שטיפת עלי חסה בשבת

[גם זו לטובה]

כתב בשש"כ (פ"ג סל"ו) בשם הגרשז"א- אסור להוציא חרקים קטנים הדבוקים בעלי חסה, משום איסור ברירה.
עוד כתב שם–"אסור לשטוף עלי חסה בתוך מי חומץ או מי מלח ע"מ להסיר את הרחקים כי החרקים מתים במים האלה ויש בו משום איסור שחיטה".
בארחו"ש (פ"ג הע' קל) כתבו "בספר שש"כ מביא מהגרשז"א דאסור להסיר חרקים קטנים הדבוקים בעלי חסה ומבואר דס"ל דכל שאינו ניכר היטב אין היתר להסירו או להדיחו במים".

א' כמד' שהחרקים מתים בכל מים, ולא רק במי חומץ או מי מלח
ב' כמד' שהשש"כ הבין בדעת הגרשז"א שאף שאין איסור בורר בשטיפה מ"מ להסיר ביד אסור, ולכן הוצרך לטעם אחר כדי לאסור שטיפת חרקים [וכבר האריכו בארחו"ש הער' קכט בטעם היתר שטיפת פירות והביאו דהגרשז"א כתב "דאפשר דרחיצה אינה מוגדרת מעשה ברירה אלא ניקוי", אולם הם צדדו דלא חשיב תערובת כיון דהפסולת דבוקה מבחוץ על האוכל, ולפ"ז מובן שכל מה שדנו לסור שטיפת חרקים אינו אלא לטעמא דלא חשיב תערובת, אבל לטעמא דהדחה לא חשיב ברירה, שפיר מותר לשטוף מחרקים, וכן מובן למה אסר להוציא חרק בידים,ו"בקיצור אמרים" נראה שבעלי הארחו"ש שגו בהבנת דברי הגרשז"א]
ג' יש לעיין האם מיתת החרקים חשיב אינו מתכוון (משום דכוונת השטיפה להסיר את החרקים ולא להמיתם) ומעתה יש לדון האם חשיב פסי"ר, ולכ' תליא בדין פסי"ר דלשעבר.
ד' בדין עלי חסה כיום הגדים בגידול מיוחד ללא תולעים, לא ידעתי האם מעיקר הדין איכא חיוב לחשוש דאיכא חרקים, ויש לברר את המציאות.

[ארזי ביתר]

ד' בדין עלי חסה כיום הגדים בגידול מיוחד ללא תולעים, לא ידעתי האם מעיקר הדין איכא חיוב לחשוש דאיכא חרקים, ויש לברר את המציאות.

כבר הרחיב בזה, ידידנו היקר והבלתי נשכח, הקדוש רבי איתם הנקין הי"ד, בספרו 'לכם יהיה לאכלה'.

[כהן]

ג' יש לעיין האם מיתת החרקים חשיב אינו מתכוון (משום דכוונת השטיפה להסיר את החרקים ולא להמיתם) ומעתה יש לדון האם חשיב פסי"ר, ולכ' תליא בדין פסי"ר דלשעבר.
.

למה לשעבר,אם אכן לא ודאי שהם ימותו מכוח המים אין כאן פסי"ר
אך לכאו' בד"כ הוא מתכון שהרי אינו מעונין שיסתובבו חרקים בכיור ביתו

[עדיאל ברויאר]

ד' בדין עלי חסה כיום הגדים בגידול מיוחד ללא תולעים, לא ידעתי האם מעיקר הדין איכא חיוב לחשוש דאיכא חרקים, ויש לברר את המציאות.

גם בחברות הטובות באמת יש חרקים, זבובונים ושאר מרעין בישין. השאלה היא מה האחוזים, ובאמת צ"ב (וכמובן שזה משתנה בין התקופות של השנה).

עוד יש לדון - הרי מצאנו שיש אוסרים (ואולי זו הסכמת כולם, לא בדקתי את הנושא) לטבול כלים בשבת, וכן שאסור לבטל איסורים בשבת משום שהוא מתקן (יעוי' דרשות מהר"ח או"ז סי' כה). ויש לדון האם ניקוי החסה ושאר ירקות עליים מהחברות הטובות באמת מכשיר אותם לאכילה או שמלכתחילה מותר מצד הדין לאוכלם בלי ניקוי.

[יבנה]

ד' בדין עלי חסה כיום הגדים בגידול מיוחד ללא תולעים, לא ידעתי האם מעיקר הדין איכא חיוב לחשוש דאיכא חרקים, ויש לברר את המציאות.

עוד יש לדון - הרי מצאנו שיש אוסרים (ואולי זו הסכמת כולם, לא בדקתי את הנושא) לטבול כלים בשבת, וכן שאסור לבטל איסורים בשבת משום שהוא מתקן (יעוי' דרשות מהר"ח או"ז סי' כה). ויש לדון האם ניקוי החסה ושאר ירקות עליים מהחברות הטובות באמת מכשיר אותם לאכילה או שמלכתחילה מותר מצד הדין לאוכלם בלי ניקוי.

שו"ע שכ"ג ז' הביא מח' אם מותר להטביל כלי חדש, ומסיק מ"ב דכשאין יכול ליתנו לגוי במתנה ולחזור ולישאלנו ממנו שרי.
ובביצה יז: אמרו דלכו"ע אין מטבילין כלים טמאים בשבת, ופירש רבא יח. טעמא מפני שנראה כמתקן כלי, אך אדם טובל מפני שנראה כמיקר או כמנקה עצמו. מבואר שהאיסור מצד שינוי הלכתי ומעמד הדבר אבל לנקיון ש"ד, ואפ' אם כוונתו לתקן שרי כיון שיכול לומר שכוונתו לנקות. וכ"ש כאן שכוונתו לנקותו.
גם אין מתקן כלי באוכלין, שהרי אין מכה בפטיש באוכלין וכדפסק ביה"ל שי"ח ס' ד' ד"ה והדחתן, וה"ה שאין בהם בנין.
וכ"ז לשיטת רבא, אבל שאר השיטות בגמ' שפירשו טעם האיסור מטעמים אחרים לית להו סברת רבא לאסור משום שנראה כמתקן כ"ש דשרי.
מהר"ח או"ז מיירי בשינוי הלכתי גרידא, ואף בזה לכאורה דבריו דברי יחיד.

[עדיאל ברויאר]

ד' בדין עלי חסה כיום הגדים בגידול מיוחד ללא תולעים, לא ידעתי האם מעיקר הדין איכא חיוב לחשוש דאיכא חרקים, ויש לברר את המציאות.

עוד יש לדון - הרי מצאנו שיש אוסרים (ואולי זו הסכמת כולם, לא בדקתי את הנושא) לטבול כלים בשבת, וכן שאסור לבטל איסורים בשבת משום שהוא מתקן (יעוי' דרשות מהר"ח או"ז סי' כה). ויש לדון האם ניקוי החסה ושאר ירקות עליים מהחברות הטובות באמת מכשיר אותם לאכילה או שמלכתחילה מותר מצד הדין לאוכלם בלי ניקוי.

שו"ע שכ"ג ז' הביא מח' אם מותר להטביל כלי חדש, ומסיק מ"ב דכשאין יכול ליתנו לגוי במתנה ולחזור ולישאלנו ממנו שרי.
ובביצה יז: אמרו דלכו"ע אין מטבילין כלים טמאים בשבת, ופירש רבא יח. טעמא מפני שנראה כמתקן כלי, אך אדם טובל מפני שנראה כמיקר או כמנקה עצמו. מבואר שהאיסור מצד שינוי הלכתי ומעמד הדבר אבל לנקיון ש"ד, ואפ' אם כוונתו לתקן שרי כיון שיכול לומר שכוונתו לנקות. וכ"ש כאן שכוונתו לנקותו.
גם אין מתקן כלי באוכלין, שהרי אין מכה בפטיש באוכלין וכדפסק ביה"ל שי"ח ס' ד' ד"ה והדחתן, וה"ה שאין בהם בנין.
וכ"ז לשיטת רבא, אבל שאר השיטות בגמ' שפירשו טעם האיסור מטעמים אחרים לית להו סברת רבא לאסור משום שנראה כמתקן כ"ש דשרי.
מהר"ח או"ז מיירי בשינוי הלכתי גרידא, ואף בזה לכאורה דבריו דברי יחיד.

א. אלמלא הסברה שהוא נראה כמנקה ולא כמתקן, הייתי משיב שאם בסופו של דבר אסור לאכול את החסה עד שהוא מנקה, כלל לא פשוט שהוא מותר, לענ"ד. ותלוי בשאלה אם התיקון הוא דווקא בגוף החפץ או שהתיקון הוא ביכולת להשתמש בו. וראה עוד בדברי התרוה"ד המוזכר לקמן, שכתב שזו גזירה אטו תיקון כלי, ולכאורה גזירה אטו תיקון יכולה להיות גם בתיקון היכולת להשתמש. יש לשים לב שבתרוה"ד עסק גם באיסור שהתערב מע"ש ונודע לו רק בשבת, ועולה מזה שהעיקר הוא החלת דין ההיתר. אמנם אין זו ראייה של ממש שהרי בסופו של דבר אתה מבין שכל עוד אין כאן חפצא של איסור אין כלל דין מתקן. אמנם שבתי וראיתי, ביחס לסברה שנראה כמתקן, כמדומה שאף בה יש לפקפק כי לא ראיתי מישהו שרוצה לנקות חסה ומשרה אותה 3 דקות במים עם סבון.
ב. נראה לי שאף מהר"ח או"ז לא חשב שיש כאן איסור דאורייתא. ותיקון אינו מכה בפטיש.
ג. אינו דעת יחיד, ראה שו"ת תרוה"ד סי' נד, מג"א סי' שכג ס"ק יד, פמ"ג יו"ד שפתי דעת סי' צט ס"ק יא, ומן הסתם עוד.

[לומד_בישיבה]

בסוף אחד הספרים של יסודי ישורון ישנו ויכוח בין הגאון רשז"א זצ"ל למחבר ז"ל, האם כבוש נחשב לבישול לגבי שבת יעו"ש.
והארכתי בזה במק"א.

עוד כתב שם–"אסור לשטוף עלי חסה בתוך מי חומץ או מי מלח ע"מ להסיר את הרחקים כי החרקים מתים במים האלה ויש בו משום איסור שחיטה".

אין תח"י כרגע הספר שש"כ מהדורה חדשה.
אמנם לכאו' יש לדמות ענין זה למה שדנו בה הפוסקים אם מותר לשטוף את השירותים בשבת כאשר ישנו חשש של זבובים, כמו"כ ראה בפוסקים לגבי התזת ספריי נגד יתושים בשבת ולכאו' ה"ה כאן.

[יבנה]

עוד יש לדון - הרי מצאנו שיש אוסרים (ואולי זו הסכמת כולם, לא בדקתי את הנושא) לטבול כלים בשבת, וכן שאסור לבטל איסורים בשבת משום שהוא מתקן (יעוי' דרשות מהר"ח או"ז סי' כה). ויש לדון האם ניקוי החסה ושאר ירקות עליים מהחברות הטובות באמת מכשיר אותם לאכילה או שמלכתחילה מותר מצד הדין לאוכלם בלי ניקוי.

שו"ע שכ"ג ז' הביא מח' אם מותר להטביל כלי חדש, ומסיק מ"ב דכשאין יכול ליתנו לגוי במתנה ולחזור ולישאלנו ממנו שרי.
ובביצה יז: אמרו דלכו"ע אין מטבילין כלים טמאים בשבת, ופירש רבא יח. טעמא מפני שנראה כמתקן כלי, אך אדם טובל מפני שנראה כמיקר או כמנקה עצמו. מבואר שהאיסור מצד שינוי הלכתי ומעמד הדבר אבל לנקיון ש"ד, ואפ' אם כוונתו לתקן שרי כיון שיכול לומר שכוונתו לנקות. וכ"ש כאן שכוונתו לנקותו.
גם אין מתקן כלי באוכלין, שהרי אין מכה בפטיש באוכלין וכדפסק ביה"ל שי"ח ס' ד' ד"ה והדחתן, וה"ה שאין בהם בנין.
וכ"ז לשיטת רבא, אבל שאר השיטות בגמ' שפירשו טעם האיסור מטעמים אחרים לית להו סברת רבא לאסור משום שנראה כמתקן כ"ש דשרי.
מהר"ח או"ז מיירי בשינוי הלכתי גרידא, ואף בזה לכאורה דבריו דברי יחיד.

א. אלמלא הסברה שהוא נראה כמנקה ולא כמתקן, הייתי משיב שאם בסופו של דבר אסור לאכול את החסה עד שהוא מנקה, כלל לא פשוט שהוא מותר, לענ"ד. ותלוי בשאלה אם התיקון הוא דווקא בגוף החפץ או שהתיקון הוא ביכולת להשתמש בו. וראה עוד בדברי התרוה"ד המוזכר לקמן, שכתב שזו גזירה אטו תיקון כלי, ולכאורה גזירה אטו תיקון יכולה להיות גם בתיקון היכולת להשתמש. יש לשים לב שבתרוה"ד עסק גם באיסור שהתערב מע"ש ונודע לו רק בשבת, ועולה מזה שהעיקר הוא החלת דין ההיתר. אמנם אין זו ראייה של ממש שהרי בסופו של דבר אתה מבין שכל עוד אין כאן חפצא של איסור אין כלל דין מתקן. אמנם שבתי וראיתי, ביחס לסברה שנראה כמתקן, כמדומה שאף בה יש לפקפק כי לא ראיתי מישהו שרוצה לנקות חסה ומשרה אותה 3 דקות במים עם סבון.
ב. נראה לי שאף מהר"ח או"ז לא חשב שיש כאן איסור דאורייתא. ותיקון אינו מכה בפטיש.
ג. אינו דעת יחיד, ראה שו"ת תרוה"ד סי' נד, מג"א סי' שכג ס"ק יד, פמ"ג יו"ד שפתי דעת סי' צט ס"ק יא, ומן הסתם עוד.

ב"י שכ"ג ח'-
כתב רבינו ירוחם חלק ח' (נתיב יב עז.) כוס ששתה בו הגוי כתב הרא"ש בתשובה (כלל יט ס"ו) דמותר להדיחו. ולא דמי לטבילה דהתם האיסור בגוף הכלי מיחזי כמתקן והכא גוף הכלי התר והיין אוסרו וכשמדיחו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי עכ"ל: ונפסק בשו"ע, והביאו מ"א וט"ז הסבר רי"ו הנ"ל.
הרי שאף שיש דבר עליו המונעו מלהשתמש בו, אין הסרתו נחשב כמתקן אלא כהסרת לכלוך ושרי. וה"ה כאן.

מדברי מהר"ח או"ז ותה"ד כו' מבואר כדבריך שיש מתקן גם באוכל. [לא תיקון מנא, מאחר שאינם כלים.] ופירש"י בשבת קמב. דגזרינן ביה אטו תיקון שעל ידי מלאכה. ולא הזכיר מלאכת בונה או מלאכה מסוימת. אלא כיון שהוא מעשה חשוב ודמיא למלאכה ראוי לגזור בו.
מיהו אף שיש בזה מתקן, גזרו דוקא באופן שהוא תיקון גמור וניכר וכדומה וכדמבואר בסוגיות דשבת וביצה. ולא בכל דבר גזרו ולכן נחלקו בביצה שאר האמוראים על רבא וסברו שאין טבילה תיקון מספיק חשוב לאסור משום מתקן, ורק יאסרו בתיקון טבל או מדומע וכדומה שא"א כלל להשתמש בו.

ברור דלכו"ע ואף למהר"ח או"ז איסור מתקן הוא מדרבנן, אך הנידון הוא האם גזרו איסורי דרבנן דבונה או מכה בפטיש באוכלין.

[עדיאל ברויאר]

ב"י שכ"ג ח'-
כתב רבינו ירוחם חלק ח' (נתיב יב עז.) כוס ששתה בו הגוי כתב הרא"ש בתשובה (כלל יט ס"ו) דמותר להדיחו. ולא דמי לטבילה דהתם האיסור בגוף הכלי מיחזי כמתקן והכא גוף הכלי התר והיין אוסרו וכשמדיחו אינו מתקנו אלא כמסיר ממנו גרף של רעי עכ"ל: ונפסק בשו"ע, והביאו מ"א וט"ז הסבר רי"ו הנ"ל.
הרי שאף שיש דבר עליו המונעו מלהשתמש בו, אין הסרתו נחשב כמתקן אלא כהסרת לכלוך ושרי. וה"ה כאן.

ראייה יפה, ייש"כ!
(אגב, לא מצאתי את הדברים בשו"ת הרא"ש, שאמנם דן בדברים שנשמעים קרובים אך כמדומה שאין שום קשר לנידון)

[אליבא דהלכתא]

בכתב העת 'אמונת עתיך' (שזמין באתר מכון התורה והארץ, לפחות הגליונות האחרונים) לפני כשנתיים, דומני במאמר של ארגון כושרות, היתה התייחסות לנושא, וכתבו שם חד משמעית שהשרייה של כ-5 דקות במי סבון כמקובל, אינה הורגת את החרקים אלא רק מנתקת את אחיזתם. וכמדומה שאף כתבו שם להדיא שמסיבה זו אין בדבר איסור של נטילת נשמה בשבת.

במפתח המאמרים שבאתר מכון התורה והארץ מצאתי הפניה למשהו שקשור לזה בגיליון 104 עמ' 150, אך המחשב שלי לא מצליח לפתוח את זה.

http://www.toraland.org.il/%D7%A9%D7%99 ... D7%9A.aspx

[אוהב אוצר]

כבר הרחיב בזה, ידידנו היקר והבלתי נשכח, הקדוש רבי איתם הנקין הי"ד, בספרו 'לכם יהיה לאכלה'.

הוא נמצא באיזה שהוא מקום ברשת?

[חברא]

הגרד"א מורגנשטרן שליט"א (רב ומו"צ רמת שלמה) עורר בדרשת שבת הגדול על בעיה שנדרש לה תשומת לב.

בבדיקות שנערכו על שתי חבילות חסה מזדמנות, בהכשרים שונים, נמצאו בשניהם זבובונים, בממוצע כ4-5 ובאחד מהם אף איזה בעל חי מהלך שניסה להסתתר ולברוח. אולם בשניהם, לאחר שריה של כמה דקות במים עם סבון ושטיפה טובה תחת זרם המים, לא נשאר כלום.

בבירור אצל הרב ויא עלה, שיש 4 בעלי חיים שעלולים להמצא גם בירק בגידול מיוחד, 3 לא יורדים בשטיפה, וסוג אחד כן יורד בשטיפה. ולכן הנוהל הוא כך: עושים בדיקות מדגמיות ואם יש נגיעות מ-3 המינים הנ"ל, פוסלים את כל המצע, (דבר מצוי בכ-20% מהיבול), ואם יש זבובונים שיורדים בשטיפה מאשרים לשיווק. אמנם, העדה החרדית וכן מה שיש עליו חותמת של הרב ויא לא מאשרים כשיש יותר מ-3-4 זבובונים בחבילה.

הנוסח שעל האריזות אולי קצת מטעה, כי כותבים "ירק ללא חרקים" "גידול מיוחד ללא חרקים" וכד', ובשורה אח"כ כתוב "יש להשרות במי סבון במשך 3 דקות ולשטוף תחת זרם מים". הנוסח עלול להשמע לא שיש ידיעה על חרקים, אלא שזה איזה חומרא והידור. (מעין הרשום על אריזות מוצרי 'כיטוב': "והמהדר יבדוק קלות"). כך עכ"פ יש שהבינו. ובאמת שזו חובה גמורה להשרות ולשטוף היטב.

[הרוצים להוסיף בהידור יסתכלו על כל עלה באור טוב, לראות שאכן השריה והשטיפה הצליחו להסיר. מלבד שעלולים להיות נגיעות של המינים האחרים במצעים שאושרו ועברו במדגם].

[מלבב]

האם זה יורד בשטיפה סתם והשריה במי סבון הוא חומרא, או שבאמת לא יורד בלי שרייה במי סבון?