האם הרמב"ם באיגרת תימן חזר בו ממש"כ בהל' מלכים?

[עקביה]

על המשיח, כותב הרמב"ם (מלכים פי"א ה"ג-ד):

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת וכו'.

ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים שנאמר ומן המשכילים יכשלו לצרוף בהן ולברר וללבן עד עת קץ כי עוד למועד.

משמע מדבריו שהמשיח הוא אדם רגיל, וכל מה שהוא מוכר כמשיח זהו ע"י שהוא מלך ישראל ובונה ביהמ"ק וכו' וכו'.

אמנם בהמשך כותב הרמב"ם (שם פי"ב ה"ג):

בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו.

אבל נראה מדבריו שאותה רוה"ק אינה סימן היכר של המשיח, אלא לאחר שיוכר כמשיח תנוח עליו רוה"ק.

גם בהל' תשובה (פ"ט ה"ב) כותב הרמב"ם:

מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו.

וגם על דברים אלה ניתן לומר שלמעלות אלה יגיע המשיח בהמשך דרכו, אך אלה אינם סימנים להיותו משיח מלכתחילה.


לעומת זאת, באיגרת תימן (תרגום הר"י קפאח) כותב הרמב"ם:

אבל מה שזכרת מעסק האיש שהוא אומר שהוא משיח בערי תימן, דע שלא תמהתי ממנו ולא מן המאמינים בו, לפי שהוא משוגע בלי ספק, ואין על החולה אשמה ופשע אם לא יסבב הוא חוליו. וכן איני תמה מן המאמינים בו מקצר רוחם ושאינם יודעים מקום המשיח ומעלתו הגדולה שעלה בדעתם זה, אבל אני תמה ממך שאתה מבני תורה ועמדת על ספרי החכמים, האינך יודע, אחי, שהמשיח נביא גדול מאד וגדול מכל הנביאים מלבד משה רבינו עליו השלום? ועוד האינך יודע, שמי שאומר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה, שכך כתוב (דברים י"ח כ'): "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי?"ואיזו ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמך עצמו בשם משיח? ויש תימה בדבריך שאמרת שידוע בשלוה ויש אתו מקצת חכמה, התעלה על דעתך שבמדות האלו יהיה משיח? אבל חייבך לומר כל זה מפני שלא השגחת למעלת המשיח מה היא, ואיך תהיה עמידתו, ובאיזה מקום יהיה, ואיזה אות יהיה מיוחד לו, אבל מעלתו תהיה יותר מעולה ממעלת הנביאים ויותר נכבדת זולת משה רבינו עליו השלום, ויחד אותו הבורא יתברך בדברים שלא יחד משה רבינו עליו השלום, וכו'.

משמע בבירור מדבריו שהיותו של המשיח נביא גדול מאד הוא סימן היכר שלו כבר בתחילת דרכו, והרי זה מנוגד למה שעולה מדבריו בהל' מלכים.

בספר המפתח של רמב"ם פרנקל מציינים על שאלה זו לספר 'ויואל משה' (מאמר שלש שבועות סי' לז-לח), אך דבריו שם, לענ"ד, רחוקים מלהשביע רצון. הוא טוען שהאמת כדברי איגרת תימן, ומה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו", הכוונה היא שחידוש דברים בעולם ברמה של תחיית המתים אינו צריך לעשות, אבל להוכיח את נבואתו הוא כן צריך.

ה'ויואל משה' מתעלם מהמשך דברי הרמב"ם מהם נראה בעליל שאין המשיח צריך להוכיח כלום, אלא ההכרה בו כמשיח היא דבר המובן מאליו [אם הוא מלך, מקבץ נדחי ישראל, נוצח האומות סביבותיו, בונה את ביהמ"ק].

האם מישהו מחו"ר הפורום יודע הסבר אחר לסתירה זו?

[מה שנכון נכון]

מבלי להכנס לעצם הסתירה, את אגרת תימן כתב הרמב"ם ככה"נ לפני גמר משנה תורה [ראה בהקדמה לאגרת במהדורות ר"י קאפח ור"י שילת], כך שאם מדובר בחזרה אז הלכות מלכים הם המשנה אחרונה.

[אוצר החכמה]

אין לפני כעת את לשונו של הרמב"ם באיגרת תימן אבל אם נסתמך על הקטע שהעתקת לכאורה קושיה מעיקרא ליתא, שהרי לפי הנראה אותו משיח בערי תימן טען שהוא נביא ואמר ענייני נבואה אבל היו נראים מעוקשים ועקומים, וודאי שאם המשיח אומר שהוא משיח ונבואתו כבר קיימת בו הדברים צריכים להתקיים באמת ושיהיה ניכר שהוא נביא גדול וראוי ולא שיש בו מקצת חכמה, וזו כוונת הרמב"ם.

[עקביה]

משנ"נ

תודה על המידע.
אני הסתמכתי על מש"כ ה'ויואל משה' בעמ' מג, שם הוא מביא מאיגרת שכתב הרמב"ם לקהל מרסייל, ומן הכתוב בה הוא מראה שבעת זקנותו של הרמב"ם, לאחר שכבר כתב את כל חיבוריו, הסכים עם מה שכתב באיגרת תימן. וא"כ גם אם איגרת תימן נכתבה לפני היד החזקה, עדיין יש מקום לומר שחזר בו [אף כי באמת זה די משונה, שמתחילה כתב את איגרת תימן, אח"כ חזר בו בספר היד ושוב חזר בו בסוף ימיו...].

אוצר

אם הבנתי נכון את המשפט: "ואיזו ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמך עצמו בשם משיח?" אותו משיח לא טען שהוא נביא אלא טען שהוא משיח, והרמב"ם אומר שבכלל מאתיים מנה, דהיינו אם הוא משיח הוא בהכרח גם נביא גדול. וא"כ קושיא איתא.
אמנם מן הראוי לראות את הקטע הזה גם בתרגומים אחרים, להבנה בטוחה יותר.

[אוצר החכמה]

עוד האינך יודע, שמי שאומר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה, שכך כתוב (דברים י"ח כ'): "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי?"ואיזו ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמך עצמו בשם משיח?

אבל במה נבחן שנבואתו מוכחשת אם לא התנבא על כלום, אולי נבואתו אמת?

כשמסתכלים בתרגום אבן חסדאי זה נראה שהטענה היא כזאת, הוא הרי ע"ה ואין בו שום תכונה מתכונות הראויות למשיח (כגון חכמה) וא"כ ברור שאינו משיח כי אין בו תכונות הראויות למשיח, וממילא לא רק שאינו משיח אלא הוא גם חייב מיתה כי הרי הוא טוען שהוא משיח, ומאיפה יודע האדם להגיד אני משיח? מנין לו? כי ה' גילה לו. כלומר שטוען שיודע את זה בנבואה וכיוון שאנו יודעים שאינו נכון אם כן הוא נביא שקר.

כלומר שעניין הנבואה לא הובא כראייה שאינו משיח כי אינו נביא, אלא להיפך כיוון שאינו משיח א"כ טענתו שהוא משיח וודאי, היא שקרית. ובזה מבורר שהוא נביא שקר.
אבל לפי זה אם יקום אדם ויאמר אני איני יודע אם אני משיח אבל אכוף את ישראל לתורה ואלחם את מלחמות ה', ומצד שני הוא ראוי לזה כי הוא מזרע דוד והוגה בתורה ועוסק במצוות, כיוון שלא טען שהוא משיח אין כאן עניין נבואה ואין דיון על זה, וסופו יוכיח כפי שממשיך הרמב"ם במלכים.

[עקביה]

אני צריך להסתכל בתרגום אבן חסדאי (ישנו באוצה"ח? מה שם הספר?). בציטוט שאני הבאתי נאמר שיש אתו מקצת חכמה, ומה שהרמב"ם דוחה את היותו משיח הוא בגלל המעלות האדירות שיש במשיח ואין באותו אדם.

לא ברור לי, לדבריך, מאין אנו יודעים שאינו נביא? אולי הוא נביא מתחיל [כמו בני הנביאים] ולזה מספיקה מקצת חכמה, ובהמשך, כשתתיישב מלכותו, יגיע למעלות הנשגבות האמורות במשיח.

[נתן]

לכאורה יש לומר דודאי מה שעושה אותו כמשיח אינו אלא דבר א' וכמבואר בהל' מלכים שיקבץ נדחי ישראל וכו', אבל האמת הוא שהמשיח שיעשה דבר זה לא יהי' איש פשוט אלא נביא גדול וחכם כמשה וכו' כמו שמבואר באגרת תימן, ולכן כשיבא אדם ויאמר שהוא משיח כל עוד שלא יעשה ככתוב בהל' מלכים הרי אינו משיח עדיין ורק יתכן לחשוב שיהי' משיח בעתיד וע"ז אמר להם הרמב"ם דאיך אפשר להאמין לו הרי אין לו כל המעלות שיהי' למשיח ולא יתכן שהוא באמת יקבץ נדחי ישראל, אבל אם הי' עושה כן למעשה אז אינו מעכב שיהי' חכם ונביא ומ"מ לאמיתה של דבר אדם שאינו חכם ונביא לא יזכה לקבץ וכו'.
אבל הרוח הקודש והנבואה שכתב בהל' מלכים אין צ"ל שיגיע לזה בהמשך וודאי שיהי' לו כן לפנ"ז אבל אין זה מסימני המשיח וכנ"ל אלא שהמציאות הוא כן.

[עקביה]

לכאורה יש לומר דודאי מה שעושה אותו כמשיח אינו אלא דבר א' וכמבואר בהל' מלכים שיקבץ נדחי ישראל וכו', אבל האמת הוא שהמשיח שיעשה דבר זה לא יהי' איש פשוט אלא נביא גדול וחכם כמשה וכו' כמו שמבואר באגרת תימן, ולכן כשיבא אדם ויאמר שהוא משיח כל עוד שלא יעשה ככתוב בהל' מלכים הרי אינו משיח עדיין ורק יתכן לחשוב שיהי' משיח בעתיד וע"ז אמר להם הרמב"ם דאיך אפשר להאמין לו הרי אין לו כל המעלות שיהי' למשיח ולא יתכן שהוא באמת יקבץ נדחי ישראל, אבל אם הי' עושה כן למעשה אז אינו מעכב שיהי' חכם ונביא ומ"מ לאמיתה של דבר אדם שאינו חכם ונביא לא יזכה לקבץ וכו'.
אבל הרוח הקודש והנבואה שכתב בהל' מלכים אין צ"ל שיגיע לזה בהמשך וודאי שיהי' לו כן לפנ"ז אבל אין זה מסימני המשיח וכנ"ל אלא שהמציאות הוא כן.

לכאורה ודאי אינו כן.
הרמב"ם בהל' מלכים פי"א ה"ג-ד מציג משנה סדורה לגבי השאלה מי הוא ומה הוא המלך המשיח.
הוא דואג לכך שנוכל אנו לדעת האם פלוני הוא משיח או לא. והלא בהלכה ג' הוא ממש מפקיע להדיא מדעה כזו, והראב"ד אפילו משיג עליו. והלא אם נתעלם מהגמ' שמביא הראב"ד (כפי שעשה הרמב"ם. ויש ליישב מדוע התעלם) אין לנו כל מקור לכך שבן כוזיבא היה נביא או שמישהו ציפה ממנו שיהיה נביא.

ליתר ביטחון אני מעתיק את דברי הרמב"ם בהלכה ג' עם השגת הראב"ד

ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות, כיון שנהרג נודע להם שאינו, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן, וכל המוסיף או גורע או שגלה פנים בתורה והוציא הדברים של מצוות מפשוטן הרי זה בודאי רשע ואפיקורוס. +/השגת הראב"ד/ אל יעלה על דעתך וכו', א"א והלא בן כוזיבא היה אומר אנא הוא מלכא משיחא ושלחו חכמים לבדקו אי מורח ודאין או לא וכיון דלא עביד הכי קטלוהו.+

[אוצר החכמה]

לא ברור לי, לדבריך, מאין אנו יודעים שאינו נביא? אולי הוא נביא מתחיל [כמו בני הנביאים] ולזה מספיקה מקצת חכמה, ובהמשך, כשתתיישב מלכותו, יגיע למעלות הנשגבות האמורות במשיח.

את זה הסברתי. הוא היה עם הארץ כמו שהרמב"ם ממשיך ומסביר, וממילא לא יתכן שהוא משיח (אין לזה קשר לנבואה אלא למשיחות, משיח אינו יכול להיות ע"ה אלא הוגה בתורה ועוסק במצוותיה כדוד אביו) וכיוון שאינו יכול להיות משיח א"כ טענתו שהוא וודאי משיח היא שקר. וכיוון שטען שהוא משיח ואינו כן א"כ התנבא נבואת שקר.

(בנוסף אני משער שכמו שהרמב"ם מתייחס אליו גם מבני הנביאים לא היה מונה אותו)


יש באוצר ספר אגרת תימן של מוסד הרב קוק שמכיל את המקור הערבי ושלשה תרגומים שם ראיתי את זה.

[בברכה המשולשת]

והלא אם נתעלם מהגמ' שמביא הראב"ד (כפי שעשה הרמב"ם. ויש ליישב מדוע התעלם) אין לנו כל מקור לכך שבן כוזיבא היה נביא או שמישהו ציפה ממנו שיהיה נביא.

שמעתי פעם בשיעור שהרמב"ם פסק כמ"ד השני בפירוש והריחו ביראת ה'

[עקביה]

אוצר

הרמב"ם לא מסתפק בטענה שאותו אדם מתימן הוא ע"ה. הוא גם טורח להסביר את מדרגתו העצומה של המשיח, ונדמה לי שדי ברור מדבריו שכוונתו היא שמדרגה זו אמורה להיות נכרת לעין כבר בתחילת התגלותו כמשיח.
גם בקטע הבא של האיגרת יש דברים שנראים כסותרים למש"כ הרמב"ם בהל' מלכים. בעוד בהל' מלכים נראה שמדובר בתהליך טבעי של מלך ישראל המוכר בשלב כלשהו כמשיח, מהמשך דברי הרמב"ם באיגרת נראה שמדובר במין התגלות די פתאומית של אדם שלא היה מוכר עד כה. והוא מקבל את ההכרה בו כמשיח ע"י אותות ומופתים.

בברכה

יש כו"כ הסברים מדוע התעלם הרמב"ם מאותה גמ'. יש גם האומרים שהוא העדיף את הסיפור המופיע בירושלמי ובמדרש איכה רבה, הנראה כסותר לבבלי, ויש עוד מה להאריך בזה, אבל זהו נושא הראוי לאשכול בפנ"ע.

[בברכה המשולשת]

לשאלת הרב פותח האשכול- יעויין במהדורת הרב שילת של איגרות הרמב"ם, כרך א, עמ' קנז-קנט שהעלה לתרץ שבהל' מלכים מדובר על תחילת התהליך (בחזקת משיח) ובאגרת על סופו- שהוא טוען שהוא משיח ודאי

[עקביה]

לשאלת הרב פותח האשכול- יעויין במהדורת הרב שילת של איגרות הרמב"ם, כרך א, עמ' קנז-קנט שהעלה לתרץ שבהל' מלכים מדובר על תחילת התהליך (בחזקת משיח) ובאגרת על סופו- שהוא טוען שהוא משיח ודאי

תודה רבה.
הספר אינו תח"י, מי יתן ואשיגנו ואז אעיין בו.
על פניו זה קצת מוזר; מדברי הרמב"ם בהל' מלכים עולה שהמשיח לא אמור לטעון 'אני משיח', אין כל צורך בכך ואין זה משהו האמור להופיע בסופו של תהליך כלשהו.
ולומר שבאיגרת מדובר על סופו של תהליך זה אפילו יותר מוזר; הרי מדובר שם במקרה מסוים של אדם שהתחיל לטעון 'אני משיח' ושומעיו מבקשים לדעת כיצד יש להתייחס אליו, ובתגובה מספר להם הרמב"ם שבסופו של תהליך יגיע המשיח למעלות נשגבות. אתמהה.

מה גם ש, כפי שכתבתי לעיל, בהמשך דבריו באיגרת כותב הרמב"ם על תחילת התגלותו של המשיח דברים שנראים סותרים למש"כ בהל' מלכים.

[מעט דבש]

אולי אפשר ליישב כך:
יש שתי צורות לזהות את המשיח.

צורה אחת היא מש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים:
"אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי"

וצורה שניה היא, ע"י נבואה - שבא ואומר שהקב"ה שלח אותו לגאול את ישראל, וכדרך שכתב החת"ס (שו"ת, ח"ו סימן צח ד"ה הרני נזיר):
"כשיגיע אי"ה, יגלה אליו ה' כמו למשה בסנה וישלחהו או לישראל לבד, או למלך אחד כמו לפרעה, לומר "שלח עמי".

בהלכות מלכים לא פירט הרמב"ם אלא את האפשרות הראשונה, ולא את האפשרות השניה.

אבל באגרת תימן, מתייחס הרמב"ם למי שבא ואומר שהוא המשיח, והרי לא נתקיימו בו סימני המשיח שבהלכות מלכים; א"כ הצורה היחידה היא, כאפשרות השניה - שבא ואומר שהקב"ה נגלה אליו, ואמר לו שיגאל את ישראל.

וכדי שנאמין לאחד כזה, צריך שיתקיימו בו תנאי הנבואה של המשיח, ואם לא - נבואתו מוכחשת.

וראה את דברי רבי יעקב ששפורטש (ציצת נובל צבי, עמוד 102):
"ואם תאמר על פי נביא נמשח ונמלך וכו'"

ציצת נובל צבי עמוד 144 [102] - סימני משיח.PNG (58.65 KiB) נצפה 5217 פעמים

וראה שם עוד (עמוד 51):
"אשר על כן אני אומר, אם חכמי קוסטנטינא וזולתם קודם הוכחה ודאית במעשה משיח היו קלי האמונה, לא יפה עשו... ואם הוחזק לנביא מקודם זה, היה להם לפרסמם כפי התורה לאותם שלא הוחזק אצלם".

ציצת נובל צבי עמוד 50 [192].PNG (86.53 KiB) נצפה 5217 פעמים

[עקביה]

רעיון יפה ואולי כך צריך ליישב. אבל צ"ע מדוע באגרת תימן הרמב"ם סתם דבריו ולא גילה לנו שזו לא האפשרות היחידה לאופן התגלות המשיח.

[מעט דבש]

ספר 'ויואל משה' (מאמר שלש שבועות סי' לז-לח)... טוען שהאמת כדברי איגרת תימן, ומה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו", הכוונה היא שחידוש דברים בעולם ברמה של תחיית המתים אינו צריך לעשות, אבל להוכיח את נבואתו הוא כן צריך.

כבר כתב כעין זה בספר 'מטה יהודה' (ר"י עייאש) ליישב את הרמב"ם מקושיית הראב"ד:

מטה יהודה תקמט א - בדיקת המשיח.PNG (24 KiB) נצפה 5173 פעמים

אך בשונה מ'ויואל משה', אין זו הוכחת נביאות, אלא הוכחה שהוא ראוי להיות המשיח.

ועדיין קשה, מה צריך הוכחה, הרי מעשיו מוכיחים עליו, וכמ"ש הרמב"ם; אם הצליח - הרי זה משיח; ואם לא - אין זה המשיח.