פורום אוצר החכמה

יש להסתפק האם אברהם אבינו עשה פדיון הבן.
ועוד יש להסתפק האם היה כתוב בתפילין שלו פרשת יציאת מצרים וקדש לי כל בכור..
השאלה היא בעצם האם המצוות שהצטוו בעקבות אירועים שארעו היה מקום לקיימן קודם שארעו.
אותה שאלה גם לגבי גיד הנשה.
תודה רבה.

ולוט?

בברכה המשולשת כתב:ולוט?

אתה יכול להוסיף את זה... אם לוט קיים את כל התורה.
השאלה כמובן גם על יצחק ויעקב, ושם ועבר....

התכוונתי לדברי רש"י שלוט אפה מצות כי היה פסח

בברכה המשולשת כתב:התכוונתי לדברי רש"י שלוט אפה מצות כי היה פסח

הילדים אומרים כוונות רק בתפילה [כנראה שהילדים מכוונים בתפילה...]
אוקיי צודק אכן.
ולגופו של ענין החברים הפעם מביישים... מה אין חומר??

לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.
על עיקר השאלה לענין מצוות אחרות שהן זכר לדברים שעוד לא היו בימיו, כבר חרשו חורשים.

מה שנכון נכון כתב:לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.
על עיקר השאלה לענין מצוות אחרות שהן זכר לדברים שעוד לא היו בימיו, כבר חרשו חורשים.

לענין פדיון הבן תשובה מצויינת.
ומה חרשו בשאר העניינים והיכן?

כתב הרמב"ן (בראשית כו ה): והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה וכו'.

לכך יש לצרף את דברי הזוהר (סתרי תורה בראשית פרשת ויצא קסב.)...יעקב שלימא נטל אינון מקלות תפלין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפלין...

ולהבין שעסק התורה וקיום המצוות של האבות לא היה כפשוטו. מן הסתם מאיסורי לאווין הם כן נשמרו כפשוטם, אבל בכל מה שנוגע לעשין, הן הלימוד והן הקיום שלהם היה במה שנוגע לשורשם של דברים. כך, באיזשהו אופן יעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות שברהטים, ואין לי עסק בנסתרות.

יאיר1 כתב:ומה חרשו בשאר העניינים והיכן?

יומא כח ע"ב: אמר רב, קיים אברהם אבינו כל התורה כולה...אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין.

עקביה כתב:כתב הרמב"ן (בראשית כו ה): והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כלה ברוח הקדש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה וכו'.

לכך יש לצרף את דברי הזוהר (סתרי תורה בראשית פרשת ויצא קסב.)...יעקב שלימא נטל אינון מקלות תפלין דרישא ברהטים אתר ודוכתא לדיורי תפלין...

ולהבין שעסק התורה וקיום המצוות של האבות לא היה כפשוטו. מן הסתם מאיסורי לאווין הם כן נשמרו כפשוטם, אבל בכל מה שנוגע לעשין, הן הלימוד והן הקיום שלהם היה במה שנוגע לשורשם של דברים. כך, באיזשהו אופן יעקב אבינו ע"ה קיים מצות תפילין במקלות שברהטים, ואין לי עסק בנסתרות.

מעניין מאד.
יש"כ

על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

מה שנכון נכון כתב:לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

סעדיה כתב:

מה שנכון נכון כתב:לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

ולא נהגו כן, כידוע

בברכה המשולשת כתב:

סעדיה כתב:

מה שנכון נכון כתב:לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

ולא נהגו כן, כידוע

??

אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

מדובר בכהן שבנו הנולד לו אינו כהן (חלל).

סעדיה כתב:

בברכה המשולשת כתב:אני הקטן לא ראיתי מימי שנהגו שכהן פודה את בנו ולוקח את חמשת הסלעים לעצמו, אלא ראיתי שנהגו שכהן לא פודה כלל

מדובר בכהן שבנו הנולד לו אינו כהן (חלל).

סליחה, לא שמתי לב. ייש"כ (אני חשבתי בתחילה שהכוונה לדברי היעב"ץ)

סעדיה כתב:לדעת רש"י (בכורות מ"ז: [ד"ה שהרי]) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו...אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

מדברי הגמ' שם, בצירוף דברי רש"י הנ"ל, מוכח להדיא איפכא: שהכהן אינו חייב לפדות את בנו, אלא חייב רק להפריש חמשת סלעים שאותם הוא מעכב לעצמו.
ואגב מדברי רש"י הנ"ל מוכח להדיא שזו גם דעת הש"ע [יו"ד שה יט].

סעדיה כתב:

מה שנכון נכון כתב:לענין פדיון הבן - אברהם אבינו כהן היה כמ"ש חז"ל בכמה מקומות. ראה למשל ב"ר מו,ה.

לדעת רש"י (בכורות מ"ז:) והרא"ש - כהן חייב לפדות את בנו אא"כ אשתו כהנת (או לויה) או שבנו הוא כהן, אלא שמפריש את חמשת הסלעים ולוקחם לעצמו.

אם אברהם היה כהן אז אולי גם יצחק היה כהן. אולי...

עזריאל ברגר כתב:על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

עיין חזו"א או"ח סי' קכ"ה אות ז' שדן בזה.

עזריאל ברגר כתב:על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

זקן ששכח כתב:

עזריאל ברגר כתב:על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

לא עיינתי במשך חכמה או בחזו"א, אבל אני רואה שלא כולם הבינו את השאלה שלי:
בדרך כלל רגילים לומר שהבכורות היו צריכים לעבוד בבית המקדש (והם הקריבו את הקרבנות שלפני מתן-תורה - רש"י בשני מקומות לפחות), ובגלל חטא העגל הם הוחלפו בכהנים (רש"י על התורה בתחילת חומש במדבר), ולכן אנו פודים את הבכור ונותנים את פדיונו לכהן.
כל ההסבר הזה מאוד מובן אחרי חטא העגל, אבל מצוות פדיון הבן ניתנה במפורש לפני חטא העגל (פרשת "קדש לי כל בכור" נאמרה ביום היציאה ממצרים, כמפורש בה "היום אתם יוצאים"), אז מה היה הצורך בפדיון לפני חטא העגל, ומה היו אמורים לעשות עם כסף הפדיון?

עזריאל ברגר כתב:

זקן ששכח כתב:

עזריאל ברגר כתב:על פדיון הבן יש לי שאלה חמורה מזה, וכבר שאלתי לתלמידי-חכמים, ולא נחה דעתי:
מה היה גדרה של מצוות פדיון הבן מיציאת מצרים (שאז נאמר "קדש לי כל בכור ... וכל בכור בניך תפדה") ועד חטא העגל (שאז הוחלפו הבכורות בכהנים וכו')?

ספורנו שמות לד כ:
ופטר חמור תפדה בשה. וכל בכור בניך תפדה. בפדיון ערכו הקצוב.
וראה כן גם במשך חכמה, במדבר יח טז.

לא עיינתי במשך חכמה או בחזו"א, אבל אני רואה שלא כולם הבינו את השאלה שלי:
בדרך כלל רגילים לומר שהבכורות היו צריכים לעבוד בבית המקדש (והם הקריבו את הקרבנות שלפני מתן-תורה - רש"י בשני מקומות לפחות), ובגלל חטא העגל הם הוחלפו בכהנים (רש"י על התורה בתחילת חומש במדבר), ולכן אנו פודים את הבכור ונותנים את פדיונו לכהן.
כל ההסבר הזה מאוד מובן אחרי חטא העגל, אבל מצוות פדיון הבן ניתנה במפורש לפני חטא העגל (פרשת "קדש לי כל בכור" נאמרה ביום היציאה ממצרים, כמפורש בה "היום אתם יוצאים"), אז מה היה הצורך בפדיון לפני חטא העגל, ומה היו אמורים לעשות עם כסף הפדיון?

אני לא חושב שיש כאן מישהו שלא הבין את שאלתך המאד ברורה. לפחות אני הבנתי אותה מלכתחילה (אלא שלא ידעתי להשיב עליה), וגם "זקן ששכח" הבין אותה, כפי שמוכח מתשובתו בשם המשך חכמה. לפי דבריו, הפדיון הוא פדיון "ערכו הקצוב" (כלומר ערככו הקצוב - עיין ויקרא כז כג) של הבכור בן החודש, שהרי כידוע מי שאומר "הערכך של פלוני עליי", חייב לתת (לכהנים אחרי חטא העגל ולבכורים לפני חטא העגל) כך וכך שקלים לפי הערכך שקצוב בפרשת בחקתי ושמותאם לפי גילו של אותו פלוני שעליו אמרו "הערכך של פלוני עלי". א"כ אחרי יציאת מצרים ניתנה מצוה לפדות את הבן הבכור שגילו חודש ימים, כלומר לתת (לבכורים) את ערככו הקצוב, כאילו האב אמר "ערכך-בכורי עלי". ומהו הערכך הקצוב הזה למי שגילו חודש ימים? זה מבואר כאמור בפרשת בחקתי: "ואם מבן חֹדֶש וגו' והיה ערכך-הזכר חמשה שקלים כסף". המצוה הזאת לא השתנתה גם אחרי חטא העגל. הדבר היחיד שהשתנה, הוא בשאלה מי מקבל את הכסף: לפני חטא העגל, המקבלים היו הבכורים, אבל אחרי חטא העגל, המקבלים היו הכהנים.

עזריאל, אולי תעיין בחזו"א? כתבתי לך שהוא שואל בדיוק את שאלתך ואתה עונה שלא הבינו את שאלתך. הכל בסדר?

תודה רבה.
מהציטוט המקוצר של לשון הספורנו היה נראה לי כאילו הבינו את שאלתי באופן אחר.
מתנצל.