פורום אוצר החכמה

בתקופת מתקפות הטילים על הדרום, אמרו בשם הגדולים שהדרו הוי מקום סכנה.
באתי עתה לדון האם ירושלי הוי מקום סכנה.
ומכמה טעמים הוי יותר מקום סכנה.
הסיבות המקילות בדרום.
הסכנה קיימת רק בזמן אזעקה, ואז יש פנאי ללכת למקום מסתור ששם כמעט ואין סכנה.
גם לאחר שנורה טיל, כיון שיש את מערכת כיפת ברזל, מירב הסיכויים שהטיל לא ינחת וכך לא תהיה סכנה.
נמצא שאף בשעת אזעקה אינה כל כך סכנה.
מדובר באיזור ענק, כך שגם הטיל שיפול הסבירות שיפגע באדם ספציפי אפסית.
בשונה מכך בירושלים.
על פי כמות האירועים וצפיפותם, ניתן לשער שישנם הרבה יותר מחבלים המסתובבים במרחבי העיר מתוך רצון לפגוע, מכמות האירועי שקיימת בפועל.
מתוך כך נמצא שבכל רגע נתון יש מחבל המסתובב בירושלים וברצונו לבצע פיגוע.
אין התראה לפני הפיגוע ולא ניתן להישמר ממנו, בכל עת אשר אדם יוצר מפתח ביתו.
מדובר בשטח הרבה יותר קטן, כך שמבחינה הסתברותית יש סכנה גדולה הרבה יותר לכל אדם.

אם כן יש לדון את ירושלים כמקום סכנה! האמנם??

אין ספק.
ובכלל, העולם כולו הוא מקום סכנה, ולאו דווקא מפיגועים. על תאונות דרכים שמעת? ה' ירחם.

בודאי שירושלים היא מקום סכנה. ועל כך יש לעבור למקום בטוח. לדוגמא: פתח תקוה, תל אביב, חדרה, עפולה, רעננה, קרית גת.

פותח האשכול הביא ראיה מהטילים ואף אחד לא ענה על זה.

מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי (עתיד לצאת לאור בקרוב בעז"ה. נא לא להשתמש בדברים המצ"ב מחוץ לגבולות הפורום, בבקשה)
העליתי פעם בהקשר אחר

מעניין אותי איך היינו נראים אילו חצי מירושלים הייתה מתרוקנת בגלל הסכנה... וכנ"ל הדרום... כמדומה שאז הסכנה הייתה הרבה יותר גדולה. עורף מבוהל ומפוחד זה מתכון ודאי לכישלון ועידוד האויבים.
כמו שחז"ל התירו לפתוח מערכה על עסקי תבן וקש בספר, למרות שאנחנו מכניסים עצמנו בידיים לפיקו"נ שכלל לא בטוח שהיה קורה, וזאת מחשש לפיקו"נ משמעותי יותר שעשוי לקרות אם לא נעשה זאת, כך מסתבר שכאן, המצווה הגדולה והחשובה ביותר היא להמשיך בשיגרה איתנה (תוך עירנות וצעדים פשוטים נוספים). וע"י זה עצמו מונעים סכנה חמורה יותר בהמשך. וכיוון שכך גם זוכים להזדמנות מיוחדת לעבוד חזק על מידת הביטחון בה', והבוטח בה' חסד יסובבנהו.

ודאי שלא באתי להכניס עצמי בין ראשי ההרים בנושאים השייכים אך ורק לראשי ההרים לבדם

שאלני אדם אחד אם מותר ללכת בלבוש חרדי בירושלים בימים אלה אחר שידוע שהם מעדיפים לפגוע במי שלבוש כך וא״כ לכאו׳ הוא איסור ע״פ דין ופלפל הרבה אם יש כאן חובת מסירות נפש ואם נידון זה חשוב כערקתא דמסאני וכו׳

אביאסף כתב:שאלני אדם אחד אם מותר ללכת בלבוש חרדי בירושלים בימים אלה אחר שידוע שהם מעדיפים לפגוע במי שלבוש כך וא״כ לכאו׳ הוא איסור ע״פ דין ופלפל הרבה אם יש כאן חובת מסירות נפש ואם נידון זה חשוב כערקתא דמסאני וכו׳

כוונתם זאת מנין לך?

בברכה המשולשת כתב:מצ"ב מש"כ בס"ד בספרי (עתיד לצאת לאור בקרוב בעז"ה. נא לא להשתמש בדברים המצ"ב מחוץ לגבולות הפורום, בבקשה)
העליתי פעם בהקשר אחר

אחבמכ"ת. העלת 20 עמודים, בשליש הדרך התייאשתי, לא הבנתי מה כל זה קשור לאשכול דידן.
אולי תהיה יותר ספציפי.

קשור מאוד- קשור להגדרת פיקו"נ ברמה הציבורית וליישומו למעשה

בברכה המשולשת כתב:קשור מאוד- קשור להגדרת פיקו"נ ברמה הציבורית וליישומו למעשה

קטונתי.
זה שיש לכבודו תאוריות בענין כיצד צריך להתנהג השלטון וכו'.... לקוצר השגתי אינו נוגע לשאלה הספציפית האם עתה הוי ירושלים מקום סכנה, נ"מ ליסוע לירושלים, או לצאת לטייל ברחובותיה.

יהי רצון שהשי"ת ישמרהו ויברכהו בכל אשר יפנה
בברכת כהנים באהבה

דיון על הגדרת סכנה - viewtopic.php?f=17&t=11770

שאלה למעשה מהיום: יש אברך בבני ברק המגיע לפעמים לאמו האלמנה הזקנה בירושלים. היום היה יומו להגיע והוא החליט שמחמת הסכנה הוא אינו מגיע ואחיותיו בירושלים יצטרכו לדאוג לאמם. להניח שיש חשש סכנה בירושלים האם הוא צדק או לא?

...

הבוקר לאחר תפילת שחרית התבטא מרן ראש הישיבה שליט"א בפני מקורביו: "ברוך השם היום מתחיל הזמן בהיכלי הישיבות. ובזכות התורה זאל נישט געשיין קיין שלעכץ אין ארץ הקודש" - תרגום. בזכות התורה לא יאונה כל רע בארץ הקודש. אמן.

וכן במענה לבני הישיבות מחוץ לארץ האם בימים אלו לחזור לארץ ישראל ללמוד או להמתין עד יעבור זעם אמר רבינו שיחזרו ללמוד ובזכות לימוד התורה ננצל מכל הצרות
(ולא חילק בין ירושלים לשאר המקומות)

סיפר לי היום יהודי הרגיל בכל יום לבוא אצל כותל המערבי וקבר רחל, שהציבור בכותל לא הגיע למחצית כמות שבכל ראש חודש, ומקבר רחל שב באוטובוס עם חמשה אנשים. כלומר, עד שאנו מידיינים אם יש לו 'דין' של מקום סכנה, הציבור מצביע ברגלים. כואב, אך כנראה שזוהי תחושת רוב הציבור. וירחם המרחם!

תחושות זה לא הענין, הדיון הוא הילכתי.
גם מדברי הגר"ח וגם מדברי הגריא"ל עדיין לא נאמר אי הוי סכנה או לא בגדר ההילכתי.
לא נאמרה הוראה מתי אסור ללכת, רק נאמר שמותר במקרים אלו.
ואל תשיבוני שמכלל הן אתה שומע לאו, כי במכתבי הרבנים אין לדקדק כן, שדבריהם הנהגה למעשה. כנלע"ד.
וגם ממה שכתבו בשם הגר"ח בענין יציאה מהישבה, לא אמר שאסור.
וממילא צ"ע מה החילוק?

קודם תגדיר הלכתית מה נקרא מקום סכנה, ואז נוכל לבדוק לפי הקריטריונים האלו מה דין ירושלים

משולש כתב:קודם תגדיר הלכתית מה נקרא מקום סכנה, ואז נוכל לבדוק לפי הקריטריונים האלו מה דין ירושלים

יעויין בהרחבה בקובץ שצירפתי לעיל

חשוב להבהיר כי יש כמה מדריגות במקום סכנה.

הדרגה החמורה היא שהמצב מוגדר כספק פיקו"נ ואזי הוא מחויב לבטל את המצב המסוכן שבו הוא נמצא.
הדרגה הזו ודאי לא קיימת בירושלים, אף אחד לא מרגיש שהוא בספק ובחשש תמידי שמא עוד רגע יקרה חלילה, והראיה שהרי כל אדם נורמלי שהיה חושש כן לא היה מעיז לצאת מהבית. אלא שהשכל שלו רגוע יותר והדמיון הוא הלחוץ. והשכל מוסיף עוד חשש אולי שמא ושמא וכו'. ואכן לחששות האלו יש משקל רוחני.

יש מושג של מקום סכנה שראוי לא להיות שם בכדי שלא ירדו מזכויותיו וכדו' ובכה"ג אי"ז חיוב הילכתי אלא נושא אחר. ויתכן עוד כמה הבחנות.

לכאו' הגדרת החששות לגבי פיקו"נ הרי הם ככל התורה כולה, ואף שאין הולכין אחר הרוב בפיקו"נ, מ"מ צריך מספק (הצורך במספק הוא ענין טבעי לפני הענין ההלכתי).

גם דברי פותח האשכול קצת מוגזמים, אין בכל רגע נתון מחבל פוניצאלי בירושלים, (ורק באופן בלתי טבעי אינו פוגע. וחלילה אינני מזלזל בניסי השי"ת הטוב שמשגיח עלינו בכל עת. אלא שלא ידוע לי על כ"כ הרבה ניסים). ואמנם להגדרת סכנה אי"צ מחבל בכל רגע.

ישא ברכה כתב:גם דברי פותח האשכול קצת מוגזמים, אין בכל רגע נתון מחבל פוניצאלי בירושלים, (ורק באופן בלתי טבעי אינו פוגע. וחלילה אינני מזלזל בניסי השי"ת הטוב שמשגיח עלינו בכל עת. אלא שלא ידוע לי על כ"כ הרבה ניסים). ואמנם להגדרת סכנה אי"צ מחבל בכל רגע.

כוונתי היתה באורח טבעי, שכאשר אדם יוצא לעשות פיגוע ברוב המקרים הוא חוזר הביתה כיון שלא מצא אומץ או שעת כושר.
הדברים ידועים גם מפיהם בעצמם שמספרים שיצאו פעם אחת ולא מצאו תנאים מתאימי ולפעמים סתם חוסר אומץ וכדו'.