בס"ד
עדים אנו לגזירה שלא היכרנו מסוגה עד ימינו (שמא יש יוצא מן הכלל ואנא לא לפתוח דיון בזה): שהישמעאלים המרצחים מחפשים דווקא יהודי בלבוש חרדי. ובודאי ששומא עלנו לערוך חשבה"נ על מה חרי האף הגדול הזה. ואף שכידוע כל עוד שלא שוכן בקרבינו נביא אין מאיתנו יודע עד מה, ובודאי שלא פחות כמוני.
צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם: אָכֵן רוּחַ הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם: כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי. אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח לִי אֶפְתַּח שְֹפָתַי וְאֶעֱנֶה.
ומה אעשה שאין לי מקום אחר לומר את המציק. רק בבמה חשובה זו.
לפני כ 6 חודשים הייתה הלוויתו של מרן הרב ואזנר זצ"ל.
במהלך ההלויה נרצחו שני נפשות טהורות מישראל בשגגה בידי אנ"ש, על לא דבר.
מה התייחסות תורתינו הקדושה אל מקרה שבו נמצא הרוג ולא נודע מה היכהו!
כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יי' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָֹדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ: ב וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדֲדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל: ג וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל: ד וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל: ה וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יי' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יי' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע: ו וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל: ז וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ: ח כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יי' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְֹרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם: ט וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶֹה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יי':
עיין בפירש"י שם, היעלה על הדעת שזקני בי"ד שופכי דמים הם? אל לא פטרנוהו בלא לויה וכו' עיי"ש.
והרי במקרה נורא זה נודע ונודע.
צאו וראו בבית המקדש שינו את כל סדר מקריבי הקרבן (יומא פ"ב): "מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש ודחף אחד מהן את חבירו ונפל ונשברה רגלו וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס".
היכן "התקינו" אצלינו? היכן המעמד הגדול? וכאן א"א לומר ידינו לא וגו' היכן התקנות הנוראות שיצא מדבר מחריד ונורא שאין שני לא בנוראותו. נפש ישראל נגדעה באמצע חייה, איה הכתב והקולמוס שיכול לדבר על האימה שבן קדוש להי"ת (בנים אתם לה' אלוקיכם) נרצח!
שמא דמם תוסס ולא נותן מנוח בבי"ד של מעלה???
מקוה מאוד שאני טועה, וח"ו לא יישמע קטרוג בדברי. אודה לכבוד החכמים שליט"א בהתייחסותכם בענין זה.