט אות א', המומר קי"ל דיש בו שני הדינים דינו כישראל דאי קדיש בת ישראל קידושיו קידושין. וכן בכמה דברים. ודינו כגוי דהבא על המומרת קנאים פוגעים בו וכן לכמה דברים. ע"כ. א"כ יש לדמותו לבעל מום שאינו מתקדש קדושת הגוף אף שאם הומם אחר שנתקדש משתיירת קדוה"ג. וכן כאן אף שהתחדש שמומר יש בו שם ישראל אין זה אלא כשהיה ישראל קודם שהמיר. לחיסרון זה לא שייך עניין דברים שבלב

[יחיאל מ]

עוד בעניין גירות בלי קבלת מצוות, ואם הגירות היתה חלה היה נעשה מומר בלבד
אף שהלימוד שאע"פ שחטא ישראל נלנד בסנהדרין מ"ד אא מדברי קבלה,חטא ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, עיקרו מדברי תורהפסיקתא דרב כהנא ט"ז, וכיון שעשו אותו המעשה מה כת' תמן, לך רד כי שחת עמך, אמ' משה לפני הק', רבון העולמים כד אינון חטאיי אינון דידי וכד אינון זכיי אינון דידך, בין חטאי ובין זכיי דידך אינון, דכ' והם עמך ונחלתך.
(במכילתא שירה פרש' א', נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו שנ' לך רד כי שחת עמך והלא עם ה' הם שנ' והם עמך ונחלתך ע"כ, אינו חולק אלא אומר אלא שכשיצאו מ"עם ה'" עמדה זכות משה
כיון שיש עיקר במורה לחלק בין הפקעת שם קיים להחלת שם חדש, כנ"ל בהקדש בעל מום, וכן בפסילה עד לגר או לכלב, שוב אין ללמוד מהשארת שם ה' בחטא העגל להחלת שם של מומר, ושוב נאמר ששחת "עמך" אינו פוקע לגמרי.

[שומע ומשמיע]

בביהגר"א ציין מקור להא דישראל שחטא וכו' מקרא דיחזקאל 'חי אני אם לא ביד חזקה וכו' אמלוך עליכם'. והנושא שם הרי שחשבו שהברית התבטלה. ועל זה אומר שהברית נתבעת גם ממצב שבפועל היא לא מתקיימת [עבד ששלחו רבו וכו']. אבל ודאי שמי שבא על דעת כן אין זה גירות.
אבל לכאורה אין בזה סתירה לדשב"ל, כי ייתכן שהא גופא חשיבא כניסה לברית, מה שאומר דיבורים המחייבים אותו. ומה שחושב לא כן, דשב"ל אינן דברים.

[פולסברג]

דבר חידוש ראיתי במשמר הלוי:

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... =&pgnum=19